תזמורת משטרת ישראל . המנצח : מיכאל גורביץ.

העברה משירונט.

טמבל. מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי תרגום: יהונתן גפן היֹה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל עד שיום אחד פגש במזל שהעיף אותו לארץ בחלל כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל טמבל, טמבל באמצע השדה פתאום ראה הטמבל כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל כיסא של אורחים כיסא של קצינים וכורסא רכה למלכים על הכיסא של האורחים ישב הטמבל בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל טמבל, טמבל הוא רק ישב לא הספיק להתרווח המשרתים מזגו חבית של יין לאורח אכל מהסיר שתה כמו חזיר והרגיש חזק כמו פר צעיר אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל לכיסא של הקצין עבר הטמבל טמבל, טמבל על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח גבר עם ביצים אבל בלי מוח הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא האידיוט הכריז מלחמה הצבא שלו כבש לו את הדרך לעבור לשבת על כיסא המלך על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים בשמחת שלטון צרח עד השמיים תהיו אבירים תהיו חברים מילה אחת שלי אתם גמורים אפילו אלוהים נקשר בחבל הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל טמבל, טמבל אבל הטמבל איש טוב לב לכן נראה לו לחלק לעם את כל מה שהיה לו ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל הטיפש התעלף ונפל הוא התעורר בערמה של קש וזבל בבגדים בהם נולד עירום וטמבל

העברה מ"פינת הנכד" מספר 28, אוקטובר 2024 , חדשות בן עזר

אִמָּא שֶׁלִּי, הַטּוֹבָה, הַנַּחְמֵדֵת,

יוֹשֶׁבֶת הַיּוֹם בַּפִּנָּה וְסוֹרֶגֶת.

לוּלָאָה רוֹדֶפֶת לוּלָאָה,

שׁוּרָה נִשְׁזֶרֶת אֶל שׁוּרָה,

וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,

מְלַבְלֶבֶת לָהּ אֲפֻדָּה.

וּבֵין שׁוּרוֹת, הִרְהוּרִים, מַחְשָבוֹת

שׁוֹזֶרֶת אִמִּי עֲרֵמָה שֶׁל תּוֹדוֹת.

עַל בֵּן בָּרִיא וּפַת טְרִיָּה

 עַל אִישׁ אוֹהֵב וּבַת טוֹבָה

וּלְאַט לְאַט כָּךְ צוֹמַחַת,

מְלַבְלֶבֶת לָהּ אַהֲבָה.

וְכָךְ נִשְׁזָרוֹת הַשּׁוּרוֹת לְשַׁרְווּל

מַחְשָׁבָה נִסְרֶגֶת לְתוֹךְ הִרְהוּר

וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי פִּתְאוֹם

לֹא מְעִיל הִיא סוֹרֶגֶת כִּי אִם אֲהָבוֹת.

רותי יצחקי ריכטר

העברה מאתר חוה אלברשטיין ומשירונט.

מכתב מאמא

חוה אלברשטיין
מילים: נתן אלתרמן
לחן: שמואל פרשקו

שלום לך ילדי שלום מאמא
את מכתבך קיבלתי בני הטוב
ולו ידעת מה שמחה בו אמא
היית קצת יותר מרבה לכתוב

ושוב אני חובשת משקפיים
ושבה בו לקרוא גם לשנן
חבל רק שכהו קצת העיניים
והדמעה קצת מפריעה גם כן

אתה כותב לי שקיבלת סרט
ושלרב סמל אתה מתאים
אינני מבינה מה זאת אומרת
אך אם זה טוב אשלח לך סרטים

סרטים לך שולחת אמא
בחבילה אותם אשימה
צמח וגדל, רב סמל
אבל זכור את אמא

וגם צלוחית ריבה יש פנימה
מתפוזים הכינה אמא
שתאכל, רב סמל
ואת הצלוחיות תשיב לאמא

חשוב נא גם על זאת גם על היתר
אצלנו כבר קריר הים סוער
שלא תצא להתקפה בלי סוודר
בחורף בני צריך להיזהר

