14.4.10
איתן הלפרין : לזכר עמירה
דינור
את עמירה הכרתי בתנועת השוה"צ בקן קרית חיים. אינני
זוכר מתי הגיעה לתנועה לגדוד שלנו -גדוד נירים ,
אני זוכר היטב
את מאור פניה, חיוכה, אופן דיבורה עם החברים. שמחת החיים שנבעה ממנה. עמירה אהבה לשיר
,לרקוד, תמיד הייתה במרכז הפעילות. ככה אני זוכר אותה חברה טובה ואהובה על כולם.
הייתה תקופה שעמירה גרה בקרית ים ,המרחק מהקן לביתה לא היה קצר.אחרי ערב קן או
מסיבה בתנועה ,
השעה כבר קרובה לחצות .ברצון ושמחה ישבה על אופני ובכייף ברכיבה הסעתי אותה לביתה.
היו שנים שלא היה בינינו קשר,במהלך החיים כל אחד בדרכו.אבל קשר פנימי חזק תמיד
ליווה אותי. כאשר נפגשנו לאחר שנים בכנס גרעין בקיבוץ נירים, השנים שחלפו לא שינו
בהרגשה הטובה בקרבה ובשמחה להיפגש.
כאב לי מאוד לשמוע על מחלתה.
עמירה הייתה חזקה תמיד ונלחמה בכל כוחה במחלתה.דיברה על כך ואמרה כי היא רוצה
לחיות ותמשיך להיאבק.
היו ימים שעמירה חזרה לתפקד ולעסוק בדברים שונים למרות מחלתה. עמירה בגבורה ,באהבה
לחיים וברצון להמשיך נלחמה במחלתה. לצערי ולצער כולנו המחלה הכריע אותה.
יהי זיכרה ברוך איתן