בני
שבעים וארבע הוא מניין שנות ההכרות והחברות ביננו שהחלו עת צעדנו יחדיו לכיתה א' בבית הספר מגינים. ומאז עברנו כברת דרך ארוכה, מעניינת ומיוחדת במינה. כבר בכיתה ד' ובמקביל לה היינו בתנועת הנוער ה"תנועה המאוחדת". בסיום בית הספר העממי נפרדו דרכינו יצאת לכפר גלים, אבל הקפדנו על שמירת הקשר בעיקר בפעילות התנועתית. בבוא זמננו 1959 היינו (עם חברים נוספים) שותפים להקמתו של גרעין נח"ל נוסף במעורבות קרייתית, גרעין "להט", עברנו את שלבי השרות הידועים: של"ת מוקדם בצרעה, גיוס לנח"ל, טירונות ארוכה ומתישה, הכשרה בגבע, היאחזות נוטרה, גדוד 50, וחזרה לצרעה. סיבוב ענק שנמשך כשלוש שנים בהן גם למדנו להכיר טוב יותר האחד את השני וכולם את כולם לצד חוויות ואירועים כה רבים וכה מיוחדים שתקצר היריעה מלספר אודותם. ושוב פסק זמן קצר, חזרנו הביתה לקריית חיים האהובה שלנו והתחלנו לחפש דרכנו, לימודים, עבודה וניסיונות התבססות מגוונים . אך מעל לכל חווינו את ה"ביחד" הנצחי בפעילויות פרטיות וציבוריות. תמיד שמחים, תמיד מרוצים, תמיד נהנים וגם כאן צברנו חוויות למכביר וזה קצת קשה לזכור. לפגישות הליליות היומיות בסיומם של בילויים אישיים על מדרגות בית נגלר והפתיחות שליוותה אותן היה טעם מיוחד. כאן ולאורכה של דרך למדנו על רוחב ליבך ויכולותיך החבריות. תמיד נכון לעזור ולסייע, תמיד נמצא היכן שצריך אותו. וכשנפגעתי בחוף הים לא הסכמתי להזמנת אמבולנס, קראו לבני אמרתי! ואתה הגעת עם הקונטסה הקטנה עד קו המים בחוף הים הסעת אותי לביה"ח והיית שם לידי עד שחרורי. חווינו אתך רגעים אישיים קשים שלך והיו גם עליות ומורדות במערכות בין אישיות אבל את עוצמתה וגדולתה של חברות טהורה כנה ואמיתית כפי שחונכנו אליה בקריית חיים איש לא יוכל לקחת מאתנו.
בני
שבעים וארבע שנים אחרי תחילתה בכיתה א' של דרך משותפת, עם מטען כבד של אירועים וחוויות אני עומד כאן לפניך אבל על לכתך ומבטיח לך זכרך לא ימוש ממני לעולם. כדברי המשורר הלאומי שלנו. "היה איש וראו – איננו עוד; קודם זמנו מת ושירת חייו באמצע נפסקה"
נוח בשלום על משכבך והיה לנו מליץ יושר שם למעלה.
שלום חבר.
