19.6.09 הטיול לצרפת וגרמניה יוני 2009
מדני שמחוני: בני משפחה יקרים, חברים יקרים, הנה קישור לתמונות שצלמנו, ישראלה ואני,
בשייט בתעלות
באיזור אלזס-לורין
שבצרפת. תהנו גם אתם משפע המים, הירק, והקרירות באמצע
הקיץ.
האלבום> http://picasaweb.google.com/simhony.dan/CruisingTheFrenchCanalsTheCanals?feat=email
עוד תמונות תבואנה בהמשך.
דני של שייקה :
אלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/CruisingTheFrenchCanalsGoingUpTheLocks?feat=email
מצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/CruisingTheFrenchCanalsGoingUpTheLocks?feat=email#slideshow
תוספות :סביבת העיירה ארזויילר
היא הררית. בעוד שבקטעים המישוריים יש צמד-שערים
כל 2 ק"מ בממוצע, המגשרים על הפרשי גובה של כ-
ק"מ אחד. במקום המעבר המתיש בכל-כך הרבה שערים רצופים, הוקמה המעלית
שמעלה את הסירות בבת
אחת לגובה של קצת מעל
------------------------------------------------------------------------
12-15.6.09 שייט תעלות בצרפת וטיול בגרמניה.אלה אנחנו: טיול משפחות קציר, שחל
ושמחוני. שייט תעלות בצרפת וטיול בגרמניה. מבחר ראשון של תמונות מתוך 1316 תמונות
שצילמנו. הנושא במבחר זה הוא אנחנו עצמנו. מבחר משאר התמונות יופיע .
אלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.events/2009060115?feat=email
מצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.events/2009060115?feat=email#slideshow
----------------------------------------
בתעלה היה חשוך ובמצלמה כמעט לא היה תועלת. באמצע התעלה נשמע
בסירה ציפצוף עז וטורדני. חיפשנו את הסיבה וגילינו
שהמנוע זועק מרה. הוא התחמם הרבה מעל המותר. בנמל המוצא הזהירו אותנו שאם המנוע
יתחמם מעל 80 מעלות הוא עלול להתפוצץ - פשוטו כמשמעו. חום המנוע כבר הגיע ל -120
מעלות. כיבינו אותו מיד ונשארנו תקועים בלב התעלה החשוכה, לא לבלוע ולא להקיא.
הסירה מאחורינו לא יכלה לעקוף אותנו כי התעלה מאוד צרה. הסירות ממול לא היו רשאיות
להיכנס לתעלה החד-סיטרית כי טרם פינינו אותה. את מקום
טלפון החירום הקבוע בתעלה כבר איבדנו מזמן בחשיכה. הנייד לא עבד בגלל מיסוך. בדופן
התעלה היה שביל צר. מתוך ששתנו, ארבעה קפצו לשביל בכדי לגרור את הסירה בחבלים.
אחד, חולה בברונכיט קשה ועם חום גבוה, נשאר לשכב בתאו, ואחת - לא נזכיר את שמה -
נשארה על ה"גשר" ההגה בידה, בכדי לספוג פקודות ללא הועיל. הנחנו את החבל
על הכתף ומשכנו את הסירה לאט-לאט כמה מאות מטרים עד שיצאנו לאור העולם, עייפים,
מטונפים בבוץ ושמחים.
דנ י
אלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.events/200906011502?feat=email
מצגת >
http://picasaweb.google.com/simhony.events/200906011502?feat=email#slideshow/5348979084614661138
--------------------------------------------------------
בסופו של יום נכנסנו למעגן סירות, נקשרנו לרציף, התחברנו לחשמל
- מה שמבטיח מים חמים לרחצה במשך 24 שעות, וחידשנו את מלאי המים של הסירה. קצת
טיול בעיר וקצת קניות. בשטרסבורג נמל הסירות כמעט בלב העיר. עגנו שם שני לילות
ונשאר לנו יום תמים לטייל בה.
מעגניהסירות הפסטרוליים אינם
מעידים על היזע והעצבים - שלנו, ועל הצחוקים, הצעקות, החירופים והגידופים של בעלי
הסירות במעגן כאשר ניסינו להיכנס ברברס למעגן. הסירה שטה לכל הכיוונים מלבד למקום
המיועד לה בין הסירות. אחורה וקדימה, הגה ימינה והגה שמאלה - שום דבר לא עזר, הכול
יצא הפוך, עד שהגענו למטחווי חבל ונשמות טובות על החוף
משכו אותנו למקומינו.
