העברה מספורי רון בעריכת עופר גביש .מכתב עיתי 179, נובמבר 2024.

הביתה יצא לאור בשנת 1984, עם המילים של אהוד מנור, שנכתבו ללחן שכתב בצרפת יאיר קלינגר ובביצועה של היוזמת של השיר ירדנה ארזי.

עוֹד שָׁנָה חָלְפָה, עוֹד שֵׁנָה טְרוּפָה
עֲשָׂבִים שׁוֹטִים עָלוּ בַּשְּׁבִיל וּבַגַּן
רוּחַ נֶאֱנַח, אֶת הַתְּרִיס פָּתַח
וּמַכֶּה בַּקִּיר הַיָּשָׁן כְּמוֹ קוֹרֵא

הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, בָּאָה עֵת לַחֲזֹר
מִן הֶהָרִים מִשְּׂדוֹת זָרִים
הַיּוֹם דּוֹעֵךְ וְאֵין סִימָן
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה, טֶרֶם רֶדֶת אוֹר
לֵילוֹת קָרִים לֵילוֹת מָרִים
קְרֵבִים עַכְשָׁו לְכָאן

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר מִתְפַּלֶּלֶת לִשְׁלוֹמְךָ
שְׁבוּיָה בַּאֲזִקֵּי פְּחָדִים אֲנִי שׁוֹמַעַת צְעָדִים
הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה כִּי עוֹד לֹא נִתָּן
כָּל מָה שֶׁהֻובְטַח לָנוּ מִזְּמַן

הביצוע הגדול ביותר
ההקלטה הגדולה ביותר של השיר הזה, הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם בארץ. אלף משתתפים. נגנים קלאסיים, נגני רוק, זמרים ובני משפחות החטופים. גם עפרה מנור וגם יאיר קלינגר הזכירו בשיחותי עמם את ההתרגשות העצומה שהשרתה עליהם ההקלטה הזו. היוזמת והמפיקה היא טליה ירום. ב"ישראל היום" סיפרה לדורון פרידמן: "הרעיון להפקת הפרויקט עלה מתוך הכאב. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה החלטתי שאני חייבת ליצור משהו עם אור מאוד גדול שיחמם את כל הלבבות שקפאו. החזון שהיה לי בראש היה לתת למוזיקה, שהיא שפה בינלאומית, לדבר. החלטתי להפיק את 'קונצרט מולדת' ולהביא אלף מוזיקאים לאמפי בקיסריה – שהוא סמל לתרבות הישראלת ולארץ ישראל היפה. הוצאתי את עצמי למילואים של חודשיים, אספתי צוות מופלא מתעשיית האירועים והמוזיקה, פרסמתי קול קורא ברשתות וכולם נרתמו בהתנדבות מלאה". 
אתן לצילום הביצוע הענק הזה לדבר בשם עצמו. אוסיף רק שהמנהל המוסיקלי הוא ערן מיטלמן, את התזמור לעשרות כלי התזמורת כתב רון קליין. הסרט נוצר על ידי שילה גלאי ודני קסון.

אחד הרגעים המרגשים בביצוע, הוא שילוב שורה מתוך המנוננו הלאומי, "התקוה". הברקה של מיטלמן.

ומה באשר לתיקון האות האחת ממה שכתב אהוד מנור? למה עוד שעה במקום עוד שנה? עפרה פוקס-מנור: "ההקלטה הענקית נעשתה בדצמבר 2023. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה. היינו בטוחים שעוד כמה שעות הכול יגמר, ומה פתאום נשיר 'עוד שנה חלפה'? ותראה מה קרה לנו. מה היה מאמין שתחלוף שנה והשינוי הזה היה מיותר".

משהו אישי
בכל פעם (אבל ממש בכל פעם), שאני שומע את השיר, או שרק אומרים לי את השם "הביתה", אני נזכר באבא שלי, ישעיהו, יושב בכלא הלבנוני בעת מלחמת השחרור, ובבית, במושבה חדרה, אמא שלו יושבת מול מקלט הרדיו, מחכה לתוכנית "שירים כבקשתך" כי היא יודעת שגם היום, כמו בכל שבוע, מישהו יבקש לשמוע את השיר "הביתה" ששרה שושנה דמארי.  וכשזה מגיע (ואז, זה תמיד הגיע) היא שרה עם הזמרת ודומעת ומחכה לבנה שישוב הביתה. כמו המשפחות המחכות היום ליקיריהן.

