ביכורים מאת כצלה

חגי  האביב  היו  חלק  חשוב  במימוש האתוס  הציוני    של  כיבוש  העבודה  , של  עיבוד  אדמת  הארץ   והתקשרות  אליה , של התקשרות  למסורות  עתיקות  של  עם היושב  בארצו ,  עם של עובדי  אדמה,  עם  המגיע  לבירתו  ירושלים-המוקד הלאומי הדתי,  והממלכתי מדיני. זה  מאמץ להתחבר למנהגים   של לפני  2000  שנות  גלות  וניתוק  מן  האדמה. כל  אלה  הכניסו  את  חגי  האביב  אל מרכז  ההוויה  החינוכית   והתרבותית שלנו.

חגי  האביב  התחילו  בחג  האסיף  שלפני ליל  הסדר , כאשר  הקוצרים  בחרמשים  יוצאים  בחולצות  לבנות  אל  השדה  וכל הציבור   לבוש   חג , איתם  בשירה  ובשמחה . זה הינו חלק    מליל  הסדר  והחיבור ליציאת  מצרים   ,ילדי  הגנים  בלבן    , הנוער  בריקודים  והבוגרים  בשירה וקציר .   זו  בעצם הפתיחה  של  ספירת  העומר  בהתיישבות העובדת.

תקופת  השנה היא  תקופת  קציר  השעורה והחציר ,  הכנת  התחמיצים  לרפת  , ועל  כל  אלה    הכנת  השטחים  לזריעת  גידולי הקיץ . זריעת  הכותנה  התירס  הסורגום והחמניות,  לחקלאים  זו  תקופה  בהחלט  לא קלה   עובדים  ימים  ארוכים  מאד  ,  מלפני  הזריחה ועד  לאחר  השקיעה .  ועל  כל אלה  נכנסים  חגי האביב.  והביכורים  בראשם.

חג  השבועות  והביכורים  הפכו  להיות חג  הטבע  החקלאות   המרכזי  בכל הישובים  החקלאים . ורבבות  מתושבי  הערים  באו לחגוג  עם  החקלאים  אם  כקרובי  משפחה  או  סתם  אורחים לחג. הטכס  היה והינו  בדרך  כלל בשדה החיטה    ,  קוצרים  במרכז  השדה  שטח, ומקימים  עליו  את  הבמה  המעוטרת  קישוטי חג ודגלי  לאום.

מסדרים    גורן  של  מושבים  מחבילות הקש . והאמפי  תיאטרון  מוכן.  רבים  מכינים  תצוגה  של  כל  ענפי  החקלאות   סביב אזור  הישיבה. מוצגים הרפת  והלול  ,  סוסים  ומכונות עיבוד  וקציר.  ובעיקר  יבולי  המטע  והשדה   המוצגים  לקהל  החוגגים.

התהלוכה  של לובשי הלבן , תינוקות , ילדי  הגנים , בתי  הספר  והנער,  ואחריהם  הציבור  לבוש  לבן  נושא  זרים  ופרחים ,  יש  הבאים  במחולות  ויש  המשתרכים  לאיטם  עם  אורחיהם  הרבים.   הטכס על  הבמה    נושא  בכל  מקום  את האופי  הייחודי  שלו , אך  תמיד יהיו הריקודים השירה   וטכס  הבאת  הביכורים  אל  הבמה,  על  ידי  כל  חקלאי  או  מגדל  או ענף    יצור  חקלאי .יש  מביאים  בעצמם  ויש על ידי  קבוצת  בוגרים  וילדים המביאים את  פרי  השדה  -  הביכורים  אל  הבמה  .    על  הבמה    נמצא  מקבל ופודה  הביכורים  (זכר  לכוהן  שקיבל  הביכורים  בבית  המקדש) פדיון  הביכורים  בעבר  היה  מועבר לקרן  הקיימת ,  בשנים  האחרונות   הפדיון  מועבר  בדרך  כלל  לאיזו  מטרה  חברתית ראויה . שירה  ,  נגינה  וריקודים  על  הבמה ,  בנוסף  לפרקי  הטכס   ואחריהם   הכיבוד  המחולק  לחוגגים  בשדה ,  זה  החלק העיקרי  של האירוע ,.

אך  בזה  לא  נגמר .  לאחר  הטכס  מתחיל מפגן  הקציר  על ידי  הקומבינים  הגדולים  הצהובים האדומים  והירוקים , כאשר הנוהג  בקומביין  מלווה  בילדים יחד  איתו , הקוצר  עושה  סיבוב     ומגיע  ליד  הבמה  ושופך  בזרם  אדיר  וזהוב  את  גרעיני החיטה  שנקצרו. ובנוסף  לקציר , במפגן  החקלאי מפעילים  את  כלי  העיבוד ,  הטרקטורים,  המרססים   והחגיגה   גדולה.  חוזרים בשיירה  צוהלת  לישוב , כל ישוב עורך  את  ערב  החג  בארוחת  דברי  חלב  ומטעמים    על  פי  דרכו ומסורתו.

יש  שמשלבים  למחרת , ביום  החג  עצמו  ,תחרויות  חקלאיות   מסוגים  שונים ,  יש  היוצאים  לחיק  הטבע  לבילוי  , כל  אחד ודרכו  שלו. חג  השבועות  הוא  חג  הביכורים - הוא החג  המרכזי  של  ההתיישבות  החקלאית  , ומי  יתן  ולא  נאבד  את  המסורת  הנהדרת הזאת .

אברהם  כץ עוז