27.3.08      "לרותי ריכטר/יצחקי -קוסמת המילים"   :  מאת נילי דיסקין

           בתחילה עוד הייתי מגיבה לכל סיפור של רותי. אבל זה נראה לי טרחני. הפסקתי להגיב - ופשוט נהניתי. אבל ה"הצפה" למעלה של סיפורה "שירים עד כאן", אותו לא קראתי בעבר, נחוותה על ידי בצורה כל כך מרגשת -שאני מוכרחה להגיב. רותי היא בעיני קוסמת.     היא רוקחת מחומרים של המציאות סיפורים, חלקם לילדים, חלקם ל"ילדים" גדולים, ורובם לילד שישנו בכל אחד מאיתנו עד ימיו אלה - ועד בכלל.      מופלא בעיני איך בסיפור "שירים עד כאן" הצליחה רותי לצייר במילותיה הקסומות את הנוף, דלותו ועושרו גם יחד , צבעיו, ריחו, קולותיו(שיריו), ותחושותיו גם יחד. כל מי שגדל בקריית חיים כשהקריה המערבית עוד הייתה דיונות, וגם אחר כך. וכשגם בקריה המזרחית עוד היו דיונות ובתים קטנים - טרם היות הצמחייה נחמה פורתא למי שאני קוראת לה "בת החולות", דהיינו קריית חיים - לא יכול שלא להתרגש מהציור המופלא הזה. כל מי שחזר לקריה אחרי שנים שלא ביקר בה, ועמד,כמוני, די המום מכך שהקריה לא "חיכתה לו" כמו שהייתה, יכול להזדהות עם החוויה של מציאת קרעי נייר טואלט צהוב במקום פרחי נר- הלילה  הצהובים של העבר (העבר שהיו בו כל כך מעט צמחים וכל אחד היה יקר לנו, לכן, שבעתיים). אז נהדר שהקריה מתקדמת ומתפתחת (לא תמיד בכוון רצוי, לדעתי,) ונהדר שאנשים ממשיכים להפיח בה חיות. אבל אין כל רע בלסקור, ולזכור, לפעמים -איך היא הייתה כ"תינוקת שאך זה נולדה". תודה לרותי שהזכירה. נילי דיסקין טדניר.