15.9.07  נילי על "תפילות" - סיפורה של רותי .

 

  הסיפורים של רותי מקסימים אותי דווקא בשל העירוב של כתיבה בגוף ראשון, עם דמויות נוספות. וכך אין אתה יודע

אם אכן נטלה לה את "חירות הסופרים " וערבה  דמיון עם מציאות ,או   שמא הכל בדיה. בכל אופן הסיפור האחרון ("תפילות") - "הדהד" אצלי שני דברים :

 

 1. במשך הרבה שנים נהגתי לקרוא מחזות ולא הלכתי להצגות. רציתי להתחבר למי שכתב את הדברים ולא למי שמעביר אותם דרך הפריזמה של הפרשנות שלו, ושל הבמאי.. לאמנות טובה יש חיים גם ללא מתווכים.(למרות שקול ערב של זמר נותן ערך מוסף ) 

 

 2. אני לא יודעת אם אכן רותי מגמגמת או  שרק בת דמותה הבדיונית "לוקה" בגמגום, אבל הפנס רב העוצמה שהיא מכוונת , כל פעם בסיפוריה  , אל ה"נחשב להיות חלש, ופגום " בחברה הוא פנס מבורך, ומזהיר (תרתי משמע ) שלא נתקהה, שלא נאטם, ושלא נחדל מרגישותנו האנושית . נהדר!.  גם ליום כיפור, וגם בכלל....

 

 מזכיר לי, אגב, את הסיפור היפה  על העבד שהיה נושא אסל עם שני דליים כל יום במעלה ההר אל הארמון. בדלי אחד נפער חור קטן, והוא היה מגיע חצי ריק למעלה. יום אחד אמר הדלי לעבד :" אני מצטער שאני כל כך פגום, ובשל כך אתה צריך לטרוח יותר פעמים במעלה ההר" ענה לו העבד : "אל תצטער,הבט על ההר, בצד שלך של השביל צומחים פרחים יפהפיים שהושקו כל יום בטפטוף שנבע מה"פגם" שבך. ובצד השני - אין כלום ! אתה מייפה לי את הדרך ומנעים לי את העלייה .........  גמר חתימה טובה. נילי דיסקין. -טדניר.