24.4.08 שלום חברים

הפעם, לכבוד חג הפסח, שהוא, כידוע, גם חג הקציר, אני מביאה לפניכם סיפור דמוי אגדה. העוסק בפסח ובשיבולים, הסיפור

לקוח מהספר "הלב והאבן", הוצאת כרטא ירושלים, 1996, שכתבתי עם חברתי ד"ר לאה סגל,

כרגיל, הבאתי בהמשכו גם את המדע שמאחורי האגדה.

תיהנו. קריאה נעימה

לתגובות אנא כתבו לאתר או אלי:

רותי ריכטר-יצחקי [email protected]

שולי נתן-ירושלים של זהב:

http://video.google.com/videoplay?docid=1621062809635308620

ירושלים של זהב

סיפור דמוי אגדה מאת רות ריכטר

בימי בית שני חיה בגליל משפחה אחת, מרובת בנים ובנות. הם לא היו עשירים, אך השלום והאושר שכנו במעונם, ומדי שנה, בחג הסוכות, בפסח ובשבועות, עלו בני המשפחה לרגל לירושלים, הביאו מפרי אדמתם לכוהנים, והתפללו בבית המקדש. הם נהגו לנטות את אוהלם סמוך לביתה של משפחה ירושלמית, לא רחוק מהר הבית, ולא חסר להם שם דבר. ידידות רבה שררה בין שתי המשפחות, וברבות השנים התאהבו צעירת הבנות מהגליל וצעיר הבנים של המשפחה הירושלמית, והם הודיעו להוריהם שברצונם להינשא ולהקים בית בישראל.

יום אחד ראה אחד מעשירי ירושלים את הנערה הגלילית, והנה היא נבונה, טובת לב ויפת תואר, והוא רצה לשאתה לו לאישה.

בא האיש העשיר לאבי הנערה ואמר לו:

"רוצה אני לשאת את בתך לאישה, כי אין יפה ונבונה ממנה בכל העיר. עשיר מופלג אני, ובביתי לא תדע הנערה מחסור. בית נאה אבנה לה, תכשיטי זהב וכסף אתן לה, ואף אעניק לה תכשיט שאין יקר ממנו בכל הארץ, הלוא הוא התכשיט 'ירושלים של זהב', העובר במשפחתי מדור לדור." ובדברו הוציא האיש מאמתחתו כתר זהב גדול וכבד, משובץ ביהלומים ובאבנים טובות, והניח אותו לפני אבי הנערה.

ראה האב את הכתר ההדור, המזהיר בזהבו ומסנוור בברק יהלומיו, והפציר בבתו להינשא לאיש העשיר. אבל הנערה דבקה באהובה, ולא שעתה לתחנוני הוריה, שרצו להשיאה לאיש העשיר בעל כורחה.

בערב פסח, שעה קלה לפני התקדש החג, ברחו הנאהבים למדבר יהודה, מקום מחבואם של הבורחים והמורדים מאז ומעולם. הם מצאו להם מסתור באחת המערות, ולפרנסתם עבדו במטעי האפרסמון הסמוכים למעיינות עין-גדי.

תחילה כעסו הורי הנערה על בתם, ולא הסכימו לסלוח לה ולהתפייס עמה. אך כעבור שנה גברו עליהם געגועיהם, והם ירדו למדבר כדי לחפש את בתם האובדת ואת בעלה.

ימים רבים שוטטו האב והאם במדבר. השמש קפחה מעל ראשיהם, ולשונם דבקה לחכם בצמא, אך את בתם לא מצאו. הם הציצו במערות החבויות בסדקי הסלע ובנאות המדבר, וכמעט נואשו מלמצוא את הנאהבים הבורחים, אבל יום אחד הגיעו עד לפתחה של מערה קטנה, והנה בתם וחתנה משחקים שם עם בנם הקטן, פניהם אור ושמחה, ועל ראשה של האישה הצעירה מתנוסס זר זהוב, עשוי שיבולי חיטה שזה עתה הבשילו.

שמחה האישה הצעירה למראה הוריה, האכילה והשקתה אותם, והציגה לפניהם את נכדם הקטן שנולד לא מכבר.

לאחר שנחו מעט, שאל האיש את בתו:

"מהו כתר השיבולים המוזר הזה, המתנוסס על ראשך, בתי?"

ענתה הנערה בשחוק של אושר ובמאור פנים:

"כתר זה קולע לי בעלי האהוב מדי שנה בחג הפסח, בעת הבשלת הקמה, וטוב לי הכתר הפשוט הזה מכתר "ירושלים של זהב", שבו רצה האיש העשיר לקנותני."

אז ידעו ההורים המאושרים שצדקה בתם, והם החזירו אותה, את בעלה הצעיר ואת הבן הקטן לנחלתם שבגליל, ומאז חיים שם צאצאיהם הרבים בשמחה ובאושר עד עצם היום הזה.

המדע שמאחורי האגדה: רקע היסטורי גיאוגרפי

תכשיט ושמו "ירושלים של זהב"

מהו התכשיט "עיר של זהב?" התלמוד מספר שהיה זה תכשיט מפואר, שבו חרותות חומות מבוצרות, וכיוון שלפי חז"ל "אין עיר מבוצרת כעיר ירושלים", נקרא התכשיט בימי בית שני "ירושלים של זהב". אין אנו יודעים עם היה זה עדי, תליון או כתר, אבל ככל הנראה היה זה תכשיט יקר וכבד מאוד. משערים שהתכשיט עוצב עוד בתקופה הכנענית, כי הוא נמנה על רשימת תכשיטיה של מלכת העיר הכנענית אוגרית, ששכנה בצפון סוריה.

המדרש מספר שרחל, בתו של כלבא שבוע, המרתה את פיו של אביה, ונישאה לרועה צאן עני, הלוא הוא רבי עקיבא, בתנאי שילך וילמד תורה. גירש אותם כלבא שבוע מביתו, והם נאלצו ללון במתבן. לפי האגדה, היה רבי עקיבא שוזר לאשתו כתר מאניצי התבן, ומכנה אותו "עיר של זהב". אחר כך נסע רבי עקיבא מביתו, ולמד תורה במשך עשרים וארבע שנים, ורחל הייתה גוזרת מדי שנה את שערותיה היפות, ומוכרת אותן כדי שיוכל בעלת להמשיך ללמוד תורה.. לימים, כשחזר רבי עקיבא מלימודיו, התעשר מאוד, וקנה לאשתו תכשיט "עיר של זהב" אמיתי. התקנאה בה אשתו של הנשיא רבן גמליאל, ודרשה מבעלה שיקנה גם לה תכשיט דומה.

אמר לה: "וכי כך היית עושה לי. כמו שזו עשתה לו? שהייתה מוכרת מקלעות שערה ונותנת לו, שהוא עוסק בתורה?"

איננו יודעים אם הכירה נעמי שמר את האגדה על "ירושלים של זהב", או שנתנה לשירה הנפלא שם זה באקראי, אך הוא אהוב ויקר לנו, ומהווה יהלום שאין דומה לו בזמר העברי.