14.10.07    פרנקה : מאת איתן הלפרין

גייזי שלום

לא גרתי ברחוב  כג' אבל לפי זכרוני פרנקה שהייתה המנהלת והאחראית על המסעדה ,גרה ברחוב כ"ג היא גם הייתה המורה לתזונה. אני יודע כי מהבנות שלמדו אצלה באותה תקופה  ,הן אמרו כי הרבה בזכותה למדו להכין מאכלים גם כאשר היה מעט מאוד מזון ,הכוונה לימי המצור בנגב במלחמת השחרור אתה ודאי זוכר את התורנויות לעבודה במסעדה  חדר האוכל,שהיה תמיד נקי והכלים היה כתוב עליהם "הדסה" היו מסודרים וערוכים בהקפדה לפי הוראותיה של פרנקה.   שבוע טוב  מאיתן הלפרין

 

מגייזי:  פרנקה זכורה הייטב, איך לא.  שעורי התזונה, התורנויות במטבח חדר האוכל, ההתכנסות של התורנים בשעה 10:00 ,

ליד השולחן במטבח עם פרנקה וקבלת הסבר  מפורט על התפריט היומי ואבות המזון הויטמינים וכד'. בצהרים כשחדר האוכל

 היה מלא מפה לפה ,ורחש השיחות הפך לרעש, הייתה פרנקה נעמדת בפתח דלת חדר האוכל ומרעימה בקולה שתי מילים :

"ר ג ע  א ח ד" ולא הוסיפה, הקול שלה חתך את האויר ואח"כ השתררה דומיה ,רק זמזום הזבובים וקולות הלעיסה של

 המזון נשמעו.....בנוסף, בניגוד למקובל באותם ימים בקריה, לפרנקה כבר הייתה תרבות של טיפוח המראה האישי,והיא אכן

 נראתה טוב. אין ספק פרנקה הייתה דמות  כפי שאומרים היום: הייתה "משהו משהו".

 

ולסיום אני  זוכר אירוע מהכיתה בבית הספר: לקראת שעור התזונה שמנו בכתה "פצצות סירחון" מפרי האיזדרכת

כמדומני, פרנקה נכנסה לכתה ומייד קלטה מה קרה, בקור רוח היא הורתה לסגור את כל החלונות ולפני שיצאה

מהכתה הספיקה לומר בשקט אבל בטון שאי אפשר לטעות בו : אני חוזרת עוד כמה דקות, שאיש לא יעז לקום ממקומו,

וכך השאירה אותנו לבד בכתה,עם דלת וחלונות סגורים , להינות  מ"ניחוח הסירחון"......