4.12.07  סיפור לחנוכה  : מאת רותי ריכטר יצחקי

 

לכבוד החנוכה - סיפור דמוי-אגדה לילדים על אור וראייה

מאת רות יצחקי-ריכטר [email protected]

 

איך נוצר זוג המשקפיים הראשון?

 

הסיפור לקוח מספרי "ארץ ירוקה שלי"  ספרית מעריב 1987  

 

    לפני שנים רבות חיו  נער קטן ואמו ברכס סולם צור. ביום בילו האם ובנה את רוב זמנם על שפת הים, ובלילה מצאו להם מסתור באחת המערות שבהר הסמוך לראש הנקרה, והתחבאו בה מהשמש היוקדת בקיץ ומרוחות החורף הקרות.  הם לא ידעו מחסור, כי הנער היה דיג מומחה, והכיר את אורחות הדגים בעונות השונות, ואמו עסקה באריגת רשתות דיג חדשות מגידים של חיות טרף ובתיקון רשתות הדייגים שנקרעו.

יום אחד, לאחר שחזר הנער מן הדיג, פרצה סופת חול עזה. ענני חול התאבכו על חמוקי הגבעות הזהובות, ועמוד חול ענק הסתחרר סביב עצמו וחולל מגבעה לגבעה. הסוכה הדלה, שבנו הנער ואמו על שפת הים, נעקרה ממקומה, וחפציהם של הנער ואמו התפזרו לכל רוח.

 הנער שנא את החול הרך, המרפד את החוף, וגרגריו הניגרים מתערבלים ברוח, חודרים לעיניים ולפה, דוקרים בעור החשוף, ומערפלים את הראייה. פעמים רבות ניסה הנער לזרוע תבואה וירקות בחול הבוגדני, אבל תמיד התכסו הנבטים הרכים בחולות הנודדים ונקברו תחתיהם או יבשו בצמא.

"למה בראת את החול הנורא הזה?!" זעק הנער אל האלוהים, "אין הוא מצמיח דבר, ורק נזק הוא מביא לעולם!"

ימים אחדים לאחר ששככה הסערה, חשה האם שמאור עיניה הולך ודועך. במרוצת הימים כהו עיניה בהדרגה, ולבסוף הצליחה האישה המסכנה לראות רק עצמים גדולים, קרובים מאוד לעיניה. היא התקשתה באריגת הרשתות ובתיקונן, ולבסוף נאלצה לחדול ממלאכות אלה לגמרי. אט-אט התקלקלו הרשתות שהתקינה האם לבנה לפני שלקה מאור עיניה, והיא חששה פן יהיו היא ובנה תלויים בחסדי הבריות לפרנסתם.

זעקה האם לאלוהים בקול גדול:

"אלוהים, נשבעת אני לפניך שלא אתפלל, לא אביא מזון לפי,  ולא אשתה מים עד  שתשלח מרפא לעיני המתעוורות!"

 בימים הבאים שידל הנער את אמו לטעום מן הלחם, לאכול דגים שצלה באש  ולשתות מעט מים, אך היא עמדה בסירובה, גופה הצטמק, כוחותיה אזלו, והיא לא הסכימה לעזוב את מקומה שעל שפת הים ולחזור למערה שברכס ההר.

 יום אחד, כשכבדו עליה הרעב והצמא, נתקפה האישה בצמרמורות, וקור נורא אחז בה. בחוץ שרר חום לוהט, אבל האישה לא פסקה לרעוד. אז מיהר הנער לחפור שוחה ולהבעיר בה אש כדי לחמם את אמו החולה. האש הפיצה אור וחום על סביבותיה,  וכדי שלא תכבה,  הוסיף לה הנער  מדי פעם אצות יבשות שפלט הים בעת הגאות. האם התחממה מעט ונרדמה ליד המדורה,  ולעיתים התנמנם גם הנער לידה.

למחרת, כשעלה השחר, מצא הנער גופים שקופים ולוהטים, שצבעם  כצבע האש,  פזורים בתוך האפר. הגופים היו מבריקים וקעורים כקימורה של השוחה שבה נוצרו, ולאחר שהתקררו מעט דמה צבעם לצבע הים.

 "ראי, אמא, הנה שלח לנו האלוהים אבנים יקרות כדי שנמכור אותן לסוחרים, ונציל את נפשנו מן הרעב!" אמר הנער, והורה באצבעו על הגופים השקופים.

"אינני רוצה באבנים טובות!" אמרה האם בכעס, "אני רוצה שישיב לי האלוהים את מאור עיני, כדי שאוכל להיטיב לראותך ולהמשיך לארוג רשתות דיג!"

