שלום לידידיי
הפעם אני
מביאה שוב סיפור דמוי אגדה מהספר "הלב והאבן - ירושלים לדורותיה",
שכתבתי עם חברתי ההיסטוריונית ד"ר לאה סגל. (הוצאת כרטא
ירושלים 1996) הסיפור מלווה ב"המדע שמאחורי האגדה".
תיהנו
רותי יצחקי-ריכטר
לתגובות אנא
כתבו לאתר או אליי: [email protected]
כיצד
נוצרה הדרך העולה להר הבית?
(בעקבות
אגדה בדואית)
כשבחר שלמה לבנות את בית המקדש על הר
הבית, היה ההר שומם וקירח. סלעיו הלוהטים הבהיקו מול החמה הבוערת, וקוצים וחרולים
כיסו את אדמתו, והקשו על המעפילים לפסגתו.
אמרו
זקני העם לשלמה: "לא טוב המקום הזה אשר בחרת כדי להקים בו את בית מקדשנו. צדו
הצפוני פרוץ לכל אויב, מדרונותיו סבוכים ואין בהם שביל, וכיצד יעלו המוני העם
להתפלל, לזבוח זבחים ולהעלות עולות באין דרך סלולה?"
שמע שלמה את דברי הזקנים ושתק שעה ארוכה.
אחר כך נזכר באגדה עתיקה שסיפרו לו נוודי המדבר ואמר: "בואו אליי בעוד שנה,
ואראה לכם דרך רחבה ונוחה אל ראש ההר."
למחרת, כשעלתה השמש, עלה שלמה אל ראש ההר.
באמתחתו נשא חופן גרגרי תבואה, והוא שקד לפזר את הגרגרים לאורך הדרך בתוך הסבך
הצפוף. כעבור שעה ארוכה הגיע אל ראש ההר, ונשא את עיניו אל עיר דוד, אל בנייניה
המפוארים ואל נופה המרהיב. עתה היה שלמה בטוח שאין מקום מתאים יותר כדי לבנות עליו
את בית המקדש מן המקום שבו נטועות עתה
רגליו, ושלווה גדולה עטפה את נפשו בהביטו את העיר המתעוררת משנתה. אחר-כך ירד בעקבות הגרגרים שפיזר בדרך ושב אל
ארמונו.
כבר באותו היום גילו הנמלים את הגרגרים,
ויצאו בהמוניהן כדי לאסוף אותם לקיניהן החבויים בקרקע. בשיירה ארוכה צעדו הנמלים
זו בעקבות זו, ונשאו בלסתותיהן החזקות את משאן הגדול ממשקל גופן אל הקן.
אחדים מהזרעים נשרו בדרך, נאכלו על ידי
המכרסמים והופרשו בגלליהם, קליפתם התרככה, והם היטיבו לנבוט בבוא הגשמים. הנבטים
הרכים קישטו בצבע רענן את הסבך הכהה, ופיתו בירקותם את הצאן והבקר. הפרות כבדות
הגוף שליחכו את העשב הידקו את האדמה הבוצית, דרדרו את האבנים הפזורות עליה, ולבסוף
נוצר בסבך שביל רחב ונוח.
כעבור שנה כינס שלמה את זקני העם, ויחדיו
עלו בשביל החדש.
"דרך רחבה סללת פה, המלך!" אמרו
הזקנים בהתפעלות. "ואנחנו לא ראינו פועלים עובדים בהר!"
חייך שלמה ולא ענה, כי רק הוא שמע את
צחוקם החרישי של הנמלים, המכרסמים, הצמחים ובני הצאן והבקר הצוחקים מול הרוח
הנושבת בהר.
כשנבנה
בית המקדש, עלו בדרך החדשה המוני אדם ובידיהם מנחות וזבחים, ולא אמר איש כי צרה לו
הדרך המובילה להר הבית.
המדע שמאחורי האגדה: רקע היסטורי גיאוגרפי
לאה
נשמו עמוק וספרו שלושת אלפים שנה לאחור.
