30.8.08               היהפוך ?                        

 

תמיד טוב להיזכר בימים טובים יותר כשהיית צעיר ורענן, עדיין לא סנילי כמו היום וגם, מה לעשות, אם זה קרה בדרום אפריקה של פעם על אפרטהיידה הזכורה לרע.

 

חיי מלכים היו לנו שם.  לנו הלבנים כמובן.  אחוזות ענק, גנים רגילים ותלויים, בריכות שחיה, יערות, מכרות מנגן וכמובן משרתים שחורים על ימין ועל שמאל ובאמצע. גננים, נהגים, טבחים, מגישים, ספרים, מנקים, מני/פדי קוריסטים,  עוזרים, מקרינים, מגרדים, מנגבים ובקיצור מי לא.

 

ההפרדה בין שני הצבעים הבסיסיים הייתה סופר אובססיבית. במיוחד היא בלטה בקשיחות באוטובוסים, ברכבות ובמסעדות שלא לדבר שהיו מקומות כמו מועדונים, בתי קולנוע, תאטראות ובתי מלון בהם לא דובר אפילו בכלל על אזורי מחייה לשחור לבן, אלא פשוט צוין שם בגדול:  כאן אין כניסה לשחורים.

 

וכעת אחרי שגמרנו עם מתן הרקע ניגש לאחד מהזיכרונות המציפים אותי כאן כיום בבית האבות בנתניה, (תשושים-ב' עם שליטה בשני סוגרים לפחות), אליה הגעתי כיהודי לבן גאה וצודק שבוע אחרי שמנדלה עלה לשלטון . (הערת המביא לדפוס – כשהוא כותב בית אבות הוא למעשה  מתכוון לבית אמהות שהן למעשה הרוב המכריע בבתים מסוג זה)

 

השנה 1970 ואני (לבן אורגינל – טמבור 101) יוצא מיוהנסבורג לנסיעת עסקים לקייפטאון.

 

איך שהרכבת שלי מגיעה לתחנה אני מזנק מקרון הלבנים, נכנס למונית ונוסע למשרד ממשלתי מסוים כדי להיפגש שם עם כמה אנשים מסוימים בקשר לפרויקט מסוים.  מלון לא סודר לי מראש ועל כן ביקשתי מאחת הפקידות שם לעשות לי טובה ולמצוא לי אחד כזה ללילה אחד בלבד מאחר ולמחרת ב- 0700  בבוקר יש לי רכבת חזרה.

הפגישה מתקדמת בסדר כאשר בכל הפסקה אני שואל את הפקידה מה קורה רק כדי לשמוע שקטסטרופה והיא לא מצליחה למצוא לי חדר במלון של לבנים.  הכל מלא הכל תפוש.  יש כמה כנסים ותערוכות בעיר ואנשים הזמינו הרבה זמן מראש. השעה 4 אחה"צ אין עדיין מלון ואני מתחיל להזיע.  מה עושים ? חמש, שש, שבע בערב, ייאוש טוטאלי.

ואז כשחוץ מכבוד השר כבר כל אנשי המשרד מטפלים בעניין הרזרבציה שלי וכלום, אומר פתאום השוער שם שיש לו בן דוד שעובד בבית מלון אבל הבעיה שזה מלון רק לשחורים. עדיין לא ירדתי מהפסים ואני מודה לבחור כאשר לפתע קם מצחצח הנעליים שיושב שם קבוע בכוננות צחצוח ואומר לי: אדון לבן יקר למה שלא תצבע את הפנים שלך במשחת נעליים שחורה רק ללילה אחד, תקום בבוקר תוריד את זה בצ'יק והבעיה נפתרה.   בינגו ! גאון בחמש יחידות.

 

אני כבר תשוש כולי מחיפושי מלון, נכנע, נכנס לשירותים מורח על פני את המשחה השחורה שנתן, בודק שזה אכן יורד בצ'יק, מרים את הצווארון להסתיר כל עור לבן ויוצא ברגל למלון השחורים.כבר מאוחר בלילה ואחרי שאני נרשם אני מבקש מפקיד הקבלה השחור, (שלפי הפרצוף שהוא עושה עושה רושם שכנראה כבר מזמן לא קיבל אורח עם ריח מוזר כזה המזכיר משחת נעליים), שיעיר אותי ב- 6  בבוקר כך שאספיק גם לאכול משהו ולרוץ לרכבת של 7 . כל הלילה ההוא אני לא ישן ומתרגש מהעובדה שפעם ראשונה בחיי אני במלון של כושים ורק מקווה שהחברה לא ידעו מזה ורק לפנות בוקר אני מצליח להירדם ואז אני מתעורר פתאום בבהלה ורואה שהשעה עשרה ל- 7 .

כוששלאמאשלו.  מניאק !!

 

אני מתלבש במהירות ואפילו לא נכנס לחדר אמבטיה או לשירותים ורץ במדרגות למטה וצועק על פקיד הקבלה איך לא העיר אותו והפקיד השחור לא יודע מה לעשות וכבר עשרה ל- 7 והוא רץ למטבח וחוזר עם סנדוויץ' של שתי פרוסות ובפנים ביצה קשה חתוכה לשניים ולרוחב דווקא וכבר חמישה ל- 7 ואני רץ כמו מטורף לתחנת הרכבת וכשאני נכנס לרציף הרכבת מתחילה לזוז כבר ואני רודף אחריה וממש בקצה  הרציף מצליח לזנק לתוך הקרון והביצה הקשה נופלת לי לה מהסנדוויץ' המזורגג מתחת לרכבת הנוסעת ואני מקלל ומתנשף וכולי זיעה ואז אני מסתכל לתוך הקרון לחפש מקום ישיבה והופ, כולרה ! קפצתי לקרון של לבנים שמסתכלים עלי עכשיו בזעם אדיר ואחד גדול גלוח ראש ומקועקע כבר מתחיל לקום בשביל לארגן את העניינים ואני בהלם כי בחלון שמולי אכן משתקף לי פרצוף כושי שחור אורגינל...

ואז אני מתחיל לצחוק ולצעוק ביחד: חברה תירגעו אני משלכם, אל תשאלו איזה קטע היה לי עם מלון.  ומייד מוציא ממחטה ומתחיל לנגב את הפנים ושיט כלום לא יורד ואני מוסיף קצת רוק על הממחטה ומייד גם נכנס לשירותים ומרטיב את הממחטה וממשיך ופאק-אוף כלום לא יורד.  מנסה שוב ושוב וכלום. מה קורה ? ואני מתיישב על האסלה ורואה את הדלת מתחילה להיעקר מאדמתה ושובר את הראש ואז פתאום מבין מה קרה.

מה הסתבר ?

במקום להעיר אותי, האידיוט הזה בקבלה הלך והעיר כושי אחר.