4.12.07  עוד על  פטריות  : מאת נילי דיסקין

 הי אורן. כרגיל כשאחד כותב הוא "מהדהד" זכרונות אצל רבים אחרים. נזכרתי א. בפטריות הלבנות הקטנות  שקראנו להן "פטריות כלב" כי סיפרו שכלבים היו משתינים עליהן וכך גדלו......  ב. איך תמיד תהיתי על העניין שבספרי הילדים הפטריות היו אדומות עם כתמים לבנים, ובקריה רק חומות או "פטריות כלב", עד שבהיותי בגרמניה, הלכתי יום אחד עם חברים ל"אחו" ששם זה שדה ענק, עם צמחיה  טבעית,ושם, בפעם הראשונה בחיי ראיתי אותן. אדומות, עם טפילים לבנים דבוקים לכיפתן, הרבה פחות יפה מבתמונות, ונוסף לזה גם רעיל ברמות ....אסור אפילו שהעור יבוא במגע איתן. אז הפשוטות של הקריה " לוקחות בגדול"  לדעתי את היפות מהספרים. ג. מול בית יציב הייתה שדרת אורנים שבה היו חפורים גם מקלטים ציבוריים. שם היינו מלקטים אורניות תוספת לחביתות של אמא. אבל יום אחד, מפחד ה"מציק" הכיתתי שגר לידי, והלך באותה דרך (אני לא מסגירה שם,  אבל הכיתה שלי יודעת יופי מי זה) החבאתי את האורניות מתחת לחולצה, "שהוא לא יקח לי", ובאתי הביתה עם.....כתם חום ענקי על החולצה וכך התברר לי שהן לא נשברות, ואפילו לא מתפוררות, אלא פשוט משנות מצב צבירה. איך אמרו חז"ל, מוסיף דעת, מוסיף מכאוב....... נילי דיסקין.