2.3.08 מאת גדעון שדמי

(הזכרת הגלבוע ושמורתו באתר, הזכירה  גם לי משהו.)

נחל קדומים

ברומו של הגלבוע,

הר עטור פרחים.

צבעוני עומד בלי נוע,

מחכה למבקרים.

פרח אירוס הגלבוע,

ראש סגול לתפארה,

מהדר את השמורה.

לרגליו מימיו של נחל,

מפכים דומם,

לאיטם זורמים בנחת,

כמנהג עולם.

שני צריפים ליד הנחל,

מבחוץ שחורים,

אך תוכם כלו לבן הוא,

לקבל הילודים.

במקום הזה השמעתי,

את קולי לראשונה.

עם המית מימי הנחל,

כשהפרתי הדממה.

הדברים שאז אמרתי,

נשארו איתי,

כי העמק שאהבתי,

הוא ביתי.

כאן ינקתי,

כאן שחקתי,

כאן הגיעה בגרותי,

כאן את ילדי הבאתי,

כאן תהיה גם מנוחתי.

גדעון, אדר תשס'ח