שורות וחרוזים-פרק י"ח "אבא אמר עוד לפני שהוא מת…"
מאת משה ברק:
"אבא אמר עוד לפני שהוא מת", בנוסח בו שרנו אותו בסניף בקריה
השיר של הנזי, שאביו הפועל הוינאי הוצא להורג במרד נגד השלטון הבורגני ב-1934
ביצוע השיר:"אבא אמר.." ע"י משהברק-גבת
מצורפת כתבה קצרה על רקע הסיפור, על ההזדהות הישראלית עם פועלי וינה,
ועם קשר דקיק לקרית חיים.
בברכה
משה
אבָּא אמר
עוד לפני שהוא מת:
"סַפּרוּ לו להַנזִי
את כל האמת.
סַפּרוּ לו, כי רק
בשבילו בן יקיר,
כָּרַעתי לִפּוֹל
וְגַבּי אל הקיר.
אז חָשַב לו הנזי
מחשבה קטנה
אולי זה יִמָּשֵךְ ככה
עוד חצי שנה.
אני אהיה גדול אז
בן שבע סוף כל סוף,
וּכְשֶיֵצאוּ כולם
אצא גם כן לרחוב
כותרות בזוית אחרת מס.91
כותרות בזוית אחרת מס.91
פלה בן שבעים.
הוא נולד בשם
אדסון ארנטס דו נסינטו
אך מי זוכר שמות כאלה
בשבילנו זהו פלה.
שיחק בעמדות
קשר התקפי וחלוץ
והיה תמיד ברחבה
שהיה נחוץ.
זכה עם נבחרת ברזיל
במונדיאל ב-58 ו-62
והרבה מגינים
עשו "במכנסיים"
כי הוא "התעלל" בהם
ללא רחם
ולא לחינם הוא כונה גם הקוסם.
הוא נושא עימו קריירה מפוארת
ונחשב לשחקן הטוב בתבל.
במהלך הקרירה שלו
הוא כבש מעל 1000 שערים
וכל שער שלו היה בחזקת
שער הרחמים
כי הלב התמלא חמלה
כלפי כל השוערים
ש"אכלו" את בעיטות ה"בננה"
וסיבוביי הקשת
והוציאו את הכדורים שלו מהרשת.
ואחד שכזה
לא שייך לאמרות
שיש לו זוג "רגליים שמאליות"
אדסון ארנטס דו נסימנטו
חוגג יום הולדת שבעים
נצטרף כולנו לפזמון החוזר
(לחן עממי) ונשיר לכבודו
איזה פלה איזה פלה
רק עם ביצועים כאלה
איחולים ביום הזה
פלא שכזה.
כתב יוסי וולך
23.10.2010
בספר השירים של משה שלגי נוספו שני שירים:
בספר השירים של משה שלגי נוספו שני שירים:
" עֻגַּב לִבִּי" ספר השירים של משה שלגי ז"ל-מורה מחנך ומשורר > עֻגַּב לִבִּי
(קדוד עבריתwindows) הדרכה לעיון באלבום
אריק כץ-פגישה בחוף קרית חיים
אריק כץ-פגישה בחוף קרית חיים
בבוקרו של יום שלישי השבוע, 19.10.2010 זכיתי לחוויה מרטיטה ומרגשת, בעת שנפגשתי ב"חוף נאות" בקריה, בקפה "בלנגה",
עם חברי ילדות, מטיפת חלב, הגן, בי"ס יסודי, תיכון והצבא, את חלקם לא ראיתי שנים רבות מאוד !
