17.1.08 מדוע ורודים פרחיו של כליל החורש? סיפור מאת רות
ריכטר / יצחקי
שלום חברים
לכבוד טו' בשבט אני מביאה הפעם סיפור דמוי אגדה על העץ
כליל החורש. גם כאן, כמו בסיפור "חמסין בשבט", שפורסם כאן
ב.12.2007 הספור גם מחורז ומולחן, והפעם
מצורפים גם התווים.
טיפים: אפשר לשוחח ולשאול את הילד מה הוא אוהב יותר: את
השיר או את הסיפור?
אפשר
לקרוא את הסיפור עד המילים "ובינתיים בא החושך על הארץ", ולבקש מהילד
"להמציא" סוף משלו. כמובן שיש לקבל כל פיתרון שהילד מציע.
אפשר
לשאול מה עושה המנגינה לשיר
ואפשר גם
סתם ככה, לקרוא וליהנות בלי דיונים...
ולבסוף – בקשה קטנה: הסיפור והשיר המובאים כאן הם חלק
מפעילות לימודית המשלבת גם אמנות ובוטניקה. היא מיועדת לילדים בכיתות ג-ה. ואפשר
לבצע אותה גם כהפנינג עם הורים/סבים.
אם יש בין מכריכם-ילדיכם מורים המעוניינים בפעילות זו,
אשמח להדריך אותם ולעזור להם בהתנדבות. אפשר להתאים את הפעילות לכל עץ הפורח בצבעי
שקיעה כגון בוהיניה, אלמוגן ועוד.
תיהנו. קריאה נעימה
רותי
יצחקי-ריכטר [email protected]
לתגובות אנא כיתבו לאתר או לרותי
א. סיפור
מדוע ורודים פרחיו של כליל החורש?
לפני שנים רבות מאוד מלך חורף עז על הארץ. גשמים ירדו ללא
הפוגה, סופות רעמים הרעידו את העולם, רוחות וברד הכו בעצים, והקרה דקרה באנשים בלי
רחמים.
על אחת הגבעות גדל עץ כליל החורש צעיר. העץ היה גאה מאוד בגזעו
המוצק ובצורת הגביע שהקנו לו ענפיו, אך הוא הרבה לסבול מהקרה ומהרוחות שצלפו בו
בחורף. עירום ורועד עמד העץ בשיפולי הגבעה, כי נשרו עליו בשלכת, ומעט תרמיליו
החומים, שנותרו על העץ מהשנה שעברה, לא הצליחו לחממו.
יום אחד, לאחר ימי
גשם רבים ואפורים, הציצה מעט השמש מבין
העננים, ואחת מקרני השמש נגעה קלות בענפי העץ, חיממה וליטפה אותו, ומגעה נעם לו
מאוד.
"אנא, קרן של שקיעה, הישארי נא עמי הלילה, כי מגעך מחמם
ומלטף, ואני כמעט קפאתי פה בקור הנורא." אמר העץ לקרן השמש הסגולה.
"רוצה אני להישאר אתך," אמרה קרן האור, "אבל
אני ואחיותיי, הקרניים האחרות, עומדות
לשקוע עתה בים לשנת הלילה, ואם אאחר לחזור, לא אוכל להיכנס עם אמי ועם אחיותיי לים
ולהתכסות אתן בשמיכת המים, והחושך הקודר והשחור עלול להמיתני."
נאנח כליל החורש בכבדות ואמר: "צודקת את ,חביבתי. חזרי לך
לאמך ולאחיותיך, אבל בואי מחר לבקרני, כי מגעך נעים וטוב."
חלפו ימים אחדים. כל יום באה קרן האור הסגולה לבקר את ידידה
העץ, כי נקשרה נפשה בנפשו. היא דאגה לחממו ולהגן עליו מהרוחות ומהכפור הנורא, אך
בערב מיהרה הקרן לחזור ולהתכסות עם אחיותיה בשמיכת המים לפני בוא החושך.
יום אחד גבר מאוד הקור העז. טיפות הגשם קפאו בדרכן אל האדמה
והיו לגרגרי ברד גדולים, והשמש התחבאה מאחורי העננים הכבדים. כל היום לא באה קרן
האור לבקר את העץ, ורק בערב, דקות אחדות לפני רדת הלילה, הצליחה הקרן לחמוק ולבוא
אל ידידה וללטף מעט את ענפיו.
"מהרי, קרן אור קטנה שלי, וחזרי אל אמך ואל אחיותיך, כי
עוד מעט ירד החושך על הארץ, והוא עלול להמית אותך!" קרא העץ בבהלה.
"לא אוכל לסלוח לעצמי אם תקפא בקור הנורא הזה!" אמרה
הקרן, ונשארה ללטף ולחמם את העץ הקטן והעירום.
בינתיים בא החושך על הארץ, והשמש החלה לשקוע בים האפור, אך קרן
השמש הסגולה נשארה ליד העץ, והוסיפה לחממו במעט החום שנותרו בה.
השמש הלכה ושקעה, ובנותיה, הקרניים האחרות, שקעו עמה. החושך
העמיק לרדת על הארץ, ועטף בזרועותיו השחורות את הים, את הארץ, את קרן האור הקטנה
ואת כליל החורש שעל הגבעה.
אולם קרן האור הקטנה שלנו לא מתה. למחרת, עם בוקר, הפכו רסיסי
האור שלה לפרחים סגולים שצבעם כצבע השקיעה, והם מקשטים את העץ עד היום הזה.
ב.
שיר (בלדה)
מדוע ורודים פרחיו של כליל
החורש?
יצאנו אתמול
עם רחל הגננת
לראות מה
חדש, מה נבט בכרמל.
לבחון מי
הציץ, מי צמח שוב בחורש,
מי פרח, מי
נבל, מי לבלב.
אחזתי ידה של
חגית הקטנטונת,
דילגנו יחדיו,
קיפצנו סלעים.
ורוח נושבת, ושמש
לוטפת,
וחגית לי פיזרה
חיוכים.
פתאום שאלה
בנימוס הקטנטונת:
"מדוע
סמוק, כה וורוד הוא הכליל?"
סיפרה לה רחל
בחיוך ובעונג:
"כליל
החורש מסמיק כך תמיד."
ואני אז ידעתי
שקרן של זוהר
כליל חורש קופא
כה רצתה לחמם.
אז שברה מגופה
רסיסי אור בכוח,
שהיו לפרחים על
העץ.
נצא שוב מחר
עם רחל הגננת
לפגוש קרן
פז, קרן אור של שקיעה,
שחושך פגע
בה, והיא, מחייכת,
הפכה לרסיסים
של פריחה.
ג, מוסיקה
תווים של השיר
"כליל החורש" . לחן: ומלים רות
ריכטר
