שלום ידידיי
באיחור מה
אני מגישה לכם כאן סיפור ילדים הקשור למלחמת יום כיפור. הסיפור עוסק בידידות
ובאחוות לוחמים, ומספר גם את סיפורו של צמח חדש, שהגיע לארצנו בעקבות מלחמה
זו. לאחר הסיפור מובא "המדע שמאחורי
האגדה". הסיפור לקוח מספרי "ארץ
ירוקה שלי" (מעריב 1987).
תיהנו
רותי יצחקי-ריכטר [email protected] 
כיצד הגיע הכנפון הזהוב לחולות חוף השרון?
באחד ממושבי חוף השרון חיו שני ידידים.
בקטנותם שיחקו בצוותא, כשגדלו חבשו יחדיו את ספסל הלימודים בבית הספר האזורי,
וכשבגרו, שירתו ביחידה מובחרת בצבא וכמעט שלא נפרדו דרכיהם.
יואב היה בהיר עיניים ושיער, שמנמן ומרבה
בדיבור, ורן היה שחרחר, צנום ושתקן. אבל דומה שדווקא ניגודים אלה קשרו אותם זה
לזה, והם הבינו איש את רעהו גם בלא דיבורים מיותרים.
כשסיימו את שירותם הצבאי, טיילו בדרום
אמריקה ובהודו, ואחר כך חזרו למושב, נישאו לחברותיהם מימי הילדות. ובנו את בתיהם
בשכנות. בערבי הקיץ נהגו שני הידידים לפרוש על הדשא שמיכה ישנה, מרובת טלאים
וחורים, ושעה שהשתרעו עליה ועיניהם עוקבות אחרי הירח השט בשמים, שוחחו על עניינים
פוליטיים והתווכחו על ענייני המושב והמדינה.
"השמיכה הזאת כבר מרוטה
ובלויה," אמר רן באחד הערבים, "צריך לזרוק אותה."
"השמיכה הזאת ליוותה אותנו בכל
הטיולים, ושמעה את רוב שיחותינו. לא נוכל להשליך אותה," צחק יואב וליטף את
אחד הטלאים.
כשפרצה
מלחמת יום הכיפורים, נפרדו שניהם מנשותיהם ומילדיהם, ובאישון לילה הצטרפו לחבריהם
שביחידה הצבאית ויצאו למלחמה.
"קחו את השמיכה הזאת. יכול להיות
שיהיה קר במדבר," אמרה אשתו של יואב, ותחבה את השמיכה הישנה לתרמילו.
המלחמה
הייתה עקובה מדם. יואב ורן השתתפו בקרבות קשים, ואיבדו בהם רבים מחבריהם. הקרבות
המרים נמשכו יומם ולילה, והם לא ידעו שינה של ממש במשך ימים רבים.
באחד הלילות, כשנעה היחידה במדבר סיני,
נפתחה עליהם אש נוראה מאחד המאחזים
המצריים. רוב החיילים הספיקו לנוע קדימה, ורק יואב ורן שצעדו במאסף נשארו מאחור
כדי לחפות על חבריהם. הם השיבו אש למקורות הירי, וקיוו שיוכלו להשתיקם ולהצטרף
לחבריהם. אבל האש נמשכה בלא הפוגה, ופגזים ורימונים נפלו לידם מכל עבר. אחד
הכדורים פגע ביואב, והוא נפצע אנושות
ואיבד דם רב. רן עטף את חברו בשמיכת
הטלאים הישנה, ונשא אותו על גבו כשהוא
מסתתר מאחורי גבעות החול מן האש הנוחתת עליו. הוא ראה שיואב נפצע בבטנו,
ולכן לא השקה אותו במים, אלא הרטיב מעט את שפתיו מדי פעם, והתפלל בלבו לאלוהים
שישמור על יואב ולא יניח לו למות.