ואם בשבי טנקים יש לקחת
אל תעשה את זאת בבת אחת
אל תתאמץ לסחוב שני טנקים יחד
מוטב תסחוב אותם אחד אחד

אתם שם מתקדמים לפי הלוח
אבל אני אתן לך תוכנית
קצת תתקדם ילדי וקצת תנוח
וכשתנוח תתקדם שנית

תוכנית לך שולחת אמא
וחבילה אותה אשימה
אל נא אל רב סמל
אל תדאג לאמא

לא פעם אל ליבי אשימה
בעריסה צרחת פנימה
וגדל רב סמל
ועכשיו עכשיו לועג לאמא

ואם באיזו יחידה נידחת
תקיף את האויב בהצלחה
תקיף אותו עם מישהו ביחד
ואל תקיף אותו בעצמך

תפסתם שם את השטאב הגנרלי
אבל ילדי, הקשיבה לדברי:
מוטב אל תתעסק עם גנרלים
תתפוס דיביזית חיילים ודי

לא אאריך יותר אני שותקת
אבל את זאת ילדי אזכיר לך
שאם תתפוס איזו עמדה סטרטגית
תתלה מיד פתקה שהיא שלך

שלום לך ילדי מאמא
לבה לך הומה בה פנימה
אם תוכל, רב סמל
כתוב יותר לאמא

ואל תשכח בלב תשימה
שגם צלוחית ריבה יש פנימה
שתאכל, רב סמל
ותשוב תשוב בריא לאמא

העברה מאתר המשוררת רחל שפירא

השכם השכם בבוקר שירה: חווה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: סשה ארגוב השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים. עקבות הסערה היו בכל מקום כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו מילים שלא אמרנו הכונו בשתיקה. עקבות הסערה היו בכל מקום ידענו שצפויה עוד דרך ארוכה. אחר כך עלתה השמש מול עיננו הלאות והאירה באור חדש את הקור והבדידות וכל מי שהיה שם יכול היה לראות כמה אותות קטנים חמים של ידידות. אחר כך הלכנו יחד מול השמש העולה שהאירה את עולמו של כל איש באור חדש, הבטחנו לעצמנו ללמוד מהתחלה מה פשר טוב או רע, טמא או מקודש. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו. הפקרנו את פנינו לרוח הקרה, עקבות הסערה היו בכל מקום כמו חותם בוער, כמו צעקה מרה. אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים, לאט לאט למדנו שוב להבחין בכח המופלא של החיים. אחר כך זרחה השמש ברוך וברחמים והאירה באור חדש את האימה והתקווה, וכל מי שהיה שם ביקש לו ניחומים בחסד ומסירות, סליחה ואהבה. השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו…

לכבוד בנינו הלוחמים במלחמת " חרבות ברזל "מעל לשנה. שמיני עצרת ושמחת תורה.24.10.24

אלי רביד, ליישי : דני קמפל , יליד 1937, הלך לעולמו. משפחת קמפל , ההורים יעקב ואסתר גרה ברחוב י'ח מספר 6 { היום רחוב אהרון ציזלינג }בקרית חיים , עם ילדיהם שושנה ודני. עם דני היינו ב"גן טובה " ,למדנו בבית הספר עממי א'{ ארלוזורוב },ובית הספר התיכון.גדלנו יחד בקריה עד התגייסותנו לצבא. דני היה חניך תנועת " השומר הצעיר ", בקבוצת הנערות והנערים שהקימו את קבוץ נירים. היטיב לרקוד. בלט בכישרונותיו ואהבותיו לחיות ולטבע. הקים את ביתו בנחלת יהודה { ראשון לציון } ובחצרו גידל סוסים ובעלי חיים רבים. במקצועו היה יזם ואדריכל נוף .

אנו משתתפים בצער בני המשפחה.

דן קמפל ז'ל { 1937-2024},בחזית התמונה , משמאל , לצידו של יוסי חסין ז'ל חברו הטוב שנים ארוכות.

