19.3.08
שלום לידידיי
הפעם נטייל ביחד בגבעות החול השנהביות של
ימי ילדותנו.
ביד קמוצה ובלא רחמים נהג בורא העולם
בחוליות (=דיונות) של ילדותנו. הוא לא העניק להן פרחים נאים של אירוס הארגמן
המפארים את חולות נתניה ואת חוף פלמחים, ולא קישט
אותן בעצי שקמים כמו אלה הגדלים בתל אביב ובהרצליה,
ואפילו לא שתל בהן עצי חרוב ושיחים של אלת המסטיק המולכים בחולות קיסריה, רק עדי
אחד פיאר את החוף שלנו - הלוא הוא נר הלילה החופי, שפרחיו הלימוניים והגדולים פשטו
בגבעות החול, ולעיתים אף פלשו לגינותינו. אמנם לפעמים ליוותה את נר הלילה החופי חבצלת
החוף, אבל היא מלכה עמו רק ברצועת הצומח הראשונה, הקרובה לרצועת החוף הסטרילית,
ואילו במרחבי הדיונות מלך נר הלילה לבדו, והאיר את השממה מול עינינו התאבות למעט
יופי. לפרח חרוץ וגיבור זה, הפורח תשעה חודשים בשנה בבית הגידול הקשה ביותר
בארצנו, אני מקדישה את הסיפור הזה, המיועד לילדים, ואת הסיפור של השבוע הבא, המיועד למבוגרים.
צילומי הפרחים נעשו על ידי בעלי, אריה
ריכטר.
קריאה נעימה.
רות ריכטר [email protected]
נר הלילה החופי
שמעתי
מפי ידידתי הטובה שרה ברוקמן.
הסיפור לקוח מספרי "ארץ ירוקה שלי", ספרית מעריב, 1987.
לפני כמאה וחמישים שנה חי נער יהודי
בארצות הברית, ונפשו כלתה לעלות לארץ ישראל. ביום ובלילה הגה הנער בארץ הקודש, ולא
יכול היה להדיח את חלומו מתוך מחשבותיו, כי ליווה אותו חלומו בכל אשר הלך ובכל אשר
עשה.
והנער גדל והיה לבחור נבון שעיניו בורקות
ובלוריתו עבותה, ובמלאת לו שמונה-עשר אביבים, ארז את חפציו ובא להיפרד מהוריו כדי
לעלות לארץ ישראל.
אמר לו אביו: "כיצד תתפרנס בארץ
הקודש, ואינך יודע מלאכה? למד עצמך מקצוע תחילה, לבל תצטרך לעזרתם של הבריות, וכדי
שתוכל להעניק לארצך החדשה ממומחיותך ומידיעותיך, ואחר-כך תעלה ארצה."
ציית
הנער לאביו, ולמד את תורת הרפואה. שנים רבות השתלם, וכשסיים את חוק לימודיו, נשא
אישה והוליד בנים. אך חלומו לא הרפה ממנו, והוא ביקש למהר ולעלות לארץ-ישראל.
אמרה לו אשתו: "כיצד נעלה לארצך,
והיא ארץ מדבר, מוכת שמש ושממה, שהמלריה שולטת בכפריה, ופורעים אורבים בדרכיה? חכה
נא מעט עד שיגדלו ילדינו הרכים, ואז נעלה עמך לארץ הקודש."
שמע
האיש בקולה של אשתו, ודחה שוב את נסיעתו.
בינתיים
היה האיש לרופא מפורסם, ומכל רחבי המדינה השכימו חולים לפתחו כדי שירפא את
תחלואיהם, כי נודע האיש בטוב לבו, בחוכמתו ובכושרו הנפלא לרפא כל חולי. אך הוא לא
ידע אושר, כי חלומו הלך עמו תמיד, ונפשו כלתה לעלות לארץ ישראל.
שנים
רבות חלפו, ושוב רצה האיש לנטוש את ביתו ולעלות לארץ ישראל, אבל אמו הזקנה עיכבה
אותו ואמרה: "זקנתי, בני, ימי ספורים, ובקרוב אמות, ולא אוכל לשאת את פרידתי
ממך."