כשפסקה
האש, המשיך רן לצעוד בחולות המדבר כשהוא נושא על גבו את חברו הפצוע. השמיכה הבלויה
הוכתמה בדמו של יואב, וגרגרי חול ושברי קוצים וענפים יבשים דבקו בה. יואב התעלף
והתעורר מדי פעם, וברגעי הערות המועטים שזכה להם ביקש מרן להניחו למות במדבר ולמהר
להציל את נפשו. אבל רן סירב לשמוע לדברי ידידו, והמשיך לשאתו על גבו במדבר הלוהט.
השמש היוקדת הכתה בהם, הצמא מירר את חייהם, וכוחותיהם הלכו והתמעטו בהדרגה.
לבסוף, כשחש רן שאינו יכול להמשיך לצעוד
עוד, ישב לנוח מאחורי שיח נמוך, בעל זרעים שעירים ופרחים צהובים וגדולים. השיח יצר
רק פיסת צל קטנה, ורן השכיב את ידידו המעולף בשטח המוצל, הרטיב מדי פעם את מצחו
ואת שפתיו במעט מים שנותרו במימיה, וציפה שהשמש תשקע, והחום הנורא יפוג עם בוא
הערב. על אף החום הלוהט קדח יואב בצמרמורת, ורן עטף אותו היטב בשמיכת הטלאים,
והתפלל בלבו שחבריהם יבואו לחלץ אותם. ואמנם, לפנות ערב, כשעמדו שני הידידים לעזוב
את צלו העלוב של השיח זהוב הפרחים, מצאו אותם חיילי יחידת החילוץ, ומיהרו לאסוף
אותם אל המחנה ולהגיש להם עזרה רפואית.
יואב הועבר במסוק לבית החולים, ורן נלווה
אליו. שבועות רבים נאבק יואב על חייו, ורן לא מש ממיטתו. בתחילה אמרו הרופאים נואש
לחיי הפצוע, אבל הוא היה איש חזק, ולאחר תהליך שיקום ממושך שב יואב לאיתנו, וחזר
לעבוד במשק שהקים במושב.
שבועות אחדים לאחר שחזר יואב מבית החולים,
נסעו שני הידידים לרחוץ בים. כרגיל, לקחו עמם את שמיכת הטלאים, ופרשו אותה על
החול. השמיכה הישנה הייתה עכשיו נקייה, ריח טוב של אבקת כביסה ושל ניקיון עלה
ממנה, ולא ניכרו בו עוד עקבות הדם, הזיעה וחול המדבר.
כשהשתרע יואב על השמיכה, חש בגבו דקירה
קלה. הוא מישש את הבד הצמרי, והבחין בזרעים מוזרים ושעירים שנאחזו בו. בעודו משוחח
עם חברו, מרט יואב בהיסח הדעת את הזרעים הדבוקים בשמיכה, והשליך אותם אל ים החולות
המשתרע לפניו.
כעבור חודשים אחדים הבחינו יואב ורן
שגבעות החול התכסו בשיחים זהובי פרחים שלא גדלו במקום לפני כן, והם הכירו מיד את
פרחיו ואת זרעיו השעירים של השיח שבצלו חסו במדבר כשחיכו לבואה של יחידת החילוץ.
הזרעים השעירים היו מצוידים בכנף קטנה המסייעת בתפוצתם, ולכן קראו יואב ורן לצמח
"כנפון זהוב", ואף העתיקו צמחים פורחים אחדים
לגינותיהם לזכר המלחמה הנוראה.
ואתם, חבריא, כשאתם נוסעים בקיץ בכביש
החוף, שימו לב לפרחי הכנפון הזהוב הפזורים לאורך הדרך,
וזכרו שהם מהווים סמל ותזכורת לידידות אמת שניצחה את המוות.
המדע שמאחורי האגדה
א.כנפון זהוב - תעודת זהות
שם:
כנפון זהוב
משפחה: מורכבים
בן דוד של: חרצית, סביון, גרברה, קחוון, ארטישוק, חמניה.