אבל בעצם, יש הבדל בין המאזינים. אחרי החודש חודשיים הראשונים, כשהתבהרה התמונה,  הסבתא שלי ידעה בבירור שבנה יחזור. והיום… 

עופר גביש

העברה מסיפורי רון בעריכת עופר גביש, מכתב עיתי , גיליון 179 , נובמבר 2024

היציאה/הכניסה מ/אל לבנוןהכניסה ללבנון 2024, הזכירה לי את הכניסה ללבנון 1982 שהזכירה לי את היציאה מלבנון 2000. הכפר בלידה, שבלבנון, ממש אל מול קיבוצי, יפתח, ספג כנראה מכה קשה. נזכרתי איך כשהיינו ילדים, לא היתה גדר גבול וטיילנו אליו. עוד נזכרתי איך במהלך שלום הגליל, יזמתי הקמת להקת נוער של ילדים מלבנון ומישראל. יחד עם ידידי המוסיקאי ג'ורג' יוסוף סמעאן מגוש חלב, ניהלנו חזרות תחת מטחי קטיושות, ושרנו בעברית ובערבית. בחרתי להביא סרטון קצר מלפני 25 שנים, שברקע שלו מתנגן שיר שנתן לנו יוני רועה, ושהקלטנו באולפן של אריאל זילבר שביתו היה ממש ליד הגדר הטובה, ממנה באו הנערים הלבנונים לחזרות. בסרטון נראים מפקד אוגדת הקישור לדרום לבנון, תא"ל בני גנץ, אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי, הרמטכ"ל שאול מופז וראש הממשלה אהוד ברק. לצד המוסיקאים יוני רועה ואריאל זילבר, שנתנו לנו מיצירותיהם, מצולם גם דויד ברוזה שסייע לנו. בין השאר נראית הופעה שלנו בטקס יום השנה הרביעי לרצח רבין בפני 80,000 איש, אחת מאורחינו היתה לאה רבין. את השיר, "שנהיה", כתב יוני רועה והוא נשמע כמו סיסמא עכשוית של תקוה לימים טובים יותר: "שנהיה הרבה יתר ביחד, שנהיה יותר קרוב, שנהיה יותר לאהוב, שנהיה תקווה שמנצחת, שנהיה יותר לתת, שנהיה יותר אמת, שנהיה תפילה אחת נשלחת".

מגן דוד מוזהב בלט על קו הרקיע

 אדריכל מאיר בן אורי     י"ב בחשון תשכ"ב -9 בנובמבר 1962      (בעיתונים הצופה וחרות)

המאמר הופיע באותו יום בשני עיתונים בנוסחים שונים מעט ובכותרות שונות, אליהם נלוו ציורים של 7 בתי כנסת מפוארים שנחרבו בליל הבדולח.         

עריכה- יאיר בן אורי חשון תשפ"ה

לפני שמונים ושש שנים בדיוק, בתשיעי לנובמבר 1938, טו-טז בחשון תרצ"ט, התפרצו קלגסי הנאצים אל עשרות בתי כנסת בכל רחבי גרמניה, בזזו אותם והעלו אותם באש. הדבר נעשה לפי פקודה מפורשת שיצאה מפי ראש הגסטאפו עצמו, היידריך, בתגובה על שני מעשי-נקם שביצעו יהודים צעירים בשוויץ ובצרפת, בשגרירים גרמניים.  בליל הבלהות שעבר על יהודי גרמניה , ואשר כונה  בשם "ליל הבדולח" ,עלו באש ונשרפו עד היסוד, עשרות בתי כנסת  שסימלו את התבססותם של הקהילות היהודיות בגרמניה.

על מהותם של בתי כנסת אלה, רישומם האדריכלי, ומה שסימלו עבור יהודי גרמניה דאז, כתב אדריכל מאיר בן אורי  ביום השנה ה-24 להריסתם, ולמאמר צירף העתק הרישומים של שבעה מבתי כנסת אלה כפי שהופיעו בספרו של ד"ר א.קוהוט, "תולדות היהודים בגרמניה", שיצא לאור בשנת 1898, והם: בתי הכנסת בקניגסברג, מינכן, הנובר, ברלין, דרמשטאט, וויסבדן  ו-פרנקפורט ע"נ מיין.