עירית רימון -ניידורף: לזכרו של הדוד שלי, סמ'ר אמיר כפתורי, בן קריית חיים , שנפל במלחמת יום כיפור. העברה מ" זיכרונות ילדות קריית חיים" { פורסם לראשונה אוקטובר 2023}.

רק לפני שנה ציינו 50 שנה למלחמת יום כיפור – המלחמה שהייתה תוצאת המחדל הגדול הראשון.במשך 50 שנה אמא שלי חיכתה לרגע שיהיו לה מספיק כוחות להנציח את אחיה האהוב, סמ"ר אמיר כפתורי ז"ל, שנפל באותה מלחמה ארורה.השיר "אמיר, אחי הצעיר", נולד ממיזוג כישרונות נדיר, ובראשם של המלחינה, כלת פרס ישראל, Nurit Hirsh, המשורר Amir Tomer, הזמרת Mika Einav, המעבד Soof Sela, הנגנים:

חן שנהרAvner KelmerTami WatermanShuli Waterman ואני .טכנאי הסאונד Yaron Aldema.

שבוע לאחר יציאת השיר, קרה המחדל הגדול הנוראי השני. מוזמנים להאזין לשיר.

מיקה עינב , העברה מאתר מיקה עינב , ספטמבר 2023 :

סמ"ר אמיר כפתורי ז"ל היה בן 21, כשנפצע בסיני במהלך מלחמת יום כיפור. 7 שבועות נאבק בבית החולים בגבורה ולבסוף מת מפצעיו ב22.12.1973, נר שלישי של חנוכה. בחלוף 50 שנה, זכינו משפחתי ואני להנציחו יחד בשיר שנכתב במיוחד לזכרו. תודה לכל מי שלקח חלק ביצירה הזו. היוזמה של מיכל רימון – אחותו הגדולה של אמיר, המילים הרגישות של עמיר תומר, הלחן הנפלא של נורית הירש, העיבוד היפהפה של סוף סלע, נגינתה הנשגבת של עירית רימון – אחייניתו של אמיר, והביצוע המתמסר של כל הנגנים והמשתתפים; נדמה כי הכול התחבר והתמזג ברגישות ובדיוק רב לכדי יצירה רבת משמעות עבורנו, שהייתה צריכה לצאת לעולם בדיוק עכשיו. ממשיכים במסע של חיינו, עם אמיר בלב. עם תקווה ועם מחויבות לטוב. לא שוכחים. קרדיטים: מילים – עמיר תומר .לחן – נורית הירש .עיבוד – סוף סלע .שירה – מיקה עינב .פסנתר – עירית רימון ניידורף .כינור – חן שנהר. כינור – אבנר קלמר .ויולה – שולי ווטרמן .צ'לו – תמי ווטרמן .הקלטה ומיקס – ירון אלדמע .מאסטרינג – ארן לביא .צילום ועריכה – אביעד פוקס. הוקלט באולפן המקסים של יואב פולצ'ק בתל אביב

אלי רביד, ליישי : בשל המלחמה המתנהלת יום ולילה מאז 6.10.23 למען בטחון מדינת ישראל ואזרחיה , " מלחמת חרבות ברזל " ,בוטלה עצרת הגבורה והזיכרון לזכר חללי חיל השריון שהייתה אמורה להתקיים ביום 15.10.24.נזכור את כולם.

עידית סופר, אחראית מורשת ב"מכון וולקני "מבקשת תמונות , מסמכים, זיכרונות ומידע אודות " חוות החולות " בקרית חיים, חווה ניסיונית לגידול צמחיה לייצוב חולות נודדים, אשר פעלה בשנות ה-50 ועד שנות ה-90 ברצועת החול הסמוכה לחוות מכלי הדלק של IPC בקריה בניהולם של ד'ר בויקו ולאחריו משך שנים רבות ,ד'ר דוד צוריאל { איש קריית שמואל }. תלמידי בתי הספר בקרית חיים הקריות וחיפה ,הגיעו לכאן עם מוריהם לפעילויות בחווה וללימודים. נשמח לעזרתכם בקבלת מידע אודות " חוות החולות " בדגש על ראשית שנות פעילותה{ סוף שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 } ולפרטים וליצירת קשר עם גב' רחל לוי מרחוב בוסל מספר 67 בקריית חיים , או מי מבני משפחתה , אשר מסמך שברשותנו מעיד שהייתה פעילה בשימור " חוות החולות " והכרזתה "כגן תנכ'י בוטני ".

