שלום לידידיי

כשהקיץ בורח, החצב פורח... לקראת הסתיו הממשמש ובא ופריחת החצבים הנמצאת כבר בעיצומה אני מביאה כאן סיפור-דמוי אגדה שכתבתי לילדים ואת "המדע שמאחורי האגדה". הסיפור התפרסם לראשונה בעיתון "פשוש" של החברה להגנת הטבע, ואחר-כך בספרי "ארץ ירוקה שלי", שיצא לאור בשנת 1987 ב"ספרית מעריב".

תיהנו.                                                                                            

לתגובות אנא כתבו לאתר או אליי: [email protected]                                

 

למה פורח הֶחָצָב בסתיו?

 

        ביום השלישי לבריאת העולם ברא האל את הפרחים ואת העצים. הארץ התכסתה במעטה דשא ירוק ורך, ולעת ערב, לפני שקיעת החמה, הסתכלו הצמחים זה בזה, חייכו וחלקו מחמאות פרח לרעהו.

        ורק אל הקִּמְשׂונִים, הלוא הם שרידי הצומח החוּמים, הקמלים בסוף הקיץ, לא חייכו הצמחים, ולא החמיאו להם על יפי מראם. הבינו הקִּמְשׂונִים כי כְּעוּרים הם, ונעלבו מאוד. שתיקתם העצובה עוררה רחמים בלב בורא העולם, והוא רצה לשמח את לבם.

        "מדוע אתם עצובים?" שאל האלוהים את הקִּמְשׂונִים.

        "כי לכל חברינו נתת יופי וחן, ורק אנו כְּעורים וצהובים," אמר השֶלֶף, ובדברו פרץ בבכי מר, ודמעותיו איימו להציף את הארץ החדשה ולהטביע את העצים והפרחים.

        שלח אלוהים את המלאך גבריאל לפייס את השלף ולשמח את לבו.

        אמר המלאך גבריאל לשלף ולקמשונים: "אנא, אל תיעצבו, כי הנה מביא אני אליכם את הפרחים היפים, כדי שיגורו עמכם ויקשטו את שדותיכם."

        ירד גבריאל אל הפרחים היפים, והפציר בהם לבוא ולגור בשדה השלף עם הקמשונים ולשמח את לבם.

        נפנפה הכלנית בכתרה האדום ואמרה: "לא אוכל לבוא ולגור בשדה השלף, כי רק בין הדשאים בולט יופיי הנדיר."

        והרקפת השפילה את עיניה בהתחסדות ובענווה ואמרה: "לא אוכל להיפרד מידידי הסלע, כי הוא מגן עליי מן הרוח, נותן לי צל ומסתור, ולא אוכל להניחו בבדידותו."

        "וכי משוגע אני לנטוש את ממלכתי וללכת לגור בשדות היבשים, בחום ובצמא?" טען הנרקיס, וסקר בגאווה את מרחבי ממלכתו המשתרעת משיפולי ההר ועד הביצות שבעמק.

        וכך סירבו רוב הפרחים לגור עם השלף והקמשונים, ופטרו את המלאך גבריאל בתירוצים שונים.

        והחצב היה גבוה מכל הפרחים, וידוע ביניהם בנדיבות לבו ובצניעותו. עדינותו הייתה לשם דבר בין הפרחים, וכולם אהבוהו. לכן פנה המלאך גבריאל אל החצב ואמר לו:

        "חצב, חצב, הן גבוה אתה מכל הפרחים. ממרום תפרחתך אתה משקיף אל חבריך, ופרחיך הלבנים משמחים את לבם כנר בחשכה. לכן מבקש אני ממך שתגור עם הקמשונים בשדה השלף ותנחמם."

        "אבל חושש אני מן החום ומן הצמא של שלהי הקיץ ומיובש הסתיו," אמר החצב.

        "אל לך לחשוש," אמר גבריאל. "הנה אני מעניק לך בצל גדול ועבה, שגלדיו מלאים מים. בצל זה ישקה אותך בקיץ ובסתיו, ומימיו ירוו את צימאונך."

