.       

 

   9.1.07  ק ר י י ת – ח י י ם   ש ל י. מאת יעקב משולם

 

  בערוב ימי, אני יושב ספון בביתי שבכרמיאל ורואה במחשב

 את ההודעות על תחילת חגיגות יובל שבעים וחמש שנה לקריית-חיים.

 דעתי זחוחה עלי ורוחי נודדת לימי בראשית.

 שכונת פועלים, באמצע שום מקום,ליד ביצות הקישון והביצות הפרטיות

 של הקריה. משפחות משפחות מגיעות ומאכלסות בתים צנועים, קטנים ,

 והמשפחות, מיטב האצולה של עם ישראל, המחדש קיומו בארץ-ישראל.

 זיכרונותי, כילד, נושאים אותי למחוזות ילדותי. אני רואה בעיני רוחי

 את חברי, בני גילי וכן את האחים הבוגרים, (כולנו היינו אחים),

 פרועי הבלורית, במשחקיהם, בריקודיהם, בקולות הצחוק והשירה.

 נוער שחונך בבית, בבית-הספר ובתנועות והוכן להיות העולה במזבח.

 נוער שלא שאל למה והלך ושמותיהם של המתים ושל החיים מפארים

 את דפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

 לא היה אזור בארץ, בו קם קיבוץ שלא היו בו קרייתים ושם הם היו

 שם דבר. תמיד ראשונים. תמיד דוגמא וכשפרצה המלחמה, הלכו,

 ללא היסוס, לכל מקום שבו נדרשו ואשר ממנו רבים מהם לא שבו.

 התמימות ויושר הלב הלכו לפניהם ואני תקווה שדרכם תהיה דוגמא

 ונר לרגלי הנוער בקריה.

 יעקב משולם, כרמיאל. 9.1.07