בתודה וימים שקטים

אלי רביד ,ליישי , נייד 0547796202 [email protected]

בנין המשרד הנטוש של "חוות החולות " .כביש האצטדיון בקרית חיים. עליו ניצב היום שלט החוצות. { צילום אלי רביד , 2024}

" חוות החולות " וברקע מיכל הדלק של חוות המכלים של ipc. {צילום אלי רביד 2024}.

סבך הצמחייה ב "חוות החולות " .{צילום אלי רביד 2024}

בחוות החולות הנטושה, מתחם מגודר של באר מים בבעלות אגודת המים של קריית חיים { צילום אלי רביד 2024 }

בשנות פעילותה, שער הכניסה ל" חוות החולות ". ברקע אבישי ברק ז'ל { צילום גייזי שביט 2006}

חלקה מתוך " חוות החולות " הנטושה הוקצע לחורשה ע'ש החברים והבנים של קריית חיים שנפלו במערכות ישראל. { צילום אלי רביד2024}

חלקה בחוות החולות הנטושה { צילום אלי רביד 2024}

חלקה בחוות החולות הנטושה.{ צילום אלי רביד 2024}

העברה מ" שיר יפה ".

סוכת שלום. מילים : יורם טהר לב. לחן ושירה : יאיר קלינגר

ברכת הסוכה , להחזרת החטופים , אסון עוטף עזה 7.10.2023

מוקדש באהדה לכל מתנדבי ומתנדבות החמל"ים ברחבי הארץ.

שלום לידידיי

 לא שלחתי אליכם סיפור חדש זמן רב, כי  אני עסוקה מאוד בבישול לחיילים. אני שולחת מדי שבוע מאז פרוץ המלחמה 5-7 תבניות אלומיניום גדולות חד פעמיות עם כ80  כדורי שוקולד ותבשילים אחרים.. 

 בהשפעת פעילותי זו נוצר הסיפור הרצ"ב. תיהנו,  הגיבו ושתפו עם מכותביכם. 

רותי

שבעים קילו בשר

אוף! אני כבר לא יכולה יותר! מלמלתי לעצמי כשצנחתי באפיסת כוחות על הכיסא הקרוב לדלת. אני כל כך עייפה! אני כל כך מבואסת ומתוסכלת! מה ביקשתי בכלל מרשתות המזון האלה?! רק שבעים קילו בשר לחיילים שייצאו מחר לריענון ורוצים לעשות על האש לפני שיחזרו הביתה לחופשה קצרה… איך האנשים האלה מהרשתות יכולים לסרב לי?! איך אפשר?! איך אפשר?! איך אפשר?!

בתחילת המלחמה כולם תרמו ברצון, ואפילו שיבחו אותי כשראו את הפנים המקומטים ואת ההליכון הגדול שלי, שהם קוראים לו שלא בצדק בשם המעליב "עגלת נכים", ולי נותר רק להיכנס לטרנטה שלי ולאסוף את השלל, אבל עכשיו כולם קיבלו פיק ברכיים… בשלוש רשתות כבר לא עונים לי בטלפון, וברשתות אחרות אומרים שהם כבר תרמו או שהם אימצו יחידה אחרת… הם, תסלחו לי, פשוט תפסו תחת…

כשסיפרתי לחברות שלי בחמ"ל הן צחקו. "את תשיגי, יעל," הן אמרו בביטחון. "את תמיד משיגה. אף פעם לא אכזבת אותנו…", אבל עכשיו אני צריכה לטלפן להן ולהסביר שהפעם נכשלתי… שלא הצלחתי…

