ברן כותב :

 

לי הוא זכור  כ- מנצ'לה ברקוביץ'.

לבחור הייתה מחרטה קטנה –ירוקה- באמצעותה ייצר את האקדח ועוד אביזרים. הקושי הכי גדול היה לייצר סלילי ירי בקנה. בסופו של דבר ויתר! למעשה הדבר אינו בר ביצוע באמצעים הפרימיטיביים של נער חובב, במחסן שבקצווי המגרש. האתגר הכי נשגב שלו היה, לייצר אקדח תופי.

גרוטאות נשק שרוף שנחפרו ונאספו, במחפורת של שיירת הנשק (במוצקין 1948), גם אלו שימשו כבסיס לחידוש ושידרוג.

הבחור השכיל לסגור פערי השכלה לא מעטים, וזכה למלא תפקיד של אחד מאנשי משמרת  במוקד רשת ארצית, חברת

חשמל.       המשפחה התפרנסה מגידול פרחים, כנראה היחידים בקרייה , לעת ההיא. הגינה שעובדה בחריצות ע"י האב, הייתה דוגמה לתרבות גינון: הפרחים היו לימין שור, הקרקע אחידה בצבע ומרקם, גבולות שבין המינים עובדו במתכונת יקית/יפנית, אולם הכלבים, אוי הכלבים, מי שבא/באה עם כלב, מייד נתבקשה לחזור על עקבותיה. דוד נמנע מהעיסוק החקלאי. נשא את עיניו לטכנולוגיה. במהלך מלחמת העצמאות, עבדנו כנערים בבית מלאכה לייצור מרימים (הייברים) למשאיות, וכן פצצות ופגזים, למאמץ המלחמתי.