לעתים נדמה לך שהכל כבר נאמר ונכתב על שיירת יחיעם שיצאה למשימתה מקרית חיים ושמתוך 47 לוחמים שנפלו בליל ה – 27.3.1948 , 18 היו בני קרית חיים.ובכל זאת לטעמי לא מספיק נאמר ולא מספיק נחשף האירוע המדהים המתקיים מדי שנה בקן השומר הצעיר בקרית חיים , סמוך מאד ליום הזיכרון הכללי מן הצד האחד וסמוך ליום נפילת השיירה ב – 27.3.1948 מן הצד האחר , האזכרה לכ – 7 מחניכי הקן שנפלו בשיירה זו שעם השנים הפך לערב זיכרון לכלל חניכי קן השומר הצעיר בקרית חיים במהלך שנות קיומה של המדינה .על אף שלא הייתי חניך בתנועת השומר הצעיר ואנשי שיירת יחיעם לא בדיוק היו מדריכים שלי גם לא זכור לי שמישהו מבני המחזור שלי היה חניך בשומר הצעיר , מצאתי את עצמי במהלך השנים משתתף בטקס הכל כך מיוחד הזה , התמים והטהור הזה בבצועם של חניכים צעירים שנה אחר שנה ללא הפסק ועד כמה זה מחמם את הלב לראות את חניכי הקן הזה שאינם כבר כל כך צעירים ובני המשפחות מגיעים מכל קצווי הארץ לערב הזה . נדמה שאין לזה אח ורע בארץ שלנו ועל כך ,
ברכות לאנשי השומר הצעיר וחניכי קן קרית חיים המעבירים את המסורת המיוחדת הזו משנה לשנה .
מהורי קבלתי בירושה את הספר "בני קרית חיים" (החלק הראשון) המספר על אותם בנים שנפלו במלחמת השחרור ולפחות פעם בשנה , בדרך כלל סביב יום הזיכרון אני מעיין בו ובמקריות מוחלטת אני כל פעם חוזר לשיירת יחיעם ואינני יודע מדוע ? אולי בגלל הניסיון שעשיתי לפני מס' שנים כשהייתי מתנדב בפרויקט "צהלה" ונורא רציתי להביא בפני תלמידי ביה"ס התיכון בקרית חיים משהו קרייתי אוטנטי במיוחד החלטתי שסיפור שיירת יחיעם מתאים , הבאתי את ראובן ויצרייבר לפגישה איתם . זה היה מרגש , מיוחד ומרשים ברמות הגבוהות ביותר .אמש כששבתי מהאזכרה בקן השומר הצעיר הוצאתי את הספר וכמעט אוטומטית פתחתי בפרק שיירת חיים , בסיפורם של דוד ויוסף מצקביץ שני אחים שנפלו זה ליד זה באותו יום ובאותה שעה . לימים , לאחר מלחמת הקוממיות כשעברנו לביתנו ברחוב (י"ח) ציזלינג , הייתי מתבונן מדי בוקר באיש מבוגר הדוחף במאמץ רב מאד עגלה עם כדי חלב כבדים במיוחד ומוכר לדיירים חלב , היה זה יהושע אריה מצקביץ ז"ל אביהם של האחים דוד ויוסף מצקביץ ולא כל כך הבנתי איך הוא בכלל ממשיך בחייו ! ואז קראתי את הספדו שלאלוף מיל' משה כרמל ז"ל – מפקד חטיבת "כרמלי" על בני קרית חיים שאותו הייתי מביא בפני תלמידי בתי הספר למען ילמדו ויבינו מי היו בני קרית חיים ."בני הקריה" לא צמחו על קרקע בור שלא סוקלה , לא נחרשה ולא נזרעה . מאבותיהם ואמותיהם ינקו שורשיותם , עוז רוחם , נאמנותם , והתמסרותם . עוד בבית ההורים הבשיל זרע הגבורה והחלוציות . רוח הבית , אהבתו וברכתו הלכו עם הבנים לקרב והמתיקו מעט את הזוועה והאכזריות של המלחמה . ההורים והבנים היו מקשה אחת שנוגד על רקע הארץ הזו , ייסוריה וחלומותיה . משהצצת לעיניי הבן – השקיפה מהן בגרותו השקולה של האב . ומשהצצת לעיניי האב הבריקה מהן חזותו הלוהטת של הבן" ! הי זכרם של בני קריית חיים לדורותיהם וחללי צה"ל כולם ברוך לעולם
אורי