אם תתבוננו היטב, ובסבלנות, תגלו סירה אחת שלאחוריה קשורים שלושה זוגות אופניים -
זאת הסירה שלנו. לא כמו קרייתים טובים, האופניים היו
קשורות שם מאחור כל המסע ולא הותרו אלא פעם אחת - כאשר יצאנו לעשות קניות. בוקר
אחד יצאו שלושה פרשים, רכובים על אופניהם, לסופרמרקט, מרחק שלושה רחובות. חזרנו
משם מי בסליו ומי בקרטוניו, לאחר כמעט חצי יום. בהתחלה האופניים לא נסעו,
אח"כ הקרטון לא נקשר, אח"כ הוא נקשר אבל החבל נקרע, אח"כ איחינו את
הקרעים אבל הקרטון נשמט ונפל והמרכולת התפזרה ברחבה, וגם תבנית הביצים ניטשה לארץ,
אבל הביצים נשארו שלימות! אבל, סוף טוב, הכול טוב!
דני ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד
כל ערב עצרנו במעגן סירות ללינת לילה - והסיפור במכתב
האלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.events/200906011503?feat=email
מצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.events/200906011503?feat=email#slideshow/5349037174896223682
---------------------------------------------------------------------
השדות הירוקים והרעננים והשלווה הנסוכה עליהם הם מהמראות
המלבבים ביותר לצידי התעלה - למרות השמים הקודרים.
האלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/CruisingTheFrenchCanalsAlongTheCanals?feat=email
המצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/CruisingTheFrenchCanalsAlongTheCanals?feat=email
---------------------------------------------------------------------------------
בשבת הראשונה לטיול חל יום-ההולדת של חיה - סוד הידוע לכולם.
בבוקר-בבוקר, בעוד כולם ישנים, עמי ואני ניפחנו את הבלונים המוגנבים ותלינו אותם
בסירה. עידית וישראלה טרחו בארוחת הבוקר וחיה קיבלה הוראה להמתין בתאה. כאשר יצאה
ל"חדר-האוכל" המקושט, ולשולחן המכוסה במפה לבנה ועליו זר של פטרוזיליה,
ההתרגשות הייתה גדולה גם ללא הפתעה. אח"כ הסרנו את דגלי ישראל מחשש עין-הרע, אבל
הבלונים ליוו אותנו במשך כל המסע. והמקום בסירה - צר אבל רחב, צפוף אבל שמח. דני
האלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.events/Album2009060115?feat=email
המצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.events/Album2009060115?feat=email#slideshow/5349241982609822962
------------------------------------------------------------------------------------
The
אלבום >
http://picasaweb.google.com/simhony.dan/TheNationalCarMuseumAtMulhouseFrance?feat=email
מצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/TheNationalCarMuseumAtMulhouseFrance?feat=email#slideshow
----------------------------------------------------------------------------------------------------
Some Rivers, :
אלבום
< http://picasaweb.google.com/simhony.dan/SomeRivers?feat=email
ברחובות אלבום> http://picasaweb.google.com/simhony.dan/OnTheStreet?feat=email
מצגת >
http://picasaweb.google.com/simhony.dan/OnTheStreet?feat=email
Streets of the
Smaller Towns
האלבום>
http://picasaweb.google.com/simhony.dan/StreetsOfTheSmallerTowns?feat=email
Narrow Streets
אלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/NarrowStreets?feat=email
מצגת > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/NarrowStreets?feat=email#slideshow/5350080862901580194
==========================================================================================================
Houses
אלבום > http://picasaweb.google.com/simhony.dan/Houses?feat=email
מצגת > Play slideshow
Dipped
in Green
היו מחלוקות בנוגע לכנסיות, היו כאלה
שלא התלהבו ממרכזי קניות, על המוזיאונים דילגנו הפעם, אבל הייתה אחדות דעות בנוגע
לבתי קפה - עליהם לא ויתרנו. הקוקה-קולה, הקפה, הבירה, העוגות - מהשהו מזה תמיד במקום. ראו את התמונות - מעולם לא נשארנו שם
לבד. דני
The Coffee Shops
לא מונומנטים, לא כנסיות, לא תמונות שלנו (בד"כ), לא סירות, לא ערים
ולא שדות, סתם אנשים. דני
=======================================================================================================
החברה אמרו
שכנסיות זה כבר נמאס, אבל לא הייתה כנסייה שנקרתה בדרכנו שלא נכנסו לתוכה וגם
צילמנו. ואת כל מי שעצרנו ושאלנו היכן לבקר, מיד היפנה אותנו לכנסיות. הכנסיות
הן-הן פאר הדורות של אירופה, גדולות ועשירות, גבוהות וחודן דוקר את השמים.
