4.6.07   המלצה על ספר   מאת אורה יוליוס.     ( פרטים נוספים בתחתית הדף)

 

רשמיי מן הספר " על החיים ועל המוות" מאת אודי מירון בהוצאת כתר 2004

 

על הספר נודע לי מן האתר של הקרייתים ומכיוון שאודי מירון הוא קרייתי החלטתי לרכשו ולקרוא אותו.

 

בשונה מספרו של יואב עפרון סיפורי קריית חיים, שכל כולו סיפורים מילדותו של יואב עפרון בקריית חיים, הספר הזה אינו עוסק בקריית חיים ובילדותו של אודי מירון כקרייתי.הוא עוסק בילדותו ובבגרותו של אודי מירון כדור שני של הורים שעברו את השואה.

 

אנו יודעים שבני הדור השני של יוצאי השואה גדלו בסביבה לא רגילה. ההורים שתקו ולא סיפרו על מה שעבר עליהם "שם". היו הורים שהגנו הגנת יתר על ילדיהם ולא אפשרו להם לצאת לטיולים ולמחנות עבודה. היו הורים שנהגו לאגור מצרכי מזון ודאגו שהמקרר בבית והמזווה יהיו מלאים אוכל, כי אי אפשר לדעת מתי תתחיל מלחמה ועלול להיות מחסור במצרכי מזון כפי שהיה "שם". היו הורים שריכזו את כל תכשיטיהם בתיק אחד כדי שבשעת הצורך אפשר יהיה לקחת אותו אתם כדי לשחד את הצורר ולהציל את נפשותיהם.

 

 במהלך טיסה לארצות הברית לאחר מות אמו האהובה נזכר אודי  מירון, שביום הולדתו החמישי קראה לו אמו בטעות "יוּרֶק". עובדה זו לא נתנה לו מנוח והוא החליט לחקור מי היה אותו יוּרֶק שאמו חשבה עליו.

 

הוא נפגש עם ניצולות שואה שהכירו את אמו בהיותה נערה בוורשה שבפולין ונודע לו כי אותו יורק, שהיה בחור יהודי יפה תואר וסטודנט לספרות באוניברסיטת ורשה היה אהוב לבה של אמו. הם פעלו יחד במחתרת הפולנית והיהודית, הוא לחם  במחתרת הקומוניסטית והיא הבריחה נשק למחתרת היהודית שבגטו. את הנשק היא מסרה לאנטק  צוקרמן שהבריח אותו אל תוך הגטו.

 

אמו, מירה אולטובסקי, היתה בתם של אנה רובינשטיין היהודיה ורומן אולטובסקי, פולני נוצרי שהתגייר בשנת 1925 כדי שיוכל לשאת את אנה לאישה. ההורים של אמו היגרו לצרפת כדי להיטיב את מצבם ולהתרחק ממשפחתו שחיה בלודז' ואשר התנגדה לנישואיהם. בפריס נולדו מירה אמו ואחותה רינה.

 

בשנת 1936 החליטו הוריה לחזור לוורשה ושם מצאה אותם השואה. רומן אולטובסקי התגרש מאשתו אנה למראית עין כדי שיוכל לחיות מחוץ לגטו, בדירה בצד הארי של ורשה. בדירה זו חיו גם אשתו אנה שהתחזתה לאחותו, שתי בנותיהם מירה ורינה וגם יהודים נוספים שהתחבאו בדירה.

 

שם בדירת המחבוא נוצר הקשר בין מירה ויורק "סַביצקי" (שמו במחתרת). יוּרֶק זה הועסק כשומר בבית החולים של המנזר הפרנציסקני הסמוך לדירה שבה התגוררה מירה אולטובסקי.

 

 באחד הימים בחודש אפריל  1944 יזמה המחתרת הפולנית  וביצעה שוד של בנק כדי לממן את פעולותיה. מאז לא נודע מה קרה ליוּרֶק סַביצקי. שנים חיכתה מירה אולטובסקי לשובו  של יוּרֶק, אך איש לא ידע מה עלה בגורלו.

 

לאחר המלחמה נישאה מירה לאביו של אודי מירון, גם הוא יוצא השואה שבו פגשה בטולוז שבצרפת, שם עבדו שניהם כמטפלים לילדים יהודים יתומים. הם עלו לארץ ובשנת 1951 נולד אודי לאחר אחותו הגדולה ממנו.

