22.11.09 נילי דיסקין לשי
גדיש :
"שי גדיש יקירי - העולם לא
שחור-לבן" הורינו היו אומרים שקשה לחיות בעולם
כשרואים אותו כ:"אודר גור, אודר גורנישט" ( או הכל, או כלום. כרגיל -
ביידיש זה נשמע יותר טוב). אבל, שי , ואורי ידידי, הרי לא חייב להיות שאם מעבירים
ביקורת - זה סימן שלא מכירים תודה. נהדר שאורי יסוד הוא איש של יוזמות ויודע
"להרים" ערבים נפלאים כמו זה המתוכנן לזכר משה ביק, אבל זה לא סותר,
שאפשר לתת למקהלת הגימלאים שהיא המשך מקהלת הקריה -
לשיר שם לפחות שיר אחד. גם אם הם אנשים שעייפו מהחיים, ולא יודעים להפיק ערבים
כאלה. גם אם לא העלו בעצמם את הרעיון הנפלא הזה. הרי לא ייגרע מהערב הזה כלום (
ולדעתי יתווסף לו הרבה טעם מהותי) - אם יתנו גם למקהלה, שאולי אינה כליל
השלמות - להופיע. הרי גם הקהל שישיר שירה בציבור לא יהיה
כליל השלמות. יהיו בו זייפנים. זוכרי חצאי שירים, ונוסטלגיסטים
ששירים אינם ה"צד": החזק שלהם. אז מה? עיקר הערב הוא לזכור את משה,
ולהחזיר לו את מקצת תפארתו שדי "כורסמה" על ידינו כשהיינו קטנים
יותר. ועוד חתיכה כזאת מהותית לפאזל, לא רק שלא תגרע , אלא תוסיף. ותחבר (אולי,
אולי) את הקריה של היום לזו של פעם. שבוע טוב. נילי דיסקין.