        "אבל חושש אני מן הבקר והצאן אשר ימלאו את הארץ, פן יאכלו את עליי הירוקים והעסיסיים, כי מעטים הם העלים הירוקים והרעננים בסוף הקיץ."

        "אל תירא, חצב, הנה אני מצווה על העלים הירוקים שלך כי יבלו את הקיץ בתרדמה במעמקי הקרקע, ורק בחורף, כשרב העשב על הארץ, ינבטו ויופיעו מעל פני האדמה."

        "אך פוחד אני פן יאכלו בעלי החיים הנוברים בקרקע את גלדיי העסיסיים."

        "הנה אני מכניס בגלדיך חומרים רעילים וצורבים כדי לשמור על בצלך הגדול משיני בעלי החיים," אמר המלאך.

        שמע החצב את דברי המלאך גבריאל, והסכים לבוא ולשכון בשדה השלף בחברת הקמשונים.

        מאז מצויד החצב בבצל גדול ועסיסי, עליו הירוקים מציצים רק בעונת החורף, וגלדיו ועליו מכילים חומר ארסי וצורב, השומר עליהם משיני בעלי החיים, ומדי שנה, כשמתקרב הקיץ אל קצו, מאירים פרחי החצב הלבנים את שדות השלף ומשמחים את לבו.

 


המדע שמאחורי האגדה:

חצב מצוי: תעודת זהות

שם:        

חצב מצוי                    

 

משפחה:    

שושניים      

 

בני דודים:

שום, בצל הגינה,  עירית, סתוונית, צבעוני, עריוני,, זמזומית, בן חצב, נץ החלב, קיסוסית, כדן

אספרג ועוד.

 

כתובת:    

נפוץ בכל אזורי הארץ.

 

מאפיינים:             

צמח רב שנתי בעל בצל גדול מאוד, עשוי גלדים בשרניים ועסיסיים ועשיר במים ובמזון. בעונת הפריחה חסר החצב עלים. העלים הירוקים מציצים רק בתחילת החורף. עמוד התפרחת גבוה והפרחים לבנים. החצב אינו נאכל על ידי הצאן והבקר, כי בעליו ובגלדיו נמצאים חומרים רעילים וצורבים הדוחים את בעלי החיים.

 

רבייה:            

ההאבקה נעשית על ידי דבורים. הפרי הירוק, הנוצר מן הפרחים, מבשיל בסוף הסתיו, והזרעים נפוצים על ידי הרוח. החצב מתרבה גם על ידי בצלצלים קטנים ורבים המתפתחים ליד הבצל הגדול.

 

פולקלור ושימושים

        מבצל החצב מפיקים תרופות המסייעות לחולי לב.

        לפי המסורת תחם יהושע את גבולות שבטי ישראל בחצבים, כי שורשיהם חוצבים אנכית בקרקע, ואינם מתפשטים בכיוון האופקי, (ומכאן השם חצב).  גם עקירתו קשה בגלל החומרים הצורבים והרעילים שבבצל. עד היום מסמנים הערבים בחצבים את גבולות חלקותיהם, והם מרבים לשתול את החצב בבתי-הקברות, כי אין צורך לדשן ולהשקות אותו, ותפרחתו הלבנה מוסיפה הדר למקום. ריכוז החומרים הרעילים והצורבים בעלים הצעירים של החצב נמוך יחסית, והם משמשים בצעירותם מאכל לצבאים. במשנה מסופר שנוח הביא לתיבה עלי חצב צעירים כדי שישמשו מאכל לצבאים.

        כיוון שהפריחה מתחילה מלמטה ופושטת כלפי מעלה, נהגו מורים לטבע בעבר להמחיש בעזרתו  לתלמידים את הזמנים. הם היו מצביעים על הפרחים התחתונים שכבר נבלו ואומרים "פרחתי", אחר כך הצביעו על הפרחים הפורחים ואומרים: "פורח", ולבסוף הצביעו על הניצנים הסגורים ואומרים: "אפרח".