כתובת: בעיקר בחולות שפלת החוף שבין חדרה לאשדוד.
מאפיינים: בן שיח נמוך וענף, בעל עלים, גבעולים וזרעים שעירים. התפרחות צהובות וגדולות.
דומות מאוד לתפרחות של חרצית עטורה, של טיונית החולות
ושל צמחים אחרים ממשפחת המורכבים.
האבקה ופיזור הזרעים: על ידי חרקים ועל ידי הרוח.
היסטוריה: הכנפון הצהוב הוא צמח פולש בארצנו. הוא גדל בר
במדבר סיני, במכסיקו ובצפון ארה"ב. הפרטים הראשונים נראו בישראל רק בשנות
השבעים של המאה הקודמת. חוקרים אחדים משערים שהצמח הובא באקראי ושלא במכוון בשקים
המכילים מזון לבעלי חיים, ונפוץ מנמל אשדוד לשפלת החוף. חוקרים אחרים משערים שהובא
בלא כוונה ממדבר סיני על ידי לוחמים לאחר מלחמת יום כיפור, ככל הנראה על ידי זרעים
שדבקו בבגדי החיילים או בתרמיליהם באקראי.
הכנפון
הצהוב נחשב לעשב רע בשדות ובגינות.
תוכלו לראות תמונה
של הצמח בקישור הבא.
http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=782
ב.
על צמחים גרים ועל צמחים פולשים.
צמחים גֵרים הם
צמחים הגדלים בארצות מוצאם כצמחי בר, והובאו למדינה אחרת באמצעות האדם. לעתים הובאו הצמחים במכוון,
לצרכי גידול חקלאי, ייעור או ייצוב חולות, ולעתים הובאו באקראי, כשזרעיהם נדבקו
במקרה לבגדי האדם ולמטענו או השתרבבו לשקי
מזון ותערובות לבעלי חיים.
כשהצמחים הגרים
מתבססים היטב בארצם החדשה הם נקראים צמחים פולשים. לרוב משתלטים הצמחים הפולשים על
שטחי מחיה שלא נכבשו על ידי הצמחייה
המקומית, ולעתים קרובות הם גורמים להפרת שיווי המשקל האקולוגי ולנזק לצמחיה
המקומית. רבים מהצמחים הפולשים הפכו להיות עשבים שוטים או שיחים שקשה לעקרם. להלן
דוגמאות אחדות:
השיטה המכחילה הובאה
מאוסטרליה כצמח נוי. אבל זרעיה נפוצים למרחק רב, ונובטים בקלות גם בתנאים קשים.
היא השתלטה על שטחים רבים בגינות ובשדות, וקשה מאוד להיפטר ממנה.
טיונית החולות (הטרוטקה סובאקסילריס) היא צמח
הדומה בצורתו ובפרחיו לכנפון הזהוב. הטיונית לא הייתה יודעה בארץ לפני שנת 1975, ולכן לא הכרנו
אותה בילדותנו, כששוטטנו בדיונות שליד חוף הים. כיום היא כובשת שטחים נרחבים בכל
חופי הים החוליים בישראל. הצמח הובא ב-1975 לתחנה לייצוב חולות בקרית חיים כדי
לסייע בייצוב הדיונות, ופשט מחוף קרית חיים כמעט לכל
בתי הגידול של הצומח הים תיכוני. תחילה כבש את חופי הים החוליים שבין עכו לאשדוד,
ואחר כך פשט גם בהר, בשפלת יהודה ובעמקים, ככל הנראה הועבר לאזורים אלה על ידי חול
שהובא מהחוף לצורכי בניין. הטיונית נחשבת לעשב רע שקשה להיפטר ממנו, והיא דוחקת באזורים
מסוימים את רגליהם של נר הלילה החופי ושל
חבצלת החוף.
לתגובות אנא כתבו לאתר או
אליי: [email protected]