הפגישה נקבעה בעקבות יוזמה של אורי לייטנר, שארגן שיחת טלפון בין לימור משה, בתו הבכורה של שלום (שולם) רביב (רנר) ז"ל, -שכני מקריית חשמל, כניסה 4, קומה 4. דלת ממול-
וביני, לאחר שהביעה בפניו את רצונה להיפגש עמי (הייתי מורה שלה לכדורסל ומדריך פדגוגי בסמינר למורי החינוך הגופני ב"אוהלו", בסוף שנות ה-70) ועם חברים נוספים ולשמוע קצת "חברים מספרים על אבא"…
לפגישה הגיעו רן (חמול) קם, יעקב רפפורט, אריה (הולנזי) שחר (מורגנשטיין), אורי לייטנר, לימור משה, גיורא פישר, ראובן ברוג, גידי בר (שליווה את שולם במסעו האחרון לפיליפינים
לצורך השתלת כליה והיה צמוד למיטתו בביה"ח במנילה במשך 17 יום)) ומאוחר יותר הצטרפו קטיה קם, אהובה פרידמן (אלמנתו של זמיר ז"ל) ועוד מספר נשים חטובות בגיל העמידה, המתעמלות, צועדות ורצות,
בחוף המקסים ובמתקני הספורט המותקנים בו. בנוסף, השתתפו במפגש חברים נוספים (אלי גבר) מיושביו הקבועים של "הפרלמנט של בלנגה", שלא הכרתים קודם.
גיורא שמי מכפר-עזה, התנצל על שנבצר ממנו להגיע, אבל העביר ללימור כמה סיפורי עלילה מרתקים על אבא…(על האומגה מגג הבניין בקרית חשמל, ששולם התקין והיחיד שגלש בה לקרקע…השאר פחדו.)
כמו כן התנצלו עוד כמה בנות מקרית חשמל. (בלה שכטר, רוחה וולך, עדינה הרשקוביץ)
בעת המפגש, שוחחנו בטלפון, בשיחת ועידה, עם עוד שתי בנות קריית חשמל, דבורה נהרי, אלמנתו של מרדכי (פופקה) דונייץ-נהרי ז"ל, שופט הכדורסל המיתולוגי ועם אחותה ה"צעירה", חנה ספיר- קוצר, שהייתה בתקופתה, הקצינה הבכירה ביותר במשטרת ישראל ולימים העוזרת הבכירה של שרת העבודה והרווחה, אורה נמיר.
כשבפינו נימוחים המטעמים והמעדנים ממטבחה של לימור ומקונדיטורית "שמו", השכן שלה, "הפלגנו", במשך יותר משלוש שעות, בסיפורים על תולדותיו ועלילותיו של שולם, מפקד הבנדה בחבק"ח, שאף הגיע לביתו של הנשיא דאז, בירושלים, יצחק נבון, במפגש פתוח לציבור ובו הוקראו אחדים משיריו, אותם פרסם בחמשת ספרי השירה שכתב, במהלך חייו.
בעת אחרת ובבוא הזמן, יפורסמו הסיפורים על שולם, שבחלקם סופרו כבר בעבר בהזדמנויות שונות ובחלקם נשמעו לראשונה…
חוויה נוספת חוויתי, בפגישתי עם אהובה פרידמן, אותה לא ראיתי עשרות שנים וסיפרתי לה על מגורי עם זמיר ז"ל, באוהל אחד, בשל"ת המוקדם, לפני הצבא, בקבוץ יזרעאל בשנת 1955 ובמיוחד
על החוויה הקשה והטראומטית שעברנו יחד, עת ברחנו בשבת אחת, בהיותנו טירונים בנח"ל, ממחנה 80 ונתפסנו ע"י המ"פ, שדבר תכנון הבריחה גונב לאוזנו והוא יצא נוהג במשאית משערי הבסיס, אותה עצרנו טרמפ, בדרכנו המיועדת לקריית חיים…
הפנטזיות שלנו הסתיימו בחדר המעצר, ליד ה-ש.ג. ובמקום להתפנק אצל אימא ולבלות עם החברה… פקדו עלינו לרוץ את מסלול המכשולים, שנחשב בזמנו לקשה ביותר בצה"ל, 18 פעמים ברצף…ואח"כ, להתגלגל בכביש היורד ממעלה הבסיס ועד לשער הכניסה, פעמים רבות, כשהרובה ב"טול" בין הרגליים…
