29.3.07   פ ס ח   ש ל פ נ י   כ י פ ו ר .

                  הגדת-חרום למזכרת.                     מאת יעקב משולם.

 

צווי הקריאה הגיעו לבתינו כשלושים יום לפני חג-הפסח.

 לפי התאריך, הבנתי שאת ליל-הסדר אבלה במילואים. בבירור טלפוני

 נאמר לי שהשמ"פ יהיה בקונייטרה וכי שם נעבור את הפסח.

 בבוא היום נפרדתי ממשפחתי והגעתי לבסיס הגיוס. אני, שהייתי

 רב סמל מפקדה, בדקתי את שיבוצי והנה תפקידי, הפעם, הוא רס"ר

 הגדוד, גדוד 24 בחטיבת המילואים "כרמלי".

 הגענו לקונייטרה – בעצם, מחוץ לעיר ההרוסה. היו שם מחסנים

 גדולים ומבנים סוריים ישנים. התפרסנו. הפלוגות נסעו למוצבים

 ואנו, מפקדת-הגדוד, נשארנו בקונייטרה. קיבלנו תגבור, פלוגת-נח"ל

 סדירה וכן פלוגת-טנקים. שיכנו אותם בסמוך.

 יומיים לפני הסדר ערכתי סיור במוצבים. וידאתי שלכולם יש כל

 צרכיהם וכן אמצעים לחגוג את הסדר. יום קודם לכן ביקר במפקדה

 הגדודית קצין-דת חטיבתי והביא לי ערמות של הגדות צבאיות

 וכן הגדות לשעת חרום. ערב הסדר ניגשתי לפלוגת-הטנקים, חילקתי

 להם הגדות והזמנתי אותם לסדר בגדוד. לאחר מכן ניגשתי לילדים,

 פלוגת-הנח"ל. הם עסקו בתדריך. אמרתי למ"פ שלהם שאני רוצה

 לומר להם כמה מילים לפני שיצאו למארבים. ברכתי אותם, חילקתי

 לחוליות, לכל חייל, הגדת-חרום והחתמתי אותם. הם שאלו אותי

 בלעג: "אפילו על הגדות מחתימים אותנו?" אני השבתי להם: "אני

 רוצה להיות בטוח שתחזרו בשלום ותחזירו לי אותן. אחר כך נראה,

 אולי תקבלו אותן למזכרת."

 לפני הסדר בגדוד, יצאו החוליות למארבים בחזית העיר קונייטרה.

 עמדתי שם בצאתם. הרגשתי כאילו אני שולח את ילדי.

 אחרי הסדר, יצאתי לשטח עם עוד חייל ועמדתי שם עד עלות-השחר,

 שאז חזרו החוליות מהמארבים. אחת אחת הן חזרו. קיבלתי את

 פניהם עם ממתקים וספל תה. פרחה נשמתי עד שחזרה החוליה

 האחרונה. אספתי את ההגדות.החזרתי להם את טפסי החתימה

 ובערב, לפני צאתם למארב נוסף, נתתי לכל אחד ואחד את ההגדה

למזכרת.

 שלושים ושמונה יום שרתנו שם וחזרנו לקונייטרה בשנה שלאחר

 מלחמת יום הכיפורים.

 לא אשכח פסח זה, רחוק מרעייתי ומבנותי, לעולם.

 לכל הגולשים, חג-אביב שמח!                יעקב משולם, כרמיאל. 29.3.07

 צילומי-ההגדה:

        <    קליק להגדלה               <    קליק להגדלה