כ"ד 

11.4.07   סיפור המעגלים של רות קדרי (בנדלה) .

 

בנוגע לאלימה הנה סיפור קרייתי, שנוגע גם לפסח:

 

את אלימה הכרתי בקריית חיים כמי שהייתה בקבוצה בנוער העובד, כמה שנים מעלי. לקראת פסח, הוחלף הקישוט של החדר המרכזי הגדול בסניף.  מאחר שאלה היו שנות הצנע, והרבה כסף לקישוט לא היה, לקחה אלימה שקי מלט חומים משומשים שאבא שלה (שכנראה עבד בנשר) הביא לה, וציירה פריז ענק לאורך 3 קירות של החדר, עם דמויות מצריות כפי שהם מופיעות בקברים של הפרעונים.זה היה מדהים. עד היום אני יכולה לראות  את זה מול העיניים כאשר אני נזכרת בזה.

 

הסיבה השנייה שבגללה הכרתי את אלימה (ובוודאי עוד רבים הכירו אותה) היא: שבחצרה גדל עץ שסק ענק, ובעונת הבשלת הפרי,(שוב פסח) היינו מבקרים בלילות בחצרה, ו"סוחבים" אוי לאותה בושה, את הפרי מהעץ.

 

לימים, הפכה אלימה להיות אמנית מוכרת, והפגישה הבאה שלי איתה הייתה במדרשה לאמנות בבית ברל. אלימה באה להיות מרכזת סדנת ההדפס ומורה בה. אני למדתי אצלה, והיינו יושבות ומעלות זיכרונות מקריית חיים. כאשר גם אני נעשיתי מורה להדפס באותה הסדנא – אלימה הייתה הבוסית שלי.

המעגלים נסגרו.

                                        בנדלה