5.12.06  פגישה בקליפורניה : סן דייגו . סיפור מאת מוטקה ברק/קרבצ'יק

                                                 *** איך מתחנו את יוסי פלד***

אמרו חכמינו  :  הר עם הר לא יפגשו אבל אנחנו הקרייתים  ניפגש. "  

בקרית- חיים של שנות החמישים כולם הכירו את כולם ובייחוד כל שנתון גילי הכיר את אלו שנולדו  שנתיים

 מעל ושנה מתחת  כולם  הכירו , זה את זה. שמות הרחובות נקראו לפי האלף בית . רחוב א' ליד פסי הרכבת .

וכך לפי סדר עד כביש  עכו- חיפה.ואחר כך כשלא היה מקום עשו קצת בלגן,בקריה שלנו  והוסיפו רחובות פה ושם.

ואת החנויות אפשר היה לספור על יד אחת.  בקרית- חיים עיירה של פועלים אין ביזנס פרטי! גני הילדים היו

במספר מקומות  בבתים פרטיים , ובית הספר בנין "גדול"  בן שתי קומות  ממוקם בין רחוב ד'- לרחוב ג' . שנקרא

 בית ספר לילדי- עובדים . בחצר בית הספר בנו כמה צריפים ששמשו כתות לימוד, והיו גם שנים שלמדנו בשתי

משמרות, בגלל שבקרית חיים מרובת הילדים ,נאלצו לבנות בית ספר נוסף, היו כיתות שלמדו בהן כ-  38 תלמיד,

כולם יצאו חכמים תודות לשיטה שהייתה נהוגה בזמנו להשאיר כיתה. ואיש לא התלונן ומי שהתלונן זה לא עזר לו.

בכיתה בה אני למדתי  המורה הושיב אותנו לפי סדר שמות משפחה,ובמשך שנים ישבתי ליד פודלוצקי ,יוסף שנקרא

בפינו פודל ואילו אני קרבצ'יק  מרדכי.תמיד קראו לי מוטקה.(בין פ' לק' לא היו ילדים) בן-גוריון ראש הממשלה הכריז 

על החלפת שמות משפחה לשמות עברים, אני החלפתי את קרבצ'יק לברק ויוסף החליף את פודלוצקי לפלד. בסוף

שנות הלימודים נפרדו דרכינו, בתום השירות הצבאי הגעתי  עם הכשרת המחנות העולים לקיבוץ הגוברים היום גדות.

ואלו יוסי לתקופת הנח"ל בקיבוץ עין –גב הגיע להשלמת קיבוץ ניר- אליהו שם  היה מספר שנים, וכאשר נשמע בארץ

 קול קורא:הים "קורא לך ! " נענה לקריאה והתגייס  לצי העברי ועלה על אוניית נוסעים "ישראל" בבעלות חברת צים.

 כבוגר בית הספר המקצועי, מרשת האינטרנשיונל ליידיס גארמנטס ווקרס.( בקיצור "האינטר") פודל   כבוגר האינטר

  הצטרף לצי העברי כקדט ולאחר תקופת שירות עלה בהצטיינות לדרגת קצין מכונות.קשר הדוק נשאר בין יוסי הוא

פודל ובין יורם  סטוצ'ינסקי , למעשה שניהם תכננו לעלות יחד על אוניה להצטרף לצי העברי. בגלל בריאותו הלקויה

 של אביו של יורם נאלץ  לדחות את תוכניותיו ונישאר בקריה. כילד טוב ירושלים , עזר לאביו ובין היתר עסק בשיפוצי דודי 

 שמש והרכבה.  בשובו של יוסי מאחת ההפלגות מיני רבות פרצה מלחמת סיני ,יוסי ויורם "כאחים חברים" לא חיכו לצו

גיוס  חזרו לקיבוץ ועבדו בכל עבודה במשק פקקים מקצועיים. ולאחר כמה ימים הצטרפו לשורות הלוחמים. המלחמה

הייתה קצרה, ולאחר השחרור מצה"ל המשיך פודל בהפלגות ואילו יורם שב לכור מולדתו לקריה.  אחרי שנה עבודה

בקריה יורם לא וויתר על הים והגשים את חלומו , ועלה "כקדט" על אונית "משא" אחרי שתי הפלגות הצטרף   אל יורם

חבר ילדות  יהושוע שופמן ,הוא צ'יקה  ויורם ממשיך להפלגה נוספת.והים הגדול והרחב ורואים את הנוף המרהיב מים

ושמים,והרבה בדידות וזמן לספירת דגים והרהורים .מסיפון "השומרון"  עם התקרב הספינה לחוף כשמרחוק מנצנצים

