26.6.10

"כותרת בזוית אחרת".

הפינה של יוסי וולך - פרק – 77

כותרת בעיתון "הארץ":

מי אחראי לכך שבני דור המייסדים בקיבוצים שעברו הפרטה

הגיעו למצב המשפיל של קשישים המתחננים לתוספת תשלום

על פנסיה זעומה או לעזרה בתיקון גג דולף בחורף?

מוקדש באהבה לוותיקי ומייסדי הקיבוצים.

כתב יוסי וולך

22.6.2010

הם היו יפי הבלורית והתואר,

הם באו ללא ירושה ומוהר.

הם עלו על קרקע שוממה,

באומץ ואמונה בנשמה.

הם ראו בבריטים מעצור ומחדל,

והקימו על אפם וחמתם

את ישובי חומה ומגדל.

הם רקדו ושרו,

את מי פילל ומי מילל,

והיו שותפים מלאים

להקמתה של מדינת ישראל.

הם חיו בצניעות בענווה,

תוך ויתורים הדדיים,

אלו היו דור המייסדים,

של הקמתם המפוארת

של שרשרת הקיבוצים.

ועם קום המדינה,

כשהמשימה הייתה ליישב

את הגליל הנגב והבקעה,

הם היו שוב ראשונים

ומוכנים למשימה.

הם הקימו ישובים,

שהיו למעוז,

כדוגמת עין גב מחולה ונחל עוז.

הם הגיעו מגרעיני הנח"ל,

ומתנועות הנוער,

ושוב הם היו

יפי הבלורית והתואר.

בעבודתם לא היו להם,

את הכלים המודרניים,

שישנם היום.

עבורם זה היה רק

בגדר חלום.

הם העמיסו את החציר

בידיים לעגלה,

כי זה באותם הימים,

מה שהיה.

הם חרשו עם מחרשה

רתומה לסוס

ועשו זאת ללא היסוס,

עבדו בפלחה וקצרו הקמה

משעות הבוקר

עד שקיעת החמה

ונתנו בעבודה

את הלב והנשמה.

הם נטעו גפנים,

וקטפו פרי הדר,

ומילאו את האסמים בבר.

וחליבת הפרות עבורם

גם היא הייתה אתגר

כי היא נעשתה רק

בעבודת ידיים

אבל בלווי של מבט

אוהב ועדין

כשהם מכירים בעל פה

כל פרה ועטין.

הם גיבבו את ערמות השחת

וזו לא אגדה,

בסוס רתום למשדדה.

הם קצרו את

התבואה בחרמש ובמגל.

ורקדו ריקודי הורה במעגל.

ועם כל הצרות

והתנאים הקשים,

הם הפכו לאנשים

מתחשבים במיוחד

שמוכנים להקריב

את הכל למען האחד.

הם חשבו שאם הם יתנהגו כך

יהיה עתידם לבטח מובטח.

אבל מסתבר, שהכל

היה עורבא פרח.

כי עם חלוף השנים

הם הרגישו שדוחפים

אותם לסוף למאסף.

ועל הקיבוץ משתלט דור

שלא רוצה להכיר את יוסף.

ומעכשיו הכל,

אבל הכל,

עד אחרון הפרט,

כל הקיבוץ מופרט.

והכל בתנאי החמרה,

ואם אתה לא יכול

אז אין לך תקומה,

ועל זה שאתה לא מסוגל,

ולא יכול,

כי במשך השנים

נתת לקיבוץ את הכל.

הם עונים לך בלב שלם

אם אתה רוצה להמשיך

לחיות בקיבוץ

אז תשלם.

אבל אם אתה לא מסוגל

עכשיו לייצר

לך תחפש את החברים

שלך במקום אחר.

עכשיו כשאתה מעבר

לתקופת הנעורים

לא משפר לקיבוץ

את מאזן התשלומים

אז איפה המאזן המוסרי?

איפה המאזן החברתי?

האם יתגשם אותו מאזן

רק כשהחברים הוותיקים

יהיו במאוזן?

אתם מקבלי ההחלטות בקיבוצים,

תקנו מיד את המחדל,

ובנו לוותיקים שבתוככם

חומה ומגדל.

ואל תנהגו

בקשיחות ובאוטם

ויפה שעה אחת קודם.

אחרת תרדוף אתכם הבושה

שלא עזרתם

לותיקי הקיבוץ

בשעתם הקשה.

כתב יוסי וולך