קניגסברג              מינכן 

הנובר                ברלין

דרמשטאט       וייסבדן 

פרנקפורט דמיין 

בתי הכנסת נהרסו הוצתו חוללו ונשדדו בליל הבדולח מכיוון שהיו מבנים ציבוריים בולטים. הם נבנו ברובעי מגורים חדשים, לא ברחוב היהודי או בגיטו היהודי, אלא ליד רחובות ראשיים או במרכזי ככרות נאות שתוכננו לפי כללי תכנון ערים, מתוך שאיפה לרומם את בית הכנסת מעל הבתים שבסביבתו. הבתים היו בני 4-5 קומות ובתי כנסת אלו הגיעו לגובה של 35-40 מטר בממוצע. הם נבנו מהחומרים המשובחים ביותר, וכל פרט של חלון, שער, צריח כיפה ומגדל היו מתוכננים בידי אדריכלים, פרופסורים ידועים במכללות גבוהות לארכיטקטורה, ואמנים ואומנים מומחים היו פעילים בביצוע הפנים והחוץ של בתי הכנסת.

בימי ראשיתה של התנועה הציונית, בשנים 1898 – 1908, כשגרמניה עמדה בסימן שגשוג הבניה והפיתוח של הערים הקטנות, התפתחות המשק ועליה ברמת החיים של האזרחים, התפתחות טכנולוגית ותעשייה מודרנית, בשיתוף משמעותי של "הון יהודי" – הלכו וקמו לעיני הגויים בתי כנסת כאלה שבראשם הותקנו בגאווה סמלי " מגן דוד " מוזהבים. בית כנסת מפואר היה מתוכנן לכ-1,000 גברים ולכ-600 נשים, ועלות ההקמה הייתה 600,000-1,000,000 מרקים. עלות זו הייתה דומה לעלות הקמת כנסיה קתולית או פרוטסטנטית.

קשה לתאר שמנהיגי המשטר הנאצי היו מכריזים על מבצע "ליל הבדולח" לחיסול בתי כנסת פרטיים בתי מדרש ושטייבלאך שהיו קיימים בכמות גדולה, מכיוון שהם רצו לפגוע ב " מגן דוד המוזהב " שראשי הקהילות הזקנים הוותיקים הקימו על המגדלים של בתי הכנסת המפוארים. הם רצו להעמיד היהודים על טעותם, ולומר להם שגרמניה איננה מולדתם כפי שהם טענו.

בתי הכנסת המפוארים שנחרבו בליל הבדולח לא היו לרוחם של היהודים החרדים בגלל השינויים שנעשו בתוך בתי הכנסת הללו. במקום נוסח התפילה המסורתי – רוב התפילות היו בגרמנית ורק מעט נשאר בלשון הקודש, וגם זה בעיקר עבור הרב והחזן. מקהלה מעורבת של גברים ונשים  או עוגב היו ליד ארון הקודש כמו בכנסיות שלהם. המתנגדים לבתי הכנסת הרפורמיים הליברליים התנגדו לרבנים רפורמיים ליברלים יותר משהתנגדו למבנים הגדולים והמפוארים, שאת הסדרים הפנימיים בהם ניתן היה לשנות במאמץ קטן. מאחר ולחרדים לא היו התנאים המסייעים להיות רוב בקהילות אלו, מצאו להם פתרונות המתאימים לדרכם בבתי כנסת פשוטים, בהם ניהלו אורח חיים יהודי מסורתי.

מבחינה הלכתית בית הכנסת אינו מוגדר כמבנה ארכיטקטוני בעל מידות מינימום, ולכן רבים ביקשו להמשיך את אורח חייהם המסורתי בסמוך למקומות הפרנסה והעבודה באמצעות ”שטייבלאך", קרובים למקומות מגוריהם ברחוב היהודי, או הרובע היהודי. פתרון זה שאינו ארכיטקטוני-תכנוני שמר על מסגרת להמשך החיים התורניים, של תפילה בציבור שלוש פעמים ביום , לימוד תורה וקיום מצוות ומקום לבאים לומר קדיש ולעלות לתורה בשבתות ובמועדים.