ובתי-הכנסת, שלבטח קדמו להן - כבודה של בת-מלך פנימה.
דני
"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר
פריו יתן בעיתו ועלהו לא
יבול" (תהילים, א', ג')
אוכל! קדימה אוכל!
שני שרידים חשובים יש לקהילה היהודית בוורמס-ורמיזא: בית הקברות הישן
ובית הכנסת הישן. את בית הכנסת החריבו הנאצים והוא שוחזר אחרי המלחמה. צמוד
לבית-הכנסת יש ישיבה קטנה בת חדר אחד שנאמר שרש"י למד שם. כמו כן יש במתחם
מקווה-טוהרה ומוזיאון. בית הכנסת אינו פעיל. בוורמס, כך
נאמר לנו, יש כיום כחמישים יהודים בלבד, ומניין מתאסף בבית הכנסת רק בחגים (מעט
תמונות של בית-הכנסת מופיעות באלבום אחר). את הביקורים בבית-הכנסת מנהל גוי שאומר
על עצמו שהוא "גוי של שבת". לשאלה מדוע אין ברחובות שלטי המורים את
הכיוון לבית-הכנסת, ואין שלט על בית הכנסת עצמו, נאמר לנו שחוששים מהתקפות מחבלים.
בית-הקברות לעומת זאת ניצל מרדיפות ומחורבן והוא עומד על תילו. למרות זה שהכתב
העברי על המצבות בולט לעין, המצבות הישנות הן במצב כזה שקשה לקרוא את הכתוב. דני
The
Old Jewish Cemetery in
כיתות בית-ספר, ילדים קטנים יד-ביד,
בליווי מורים והורים, וילדים לא-כל-כך קטנים בליווי מורים בלבד, אפשר תמיד לפגוש
בעיר, בכנסיות, ובמוזיאונים. דני
School Children on a Tour View Album Play slideshow
עמק המוזל בגרמניה ידוע בתעשיית היין
שלו. במרכז עיר ברנקסטל על גדת המוזל קבוע לוח קיר גדול
המפרט את פסטיבלי היין הנערכים לאורך המוזל - עיר-עיר והפסטיבל שלה. לצערנו בתקופת
השנה המוקדמת הזאת (יוני) לא מתקיים שום פסטיבל. לכן שמחנו מאוד כאשר בעיר קוכם, במורד הנהר, מצאנו פסטיבל יין. ברחבה, בין שורת
בתי-הקפה לבין גדת הנהר נפרשו שולחנות ומסביבם דוכנים למכירת יין. כנראה שאין צורך
בעונה - מספיק שיש יום יפה. יין ותיירים צמאים אף-פעם לא חסר.
ביום האחרון לטיול, בדרך חזרה מוורמס לבית-המלון על-יד מיינץ, עברנו ליד העיירה אופנהיים. אינני זוכר עם תיכננו מראש להיכנס העירה, או שה- GPS סחב אותנו לשם. כבר הצטערנו
ששוב נקלענו עם הואן הרחב לתוך הסימטאות
הצרות של עיר עתיקה, ורק חשבנו איך לצאת משם. אבל ה- GPS לא מוותר והוא הביא אותנו
למרכז העיר, שם ברחבה - הפתעה גדולה - התקיים פסטיבל של ריקודי עמים: ריקודים של
להקות אתניות על הבמה, מסביב לרחבה דוכנים של אוכל אתני - מפלאפל לבנוני עד
סנדוויצ'ים של נקניקיות תורכיות (לא ידעתי שיש דבר כזה), ובמרכז עם רב יושב סביב
שולחנות, צופה בריקודים, אוכל ושותה.
הרקדנים שבתמונות הם להקה פורטגזית (של מהגרים כמובן),
ואחריה הופיעו רקדניות בטן שנראו מקומיות למדי.
לאחר שנהנינו שעה ארוכה, וגם טעמנו מהמאכלים התחיל המבצע של היציאה מהעיר. אחרי
רברס מאוד טריקי בין קהל חוגגים וזוגות אופניים שהיו
מונחות מאחורינו, ואחרי שבחור מקומי הנחה אותנו איך להיחלץ מהסימטאות,
ואחרי שה- GPS הוליך אותנו שוב סחור-סחור בתוך העיר, מצאנו את דרכנו לדרך
הראשית, וחזרה בדרך למלון.
