אבי סיוון היה בן 56 גדל בקריית חיים בשדרות דגניה בוגר בית ספר גורדון בקריית חיים מערבית
יהי זכרו ברוך
אבי סיוון היה בן 56 גדל בקריית חיים בשדרות דגניה בוגר בית ספר גורדון בקריית חיים מערבית
יהי זכרו ברוך
רצ"ב המשך סיפורו של שמחה גראנייעוויטש , " נחמה בדמדומי ערב " .
אני מניח שלפחות מורה אחד/ת קראו את הסיפור . אולי גם תלמיד/ה או מי שהיו פעם תלמידים ,
נחמה בדמדומי ערב – (המשך משבוע שעבר)
אני….קול דקיק של ילד הדהד בין ארבע הקירות . הילד ממשיך , מה יש לו למורה ? האם אין המורה מכירני ? שתי עיניים אוהבות ותמימות קרבו וחבקוהו במבט החם .שפירא חש שמחשבותיו הקודרות מתפזרות לכל עבר כפקעות עשן סיגריות בהיפתח חלון. כן, הוא היה מתלמידיו , משה היה שמו , עיניים מאירות , שחורות וסנטר מחודד .והוא באמת אהב אותו . בעקשנות ילדותית , לא רצה לזוז ממנו למרות ששפירא ניסה לגרש אותו ממנו כמו את יתר הילדים . את משה לא רצה להרחיק וחיפש דרך כיצד יחדור לנשמתו . התעמת עם מסירות נפש כזו , כנועה . שפירא כה מרוגש היה עד דמעות , היה בעצמו מתפלא : "במה זכיתי באהבה כזו , אצל הילד הזה ? " משה הקטן חיכה לו תמיד אצל דלת בית-הספר וליווה אותו בדרכו הביתה .הוא היווה בשביל שפירא סוד גדול שלשווא התאמץ לפצחו . אפילו כשהיה מענישו על דבר מה פעוט , היו עיניו גוצצות ממסירות . כמו כלב מוכה ע"י אדונו ומשפיל ראשו אל רגליו . היום הוא בא לביקור היות ושפירא הנו המורה " שלו " . הביא איתו את אחיו הצעיר ממנו כדי להראות לו מיהו המורה הטוב שלו . רגע אחד נזכר שפירא בכל חטאיו נגד הנער הזה והתחרט מאוד . " אפילו אלי הביתה ,טען בצער אל עצמו , מדוע לא נתתי לו להיכנס . כלומר התביישתי בחדרי המוזנח , כדי שלא יספר אחר כך להוריו ,כיצד חי המורה באיזה חדר . כה הרבה רע גרמתי לו והוא הקטן , לא נבהל כלל , הוא טיפס על המדרגות פעם , פעמיים עד שבכל זאת נכנס למורה שלו. ומי זוכר אותו עתה פה בסביבה , באדישות היום -ראשונית ? מי נזכר בו ? שוב אותו ילד שבא עם אחיו הקטן לראות מה שלום מורהו . שפירא חש שכל הקשיים שנצברו ברוחו מתחילים לסגת מעט ומפנים מקום לאור ואויר צלולים הבאים אליו כנחמה על ימיו היגעים כמורה.נו , מה שלומך משה ? פונה לילד ומלטף שערו ברכות , כשערותיה של אהובתו , אי אז בערבים המאושרים המורה רואה , צחק הנער בעיניים קורנות והנה זהו האח שלי, שמו יחיאל .הרהר רגע ואמר ברצינות : כבר למדתי בע"פ את כל הדקלמציה… אני יכול לדקלם אותה אפילו עכשיו . שפירא , כמו בחלום נזכר באינצידנט קטן שקרה לפני ימים אחדים . הוא מכין חגיגת ילדים והטיל על משה ללמוד שיר אחד בע"פ . וכפי שקורה , ילד , הוא לא למד . שפירא זעם , בייש אותו בעיני הילדים , בפניהםכינה אותו עצלן .עתה הוא בא לפייס את המורה . כל הבוקר למד את השיר , לא הלך אפילו לשחק עם הילדים כדורגל על המגרש . שפירא פקח עיניים גדולות , ראה ים של אהבה ואור . שמחה צלולה כרוח קרירה הנושבת על פני המים .נו , אמור , שפירא שפל ראשו כי התבייש להביט בפני הילדון . בחלל החדר נשמעו מילות השיר כתפילה חרישית לאל עליון :
