11.5.08 עצור גבול לפניך: מאת מוטקה ברק
השלט עצור גבול לפניך , היה מוכר לחברי הקיבוץ.
במרחק קטן מעבר לכביש ליד המזבלה הזמנית
(בכיוון מאגר המים דוריג'את), ניצב
השלט המזכיר לכל עובר! הגבול בין ישראל לסוריה
נמצא בקרבת מקום."קו" דמיוני בין יתדות או אבנים בשטח.לא גדר ,
וכל סימן אחר.
חייל משמר –הגבול הוקם בשנת 1951 . שלוש פלוגות: בראש העין ,כרכור, עפולה.
לצורך מניעת הסתננות לארץ וחצית הגבול, אחרי פעילות של שנתיים הרעיון העלה
עור וגידים בשנת 1953 הוקם חייל משמר-
הגבול כיחידת עזר למשטרה ,שעיקר הפעילות הייתה בשטחי הספר, לחיסול פעולות מסתננים
ומניעת חדירה למדינת ישראל , בין התושבים ואנשי משמר- הגבול נוצרו קשרים חברתיים
מקורבים מאד. כמו הסעת יולדת, או סיוע באספקת מזון שלא היגיע. ועוד... רוב אנשי
משמר- הגבול היו דרוזים , שידעו את שפת השכנים מעבר לגבול, וסייע לשליטה בשטח, ועוד סיבות רבות . הדרוזים
המתגייסים (לא שרות חובה) השתלבו בחייל , והגיעו להישגים רבים ומכובדים.
במקום שהייתה מושבת משמר- הירדן , שנכבשה ונהרסה ע"י הסורים, הוקמה
תחנת משטרה של משמר- הגבול, ומתחנה
זו פעלו
בגבול ישראל סוריה. יחסי שכנות ידידותיים היו בין שוטרי משמר- הגבול וחברי
הקיבוץ.משתתפים במסיבות וחגים,באים לראות סרט , ולעיתים נעזרים באחסנת מזון
במקרר. היחסים הטובים עלו בעוד מדרגה
ידידותית, כשעוזי כהן התגייס למשמר- הגבול
והביא כבוד לתחנת המשטרה נקראה בשם משטרת גדות. גביעים רבים ותעודות הוקרה לזכייה במקום ראשון
בתחרויות ספורט .
לילה אחד בזמן החליבה ברפת, שמע הרפתן רעש וחשב שמסתננים קרובים אליו , שלף
את אקדחו וירה לכיוון הרעש, הייתה מהומה רבה הרפתן נפצע מכדור בכתף הרפתן הפצוע הובל לבית- חולים , עבר ניתוח
ולמזלו נשאר בחיים.
ובינתיים נערכה חקירה האם יתכן והייתה חדירה של מסתננים סורים לגדות .השוטר
סמל סייח ממשמר- הגבול נתבקש על ידנו
לבדוק את השטח, הוא היה גשש מעולה . קיבל יום חופש ממפקד התחנה , לקח איתו
כלב גישוש שהיה בתחנה , הסתובב יום שלם בחורשת האקליפטוס הסמוכה לרפת , ובשקיעת השמש שהכל כבר היה חשוך אין אפשרות להמשיך בחיפושים , הודיע חד משמעית
,"אם היו יריות ... הן מן אללה מחוץ לרפת ובסביבה הקרובה לא דרך איש" .
ועוד הוסיף ואמר" לכל כדור סורי יש כתובת וכולנו על הכוונת, גורלו של כל אדם נקבע ביום היוולדו."
עברו שנים של מתח , הגבול היה חם:
הפגזות פתע על גדות ,יריות של חיילים סורים לכיוון מפעילי מכון המים . מהנדס המים
פקטורי שהיה בסיור עבודה ליד הירדן נהרג מכדור צלף. השריונית הפותחת ציר לכיוון דרדרה , עלתה על מוקש .בצול הלך לטייל עם חברתו
במורדות נחל השהיון ונהרג
מפגיעת חיילים סורים . אחרי כל אירוע
או תקרית קשה אחרת נערכה חקירה , והחיים
חוזרים למסלולם.
בוקר יום שלישי ,הכל שקט ורגוע השנה היא
1961 חודש מאי , ימי החורף הקרים חלפו ומפנים את מקומם לימי הקיץ החמים
.ליד התחנה הייתה עמדת תצפית וממנה היו צופים יום יום מה קורה מעבר לגבול ואם יש
תנועה לא שגרתית. התצפיתן ירד לעמדה הצופה אל מול בית- המכס , במרחק כמאתיים מטר .
התמקם היטב , יצר קשר נל"נ, עם התחנה, שעות רבות של תצפית לפניו. באותו יום
עבדתי "שנייה" זמן רב בידי עד
שעת יציאתי למרעה עם הכבשים, הלכתי לבקר, בתחנת משמר-- הגבול . ישבנו לשתות קפה
ולשחק שש- בש. והנה נשמע צרור יריות לכיוון התחנה ,סייח שישב לידי ניסה ליצור קשר
עם התצפית ,ואין תשובה. לאחר כמה ניסיונות
ללא מענה , חששנו לגורלו של התצפיתן אולי נפגע? עזבנו את המשחק ירדנו בריצה
לעמדה. כשהגענו לעמדה תופשים מחסה,"
אומר לי סייח על תעמוד מאחורי אני על
הכוונת" ובהנף יד הזיז אותי הצידה, לפתע נשמעה ירייה! סייח נפגע ונהרג במקום
, כל ניסיונות החייאה לא צלחו .
נסענו משלחת ניחומים מגדות להשתתף בהלוויה שהתקיימה בשפרעם . הייתה הלוויה רבת משתתפים , בייחוד
בלטו השיכים בלבושם השחור והכובעים הגבוהים הלבנים לראשם.אני הולך לאיטי בשדרת
שיחי צבר גבוהים, בין אנשים רבים לא
מוכרים צפופים נוגעים כתף בכתף , ואני שם
לב שההולכים לידי בוכים בכי רב, ובקול,
ללא כל איפוק שהייה נהוג אצלנו. וכך תוך הליכה מצאתי את עצמי בוכה בקול עם כל הקהל
הרב. בשובינו לגדות סיפרתי לחברי עזרא על
התרשמותי העזה מהטקס,ואיך לא הרגשתי במקוננות שעברו בין הקהל והשפיעו בדרכן הן
לבכות .לא ידעתי שעדיין קיים בימינו אלה
מנהג כזה. הנמשך עוד מימי התנ"ך.
ליד גל- עד לחללי משמר- הירדן הוקמה מצבה קטנה המשתלבת בשבילי השחזור שבוצע
ע"י הקק"ל וכתובת צנועה חקוקה בסלע :
המתים למען האמת
יחיו לנצח
לזכר
סמל סייח עזי
נהרג מכדור אויב
מוטקה
במשמר- הירדן
30.5.1961