סדר טו' בשבט מקוצר

21.1.08 סדר טו' בשבט : מאת רות יצחקי+ דבורהלה סלף (דבושה)+שרה ספקטור (קורלצ'יק)

(בתחתית הדף יש חידון שירים ואתרים)

סדר טו בשבט היה נהוג בקהילות היהודים בגולה, והוא מסמל את הקשר לארץ ישראל. באים בו לידי ביטוי המסורת של אכילת פירות והוא מסמל גם את חילופי העונות שבין החורף לאביב.

עריכת הסדר קלה ואינה דורשת מאמץ גדול מדי. הסדר המובא כאן אורך כשעה (בתנאי שהשולחנות נערכו קודם לכן) חשוב לברר לפני כן שהמשתתפים מכירים את השירים, ואם אינם מכירים, אפשר להוציא שירים שאינם מוכרים או שאחד המשתתפים המכירים את השיר ישיר אותו סולו. למשל, רבים מהצעירים לא מכירים את השיר "אל גינת אגוז."

אפשר להשתמש בסדר זה רק כשלד וכבסיס לשינויים, ולהכניס גם שירים אחרים כגון שירו של רמי קליינשטין "תפוחים ושקדים" ואחרים. כדאי לחלק קטעי קריאה למשתתפים מראש, אבל אין זה הכרחי. כדאי גם להבהיר להם שאוכלים רק כשהמנחה אומר שמותר לאכול, כדי שלא תהיה התנפלות על האוכל. ועוד עצה לסיום: לא מוכרחים לשיר כל שיר עד סופו. אם השירה דועכת, אפשר לשיר רק 2 -1 בתים.

הציוד הדרוש:

מזלגות וצלחות חד פעמיות כמספר התלמידים+ 10%.

מפות חד פעמיות

כוסיות חד פעמיות

מפיות

צלוחיות עם גרגרי חיטה או קמח

פרוסות לחם כמספר המשתתפים

פרוסות עוגה כמספר המשתתפים

זיתים

מעט שמן זית

תמרים לחים ויבשים

צימוקים

שולחנות ערוכים בצורת האות ח'

תירוש לבן או יין לבן

תירוש אדום או מיץ ענבים אדום או יין אדום

אגוזים ושקדים

חרובים

הגדה לסדר טו בשבט

שירה בציבור:

ישושום ישושום מדבר וציה

ותגל ותגל ערבה

ותפרח ותפרח כחבצלת

ותפרח כחבצלת

כי נבקעו במדבר מים

ונחלים בערבה

כי נבקעו במדבר מים

ונחלים בערבה

מנחה: נמזוג כוס יין לבן. (מוזגים, אך עדיין לא שותים).

קריאה: היין הלבן מסמל את עונת החורף, כשהעצים עומדים בשלכת. לבן הוא צבעו של הנרקיס, של השלג הצח בפסגת החרמון ושל פריחת השקד.

כולם: (שותים כוס ראשונה ) לחיים! לחיים!

שירה בציבור: מלאו אסמינו בר ויקבינו יין

בתים הומים, הומים מתינוקות

ובהמתנו פורה היא.

מה עוד תבקשי מאתנו מכורה

ואין ואין עדיין?

מה עוד תבקשי מאתנו מכורה

ואין ואין עדיין?

קריאה: גם החצב, מבשר הסתיו, ואחותו העירית, מבשרת האביב, עוטים תפרחת לבנה, ולידם מלבינים שרידי החוח, הקיפודן והברקן, שנותרו כנרות נשמה מהשנה שעברה.

קריאה: (מרים צלוחית עם גרגרי חיטה) הלחם הטוב, אבי המזון, נעשה מחיטה זו, הנמנית על שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו. בארצנו גילה החוקר אהרונסון את אם החיטה התרבותית, וכנראה שמכאן פשטה לכל ארצות העולם העתיק.

מנחה: נתכבד כולנו בעוגה ובלחם, שנעשו ממח החיטה. (אוכלים עוגה.)

קריאה: ארצנו היתה ארץ הדגן, התירוש והיצהר. היצהר הוא שמן הזית, ששימש בימי קדם למאכל, והיה המקור עיקרי למאור. אדם שלא השיגה ידו שמן זית, נידון לשבת בחושך בלילות החורף הארוכים.

מנחה: עתה נטעם מפרי עץ הזית ומשמנו המעולה. (טובלים פת בשמן זית ואוכלים. אוכלים גם זיתים ירוקים ושחורים).

קריאה: "למה נמשלו בני ישראל לזית? כי כשם שהזית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתתו, אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא על ידי ייסורים!

קריאה: הזית משמש סמל לשלום, ולכן נשלחה היונה על ידי נוח להביא לו ענף של זית, שנאמר: "ויוסף לשלוח את היונה מן התיבה, ותבוא היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה."

קריאה: הזית שימש גם סמל לפריון ולברכה כלכלית. שנאמר: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך"

קריאה: גם נס חנוכה נעשה בשמן הזית, שהספיק לבעירה במשך שמונה ימים.

