31.12.07      הביקור "בבית הקווקזים"   : מאת גייזי

קטע וידאו > http://www.youtube.com/watch?v=UdqUwVH533E

גירסא קלה >   http://www.youtube.com/watch?v=x4oBaFOnWYs     

 

המפגש עם התלמידים והמחנכים מבית הספר רגבים בקרית חיים, היה חוויה מרגשת בעיקר משתי סיבות:

ראשית לראות אירוע ,מעשה של שליחות חינוכי , המעורר כבוד : התנהגות התלמידים, ההתעניינות שלהם,

היא לא רק תעודת כבוד לתלמידים, היא גם תעודת כבוד למורים ולמחנכים, שהרי אין המלאכה נעשית מעצמה....

ואין זמן מתאים יותר להזכיר לממשלתנו ולציבור, כי המורים אשר עוסקים במלאכת הקודש, ראויים לייחס יותר

הוגן ומכובד ולתודה על עמלם !

 

ושנית, כל ביקור בביתה של שרהלה לבית הלל, הוא זיכרון מרגש: מדרום לביתה המגרש הריק עליו עמד צריף גורדוניה,

ראשית התנסותנו בתנועת הנוער, מעבר למגרש, בית דודי היקר ומשפחתו ,  משה דריזין ז"ל מקום עם הרבה זכרונות יקרים. לפני מספר שנים פגשתי מורה צעירה מבית הספר הריאלי בחיפה, והיא הזכירה שמוצאה ממשפחות הקווקזים בקריה, (לידיעתכם : אם מישהו מהדור שלי פלוס מינוס מזכיר שהוא קרייתי, אבל לא יודע מי היו הקווקזים-אני אומר לו שהוא לא קרייתי ! ) מסתבר שהצעירה הסימפטית היא בתו של בנצי הלל, בן גילו וחבר נעורים של אחי דוביק ז"ל,

רק בפגישה אתמול ירד לי האסימון: שמישקה הכדורגלן הנערץ של ראשית שנות ה-50 הוא בעלה המנוח של שרהלה.

 

2 המשפחות בפינת רחוב א' כביש ראשי מול שליצקי, שמוצאן מקווקז, הן מן המשפחות הראשונות שהתיישבו בקריה

 ב-1933, הן בשר מבשרה , היו מעורבות מן ההתחלה בכלכלת הקריה וביזמות, על פי המושגים של הימים ההם טרם ראינו מכוניות ברחוב, העגלות שלהם הובילו חומרי בנין  בקריה ומאזור התעשיה במפרץ חילקו נפט לבתים ומה לא ?

הצטיינו במזג טוב והיו מאד ידידותיים וחברתיים, אני זוכר את האהבה והכבוד שמוסה שלהב ( שליצקי) חברינו ז"ל שהיה השכן ממול רכש להם ,אני כילד מאוד נפעמתי מהתלבושות הקווקזיות המסורתיות בימי חג ,הם נראו בעיני כאילו באו מתוך אגדה מופלאה, אתמול פגשתי את בנצי אחרי יותר מ-50 שנה שלא ראיתי אותו, זו המשפחה הכי גזעית בקריה. ולא היה יכול להיות מקום יותר מתאים ,להפגיש בו בני נוער, עם עברה של הקריה.   גייזי