29.9.06
ז' תשרי תשס"ז
אל: גייזי
מאת : יואב אורני
הנושא: בית משפחת אורני ברחוב
ב' 47 בקרית-חיים
שמחתי כשגיליתי את תמונת בית
משפחתי באתר שלך. קומת הקרקע היא הבית המקורי כפי שהיה ב1966 כשהורי
החליטו לעזוב את הקריה, לעבור למושב כפר אביב ולעסוק בחקלאות. אמנם נבנתה מאז קומה
נוספת, אבל הבית המקורי השתמר.
הורי הגיעו לקריה ב1934 וגרו
כמה שנים באוהל יחד עם ראובן אחי הבכור שהיה אז בן שש. באותו זמן עלתה ארצה
אחות אבי עם משפחתה והם באו לבקר את משפחתנו. בחוץ לארץ הם גרו בבית
דירות מכובד. כשבת דודתי בת השנתיים ראתה את האוהל היא הביטה בו בהשתוממות ושאלה,
אמא איפה גר כאן השוער?
בהדרגה בנו הורי את ביתם
בעבודה עצמית. אני כידוע שני במשפחתנו, ונולדתי שמונה שנים אחרי ראובן.
בילדותי היו בביתנו שני חדרים. אחרַי נולדו עזרא, רחל ואברהם. עם כל ילד
נוסף היינו מגדילים קצת את הבית, הרבה בעבודה עצמית. כך הגיע
ביתנו לגודלו הנוכחי כפי שהוא נראה בתמונה באתר, ללא הקומה השניה כאמור.
בקיץ היינו ישנים על גג ביתנו
עם ההורים כדי להימלט מן החום. כדי להמנע מעקיצות יתושים היינו מתכסים בסדין מעל
לראש. סולם עץ היה שעון דרך קבע על קיר הבית ובו היינו מטפסים אל הגג. כשהיה מגיע
אורח הוא היה מוזמן לישון אתנו על הגג כדבר מובן מאליו. כך נהגנו כל עוד ראובן
ואני היינו הילדים היחידים במשפחה. כשנולדו ילדים נוספים היה קשה לטפס עם הקטנים
בסולם ולהשגיח עליהם למעלה. באחת הפעמים שהגדלנו את הבית החליטו הורי לבנות מדרגות
של ממש אל הגג, לרצף את הגג ולבנות סביבו מעקה בטון ראוי. כשנשלמה המלאכה הרגשנו
עליה משמעותית ברמת החיים.
דרך אגב, בענף הבניה עבדו אז
יהודים ושפת המקצוע היתה יידיש. היו קעסאלך - דליים, צ'בעקעס -
מסמרים, יַפּוֹנְקָה - עגלת בטון בת שני גלגלים, אייזען בטון - בטון
מזויין, וכמובן קְרֶעשים חמש על עשר, להבדילם מן הלוחות שנקראו קְרָשִים.
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
יואב אורני