29.5.10 חנן רותם: לעדכון הסיורים ברחובות הקריה, משפחות
י"א
בית מס. 55 - משפחת שלומי רוזקה, הילדים:
איה, אילון.
שמה המלא של איה היה אילה. אני זוכר אותה היטב, משום
ש"פתחתי לה את הראש" באבן שזרקתי לעברה כאשר התרגזתי. היא התחילה קודם,
בכך שארבה לי מאחורי הבית שבין ביתנו (51)
לבין ביתם. מכאן אתה למד שהגינוֹת בבתי רחוב זה (שנת 1936 לערך) היו בתחילתן, והגדֵרות היו
במקרה הטוב סמליות. (גם לביתו של חברי יהושע ענתבי, ברחוב אחר, עברתי דרך הגדר שהפרידה
בין מגרשינו הסמוכים זה לזה).
אשר לראש משפחת שלומי, אינני זוכר את שמו. זכור לי שהוא עבד
ב"שמן", וייתכן כי קראנו לו בשם משפחתו, שלומי. זכור לי אדם רחב, טוב
לב. אולי אזכר בשמו.
אשר לשם איה. יש בארץ לפחות איה אחת שזהו שמה המלא ואיננו כינוי בלבד, אלא ראשי תיבות של ארץ ישראל השלמה. וזה מזכיר לי
שאב אחד נתן לבנו את השם קפאי – ראשי תיבות של קופת פועלי ארץ ישראל.
ובעניין אחר: מיכה שמבן הוזכר בקשר למפגש
ספורטאי הקריה שנערך לא מכבר. זכור לי כי מיכה מילא לפני קום המדינה תפקיד
בארגון ההגנה בחולון (שנכללה בחזית 5) ואם אינני טועה היה מג"ד בגדודי הנוער.
את עינינו, שהיינו פקודיו, משכה יותר אשתו יהודית היפה. נדמה לי שמיכה החליף
בתפקידו זה את קובה קרייזמן, לימים ראש עיריית גבעתיים, או אולי הסדר היה הפוך.
אכן, באותם ימים ידענו את שמות מפקדינו בכל הדרגים, כולל מפקד החזית. גם
בכך נבדל ארגון ההגנה משתי המחתרות האחרות. באצ"ל, לפחות, המידור היה כמעט
מוחלט.
חנן רותם