הסדרה הקרובה, אליה היינו אמורים לצאת למחרת, "שיחררה" אותנו ממשפט וממעצר ממושך. אבל, בכל ימי הסדרה ובכל הפסקה שהיא, ללא יוצא מהכלל, נקראנו למ"פ ובעת בה חברינו נחו, שתו, אכלו ואגרו כוחות להמשך,
"כץ ופרידמן" נקראו למ"פ ועסקו ב"שכב-קום-פול-זחל" לפקודותיו…
בהמשך, במקום אחר, ב"חוף נאות", פגשנו חמול ואני, את חברינו הטובים, יונה (ייני) לבינסון ואת דרור שניידר, אותו לא פגשתי כ-54 שנים…
ייני, נשאר חייכן, עם תלתלים לבנים בשפע ודרור, גמלאי "רפאל", נשאר עם התסרוקת כמו פעם והבלורית שלא משה, ונהנה מ"מקום עבודתו החדש", ב-18 השנים האחרונות, הוא "חוף נאות"…
איתם ישבנו, נהנינו, העלינו זיכרונות -ושאפנו את עשן הנרגילה,של ייני, בארומה של תפוחים, – עוד כשעתיים וחצי…
אחה"צ, חזרתי לביתי בעפולה, בתובנה שמלווה אותי בשנים האחרונות וקבלה חיזוק נוסף: שאין כמו חברי ילדות…
אריק כץ.
גייזי:הגמל שלמה חזר
מטובה פורת:בלי אף ביצה-מילים ולחן צביקה שקולניק
אריה רובינוביץ:"באווירה ביתית" – תערוכת ציורים של האמנית מרים הראל ב"אשכול פיס", קרית חיים
מרים (מירי) הראל, ציירת ופסלת, כעת תושבת קרית חיים, חברה באגודת הציירים והפסלים החיפאית.למדה אמנות במסגרות אוניברסיטאיות שונות ועיצוב פנים ושרטוט בטכניון.מלמדת עתה אמנות בקריות.למדה רישום , ציור ופיסול בסטודיו של האמן דורון ברדון.במשך שנים רבות למדה רישום וציור אצל האמנית לאה עתיר, מרים מעידה על כך שמהתנסות זו היא שאבה את עיקר הידע וההשראה בתחום האמנות.השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות בכל רחבי הארץ, בין השאר במסגרת אגודת "סיקלה" (אגודת אמנים שמוצאם דרום אמריקאי) בתערוכה שהתקיימה בבנייני האומה במסגרת "יום ירושלים".עבודותיה הוצגו גם בחו"ל, בין השאר בארצות הברית ובלייפציג שבגרמניה.היא ממשיכה ליצור בתחומי הציור והפיסול והדגש בתערוכה זו הושם על אובייקטים הקשורים להוויית הבית והמשפחה.
חנן רותם : ראשית הפילוג בקיבוצים
חנן רותם : ראשית הפילוג בקיבוצים
הכבוד המפוקפק להיות בין הקיבוצים הראשונים שחוו את הפילוג, נפל בחלקו של קיבוץ משאבי שדה. וכך, אם זכרוני אינו בוגד בי, התנהלו הדברים. לקראת העלייה לקרקע בביר עסלוג', הגיע להכשרת גינוסר עמוס דגני ונפגש עם "המפא"יניקים" שבינינו. וזו היתה תמצית עצתו: כיוון שפילוג התנועה הקיבוצית קרב ובא, למה לכם להשקיע מרצכם בקיבוץ שיקום בקרוב בנגב וישתייך לקיבוץ המאוחד. עדיף שתעברו לקיבוץ חצרים (קלטה) שבצד המפא"ינקי של התנועה הקיבוצית.
ההתלבטות של חברי קבוצה זו היתה קשה. וכך קרה שהם הדרימו בנובמבר 1949 לנגב והיו בין מקימי קיבוץ באר משאבים (לימים משאבי שדה) – אלא שכעבור זמן קצר מאוד "הטילו את הפצצה" וחלקם (כשמונה אנשים) הודיעו על החלטתם לעבור לחצרים.ההלם בקיבוץ החדש היה גדול.