אין לי אפילו כוח לקום מהכיסא כדי לנעול את הדלת… אבל מי זה מצלצל עכשיו ומקיש עליה קלות? אין לי כוח לקום ולפתוח… אני לא רוצה לראות אף אחד עכשיו… אני מוכרחה להיות קצת לבד עם השקט שלי. אני כבר אישה זקנה ואני לא חייבת שום דבר… לא אפתח… לא אפתח… לא אפתח…

הדפיקות חזר ונשנו ולבסוף קראתי "פתוח", כמו בסדרת הטלוויזיה הישנה והמצחיקה שאהבתי בעבר לצפות בה עם אריה שלי שאני כל כך מתגעגעת אליו… חבל שאין כדורים נגד געגועים…

בפתח עמדה השכנה שלי, ז'קלין, ובידיה כרגיל מגש מכוסה במפית צחורה ובו עוגיות מרוקאיות ריחניות שהיא מביאה לי בחיוך כל שבוע.

"היכנסי, ז'קלין," מלמלתי, והיא מיהרה להתיישב על הכיסא שלידי ולהציץ בפניי המזיעות. כרגיל לא נעלם דבר מעיניה החוקרות.

"מה קרה לך, נשמה, למה הפנים שלך כל כך לבנות כמו צלחת של מרק והעיניים כמו ביום כיפור?" שאלה בדאגה.

לא הייתה לי ברירה וסיפרתי לה שאני מתרוצצת בין הרשתות כבר יומיים ולא משיגה את תרומתן. "שבעים קילו בשר? בגלל זה העיניים שלך אדומות?" השתוממה ז'קלין.

כן, כי החיילים צריכים עד מחר בבוקר," התחלתי להסביר.

ז'קלין, כרגיל, לא התרגשה. "רק שבעים קילו בשר? ממש קטן עלינו! אנחנו נמצא את הבשר הזה, אבל קודם נשתה קפה," אמרה ומיהרה לכיריים כדי להרתיח קפה שחור עם הל כמו שאני אוהבת.

"איך נשיג?" מלמלתי. "הרי החזירים האלה עושים המון כסף מהמלחמה ולא מסכימים לתרום כמו שצריך!"

ז'קלין לא ענתה. היא מזגה את הקפה לכוסות שהוציאה מארון המטבח ולגמה מהקפה בפנים חמורות. ישבנו דקות אחדות בשתיקה ואז היא פקדה: "יעל, נשמה, תביאי את הטלפון שלך."

"בשביל מה את צריכה את הטלפון שלי?"

"בשביל הוואטסאפ של המתחם. יש במתחם שלנו המון משפחות והדיירים יתרמו ברצון."

הבטתי בה בסקרנות מהולה באי אמון. היא כמעט בת גילי, ולא הייתי בטוחה שהיא יודעת לשלוח וואטסאפים.

ז'קלין לבשה פתאום ארשת של מורה קפדנית והכתיבה לי בקצב הכתבה: "חיילים המתפנים לחופשת ריענון קצרה מבקשים לעשות על האש מחר בערב. אנחנו זקוקות בדחיפות לשבעים קילו בשר כשר מכל המינים: בשר בקר, בשר טחון, עופות, קבבים ועוד. נא להביא הכל מתובל ומוכן לצלייה לבית 2 דירה מספר 7."

הבטתי בז'קלין בחיוך עצוב. "אני מוכנה להתערב איתך שזה לא יעבוד," אמרתי בייאוש.

"נחכה ונראה, כפרה, תסמכי עלי… ועכשיו כשהעיניים שלך כבר לא כל כך עצובות והפנים קצת ורודות אז אני יכולה ללכת הביתה ולהכין את הבשר. ואת לכי לנוח. זה לא בריא בגיל שלך להתרוצץ ככה."

ז'קלין עזבה את הבית ואני נרדמתי בחדר השינה בבגדיי ובלי להתקלח.

צלצול דלת הכניסה העיר אותי. בפתח עמדו חמש שכנות ובידיהן תבניות אלומיניום חד פעמיות וקופסאות פלסטיק מכוסות. "זה בשביל החיילים שלך," אמרה אחת מהן בחיוך, ואני הזמנתי אותן להיכנס. הן עזרו לי להכניס את הבשרים לפריזר ולמקרר, וכשנגמר המקום התנדבו אחדות מהן לאכסן את השלל בביתן. עד הערב באו שכנות נוספות, ואחרי שנאסף כל הבשר טלפנתי לחמ"ל וביקשתי שינוע ליחידה.