להנאתכם, דני
Celebration View Album
Play slideshow
=================================================================================
האלבום הזה מיועד לחובבי האופנועים
שבינינו,למי שעוד נסע, פעם כשהיה צעיר, על אופנוע או על וספה. בצהרי יום א' בשבוע,
ביום חם כמו הקיץ בארץ, התיישבנו סביב שולחן, ברחבה, מתחת לשמשיות, כל-אחד עם גביע
גלידה רציני בכדי לצנן את הלהט. שם פגשנו את חבורת האופנוענים. איך הם מרגישים
ביום כזה בתוך סרבל הרכיבה העבה והאטום לא שאלנו אותם, אבל בקשנו, וקבלנו רשות
לצלם אותם - בגרמניה החוק אוסר לצלם אנשים ללא רשותם! דני
A Social Occupation View Album Play slideshow
==============================================================================
זה המשלוח
שלפני האחרון. את התמונות שאני הכי אוהב שמרתי לסוף. לא
סירות ולא הרפתקאות, לא ערים ולא קתדרלות, לא בתים
ישנים ולא בתי-קפה, רק מראה שדות וגבעות לצד הדרך. בסתם נסיעה אנחנו משתעממים,
מנמנמים או קוראים ספר. אבל בנסיעה הזאת ישבתי במושב הקדמי ליד הנהג, עם המצלמה
בידיים, והשתדלתי לא להחמיץ אף תמונה. לא היה צריך להתאמץ בכדי לשמור על עירנות. עוד משלוח
אחד וגמרנו. סבלנות!
דני
====================================================================================
המקבץ האחרון
"השכם
השכם בבוקר יצאנו לדרכנו
יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים" (רחל שפירא)
בשני הלילות האחרונים ישנו באותו מלון, בקצה העיירה, בגבול השדות. הזדמנות טובה
לצאת מוקדם בבוקר ולצלם, בלי לחץ, בנחת, בלי למהר, בלי לעכב ובלי להתעכב. נעים היה
ללכת בדרכי השדות. בערב היתה סערה, ולמחרת בבוקר
שבילי השדות כבר היו בוציים. הסתפקתי בשבילים הסלולים, מעין טיילת המקיפה את
העיירה.
"עקבות הסערה היו בכל מקום
כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים"
השמים הכחולים התחלפו באפורים, ומרחוק אפשר היה לראות שרידים של ערפילי הבוקר.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
ובכן,זה המשלוח האחרון - אחרון לטיול הזה. ישראלה ואני צילמנו במשך שני שבועות
הטיול 1312 תמונות. מה לעשות בכל-כך הרבה תמונות שנושאיהן סבוכים ומעורבבים.
להטיל את כל העיסה הזאת לאינטרנט אי-אפשר. לכן הצעד הראשון היה למיין את התמונות
לפי נושאים ותת-נושאים, ולערוך מכל נושא אלבום בפני עצמו - זה היה הסיכוי היחידי
שמישהו ירצה, או יוכל, להסתכל בהם או בחלק מהם. הצעד השני היה לבחור, מכל נושא
ונושא, אילו תמונות לכלול בכל אלבום. חלקן מטושטשות - זורקים אותם מיד. חלקן חסרות
עניין - מניחים אותן, בצער, בצד. אז נשארים עם תמונות ראויות אבל חלקן מספרות
בדיוק אותו סיפור כמו האחרות. גם אותן צריך למיין ולבחור תמונה אחת מייצגת ולהניח
את השאר, בצער רב, בצד. כך, ובכך, נבחרו סוף-כל-סוף התמונות לאלבום. חשבתם שזה
הסוף? טעות בידכם - הדרך עוד ארוכה.
אחרי שהתמונות נבחרו, צריך להעביר אותן דרך הפוטו-שופ
ולשפץ אותן. את חלקן צריך לקטום ולסלק כמה חלקים שאינם שייכים לעניין ורק מערפלים
את הנושא המרכזי. ברובן כמות האור שקלטה המצלמה אינה מווסתת נכון. חלקן בהירות מדי
- צריך להכהות אותן, חלקן כהות מדי - צריך להבהיר אותן. בחלקן השמים בהירים מדי
אבל השדות כהים מדי - גם את זה אפשר לתקן.
יופי! עכשו יש תמונות משביעות רצון וצריך להעלות אותן
לאינטרנט. אבל, גם זה לא סוף העבודה. האלבום דורש תיעוד: שם לאלבום - די קל. דברי
הסבר לאלבום - מעט דמיון והרבה גירוד המצח, ולבסוף - רק לפעמים - מתן כותרות
לתמונות - עבודת נמלים. זה כבר כמעט-כמעט הסוף. הדבר האחרון שנותר הוא לשלוח את
הקישור לאלבום לרשימת הממוענים ולצרף לו מכתב לווי, לוואי! סוף לאלבום!