אנו נמצאים ברבדים הקדומים של ירושלים. זה עתה כבש דוד את העיר מידיו של היבוסי,
ואיחד את ממלכת ישראל וממלכת יהודה. שמה של העיר שונה מעיר היבוסי לעיר דוד, והיא
הפכה מעיר ספר לבירתה של הממלכה המאוחדת.
לאחר הכיבוש הועלה ארון הברית משילה
לירושלים, אך עדיין לא נמצא לו מקום קבוע.
העיר הייתה מוגנת משלושה צדדים: במערב
על-ידי עמק עושי הגבינה, בדרום על-ידי גיא בן הינום,
ובמזרח על-ידי נחל קדרון. רק מצד צפון לא הייתה העיר מוגנת, ותושביה חששו תמיד כי
מצפון תיפתח הרעה.
כעבור
שנים אחדות פרצה מגפה בעיר והמיתה תושבים רבים. אז רכש דוד ממלך היבוסי את הגבעה
הצפונית, הקים בה מזבח והמגפה נפסקה. כיום נקרא מקום זה הר הבית או הר המוריה. הר המוריה נחשב למקום
קדוש. על פי המסורת הוא המקום שבו התרחשה
עקדת יצחק.
לאחר הקמת המזבח התפשטה העיר לשלוש גבעות:
הגבעה הדרומית, הנמוכה ביותר, שבה התגוררו המוני העם, נקראה עיר דוד, הגבעה
המרכזית, הגבוהה מכולן, נקראה העופל,
ועליה נבנו מוסדות הממשל. היא נקראה העופל כי היה צורך להעפיל כדי להגיע
לפסגתה. על הגבעה הצפונית, שנקראה לימים הר המוריה או
הר הבית, בנה שלמה את בית המקדש.
הארכיאולוגים מתקשים לאמוד את מספר תושבי
העיר בימי בית ראשון ובית שני. משערים שבתחילת ימי בית ראשון התגוררו בעיר כאלפיים
איש, ובסוף ימי הבית השני התגוררו בה כעשרים אלף איש.
בניין בית המקדש הראשון היה מלבני, ארוך
ועשוי שלושה מבנים צמודים זה אחר זה: האולם, ההיכל והדביר.
פתח בית המקדש נמצא בחלק המזרחי, באולם,
והדביר נבנה במערב. הדביר הוא קודש
הקודשים, שהכניסה אליו הורשתה רק ביום
הכיפורים לכוהן הגדול. ההיכל קישר בין שני חלקים אלה. האולם שימש כאולם כניסה,
וחצץ בין קודש לחול, כי רק ההיכל והדביר נחשבו למקומות קדושים. פנים האולם היה
מצופה זהב. מן האולם נכנסו להיכל, שבו התנהלה עבודת הקודש. קירות ההיכל היו מצופים
בלוחות ארזים. כאמור, ההיכל הוביל לדביר, החלק הפנימי והמקודש ביותר.
בית המקדש עמד על מסד שגובהו כשני מטרים
מעל פני הקרקע, ולכן היה מורם מסביבתו, והעולים אליו היו עולים בשני
"מעלות" (מעלי מדרגות). בכניסה הוצבו שני עמודי נחושת, האחד נקרא
"יכין", כנראה על שמו של אחד הכוהנים הגדולים, והשני נקרא
"בועז", על שם סבו של דוד
בית המקדש
נבנה מאבני גזית שנחצבו בהרי ירושלים ועצי ארזים שהובאו מלבנון.
לתערוכת כלי
המקדש אנא לחצו על הקישור הבא:
http://www.temple.org.il/gal_new/default.asp
הידעת?
*
משערים שכשמונים אחוז מתושבי ירושלים בימי בית ראשון ובית שני היו חקלאים. האחרים
היו כוהנים, לוויים ובעלי מלאכה.
· כשמונים אחוז משטחם של
הרי ירושלים עשוי טרסות, הלוא הן מדרגות
ההר. רבות מהן הוקמו בימי בית ראשון ובית
שני ושרדו עד היום.
לתגובות אנא כתבו לאחר או אליי: [email protected]
כיצד נמלים מוצאות את דרכן :
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yam/payiluyut/MischakeyHevra/Namalim.htm
פסק הלכה: אסור לדרוך על נמלים:
http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/2984145227/sizes/o