5.8.08 נפטר אריה קרול מקיבוץ סעד: ערכו את הרשימה יורם
בר-גל וגייזי שביט
גייזי : קבלתי מיורם הבקר חומר ערוך לזכר אריה קרול, שנפטר לפני ימים
בקיבוץ סעד.וכך כתב יורם:
בוקר טוב גייזי,
שולח לך רשימה אישית קצרה, שמחברת זמן-מרחב-אנשים וציונות ,בעקבות פתיחת האולמפיאדה השבוע
בבייגי'ין ולזכרו של
אריה קרול מקיבוץ סעד :
רשימתו של יורם > אריה
קרול, מקיבוץ סעד.
"אריה
קרול נפטר" מאתר הקיבוצים : http://www.kibbutz.org.il/welcome.htm?page=http://www.kibbutz.org.il/itonut/dafyarok/080731_krol.htm
אנציקלופדיה
ויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9C
וידאו ביוטיוב לנינגרד 1965 לזכרו של אריה קרול :
http://www.youtube.com/watch?v=VNpdIHyxP0I
קובץ מקור לצפיה/הורדה > http://www.upfree.net/1735878
גייזי: אני מודה שמשהו השתבש בהארד דיסק הפרטי שלי, זכרתי שאריה קבל פרס ישראל,וידעתי
כי אישתו נפטרה לפני שנים, עם אישתו חלקתי את ספסל הלימודים במכללת ספיר בשנות
ה-80 בלימודי המזרח התיכון, הייתי אוסף אותה מקיבוץ סעד ולאחר הלימודים מחזירה
לביתה, מאחר שלא פגשתי את אריה יותר מ-20 שנה וידעתי על מחלתו,וראיתי מודעת אבל על
שם זהה (יש רבים בארץ בשם הזה) התבלבלו אצלי היוצרות וחשבתי שנפטר מהמחלה לפני
זמן, לכן הודעתו של יורם הפתיע אותי אבל גם איפסה אותי מחדש. עד לפני כשנתיים כאשר
חלה, היה אריה פעיל עליה.
את אריה הכרתי מתחילת דרכי בנחל עוז, אני כמרכז פלחה צעיר אחראי על 16 אלף
דונם גידולי קיץ וגידולי חורף, צי טרקטורים שעובדים 3 משמרות סביב השעון, עם בעיות
לוגיסטיקה מורכבות והגבלות ביטחון חמורות, הייתי פונה לאריה שכני מסעד שידריך
אותי, חברי סעד היו שכנים נהדרים עשו בכל לבם ובכל יכולתם לעזור לנו הצעירים
בארגון הקיבוץ שזה עתה קם על רגליו. בעונת הקציר הייתי יוצא כל בוקר מוקדם לסעד עם
הסכינים של המקצרות או הקומביינים,ובסעד עזרו לי לשפץ ,לשקם ולהכין את הציוד
לעבודה, וכשהיה צורך היו באים אלינו לשדה לעזור. אח"כ כשאריה ניהל את מפעלי
שער הנגב, היינו בראש אחד על הקונספציה של
איך צריך לתפקד מוסך כללי לכל
ישובי האיזור, ולבסוף בשנת 1965 כשברמת גן הייתה שגרירת רוסית (עד המלחמה ב 1967
)סיפרתי לאריה שאני נוסע יחד עם אבי לפגישה עם
שר הפנים של רפובליקת ליטא להגיש בקשה לאיחוד המשפחה, (לאבי היו בנות
מנישואים קודמים) הוא הזמין אותי והסביר לי שהרוסים לא מרשים לו להיכנס יותר ,כי
הוא נחשב ל"פרובוקטור ציוני..."
ואת כל הקשרים עם יהדות רוסיה הוא עושה בעזרת תיירים יהודים מכל מקום
בעולם. הוא "שם עלי" תיק שקבלתי ברצון ושתים מתוך הרבה משימות שזכורות
לי עד היום היטב: יצירת קשר ופגישה עם אחותו ,מהנדסת חשמל בלנינגרד והפגישה החשאית
עם סגן אלוף וולף וילנסקי, הקצין היהודי הבכיר ביותר בצבא האדום באותם הימים,עם
וולף וילנסקי נפגשתי בקובנה ,שבאותם ימים הייתה אסורה לתיירים, לקחנו שתי מכוניות
זהות בוילנה ואחרי הרבה התעיות כמו בסרטים כל אחד נסע בדרך אחרת לקובנה, זו הייתה
פגישה מאלפת עם קצין בצבא האדום ציוני לאומי יותר מרבים כאן...לימים גם וולף וגם
אחותו של אריה עלו ארצה,אסתפק בסיפור נוסף אחד, כי אם אמשיך נפח האתר המוקצה לי
יגמר. לפני הנסיעה תפרו לי מעיל צמר כבד וארוך מלא בכיסים פנימיים שם הטמנתי
תשמישי קדושה ומזכרות ציוניות מהארץ, לאודסה הגעתי באוניה סובייטית עליה עליתי
בפיראוס, את המעיל מלא המתנות תליתי על הדלת בצד הפנימי של הקבינה, את הבדיקות
והחיפוש המדוקדק
הם ערכו בקבינה כשהדלת פתוחה לרווחה כלפי פנים התא והמעיל מוסתר בין הדלת
לקיר, הבדיקה המדוקדקת עברה בשלום, אחרי שהצלחתי להסביר להם שהתקליט של נחמה הנדל
הוא שירים של "הצ'מפיון מפסטיבל מוסקבה...)
גייזי במוסקבה 1965 > http://www.pbase.com/geyzi/image/101246690
אנשי קיבוץ סעד יוצאי בני עקיבא מהזרם המתון שהיה קרוב למפא"י, ככזה
אריה היה מקורב ואהוב על כל ראשי המדינה והשיג לתנועתו "הקיבוץ הדתי" כל
מה שרצה. אנשי סעד היו מאירי פנים בשבתות היו צועדים בחולצות לבנות על הכביש
המוביל לנחל עוז, וכשהיינו עוברים עם המכוניות לידם היינו מאטים ומברכים זה את זה
בשבת שלום במאור פנים.
הם היו אנשי תורה ועבודה שחיו על פי דרכם, וידעו לכבד את דרך החיים של
זולתם.
אריה נכנס לפנתאון הלאומי, איש רב פעלים. יהי זכרו ברוך.