ראשי הקהילות הוותיקים בעזרת המתכננים הצליחו להקים בתי כנסת גדולים ומרכזיים שלא היו רבים כמותם בעבר, תוך מבט ומחשבה על התרחבות הקהילה ומספר המתפללים, ועל מערכת שירותים קהילתיים ליד בית הכנסת, ובכך תרמו לחשיבה ולתכנון בתי כנסת מרכזיים בעתיד, והשפעתם בוודאי הגיעה גם למתכנני בתי כנסת מרכזיים במדינת ישראל.

               יש אנשי אסתטיקה העוסקים בהוראה ובביקורת של אמנות מוחשית, כולל בתחום הארכיטקטורה, הרואים פגמים גדולים בצורתם של בתי הכנסת המפוארים בהם פגעו הנאצים בליל הבדולח. יש לזכור שהאדריכלים שאינם יהודים, שאליהם פנו ראשי הקהילות לתכנן אותם, ולכוון אותם – לא הכירו את עולם התנ"ך, את ארץ ישראל נופיה ובנייניה, ומסורת ארץ האבות הנביאים והמלכים. מהמושג המופשט הקיים על בית המקדש הגיעו האדריכלים והאומנים הגרמניים ליצירת המתכונת המשונה המכונה   " טמפל-סיינאגוג ", כעין תחליף למשכן-מקדש על אדמת גרמניה. אני סבור שאילו הדברים היו נעשים באותה תקופה בתנאי ארץ ישראל ומדינת ישראל, הייתה התוצאה מבחינה ארכיטקטונית ואמנותית שונה מאד, ולטובה. שהרי הגילויים והפרסומים הראשונים על בתי כנסת עתיקים שהתגלו ונחפרו בגליל ( ע"י הארכיאולוגים הגרמניים ה.קול, א.הילר, ואטצינגר ) החלו רק בשנים 1905-7 , ופרסום עבודתו של פרופ' סוקניק היה כעשרים שנה מאוחר יותר.

יתכן שבמקום לעסוק בביקורת עקרה על "קיטש" ו "אקלקטיזים" בארכיטקטורה ובאמנות, כגון זו של אותם בתי כנסת שחרבו, היינו מעודדים את היצירה והבניה של בתי כנסת מרכזיים ממלכתיים במדינת ישראל, אזי אולי היינו רואים כוחות כישרוניים מקצועיים מתחילים לפתור בעיות ארכיטקטוניות של צורות כגון מגדלים וכיפות הקובעים את קו הרקיע בנוף הערים, והיו מתאמצים ומתעמקים למצוא פתרונות יפים לחלונות, שערים, ארונות קודש ומנורות ויתר המרכיבים הפנימיים והחיצוניים בבתי כנסת אלו. וכמובן מחייב הדבר חינוך למיקום בית הכנסת המרכזי במקום מרכזי בתוכנית בניין ערים של ערים וישובים מסוגים שונים.

 

 

" ליל הבדולח " במחזור המצוייר של בן אורי – אלול תש"ג

נוסיף כאן דף מתוך המחזור המצוייר שהכין בן אורי בשדה אליהו ערב ראש השנה תש"ד ובו עיטר את קטע התפילה " שמע קולנו ה' א-לקינו, חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו " כשברקע מצויר תיאור פרעות ליל הבדולח פגיעה ביהודים, חילול ספרי תורה ושריפת בתי כנסת.

החזן הראשי של צ.ה.ל סא'ל שי אברמסון ומקהלת מכון תל אביב לחזנות

תזמורת משטרת ישראל . המנצח : מיכאל גורביץ.

העברה משירונט.

טמבל. מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי תרגום: יהונתן גפן היֹה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל עד שיום אחד פגש במזל שהעיף אותו לארץ בחלל כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל טמבל, טמבל באמצע השדה פתאום ראה הטמבל כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל כיסא של אורחים כיסא של קצינים וכורסא רכה למלכים על הכיסא של האורחים ישב הטמבל בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל טמבל, טמבל הוא רק ישב לא הספיק להתרווח המשרתים מזגו חבית של יין לאורח אכל מהסיר שתה כמו חזיר והרגיש חזק כמו פר צעיר אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל לכיסא של הקצין עבר הטמבל טמבל, טמבל על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח גבר עם ביצים אבל בלי מוח הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא האידיוט הכריז מלחמה הצבא שלו כבש לו את הדרך לעבור לשבת על כיסא המלך על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים בשמחת שלטון צרח עד השמיים תהיו אבירים תהיו חברים מילה אחת שלי אתם גמורים אפילו אלוהים נקשר בחבל הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל טמבל, טמבל אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו לחלק לעם את כל מה שהיה לו ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל הטיפש התעלף ונפל הוא התעורר בערמה של קש וזבל בבגדים בהם נולד עירום וטמבל