 

אודי מירון התחקה אחר חייה של אמו ושל משפחתה בפריס ובוורשה לפני  ובזמן השואה ואחר חייה בפריס ובטולוז לאחר המלחמה. וכל אותו הזמן לא הניחה לו המחשבה מה קרה ליורק.

 

בעזרת תחקירנית ששכר בוורשה יצר מירון  קשר עם משפחת סבו אולטובסקי מלודז' ונודע לו שאמו של סבו היתה פולניה ממוצא גרמני (פולקסדויטשה) ושונאת יהודים.

בעזרת התחקירנית גם הגיע לאם המנזר הפרנציסקני  בתקווה לגלות משהו על גורלו של יוּרֶק סַביצקי, אהובה של אמו. ואמנם, בארכיון המנזר הוא מצא מסמכים של המחתרת הפולנית ובהם נזכר שמו של יוּרֶק. לאחר זמן, עם פטירתה של אם המנזר, שב מירון לוורשה כדי להשתתף בהלוויתה ותוך-כדי שוטטות בבית הקברות של המנזר מצא את הקבר של יּורֶק סַביצקי. התאריך על המצבה היה 20 באפריל 1944. יוּרֶק סַביצקי נהרג כנראה באותה פעולה של המחתרת ונקבר בידי הנזירות בבית הקברות של המנזר. עכשיו עלה בידי אודי מירון לסגור מעגל למענו וגם למען אמו שלא ידעה כל השנים מה קרה לאהובה.

 

אווה, התחקירנית ששכר בוורשה, גילתה לאחר פגישתה עמו כי היא יהודיה והיא החליטה לצלם סרט על יהודים שחיו בזהות שאולה לאחר השואה. היא פרסמה מודעה בעיתון פולני וקראה ליהודים כאלה להתקשר עמה כדי לשתפם בסרט ולהפתעתה קיבלה מכתב מאם המנזר הפרנציסקני, ששכבה אז על ערש דווי ושאותה פגשה יחד עם אודי מירון בביקורו במנזר בוורשה ובו סיפרה לה שגם היא יהודיה, ושהוריה מסרו אותה למנזר בקרקוב לפני שנלקחו למחנה ריכוז.

 

גם עכשיו, למעלה משישים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, צצים ועולים מפעם לפעם סיפורים על הצלת יהודים בדרכים שונות ולפעמים בלתי מתקבלות על הדעת.  מבחינה זאת סיפור משפחתו של אודי מירון אינו יוצא דופן. יוצאת דופן היא כתיבתו, הדרך שבה שילב את המאורעות הרגילים שבחייו, ילדותו בקרית חיים, מלחמת ששת הימים, לימודיו בארצות הברית, מלחמת יום הכיפורים, עבודתו ומשפחתו והתחקיר המרגש שערך בארץ, בצרפת (שם חיה עדיין דודתו רינה שניצלה גם היא) ובוורשה.הספר מחולק לפרקים קצרים ונוחים לקריאה.

 

הספר נקרא בנשימה עצורה כמו סיפור בלשי ויש בו מתח בין הפרקים אפילו אם מסופר בהם על נסיעה ברכבת, במכונית או על טיסה במטוס. אני מוכרחה לציין כי לא מצאתי בספר שגיאות כתיב, השכיחות כל כך בהרבה ספרים שאני קוראת.חבל רק שאין בספר תוכן עניינים.אני ממליצה בכל לב על ספר זה במיוחד למי שמתעניין בתקופת השואה, אבל לא רק בה.        אורה.

 

 

תוספות :   בתאריך 7.7.06  ערכתי והכנסתי לאתר הקרייתים, כתבה על ספרו של אודי מירון הקרייתי :

 "על החיים ועל המוות"  (אל תחפשו שם את שמי כמו במקומות רבים שם הוא לא מצויין.) המקור נמצא בידי ואני חוזר ומצרף לכאן  קטעים :

                                                                                                                                 גייזי.

 

על הספר בבלוג של "תפוז" :

http://www.tapuz.co.il/blog/print.asp?EntryId=489985 

 

 

השער:  http://www.pbase.com/geyzi/image/79951897/original  

 

הסיפור איברליין :  http://www.pbase.com/geyzi/image/79951898