מתוך שלל התמונות הרב העליתי לאינטרנט 699.בערך אחת לכל שתיים - יבול לא רע.
התמונות התחלקו ל- 29 אלבומים, אשר ההודעות על 23 מהם נשלחו ל"קהל הרחב"
ועל 6 מהן -אילו שנושאן הוא משתתפי הטיול בלבד - רק למשתתפי הטיול וחבריהם
הקרובים, וזה מתוך ההערכה שאת ה"קהל הרחב" אילו לא יעניינו (ניתן לקבל
אותם לפי בקשה).
הערכתי שהמלאכה תיקח לי חודש ימים, אבל מיד כשחזרתי תקפה אותי הצטננות שעברה
לשפעת. לא לצאת החוצה, לא לצעוד, לא לעבוד בגינה, לא לצאת לקניות - כל הזמן כולו
נותר לעבודה במחשב. אז סיימתי את המלאכה תוך 8 ימים.
כשחומי עלה התקשרתי לרופא המשפחה שלי. יש לו שלוש מעלות גדולות - ראשית הוא בן קרית-חיים, שנית הוא גר בטבעון לא רחוק ממני, ושלישית הוא
מסור לי מאוד. בערבים הוא עובד בביתו כרופא עצמאי, ובימים הוא רופא מרפאה
בקרית-ים. "אין לך סיפור של נסיעה לחו"ל או משהו כזה?" הוא אומר
לי. "בוודאי שיש לי", רק השבוע חזרתי מחו"ל. "רוץ מיד
לקופת-חולים ותודיע למזכירה שעכשיו חזרת מחו"ל ושיש לך שפעת."
כשבאתי עם הסיפור לקופת-חולים המרפאה נעמדה בדום! המזכירה קראה לטובה, האחות
הראשית, הטובה, הבקיאה והמהימנה. טובה, בזריזות, שלפה מהארון שתי מסכות, אחת
ציוותה עלי ללבוש והשנייה לבשה היא ושמה ידיה בכפפות. הובילה אותי לחדר בידוד ושם תיחקרה אותי על קורות המחלה כששנינו נחנקים מתחת למסיכות. "טוב" היא אמרה והזמינה במונית מיוחדת
מיוקנעם ערכה של לקיחת תרבית. "תישאר בינתיים בחדר ואל תצא עד שהערכה
תגיע". לפני שעזבה את החדר הוסיפה "אתה רוצה שאביא לך משהו מהחוץ(!)
בשביל לקרוא, ל"אישה" או משהו כזה?". "אין צורך, תודה"
אמרתי לה ונפנפתי בסיפרון שהחזקתי בידי. קופת-חולים,
אתם יודעים, היא גלריה ספרותית ידועה. מעולם אינני בא בלי ספר למקום תור.
האחות יצאה, ואני בחום גבוה, עייף ומותש, בקושי מתייצב בכיסאי,מתאמץ שלא להירדם
בישיבה, מחזיק בסיפרון וזה מה שאני קורא:
"מיום היותו הוא ניגש ונענה, / נגוע אלהים ומעונה.
ראשיתו - מוץ נהדף / ואחריתו - קש נידף /
ובחייו כעשב נשדף / והאלהים יבקש את נרדף.
מיום צאתו מרחם אמו / יגון לילו ואנחה יומו:
אם היום ירום - / מחר תולעים יר(ו)ם."
(שלמה אבן גבירול)
אחרי שעה נפתחה שוב הדלת ונכנסו האחות טובה ועימה גברת צעירה וספורטיבית, שתיהן
עטופות במסיכות. הצעירה הספורטיבית, שנשאה בידיה את
ערכת הבדיקה, ארוזה בקופסת קל-קר גדולה הציגה את עצמה: "אני הרופאה הראשית של
המרפאה" - בגלל המסכה על פניה לא היכרתי אותה.
הרופאה לקחה משטח גרון ומשטחי נחיריים. "אתה בבידוד עכשו.
קח את הוראות הטיפול. סע מיד הביתה, אל תצא, אל תקבל אורחים, חכה להוראה
טלפונית". "טוב" אמרתי. "מתי תגענה התשובות?".
"אנחנו לא יודעות" הן ענו. "אתה המקרה הראשון אצלנו במרפאה".
זה היה אתמול. התשובה טרם הגיעה - עדיין מוקדם מידי, החום בירידה, ועם התמונות כבר
גמרתי - רב לי!
להנאת הנהנים, ובתודה לעונים - כי רבו הנענים. ולמחילת הסובלים - לאלה שתיבתם
גלשה, ולאלה שסבלנותם נגדשה! דני
=============================