העברה מ"פינת הנכד" מספר 28, אוקטובר 2024 , חדשות בן עזר

אִמָּא שֶׁלִּי, הַטּוֹבָה, הַנַּחְמֵדֵת,

יוֹשֶׁבֶת הַיּוֹם בַּפִּנָּה וְסוֹרֶגֶת.

לוּלָאָה רוֹדֶפֶת לוּלָאָה,

שׁוּרָה נִשְׁזֶרֶת אֶל שׁוּרָה,

וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,

מְלַבְלֶבֶת לָהּ אֲפֻדָּה.

וּבֵין שׁוּרוֹת, הִרְהוּרִים, מַחְשָבוֹת

שׁוֹזֶרֶת אִמִּי עֲרֵמָה שֶׁל תּוֹדוֹת.

עַל בֵּן בָּרִיא וּפַת טְרִיָּה

 עַל אִישׁ אוֹהֵב וּבַת טוֹבָה

וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,

מְלַבְלֶבֶת לָהּ אַהֲבָה.

וְכָךְ נִשְׁזָרוֹת הַשּׁוּרוֹת לְשַׁרְווּל

מַחְשָׁבָה נִסְרֶגֶת לְתוֹךְ הִרְהוּר

וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי פִּתְאוֹם

לֹא מְעִיל הִיא סוֹרֶגֶת כִּי אִם אֲהָבוֹת.

רותי יצחקי ריכטר

העברה מאתר חוה אלברשטיין ומשירונט.

מכתב מאמא

חוה אלברשטיין
מילים: נתן אלתרמן
לחן: שמואל פרשקו

שלום לך ילדי שלום מאמא
את מכתבך קיבלתי בני הטוב
ולו ידעת מה שמחה בו אמא
היית קצת יותר מרבה לכתוב

ושוב אני חובשת משקפיים
ושבה בו לקרוא גם לשנן
חבל רק שכהו קצת העיניים
והדמעה קצת מפריעה גם כן

אתה כותב לי שקיבלת סרט
ושלרב סמל אתה מתאים
אינני מבינה מה זאת אומרת
אך אם זה טוב אשלח לך סרטים

סרטים לך שולחת אמא
בחבילה אותם אשימה
צמח וגדל, רב סמל
אבל זכור את אמא

וגם צלוחית ריבה יש פנימה
מתפוזים הכינה אמא
שתאכל, רב סמל
ואת הצלוחיות תשיב לאמא

חשוב נא גם על זאת גם על היתר
אצלנו כבר קריר הים סוער
שלא תצא להתקפה בלי סוודר
בחורף בני צריך להיזהר

ואם בשבי טנקים יש לקחת
אל תעשה את זאת בבת אחת
אל תתאמץ לסחוב שני טנקים יחד
מוטב תסחוב אותם אחד אחד

אתם שם מתקדמים לפי הלוח
אבל אני אתן לך תוכנית
קצת תתקדם ילדי וקצת תנוח
וכשתנוח תתקדם שנית

תוכנית לך שולחת אמא
וחבילה אותה אשימה
אל נא אל רב סמל
אל תדאג לאמא

לא פעם אל ליבי אשימה
בעריסה צרחת פנימה
וגדל רב סמל
ועכשיו עכשיו לועג לאמא

ואם באיזו יחידה נידחת
תקיף את האויב בהצלחה
תקיף אותו עם מישהו ביחד
ואל תקיף אותו בעצמך

תפסתם שם את השטאב הגנרלי
אבל ילדי, הקשיבה לדברי:
מוטב אל תתעסק עם גנרלים
תתפוס דיביזית חיילים ודי

לא אאריך יותר אני שותקת
אבל את זאת ילדי אזכיר לך
שאם תתפוס איזו עמדה סטרטגית
תתלה מיד פתקה שהיא שלך