ושוב נשאר האיש בנכר. כבר זרקה שיבה
בשערו, וקמטים עמקו במצחו, אבל חלומו עדיין פעפע בו ולא הניח לו.
יום אחד לא יכול עוד האיש לשאת את געגועיו
לארץ ישראל, והוא ארז את כליו ואת חפציו, מכר את ביתו ואת מרפאתו, לקח עמו את
הוריו הזקנים ואת אשתו וילדיו, ויצא עמם לדרך הנדודים הארוכה. ימים רבים נדדו מעיר
לעיר ומארץ לארץ, עד שהגיעו לעיר נמל גדולה שממנה הפליגו לארץ ישראל.
כעבור ימים אחדים נגלו להם מרחוק חופי
הארץ. רטט האיש מהתרגשות ונצמד למעקה הספינה כדי להזין את עיניו ביבשה המתרפקת על
הים, וכשירד אל החוף, כרע הרופא על ברכיו, נשק ברטט לאדמה, ועיניו מלאו דמעות.
עוד הוא משתוחח אל החול, חש האיש כי נדקרה
כף רגלו בעצם קטן ומוצק הנמצא בנעלו. הסיר האיש את הנעל, ניער אותה, והנה בתוכה
פרי קטן ויבש ובו זרעים אחדים.
"מי
אתה, צמח, וכיצד הגעת לנעלי?" שאל האיש בתמיהה.
"שמי נר-הלילה החופי, ומארצך הרחוקה
באתי עמך לארץ הקודש," אמר הפרי הצמוק וחייך בענווה.
ניער
האיש את הפרי ואמר לו: "כאן, ידידי, ינבטו זרעיך, ומי ייתן ותפריח את החוף
בפרחיך הנאים."
בנה האיש בית ביפו וייסד בה מרפאה, וגם בארץ
ישראל רבו החולים שהתדפקו על דלתו, וביקשו צרי ומרפא למחלותיהם. מבוקר ועד
ערב עבד האיש במרפאה, אבל הוא היה מאושר
מאוד, כי הגשים את חלומו. מדי יום אהב לצפות בכפות התמרים הנעות ברוח הים, בעצי
הזית המכסיפים מרחוק כראשי שיבה, בשיירות הגמלים החוצות את ים הגבעות הזהוב, ובשמש
השוקעת לאטה ככדור ארגמן הצונח אל מימי הים הכחולים, והוא בירך את אלוהיו על שהביא
אותו בשלום לארץ חלומותיו.
אבל
בני ביתו לא היו מאושרים כמוהו. אמו ואשתו הרבו להתלונן על החום הגובר ועל הזבובים
הטורדניים, וילדיו התקשו בלימוד השפה הזרה וברכישת חברים חדשים. מדי יום, כשחזר
הרופא לביתו מן המרפאה, היו בני הבית מפצירים בו וזועקים אליו שייטוש את ארץ ישראל
ויחזירם לארץ הנכר שממנה באו.
חלפו חודשים אחדים, והאיש מאס בחייו מפני
טענותיהם הקשות של אהוביו, ובלבו גמלה ההחלטה הנוראה לעזוב את הארץ אשר אהב ולחזור לנכר. בלב כבד ועצב ירד האיש
לנמל כדי לרכוש כרטיסי הפלגה, ובשעה שצעד בגבעות החול שעל שפת הים, זלגו דמעותיו
באין מעצור וקומתו שחה. אך בעוד הוא מתקרב את הנמל, נחו עיניו פתאום על שטיח של
פרחים צהובים, גדולים ונפלאים הצומחים על גבעות החול.
"מי אתה, צמח?" שאל הרופא את
הפרח הפורח בחולות השחונים במלוא הדרו.
"נר
הלילה החופי אני. האם לא תכירני? הלוא יחדיו עלינו לארץ ישראל." ענה הצמח.
אז
זכר האיש את הפרי היבש והכמוש ששלף מתוך נעליו וזרע את זרעיו בחולות השוממים,
וחיוך האיר את פניו. הוא מיהר לחזור אל בני ביתו, וסיפר להם על הצמח שעלה עמם לארץ
ישראל, ועתה הוא מכסה בשפע פרחיו ההדורים את גבעות החול שעל שפת הים.