אורות הכרמל יורם מחליט סופית יורד לחוף ולא חוזר לים. פודל ממשיך בהפלגות בין ישראל – ניו יורק עושה חיל ונהנה

 מכל יום של הפלגה. באחד ממסעות השייט בין ישראל לניו-יורק הכיר פודל  תיירת אמריקאית צעירה נערת חמד, אישתו

 לעתיד. לאחר כמה שנות שייט ירד מהים והשתקע בניו יורק.התחתן הקים משפחה נולדו  ילדים, וחי שם כל השנים,

באמריקה הגדולה. יורם חוזר לקריה לאותה עבדה שעזב , "מתעשר" ונהיה בורגני קונה ווספה (יד שניה "קדילק").

 היכרותו עם צבי רפפורט וחיים בנציוני  מילדי הקריה הראשונים , בעלי חנות ספורט במרכז המסחרי הענק שהוקם ליד מאפית

 "האחים –פינטל. המרכז  גרם לסערה גדולה במעגל העסקים  כמעט גרם להתמוטטות "הצרכניה"      "סולל- בונה," 

ו"המשביר המרכזי" . יורם לא שוקד על השמרים בהיותו בעל  "רכב" הוא מצטרף לחברת "דמבו את רשקס" ובונה מסכי

 קולנוע  חדשים הידועים בשם שיטת טו- די-או אחרי שלוש שנים בקריה יורם מקבץ את חסכונותיו ובאופן מסתורי  מעביר

את הכסף לחו"ל, יוצר קשר עם פודל שנשאר הדוק כל הזמן ,ובשנת1961  מגיע לניו יורק עם 30 דולר בכיס  אל ביתם של

פודל ורעיתו איירין. פודל הוותיק בעיר מסדר ליורם עבודה במפעל לייצור ממתקים  הניירות מסודרים, כנראה בעזרת אישתו

של פודל.    שנתיים בניו יורק העיר הגדולה התמודדות קשה עם הקור הניו יורקי בחורף  הבדידות מקדמת אתחיפוש  הזוגיות 

יורם אוסף את כל חסכונותיו  ושם פעמיו למערב הפרוע ,הוליבוד לוס אנגלס עיר הקולנוע , למרבה הפלא יורם לא נכנס לעסקי

קולנוע  והמשיך במסורת המשפחתית בניית בתים.יורם בנה את ביתו והקים משפחה. ונשאר באמריקה אני ואישתי מאירה לא

חלמנו על אמריקה למרות שיש לנו משפחה גדולה .שהתפלגה בשנת 1918חלק עלו  לארץ ישראל ואילו חלק די גדול אחים

 ואחיות של הסבים  הסבתות הפליגו לאמריקה.מאירה ואני  הכרנו עוד בתנועה. אחרי החתונה היינו תקופה קצרה במשגב-עם

 והגענו לגדות  בצל הסורים וכאן הקמנו את משפחתנו.  אחת מבנותינו רונית התחתנה עם נער שבא להכיר , את ישראל.

 קיבוץ גדות היה תקופה ארוכה מספר שנים מקום כמחנה לנוער ציוני אמריקאי .כאן הכירה נער ציוני! אחרי כמה שנים בארץ

התחתנו וחזרו לאמריקה והשתקעו בקליפורניה בעיר סן -דייגו.ואנו נוסעים לבקר את המשפחה שלוש נכדות חמודות 

שהגדולה בת שמונה.והנה  החג האמריקאי (בתרגום חופשי  חג ההודיה בו נהוג לאכול תרנגול הודו) חל בדיוק בזמן ביקורנו 

בסן-דייגו .מאירה ואני משתדלים לבקר את  בתנו רונית ומשפחתה מדי שנה ,.חג ההודיה הוא חג משפחתי בו מתכנסת כל

המשפחה לחוג יחד ולהודות לאל הטוב על כל שנתן. פודל ואשתו נוסעים להתארח בחג אצל בנם הגר  בלוס- אנגלס.

יורם שתפס רוח שובבות  מתכנן הפתעה לפודל שלא יודע על הימצאותי בסן-דייגו  כמה ימים לפני החג. בעזרת האל הגדול

 הטוב פודל מגיע עם אשתו איירין בטיסה קצרה של כ5 שעות מניויורק   ללוס אנגלס אל בנו  המתגורר שם., ומיד יורם יוצר

 איתו קשר ומשפיע עליו לצאת לטיול גברים לסן –דייגו, מרחק נסיעה כ-200 ק"מ .יום אביבי בסן-דייגו. מסביב גשום ומעונן

 החורף בעיצומו ובסן דיגו  השמש זורחת ושולחת קרניים חמות ומלטפות.אני מקבל טלפון מיורם "יצאנו לדרך ... כשנהיה

 קרובים תצא לשער של השכונה (שכונה מוגנת אפשר להכנס רק עם קוד) ליד השער אני אשאל אותך על כתובת ושאלות "

...פודל מרוצה מאד מהטיול ולא יודע משום דבר.  וכך היה! כעבור חצי שעה אני מקבל טלפון נוסף "הכל לפי התוכנית

 תחכה ליד השער אנחנו כבר קרובים ניווט מושלם בלי טעויות ובירבורים" עוד מעט אנו בשער  השכונה קויוט - בוש.

