21.5.09 עץ בכות / רות ריכטר

ענפיו משתפלים לקרקע דוממת,

מקיפים כהילה גזע עז וזקוף.

חוּפּת אוהבים ירוקה ונסתרת

יוצרים סביב העץ כמו שי לאהוּב.

שותק הוא עומד כך, אינו זע ברוח,

אין איש השומע בליל את בכיו.

רק ילד קטן אחוז געגוע

שואל את אמו מי בוכה בגנו.

"אינני שומעת," אומרת לו אמא,

"אולי זה הרוח או רחש עלה?"

"זה העץ שגדענו", עונה לה הילד,

"רוצה שוב לפרוח, לשיר שיר של צל.

שותק הוא עומד כך, אינו זע ברוח,

אין איש השומע בליל את בכיו.

רק אני, הקטן, אחוז געגוע,

שומע בלילה כחול תוגתו."