קריאה: ארצנו היא ארץ זבת חלב ודבש. ומהו הדבש? יש אומרים שהכוונה למתק התמר, שנמנה אף הוא על שבעת המינים, וגידולו היה נפוץ בעבר בבקעת הירדן ובערבה. כשגלו ישראל מארצם, פסק בה גידול התמר, והוא חודש על-ידי בן ציון ישראלי ויאני אבידוב, שחירפו נפשם והבריחו ארצה זנים חדשים מארץ אויב. בזכותם מלאה הערבה מטעי תמרים משובחים המפרנסים בכבוד את בעליהם.

מנחה: נטעם תמרים לחים ויבשים ממטעי עמק הירדן, עמק בית שאן ויוטבתה. (אוכלים תמרים)

שירה בציבור: פירות חמישה עשר (נעמי שמר)

שלג על עירי כל הלילה נח, דבש התאנה, מתק החרוב,

אל ארצות החום אהובי הלך, ואורחת גמלים עמוסי כל טוב.

שלג על עירי והלילה קר, הנה יום ישוב שמש לבבי

מארצות החום לי יביא תמר. ומשם תפוח זהב יביא.

שלג על עירי נח כמו טלית.

מארצות החום מה הבאת לי?

שלג על עירי, שלג על פני,

ובתוך הפרי כל געגועי.

מנחה: ומהו התירוש? התירוש הוא מיץ הענבים התוסס ביקב. נאכל פרי גפן מיובש, ונלגום מיץ ענבים. (אוכלים צימוקים ושותים מיץ ענבים)

שירה בציבור: כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון

כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון

שם ישנן עלמות המגישות כוסות

והיין אדום אדום.

שם ישנן עלמות המגישות כוסות

והיין אדום אדום.

קריאה: במשל יותם פנו העצים אל הגפן וביקשו: "לכי את ומלכי עלינו!" ענתה הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואדם, והלכתי לנוע על העצים?! (שופטים ט')

מנחה: נמזוג כולנו כוס שניה של יין לבן, ונמזוג לתוכה כמה טיפות של יין אדום. (מוזגים, אך עדיין לא שותים).

קריאה: היין הלבן מסמל את החורף, והיין האדום מסמל את האביב. בטו' בשבט נפגשים החורף והאביב, וזיווגם מצמיח את הכלניות והרקפות.

שירה בציבור: (שיר הרקפת, מאת לוין קיפניס.)

מתחת לסלע צומחת לפלא

רקפת נחמדת מאוד,

ושמש מזהרת נושקת עוטרת

עוטרת לה כתר ורוד.

רקפת רקפת ציפור מצפצפת:

הביטי נא רגע אלי!

רקפת נהדרת בסלע נסתרת

נסתרת מנפש כל חי.

הלכה עם הרוח בת שבע לשוח,

היה אז הבוקר בהיר.

כל פרח כל צמח סוקרת בדרך,

ופיה אך זמר ושיר.

מנחה: נמזוג כוס שלישית - חציה יין לבן וחציה יין אדום. כוס זו מסמלת את האביב.

שירה: מה יפית האביב

בשדה באחו

הציצים יפרחו

צהלת חיים תמיד

מה יפית האביב

מה נעמת האביב!

קריאה: באביב פורחים בארצנו מינים רבים של פרחי אודם. תחילה מופיעות הכלניות, ואחריהן עולות בהר הנוריות והדמומיות. האדמוניות מתחבאות בסתר החורש הלח, ולבסוף, כשהאביב בעיצומו, מופיע דם המכבים, כדי להזכירנו את מעשי גבורתם.

מנחה: כשיצאו בני ישראל לגולה, העלו את זכר ארץ ישראל באכילת חרובים, אגוזים ושקדים. נעשה גם אנו כמוהם ונטעם חרוב, אגוז ושקד מפרי הארץ.

שירה בציבור: אל גינת אגוז ירדתי

לראות באיבי הנחל

לראות הפרחה הגפן

הנצו הרימונים.

לכה דודי, נצא השדה,

נלינה בכפרים נשכימה לכרמים

נראה הפרחה הגפן

פיתח הסמדר.

קריאה: זרע החרוב זעיר מאוד, אך הוא מצמיח עץ ענק, הגדל בתנאי יובש קשים. אף שלא נזכר החרוב בתנ"ך, זכה להציל את ר' שמעון בר יוחאי כשברח מאויביו, והיו פירות החרוב מקיימים את נפשו של צדיק זה מערב שבת לערב שבת!

קריאה: פעם היה חוני המעגל הולך בדרך, וראה איש זקן נוטע חרובים. אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? ענה לו: כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני!

מנחה: נמזוג לכולנו כוס רביעית של יין אדום. היין האדום מסמל את הקיץ, היא עונת האסיף המסיימת את העונה החקלאית. (מוזגים ושותים).

מנחה: חסל סדר טו' בשבט. כאשר זכינו לסדר אותו בשנה זו, יהי רצון שנזכה לעשותו גם בשנה הבאה, ויהיה רצון שנרבה לשתול אילנות בארץ ישראל!

שירה בציבור: (שרים משירי טו' בשבט)

וכי תבואו אל הארץ

ונטעתם כל עץ תחילה

ונתן העץ פריו, והארץ יבולה.

עת לנטוע אילנות

עת לנטוע ולשתול.

שיר השתיל מאת ר. שיינברג

גם בעיר וגם בכפר הוי, הרחיבו הגומה

ילד קום ישכים למטר ולחמה!

ויצא לגיא ולהר השתיל הרך יגדל