" לפנינו השדות נפרשים
חרושים תלמים ארוכים
יורד גשם פנינים
טריף טרוף , טריף טרוף
ואנחנו צועדים "
שמחתו של שפירא גואה , הוא המשיך לשכב במיטתו ועיניו חפויות . חשב במה יפצה את הילד . משה הקטן הפנה את עיניו הפקחיות אל השולחן המעורם ספרים ועיתונים ישנים מפוזרים באי סדר , מתגוללים מתחת לרגליים . והילד מתבטא : המורה קורא הרבה . למה זה נחוץ לו ? ובסקרנות של ילד ממשיך לחקור אותו בצורה נאיבית . האם אין למורה חברים ? האם אינו הולך אף פעם לביוגרף ? שפירא הפקיד הכול אצל ידידו הקטן . כן , הוא יושב הרבה בבית , הוא קורא ספרים הרבה . כשיגדל יבין מה כתוב בספרים . בשבילו מוקדם עדין . ביוגרפים אינו אוהב ואפילו שונא ,בלי שיוכל להסביר מדוע . שפירא רצה לקום ממשכבו ולא יכול . שמחתו הגדולה עטפה אותו בלאות כבדה . כפי שקורה לפעמים אחר סעודה דשנה , או אחר שנת צהריים ביום קיץ חם . טפח שפירא טפיחה קלה למשה על גבו , צחק וציוה : עתה , גררו אותי אתה ואחיך מן המטה . יותר חזק ! הפקיר את ידיו , חש אצבעות רכיכות ננעצות באמותיו ובכל כוחם הדל מושכים . הוא נכנע ומצא עצמו יושב בקצה המיטה ורגליו למטה . ועתה סובו , פניכם לחלון , ציווה עליהם בחומרה מעושה . משך עליו בחופזה וגולמיות את מכנסיו עליו . הילדים עמדו מתוחים כחיילים , פניהם לקיר ופחדו לזוז . שפירא הצמיד ראשיהם בחום אל גופו , התבונן בפניו של משה , וזו פעם ראשונה בחייו הבין נשמתו של ילד.הוא יצא אתם אחר כך החוצה ואחז בחזקה בידיהם . ושמש אדומה הזהיבה את קצות הגגות והרעיפה צילם עלי עוברים ושבים שזרמו משני צידי האספלט . הוא הצמיד אליו עוד יותר את גופו הקטן של משה כחרד לאבדו בים האנשים . חרד לאבד את הנחמה היחידה שמצא .
כתב : שמחה גראנייעוויטש
תירגם מיידיש : מאיר אבני
?????? > ???????? ???? ????? ????-???"? (???? ??? ???? ????)
???????? ????
???? , ???? ????? , ?? ???? ????? .
????? ??? ?? ??????? ??????? ????
???? ????? ??? ?????? ????? .
?????? ??????? ??????
????? ???? :
????? ??? , ????? ?? ???? !
??? ??? ???? ???? ?
????????? ??????
??? ????? .
????????? ??????
??????? ?? ??? :
??? ?????? ?????? ??????
???? ??? ???? ?????? ?????? .
???? ????? , ??? ???? ???? ?????? …
?????? ?? ???? ????? .
???? ?? ???? ?????
?????? ???? ?????? .
???? ?? ???? ????? ????????
?????? ????????? –
" ?????? ?? ???? ?? ??? ?? ????? " …
???? ???
???
מפתיחת התערוכה הקבוצתית ב'בית בתנ"ך' (שד' רוטשילד 16) בתל אביב: צבעי יסוד 19.11-14.12.2010
שולחת לך 'דגימה' מהתערוכה המגוונת 'צבעי יסוד' – שבה עבודתי: 'תפרחת אש' >
בצילום מס.2: נעמי ליסי פרציקוביץ עם איתן שוקר, יו"ר איגוד האמנים הפלסטיים.