 לקח הנער שתי אבנים שהצטננו, שם אותן בידי אמו, וחזר וביקש ממנה שתסתכל בהן.  התבוננה האם באבנים השקופות  והקעורות, וקירבה אותן אל עיניה כדי שתיטיב לראותן, ולפתע חשה האם שנמוג הערפל שחצץ בין עיניה ובין העולם, והמראות מול עיניה שבו להיות בהירים ושקופים. אך כשהרחיקה את האבנים מעיניה, חזר דוק הערפל וחצץ בינה ובין החפצים כמקודם. היא חזרה והצמידה את האבנים אל עיניה, ושוב חזר המראה והצטלל.

אז בנה הנער מסגרת של עץ כדי שתוכל האם להרכיב אותה על אפה, ובמסגרת זו שיבץ את האבנים השקופות, שנוצרו מן האצות הבוערות ומן החול  שהותך באש המדורה. והאם, שהיטיבה עתה לראות, פסקה מן הצום ושבה לארוג ולתקן רשתות דיג כבראשונה, כשמשקפיה רכובים על אפה.

הבין הנער שהחול שתיעב ושנא נתן לאמו את הגושים השקופים שהשיבו לה את מאור עיניה, ולימים אף למד הנער שאפשר ליצור מן החול המותך לא רק משקפיים אלא גם כלים נאים ושקופים.

ואתם, ילדים, אם תראו משקפיים או כלי זכוכית בוהקים מול האור, זכרו את הנער הקטן, שהתגורר לפני אלפי שנים בחוף הצפוני של ארצנו, ויצר את זוג המשקפיים הראשון עבור אמו החולה.

 

המדע שמאחורי האגדה

ייצור הזכוכית

 תחמוצת הצורן מהווה את החומר העיקרי בחול. כדי ליצור זכוכית צריך להתיך את תחמוצת הצורן ולהוסיף לה נתרן פחמתי ("סודה" בפי העם) ולעיתים גם אשלגן.  כשמחממים את תחמוצת הצורן והנתרן  בטמפרטורה גבוהה מאוד,  נוצרת עיסה שקופה. כשהעיסה  הנוזלית מצטננת, היא מתקשה ומתמצקת.  הנתרן והאשלגן נמצאים באצות, ולכן כשמבעירים אש על שפת הים, ומשתמשים באצות יבשות כחומר בעירה, נוצרים באפר גבישי זכוכית קטנים. תהליך ייצור הזכוכית התגלה כנראה עוד במצרים העתיקה לפני כששת אלפים שנה. גושי הזכוכית הראשונים שנוצרו לא היו שקופים, כי בעיסת הזכוכית התערבו גם חומרים אחרים. המצרים השתמשו בזכוכית לציפוי כלים ותכשיטים, ונקטו בטכניקות שונות  של יציקה כדי ליצור ממנה כלים.  רק לפני כאלפיים שנה למד האדם ליצור כלי זכוכית על ידי ניפוח. אמנות זו התפתחה על ידי הפיניקים. הם היו בעיקר סוחרים, יורדי ים ודייגים, ושכנו בחוף הצפוני של ארצנו.

היום מוסיפים לזכוכית חומרים שונים המשנים את תכונותיה.  כך, למשל, אם מוסיפים לעיסת הזכוכית ברזל, נוצרת זכוכית אדומה או ירוקה, ואם מוסיפים מעט מאוד זהב, נוצרת זכוכית אדומה  השוברת את האור בצורה יפה ומשמשת לייצור אגרטלים. אם מוסיפים את תחמוצת הבור נוצרת זכוכית חסינת אש, ואם מוסיפים אשלגן נוצרת זכוכית שקופה וצלולה מאוד הנקראת בדולח.

הזכוכית משמשת גם באמנות. בכנסיות ניתן למצוא ויטראז'ים המתארים תמונות מהתנ"ך ומהברית החדשה, ואמנים רבים מפסלים  בזכוכית, ויוצרים ממנה פסלים בסגנון מופשט או בסגנון ריאליסטי.

על אף היותה מוצקה למגע, הזכוכית מוגדרת כנוזל, כי במיקרוסקופ האלקטרונים אפשר לראות שחלקיקיה פזורים בלא שיטה, ואינם קבועים  בסדר קבוע כמו בכל החומרים מוצקים.

תוכלו ללמוד עוד על הזכוכית, אם תבקרו בביתן הזכוכית שבמוזיאון ארץ ישראל בתל אביב או במוזיאון ישראל בירושלים. 

 

לתגובות אנא כיתבו לאתר או לרותי:

 [email protected]