21.6.08

אהוד ברק התחמק בחוסר ראיות ובוזי הרצוג התבצר במסדר השתקנים-זה לא ממש נקיון כפיים-מאת יואב לביא

 

בימים אמיצים אלה, כשאהוד ברק מנהיג את מפלגת העבודה במאבקו הטהור נגד שחיתות ציבורית ובעד שמירת שלטון החוק (עד כדי מאמץ למניעת חקירת הפרקליטות והמשטרה בשערוריית האזנות הסתר בפרשת רמון) - כדאי לרענן את הזיכרון. אפשר לעשות זאת, למשל, על ידי עיון בהודעת היועץ המשפטי לממשלה דאז (ושופט בית המשפט העליון דהיום) אליקים רובינשטיין מה-23.10.2003.

 

בהסבירו מדוע החליט לסגור את תיק החקירה בעניין אהוד ברק והעמותות, כתב רובינשטיין:

"חקירת המשטרה נתקלה בשני קשיים מרכזיים, שהשליכו באופן משמעותי על התמשכותה של החקירה ועל יכולתה להגיע לחקר האמת.

הקושי האחד מתבטא בשתיקתם של מרבית הנחקרים המרכזיים, ואילו הקושי האחר מתבטא בדחיית בקשות לחיקורי דין בחו"ל בחלק מן המדינות."

לכן, הגיע היועהמ"ש להחלטה בנוגע לאהוד ברק, כי "יש לסגור את תיק החקירה נגדו, בעילה של חוסר ראיות מספיקות."

 

"בהקשר של עו"ד הרצוג... יש לזכור, כי הסובבים אותו שמרו על שתיקתם במשטרה, וכי הוא עצמו... לא מסר כל הסברים עובדתיים באשר לפעולתו בנוגע למימון העמותות... מאחר שבמשפט פלילי עסקינן, אין במערכת הראיות הכללית כדי לבסס אישום נגדו מעבר לספק סביר, ושתיקתו ושתיקת חבריו אין בה כדי לחזק קיומן של ראיות מבוססות כשלעצמן, שיכולות היו לשמש בסיס לאישום פלילי.

 

האם יוכל מישהו, כולל הצדיקים המקצועיים שלי יחימוביץ', איתן כבל ואופיר פינס, להוכיח, שהשופט רובינשטיין לא היה משוכנע, שנעברו עבירות פליליות, וכי אך תשתית ראיות, שאיננה מספיקה למשפט פלילי, ב"זכות" "זכות השתיקה", היא שמנעה הגשת תביעה?

 

אגב, מדבריה של שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בדימוס, מרים בן-פורת, מובן מאליו, שהיא היתה סבורה, שנעברו כאן עבירות.

לו היו הדברים בידיה, סביר להניח, שההחלטה על עצם ההעמדה לדין היתה שונה.

ועוד הערה - עוה"ד הרצוג עצמו כתב לפני כעשור, במסקנות ועדה שעמד בראשה, שפעילות כספית של עמותה למען מועמד לראשות ממשלה, שאיננה נעשית במסגרת חוק מימון מפלגות, היא עבירה על החוק.