18.5.07

גייזי, רעי משכבר.

ריגשתני הכתבה על מנחם רקוץ', וכל זאת למה.

 גם אני כמוך, מאז ומכבר צרכן "מכור" (וגם עשיין, כידוע לך)

של ספורט. וכך גם אני שתיתי בצמא את מדורי הספורט בשכבר הימים.

(אל תפיץ ברבים, גם בעת הזו). לימים, ביליתי כמה שנות מילואים במכון

וינגייט ושם פגשתי את מנחם "גיבור ילדותנו", והתוודעתי אליו להודות לו

 על רגעי הריגוש ההם עוד הוא מרחף מעל הרף לנגד עיני בבור הקפיצות

הפרימיטיבי במיגרש הפועל פתח-תקוה. והנה, חלף הזמן, עברו שנים ואני

מוזמן לשפוט בתחרות צילום במיסגרת פעילותה של עמותת סיעוד נזקקים

כלשהי. מנחם הוא הרוח החיה המפעילה את העמותה. או אז הוא מתוודע

לעיסוקי בצילום, וזו כמובן הזדמנות מצויינת לספר לי אודות ה"צלמניה" של

אביו בקרית חיים. וזהו אכן, מנחם רקוץ' שלי.

רק טוב שיהיה לכם.

שלכם, צביקה.