שלום לך ילדי מאמא
לבה לך הומה בה פנימה
אם תוכל, רב סמל
כתוב יותר לאמא

ואל תשכח בלב תשימה
שגם צלוחית ריבה יש פנימה
שתאכל, רב סמל
ותשוב תשוב בריא לאמא

העברה מאתר המשוררת רחל שפירא

השכם השכם בבוקר שירה: חווה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: סשה ארגוב השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים. עקבות הסערה היו בכל מקום כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו מילים שלא אמרנו הכונו בשתיקה. עקבות הסערה היו בכל מקום ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה. אחר כך עלתה השמש מול עיננו הלאות והאירה באור חדש את הקור והבדידות וכל מי שהיה שם יכול היה לראות כמה אותות קטנים חמים של ידידות. אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש, הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו. הפקרנו את פנינו לרוח הקרה, עקבות הסערה היו בכל מקום כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה. אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים, לאט לאט למדנו שוב להבחין בכח המופלא של החיים. אחר כך זרחה השמש ברוך וברחמים והאירה באור חדש את האימה והתקווה, וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים בחסד ומסירות, סליחה ואהבה. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו…

לכבוד בנינו הלוחמים במלחמת " חרבות ברזל "מעל לשנה. שמיני עצרת ושמחת תורה.24.10.24

אלי רביד, ליישי : דני קמפל , יליד 1937, הלך לעולמו. משפחת קמפל , ההורים יעקב ואסתר גרה ברחוב י'ח מספר 6 { היום רחוב אהרון ציזלינג }בקרית חיים , עם ילדיהם שושנה ודני. עם דני היינו ב"גן טובה " ,למדנו בבית הספר עממי א'{ ארלוזורוב },ובית הספר התיכון.גדלנו יחד בקריה עד התגייסותנו לצבא. דני היה חניך תנועת " השומר הצעיר ", בקבוצת הנערות והנערים שהקימו את קבוץ נירים. היטיב לרקוד. בלט בכישרונותיו ואהבותיו לחיות ולטבע. הקים את ביתו בנחלת יהודה { ראשון לציון } ובחצרו גידל סוסים ובעלי חיים רבים. במקצועו היה יזם ואדריכל נוף .

אנו משתתפים בצער בני המשפחה.

דן קמפל ז'ל { 1937-2024},בחזית התמונה , משמאל , לצידו של יוסי חסין ז'ל חברו הטוב שנים ארוכות.

עירית רימון -ניידורף: לזכרו של הדוד שלי, סמ'ר אמיר כפתורי, בן קריית חיים , שנפל במלחמת יום כיפור. העברה מ" זיכרונות ילדות קריית חיים" { פורסם לראשונה אוקטובר 2023}.

רק לפני שנה ציינו 50 שנה למלחמת יום כיפור – המלחמה שהייתה תוצאת המחדל הגדול הראשון.במשך 50 שנה אמא שלי חיכתה לרגע שיהיו לה מספיק כוחות להנציח את אחיה האהוב, סמ"ר אמיר כפתורי ז"ל, שנפל באותה מלחמה ארורה.השיר "אמיר, אחי הצעיר", נולד ממיזוג כישרונות נדיר, ובראשם של המלחינה, כלת פרס ישראל, Nurit Hirsh, המשורר Amir Tomer, הזמרת Mika Einav, המעבד Soof Sela, הנגנים:

חן שנהרAvner KelmerTami WatermanShuli Waterman ואני .טכנאי הסאונד Yaron Aldema.

שבוע לאחר יציאת השיר, קרה המחדל הגדול הנוראי השני. מוזמנים להאזין לשיר.