בברכה
נעמי
צילום מס.1 צילום מס.2 צילום מס.3
>>> אודות נעמי
מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ
פרק ל"ב
מאת
עוֹנִים
במקום
אוֹן לָיְין ON LINE –
אוֹן לָיְין – "על הקו" באנגלית. נוצר כנראה במאה הי"ט-כ', כשצץ חוט הטלפון המקשר שניים המצויים בשני קצותיו, כשהחליטו מבחינה צורנית לקרוא ל"חוט" בשם "קו". עד אז דיברו אבותינו לחלל והשיבו לחלל, ומי ששמע, שמע. זה חוזר כיום. חוטים/קוויים נעלמים יש חלל ממנו דגים את הדרוש ולתוכו משלחים את מה שיש לומר, בין אם זה רדיו, טלביזיה או מחשב. בעברית תורגם "און ליין" ל"מקוון" שלפי מילון "ספיר" פירושו: "קשור ישירות למחשב". זה מאד מתאים כציון תפעולי להתחברות, ומשתמשים בו בעבודה במחשב. אך המונח "מקוון" אינו מזמין קשר. לכן לא נזקקים לפועל "קון" באמירה "האוצר – מקוון"; "נוסטלגיה – מקוונת"; "גלי צה"ל – מקוונים". העגה ויתרה גם על האפשרות לתרגם את הצירוף השמני ולומר "גלי צה"ל – על הקו", בעברית, אותה מבינים וכאמור, "קו" שכזה נעלם והולך בימינו, והצורך "להיות על הקו" פג. כך בניגוד למצב במחשב ברחו או בחרו בצירוף האנגלי "און ליין" המסווה את קיום ה"קו". עוד חיקוי של התבטלות מתאנגלת ללא כל הצדקה והגיון, פרט לצורך של אותם "מי שהם" הרוצים בכוח לשלב ביטויים אנגליים בעברית, ללא כל קשר לאופייה של שפתנו.הניכור מתגלה כבר ברגע שבו קוראים את שתי המלים "און ליין". אדם שחונך על העברית כהלכה, יקרא כאן "אוֹן לְיָיִן" שפירושו "כוח למיץ הענבים שתסס ?!" .דרושה אמירה על "כוננות לענות".מסיבות אלה אני מציע לאמץ את המונח "עונים" הקשור במקף לשם המקום העונה בכל עת למשל: "חברת החשמל – עונים"; "משרד האוצר – עונים"; המהדרין יוכלו אפילו להטות פניה זו, כגון: האוצר – עונֶה"; "נוסטלגיה – עונָה"; "גלי צה"ל – עונים" אני מניח שיהיה קל לאמץ את "עונים" גם בגלל קרבתו למונח האנגלי – עונים/ON HIM, ובעיקר בגלל התשובה המזמינה בהבטחה להשיב. מוסדות הזמינים למתן תשובה כל היממה, כגון מוסדות בריאות או תעופה יוכלו להשתמש במכתם הולם הן במובנו והן בצלילו – "עונים ללא נים".
יש בארצנו כעת ויכוחים
בנושא הקידוחים.
ויכוח ממש נועז
לאן יופנו תמלוגי הגז.
האם יופנו לפיתוח?
האם ישתלם הקידוח?
האם יש או אין מוצא?
האם תתמוטט או תפרח הבורסה?
האם אוצרות הטבע
שייכים גם לעשירון התחתון
שמבחינה כלכלית בקושי נאחז
ובגלל העליות הגבוהות
לא משתמש בגז.
האם שייכת הבכורה
למשקיעים או למכורה?
וצריך לעשות מיד דבר
אחרת יתמלאו רק אסמיהם בבר.
לראות את התנגדות הטייקונים
זה קצת מעציב
איך שהם מתנגדים
שכספי התמלוגים
יחזקו את התקציב.
יותר לחינוך,
יותר לבריאות,
יותר לתשתיות,
ושיפסיקו לאיים,
ומספיק עם השטויות.
הם רק רוצים לראות
שקידוח הגז פורח
וחשבונם בבנק טופח
אז מעכשיו זה תלוי רק בכם
מקבלי ההחלטות
או ליישם את דו"ח ששינסקי
עוד היום,
או שעבורנו גז החלום.
כתב יוסי וולך
13.11.2010
שמואל חץ ז"ל מילדי קרית חיים
ברצוני להודיע על מותה של אימי מניה (מרים) צוקרמן מרחוב הגדוד העברי 55
מול בית הספר התיכון אשר נאספה אל אבותיה ביום א' 31 אוקטובר 2010 .
מניה הייתה מותיקות קרית חיים מה שנקרא המוהיקנים האחרונים .
יהי זכרה ברוך. עדי צוקרמן