17.2.08 קריה של אהבה. מאת נילי דיסקין
יוסי וולך ידידי. היה מאד מרגש לקרוא את הצהרת האהבה
שלך לקריה (לא פחות מהשיר ששרת בזמנו לרותי
אשתך : מי
אוהב אותך יותר ממני...). אני חושבת שכל זמן שקריית חיים תמשיך להיות קופסת
ה"קלפי" של מפלגות מסויימות בחיפה, הזרוקה בשאר הימים שאינם ימי בחירות,
בחצר האחורית של העיר - אין לעניין תקנה. אני מוכנה לסייע במה שאפשר, אבל עצומה
שתצא, ועליה יוחתמו כמה שיותר מתושבי קריית חיים של היום - יכולה אולי להתחיל
"תזוזה"בכוון הנכון. רק תושבים קרייתים "מאז" שזוכרים את הקריה ותפארתה , שעדיין
גרים בה, ואיכפת להם מעתידה - יכולים ליזום עצומה כזאת. שני האתרים הם מקום מצויין להחתים גם גולשים שאינם יותר תושבי הקריה (כי אם רק
בליבם) ושחלקם יושב בכלל בחו"ל. אולי מישהו שם למעלה, יבין שזו לא סתם
נוסטלגיה של זקנים, אלא רצון אמיתי להחזיר לקריה, ולבניה ובני בניה את הערכים,
הרוח, והכוח שיוביל לעשייה מסוג העשייה שבו נתברכה הקריה בעבר.. עשייה כזאת תוכל
לבוא רק אם תהיה לקרייתים גאוות יחידה (גם לדור שלא
יידע את יוסף. אנחנו נדאג שיידע, ורעיון המוזיאון הוירטואלי
הוא חלק מזה) אני מאמינה גדולה בשינוי דרך חינוך, וההתכוונות בסופו של דבר צריכה
להיות לצעירים. אבל את תחילתו של התהליך-דהיינו העצומה, יכולים ליזום
ולהוביל בני כל הגילים. מה דעתך?. בידידות והערכה רבה, בת כתתך,
נילי דיסקין.