בחמ"ל כרגיל שיבחו אותי. קראו בראבו וכל הכבוד, ואני הסברתי שהכל נעשה בזכותה של ז'קלין, שלעולם אינה מאבדת את האופטימיות שלה והיא עומדת להצטרף לחמ"ל שלנו.

כעבור ימים אחדים קיבלנו בוואטסאפ צילומים ממסיבת הריענון ובהם הבעת תודה וקריאות עידוד. העברתי את הצילומים למתנדבות של המתחם והלכתי לישון, כי מחר אני צריכה להכין מאה כדורי שוקולד לחיילים ולמשפחות החטופים. מי מוכנה לעזור לי?

העברה מ"שירונט אין לך מה לדאוג

אין לך מה לדאוג ביצוע : עוזי פוקס מילים: תלמה אליגון רוז לחן: קובי אושרת אין לך מה לדאוג אני נזהר ולובש גם סוודר אין לך מה לדאוג זה מיותר הכל בסדר אין לך מה לדאוג כאן נהדר מפגיזים כהוגן באמת שלא חסר דבר. אין לך מה לדאוג פה קייטנה ועושים שמח ואתמול היה אפילו פנאי להתקלח אין לך מה לדאוג אני ישן וחולם עליך כשאחזור העירה נתחתן. שלחי לי תחתונים וגופיות כאן כולם כבר כמו חיות נלחמים כמו אריות מורל ממש גבוה ואצלנו בפלוגה מבקשים קצת הפוגה מותק לא לשלוח לי עוגה. אין לך מה לדאוג אני נמצא במקום בטוח ובין הפגזה להפצצה יש זמן לנוח אין לך מה לדאוג פגז מתוק סבלנות ילדונת באמת שאין סיבה לדאוג. שלחי לי…

ונתנה תוקף

הגבעטרון
מילים: רבי אמנון ממגנצא
לחן: יאיר רוזנבלום

ונתנה תוקף קדושת היום
כי הוא נורא ואיום.
ובו תינשא מלכותך,
ויכון בחסד כיסאך,
ותשב עליו באמת.

אמת כי אתה הוא דיין
ומוכיח ויודע ועד
וכותב וחותם וסופר ומונה,
ותזכור כל הנשכחות
ותפתח את ספר הזיכרונות,
ומאליו יקרא,
וחותם יד כל אדם בו.

ובשופר גדול יתקע
וקול דממה דקה ישמע
ומלאכים יחפזון
וחיל ורעדה יאחזון
ויאמרו: "הנה יום הדין
לפקוד על צבא-מרום בדין" –
כי לא יזכו בעיניך בדין.

וכל באי עולם יעברון
לפניך כבני מרון,
כבקרת רועה עדרו,
מעביר צאנו תחת שבטו,
כן תעביר ותספור ותמנה
ותפקוד נפש כל חי,
ותחתוך קצבה לכל בריה,
ותכתוב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון
ובצום יום כיפור יחתמון:
כמה יעברון וכמה יבראון
מי יחיה ומי ימות
מי בקיצו ומי לא בקיצו
מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה
מי ברעש ומי במגיפה
מי ינוח ומי ינוע
מי יישקט ומי ייטרף
מי ישלו ומי יתייסר
מי ירום ומי ישפל
מי יעשר ומי יעני:
ותשובה ותפילה וצדקה
מעבירין את רוע הגזירה!

(…) אמת כי אתה יוצרם
ויודע יצרם
כי הם בשר ודם:
אדם יסודו מעפר
וסופו לעפר,
בנפשו יביא לחמו,
משול כחרס הנשבר
כחציר יבש וכציץ נובל
כצל עובר וכענן כלה
וכרוח נושבת וכאבק פורח
וכחלום יעוף!

ואתה הוא מלך, אל חי וקיים.