ימים אחדים אחרי השלג הגדול (פברואר 1950) תקפו אותנו, העוברים לחצרים, געגועים לחברינו. עלינו על "אוטו משא" ונסענו לבקרם בבאר משאבים.
בין העוברים לחצרים היו חגי אילון ואיקא ישראלי מחולון, אורי ורבר משכונת בורוכוב, צבי גנין מקריית חיים, ובימקה מהכשרת יגור.
אורי יסוד: מפגש ילידי 1940 בקן התנועה המאוחדת-הוליד נס
,תמונות > מפגש-1 מפגש-2 מפגש-3 מפגש-4 מפגש-5 מפגש-6
תנועות הנוער בקריה מצגת > חולצה כחולה+ >ביצוע מחרוזת הנוער
משיח כן בא
אורי יסוד
לפני מס' שבועות מתקשרת אלי דפנה ליאור ומספרת לי על כנס מתוכנן של חברי עדת "שדמה" – התנועה המאוחדת (ילידי 1940) האמור להתקיים בשבת ה – 9.10.2010 .
מארגני הכנס (יאיר רון , משה אדם , בתיק גורין ונוספים) הביעו רצונם לבקר בקן התנועה (היום הנוער העובד והלומד , פעם התנועה המאוחדת) ושואלת אותי האם בקשרי עם הקומונרים אני יכול לעזור .
היה ברור לי שזה יהיה מאד חשוב להראות לבוגרי הקן , מה קרה למקום הנפלא הזה שבו בילינו כולנו את ילדותינו ונערותינו שהיו אולי השנים היותר יפות בחיינו ואיך נראה המקום הזה עתה ועד כמה זה לא איכפת לאיש . התקשרתי לנועה קומנרית בקרית חיים וביקשתי התארגנות לקבלת פני הבוגרים ולספר להם מה קורה בקן הזה .
בשעות אחה"צ הגיעו כ – 40 בוגרי "שדמה" (ביניהם כאלו שלא ראיתי עשרות שנים , ניצה ז'ק , אורי אברמוב , דומבה , נחמן גיל , גדעון טנקוס , עמנואל כבירי , יוסי קנטור , אמונה ועוד רבים וטובים ) נכנסו לקן , ראו את העזובה , ההזנחה והמצב הבלתי נסבל של המבנה הזה , קבלו שוק ולא האמינו למראה עיניהם . נועה וקומונרים אחרים סיפרו איך בכל זאת פועלים במקום הכל כל המוזנח הזה . אני הוספתי וסיפרתי על המאבקים והניסיונות הבלתי פוסקים שלי ושל אחרים לנסות ולעשות משהו בעניין הזה .
אמש , אני מקבל טלפון מהדס קומונרית אחראית בקרית חיים המספרת לי שבשעות הבוקר קוימה פגישה בקן עם נציגות העירייה וקבלן מבצע ואו טו טו מתחיל השיפוץ של קן התנועה המאוחדת/הנוער העובד והלומד בקרית חיים .
אין ספק שדווקא בימים קשים כאלו כשהנוער אינו מוצא את עצמו מסתובבים ללא תכלית ברחובות והתוצאות ידועות לכולנו , איזה חשיבות יש לכך שימצא מקום ראוי לפעילות החינוכית הכל כך חשובה ונחוצה המתבצעת ע"י תנועות הנוער .
כפי שסופר לי ואני מאד מקווה שזה כך , שבקן השומר הצעיר בקרית חיים שגם לו פרק חשוב מאד בהיסטוריה המפוארת ובמורשת של קרית חיים מתקיים תהליך דומה .
באופן פרטי ואישי התרגשתי ושמחתי מאד כששמעתי את הידיעה הזו , שנים רבות אני בתוך העניין מלווה את הפעילויות השונות , יוזם ומנסה לעשות משהו . היום אני מוריד את הכובע בפני מי שנתן את הדחיפה הסופית . אין כאן הצלחות אישיות ו/או פרטיות ההצלחה היא של כולנו !!! ואם פעילות זו תעשה משהו לבני הנוער בקרית חיים , זה שכרנו !
אז תגידו אתם לא הגיעו ימות המשיח לקרית חיים ?