יום שבת  שעת בוקר אני הולך לשער, מלבדי אין איש שעלול לקלקל את המתיחה! מרחק לשער לא גדול אני יוצא את

 השכונה ומטייל להנאתי במדרכה הראשית , לא מקובל אבל אני לא חושש להסתובב ליד השער כי יש  סיכוי קלוש מאד

 שנזכור אחד את מראהו של השני מאז נפרדו דרכינו עברו חלפו חמישים ושלוש שנים! מכונית אחת מתקרבת , השער נפתח

 אוטומטית, זה  לא הם, עוד מכונית עוברת בשער אני חושש שהמכונית הבאה עלולה לקלקל ... השער יישאר פתוח ויורם לא

 יצטרך לעצור לשאול. כל חששותיי מתבדות  מכונית עוצרת לידי . ויורם שואל  באנגלית כמובן, ואני באופן טבעי עונה לו בעברית

 אך פודל לא שם לב. אני  נכנס לאוטו להראות להם את הכתובת אותה הם מחפשים! נוסעים בשכונה מרחק לא גדול כ200 מטר.

את יורם אני מכיר מפגישתנו הקודמת אך פודל שיושב לידו,לא מרגיש בשום דבר מיוחד.אם  פודל היה עובר לידי ברחוב בשום

 אופן לא הייתי מכיר אותו. הגענו לבית  של רונית , (בני- הבית יצאו לטיול). אני לוחץ על "השלט" ,דלת הגרג' נפתחת.

 מאירה יוצאת לקראתנו מציגה את עצמה בפני פודל ויורם יורדים מהמכונית ומתחיל המשחק. פודל בכלל לא יודע את מי יורם

מחפש בסן דייגו!        מי אתה? היכן גרת בארץ ? הוא שואל  . אני מקרית חיים !  ברחוב ד', אני מציג את עצמי: מוטקה .

פודל עדיין לא מבין מה קורה פה !       הקץ למתיחות: אני מושיט יד מחבקת  ואומר מרדכי קרבצ'יק . התרגשות רבה .. שמענו

צלצול מעברו של פודל, הנה נפל האסימון ...יוסף פודלוצקי בהלם לא מבין איך הצליחו לעבוד עליו,  נכנסנו לבית, מחליפים מבטים

 וחיבוקים. יורם הביא  אלבום תמונות אנחנו מזהים את הנוער בתמונות,שותים קפה.  נחים קצת ויוצאים לחגוג באחד הפארקים

 את פגישתנו.   במרחק לא רב מהבית יש פארק יפה עם אגם מים מתוקים הרוחש עופות מים והרבה ברווזים המקבלים את פנינו .

 הברווזים שרצים לקראתנו כנראה זוכרים אותנו מביקורנו הקודם  בשנה שעברה.  יש מסלול הליכה סביב האגם, כינרת קטנה

מזכיר את הבית בישראל, אנחנו הולכים במסלול הקצר המקיף את האגם, ובדרך מספרים  ומגלגלים את השנים לאחור, לא

השלמנו את הקפת  האגם אך הצלחנו להכיר איש את רעהו מחדש. בדרכנו חזרה נכנסנו למסעדה מקסיקנית שזה עתה נפתחה

 והיחס המיוחד אלינו הורגש בהתעניינות המלצרים שהסתובבו וקרקרו  סביבינו, כל הזמן  בייחוד ששמעו את דיבורינו ולא הבינו

באיזו שפה אנחנו  מדברים .לפודל וליורם יש עוד  דרך ארוכה לביתם צריך לסיים את הפגישה .. לחיצות ידיים וחיבוקים .שהכל

יהיה בסדר והעיקר בריאות טובה נפגש שוב... ואולי בביתי בישראל בגדות , נשלים את ההליכה להקפת האגם  בטיול לאורך הירדן...

תודה ליורם וליוסי שהואילו להגיע ממרחקים ולהתרועע אתנו הרחק הרחק מקרית חיים."

 

"הר עם הר לא יפגשו, אבל אנחנו החברים הקרייתים ניפגש."  מוטקה