שמעו בני הבית את סיפורו של נר הלילה
החופי ובושו בהתנהגותם.
"אולי
נוכל גם אנחנו להכות שורש בארץ ישראל כמו נר הלילה החופי?" אמרה אשת הרופא,
ושביב של עוז ותקווה ניצת בעיניה.
"יפה ארצנו ואין כפירותיה בכל
העולם." אמר הסב, "ואם נתאמץ ללמוד את שפתה, נרכוש כאן חברים רבים,
ונהיה ככל תושבי המקום."
שנים
רבות חלפו מאז. הרופא וקרוביו נשארו בארץ ישראל, הסתגלו לאקלימה החם ורכשו את
שפתה, וכשקמה המדינה זכו צאצאיו של ידידנו הרופא להימנות על מקימיה.
המדע שמאחורי האגדה
נר הלילה החופי / משפחת נר הלילה.
בן
שיח שרוע, בעל גבעולים שעירים, הגדל לאורך חוף הים התיכון בארצנו בקרקעות חול
וחמרה, ופורח רוב ימות השנה. באחרונה אומץ הצמח על-ידי הגננים, והם מרבים להשתמש
בו כצמח נוי המפאר את הטיילות שנבנו בשנים האחרונות בערים הסמוכות לחוף.
לצמח עמידות גבוהה בפני יובש, בפני רוחות
חזקות ובפני רסס טיפות מי המלח הזעירות הבא מן הים. לכן כבש לעצמו נר הלילה החופי את
בית הגידול הקשה של הגבעות הסמוכות לים, שצמחים רבים אינם יכולים להסתגל אליו.
הפרחים גדולים, צהובים והדורים מאוד. הפרח
נפתח לפנות ערב, וצפייה בפתיחתו המהירה היא חוויה
מרתקת, כי אפשר לעקוב בעין רגילה אחרי כל שלבי הפתיחה האורכים כמחצית השעה.
כדי לצפות בפתיחת הפרח כדאי להצטייד במצלמה ולצאת לחוף הים בשעות אחר-הצהריים,
לאתר פקע פריחה של נר הלילה שכותרתו הצהובה כבר מציצה מעט מבין המרווחים שבין עלי
הגביע, ולהתבונן בסבלנות בתהליכים המהירים של פתיחת הפרח. תחילה "קופצים"
עלי הגביע ומופשלים בבת אחת לאחור, אחר-כך נפרשים עלי הכותרת, שתנועתם ניכרת לעין,
ומתוך הפרח מזדקפים ובולטים עמוד העלי והאבקנים.
הפרח
מואבק על-ידי דבורים ועל-ידי רפרפי לילה, אבל תיתכן גם
האבקה עצמית, הנעשית על ידי התכופפות עמוד העלי נושא הצלקות אל האבקנים. הפרח נובל
למחרת בצהריים. הפרי בעל זרעיו אחדים.
מוצאו
של הצמח מצפון אמריקה. סבורים שהוא הגיע לארץ רק בסוף המאה הקודמת, כי אין לנו
ידיעות מוקדמות יותר על הימצאו בארץ. אין הוא נזכר בתנ"ך, במשנה או בתלמוד,
ואין הוא מופיע ברשימותיהם ובמחקריהם של נוודים וחוקרים שטיילו בארץ במאות הקודמות
וחקרו אותה. לכן משערים שהובא במקרה על ידי יורדי ים מארצות הברית רק במאה ה-19,
ובגלל כושר התחרות הגבוה שלו התאזרח בבית הגידול הקשה הזה, החשוף לרוחות, ליובש
ולרסס מי הים.
לתגובות אנא כיתבו לאתר או לרותי: [email protected]
תמונה (צילם
אריה ריכטר)> http://www.pbase.com/geyzi/image/94445415
תמונה(צילם
אריה ריכטר)> http://www.pbase.com/geyzi/image/94445414
מקורות
מידע:
http://www.gamnon.net/AG-NewHerbal/Herbs14-Nun/Heb-Spices-Nun-EveningPrimrose.htm?sOpenLinkIn=Same
http://www.israelphilately.org.il/stamps/stamp.asp?id=546