זכרונות קטנים    מאת גדעון שדמי

שני זיכרונות קטנים מאמצע שנות השלושים.

האחד, ט'ו בשבט:

כל ילדי בית הספר נקראים לטעת עצים.

נוטעים את  שדרת  עצי השיטה, המשתרעת ממערב למזרח וחוצה את הרחובות א', ב', ג' .

מספרים לנו, שבנו של חיים ארלוזורוב, יבוא לטעת עץ בשדרה.

לא ראינו אותו ואיני יודע  אם העץ שניטע על ידי בנו של ארלוזורוב, סומן.

אני זוכר שהיינו מאד נרגשים.

הזכרון השני  בית החרושת "שמן"  :

בית החרושת "שמן" בחיפה עומד לערוך מבצע פרסומת למוצריו, תחת הכותרת של

 "בריאות" הילדים.אנחנו נאספים על גבעת חול קטנה, בין צריף הפועל לרחוב ג'.

כל ילד מקבל דוגמית קטנה של שפופרת משחת שיניים ודף נייר עליו מודפס שיר הלל למוצרי המפעל.

אני זוכר מספר מילים של אותו השיר, אשר שרנו בגאון במנגינה של ההורה "איזה פלא".

 "איזה פלא, איזה פלא, שישנם שמנים כאלה"

"שמן זהו תענוג, מלוא הפח והבקבוק,

לבריאות ולנקיון, הוא תמיד ראשון".

"אם בשמש לא נכוית, תן תודה רק לולווטה

אין כמוה לשיזוף ושמירת הגוף".

איני יודע איך הסכימו המחנכים לתעלול פרסומי כזה בתחומי בית הספר.

בית החרושת היה מפעל הסתדרותי,

כנראה שהגיעה הוראה מגבוה.

                        גדעון שדמי   ינואר  07

                                        *****

שאול ארלוזורוב הזכיר את נטיעת ט"ו בשבט בקרית חיים כאחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלו....  גייזי