מיקה עינב , העברה מאתר מיקה עינב , ספטמבר 2023 :

סמ"ר אמיר כפתורי ז"ל היה בן 21, כשנפצע בסיני במהלך מלחמת יום כיפור. 7 שבועות נאבק בבית החולים בגבורה ולבסוף מת מפצעיו ב22.12.1973, נר שלישי של חנוכה. בחלוף 50 שנה, זכינו משפחתי ואני להנציחו יחד בשיר שנכתב במיוחד לזכרו. תודה לכל מי שלקח חלק ביצירה הזו. היוזמה של מיכל רימון – אחותו הגדולה של אמיר, המילים הרגישות של עמיר תומר, הלחן הנפלא של נורית הירש, העיבוד היפהפה של סוף סלע, נגינתה הנשגבת של עירית רימון – אחייניתו של אמיר, והביצוע המתמסר של כל הנגנים והמשתתפים; נדמה כי הכול התחבר והתמזג ברגישות ובדיוק רב לכדי יצירה רבת משמעות עבורנו, שהייתה צריכה לצאת לעולם בדיוק עכשיו. ממשיכים במסע של חיינו, עם אמיר בלב. עם תקווה ועם מחויבות לטוב. לא שוכחים. קרדיטים: מילים – עמיר תומר .לחן – נורית הירש .עיבוד – סוף סלע .שירה – מיקה עינב .פסנתר – עירית רימון ניידורף .כינור – חן שנהר. כינור – אבנר קלמר .ויולה – שולי ווטרמן .צ'לו – תמי ווטרמן .הקלטה ומיקס – ירון אלדמע .מאסטרינג – ארן לביא .צילום ועריכה – אביעד פוקס. הוקלט באולפן המקסים של יואב פולצ'ק בתל אביב

אלי רביד, ליישי : בשל המלחמה המתנהלת יום ולילה מאז 6.10.23 למען בטחון מדינת ישראל ואזרחיה , " מלחמת חרבות ברזל " ,בוטלה עצרת הגבורה והזיכרון לזכר חללי חיל השריון שהייתה אמורה להתקיים ביום 15.10.24.נזכור את כולם.

עידית סופר, אחראית מורשת ב"מכון וולקני "מבקשת תמונות , מסמכים, זיכרונות ומידע אודות " חוות החולות " בקרית חיים, חווה ניסיונית לגידול צמחיה לייצוב חולות נודדים, אשר פעלה בשנות ה-50 ועד שנות ה-90 ברצועת החול הסמוכה לחוות מכלי הדלק של IPC בקריה בניהולם של ד'ר בויקו ולאחריו משך שנים רבות ,ד'ר דוד צוריאל { איש קריית שמואל }. תלמידי בתי הספר בקרית חיים הקריות וחיפה ,הגיעו לכאן עם מוריהם לפעילויות בחווה וללימודים. נשמח לעזרתכם בקבלת מידע אודות " חוות החולות " בדגש על ראשית שנות פעילותה{ סוף שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 } ולפרטים וליצירת קשר עם גב' רחל לוי מרחוב בוסל מספר 67 בקריית חיים , או מי מבני משפחתה , אשר מסמך שברשותנו מעיד שהייתה פעילה בשימור " חוות החולות " והכרזתה "כגן תנכ'י בוטני ".

בתודה וימים שקטים

אלי רביד ,ליישי , נייד 0547796202 [email protected]

בנין המשרד הנטוש של "חוות החולות " .כביש האצטדיון בקרית חיים. עליו ניצב היום שלט החוצות. { צילום אלי רביד , 2024}

" חוות החולות " וברקע מיכל הדלק של חוות המכלים של ipc. {צילום אלי רביד 2024}.

סבך הצמחייה ב "חוות החולות " .{צילום אלי רביד 2024}

בחוות החולות הנטושה, מתחם מגודר של באר מים בבעלות אגודת המים של קריית חיים { צילום אלי רביד 2024 }

בשנות פעילותה, שער הכניסה ל" חוות החולות ". ברקע אבישי ברק ז'ל { צילום גייזי שביט 2006}

חלקה מתוך " חוות החולות " הנטושה הוקצע לחורשה ע'ש החברים והבנים של קריית חיים שנפלו במערכות ישראל. { צילום אלי רביד2024}

חלקה בחוות החולות הנטושה { צילום אלי רביד 2024}

חלקה בחוות החולות הנטושה.{ צילום אלי רביד 2024}

תגובה שהתקבלה מאילנה ביום 9.11.24

הכרתי בחווה את פועלו של ד"ר צוריאל שהתמקד במחקרים אודות צמחים העוצרים נדידת חולות. מה שהיום קרוי מדבור. בזיון בעיניי שאין שום אתר או גן או מוזיאון או ספר שמנציח את מחקריו ומפעל חייו החשוב. הוא נשכח.