העברה מ ynet

תערוכה שהוצגה בלובי של חדר האוכל בנחל עוז נפגעה במתקפת 7 באוקטובר, כאשר קירות הגלריה נופצו. כעת, היא תוצג במוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד, בתערוכה מקיפה עם צילומים נוספים המתעדים את ההיסטוריה של הקיבוץ. "חלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית", שחזר משה גרוס, צלם חבר הקיבוץ לשעבר, שחילץ את עבודות שלו ואחרות מהקיבוץ

חודשיים אחרי שתערוכת ה"מטבח" שהוצגה בלובי של נחל עוז נפגעה קשות בהתקפת המחבלים על הקיבוץ, היא תוצג לציבור מחדש בנוסף לצילומי מחזור בני המשק, בתערוכה שתיפתח בסוף השבוע בבית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ברוך רביב, צלם הקיבוץ

"מספר ימים אחרי פרוץ המלחמה התחיל לבעור בי הרעיון לקיים תצוגה מאחד היישובים בנגב המערבי, והתחלתי לחפש תערוכה שנפתחה לפני המלחמה, ובגלל האסון הנורא הצגתה נקטעה. פגשתי את האוצר וחוקר הצילום גיא רז, ושיתפתי אותו ברעיון שלי. הוא קפץ ואמר שבנחל עוז נפתחה התערוכה 'המטבח' והוא לא יודע מה קרה לה בעקבות המלחמה", שחזרה עפרה ברעם, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: טום אורן – דננברג, חבר קיבוץ נחל עוז

"יצרתי קשר עם משה גרוס, צלם התערוכה מנחל עוז, וביקשתי ממנו, תוך כדי סיכון חייו, להגיע לקיבוץ ולבדוק את מצב התערוכה. בשיחה איתו התברר לי שנחל עוז חגגו 70 שנה להקמתם, והייתה כוונה לרגל חגיגות ה-70 לקיים תערוכת צילומים נוספת שלו בקיבוץ. ביקשתי ממנו גם את הצילומים שהיו אמורים להית מוצגים בהמשך, כך שזכינו לקבל חומרים משתי תערוכות, והרחבנו את היריעה לצילומים נוספים. הצילום המוקדם ביותר הוא משנת 1955, והאחרון בצילומים שיוצגו הוא מנובמבר 2023, כחודש אחרי הטבח. אנו נציג את התערוכה למשך כ-4 חודשים", סיכמה ברעם.

חיילים בצומת סעד 1956. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ורנר בראון

מועדון לחבר בנחל עוז עם ציוד של חיילים, נובמבר 2023. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: פרופ

משה גרוס, 75, הוא צלם ותיק ומוערך, מנהל את מועדון הצילום של תל אביב, ובעברו חבר קיבוץ נחל עוז במשך 22 שנים. באותן שנים, נהג גרוס לצלם את רוב האירועים שהתקיימו בקיבוץ, את חברי הקיבוץ ואת כל בוגרי י"ב, כתמונת מחזור קבועה. התערוכה "המטבח", היא אוסף צילומים שלו מהמטבח המיתולוגי של נחל עוז בשנות השמונים. אותה תערוכה נפתחה בקיבוץ בחודש יוני האחרון והוצגה בלובי של חדר האוכל, שכבר אינו פעיל ומשמש כגלריה. התכנון המקורי היה לקיים את התערוכה למשך מספר חודשים ובהמשך להציג תערוכת תמונות מחזור שצילם לאורך 23 שנים.

שנות ה-80 בנחל עוז. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס, מתוך תערוכת "המטבח"

"ההודעה על האסון הנורא תפסה אותי בבית ברמת גן",  נזכר גרוס בשיחה עם ynet, "יצרתי קשר עם אחד מהחברים והבנתי שמסתובבים מחבלים בקיבוץ ושהם נעולים בממ"ד. בערב הבנתי שהם פונו תחת אש למשמר העמק, ומספר ימים לאחר מכן שלחו לי תמונה איך הגלריה נראית וראיתי שחלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית. כל קירות הגלריה התנפצו, כמו כל אנשי נחל עוז שמעתי את הבשורה הקשה על החטופים והנרצחים".

חלל התערוכה בנחל עוז© צילום: משה גרוס

"כשעפרה ברעם הציעה לי להמשיך את התערוכה בבית שטורמן, הסכמתי מיד, והצעתי לה להוסיף גם את תערוכת תמונות המחזור שהייתה אמורה להיות מוצגת בהמשך". באחת מתמונות המחזור שיוצגו בתערוכה אף מתועדים צחי עידן שנחטף לעזה לצד יסמין לבנה- זוהר ז"ל שנרצחה בטבח 7 באוקטובר.  גרוס המשיך ותיאר את הקושי לחזור לנחל עוז בצל המלחמה, "במשך חודש שלם ניסיתי להגיע לנחל עוז כדי להתחיל פרויקט של תיעוד השיקום של המקום, אך לא אפשרו לי כי מדובר בשטח צבאי סגור. רק לאחר חודש, הצלחתי להיכנס ליום אחד, אספתי את כל הצילומים שלי שהיו בתערוכה ובמקביל צילמתי עוד תמונות מהקיבוץ.

מתוך הסדרה "תמונות מחזור", קבוצת שיבולים 1992. מתוך "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס

"לאחר כמה ימים הבאתי את הצילומים לעין חרוד", תיאר גרוס, "נסעתי עם האוצרת רחל רינת-הייליג, וסגרנו את הנושא של שתי התערוכות, כחלק מתערוכה כוללת של צילומים היסטוריים מנחל עוז. אני מרגיש שאת התערוכה הזו אי-אפשר להפסיק, הצלחנו בכוחות משולבים לקחת את התערוכה שנפגעה ולהציג אותה מחדש".

הפרסום לתערוכה בבית שטורמן בעין חרוד מאוחד שנפתחה לקהל היום.

סרנדה לעדה

אלי רביד,ליישי : לאה נהור , ממייסדות קבוץ נח'ל עוז, כתבה שיר זה לכבודה של עדה דלוג'ץ -רז, חברת קבוץ רמת יוחנן שהתנדבה להדריך את בנות קבוץ נח'ל עוז הצעירות בניהול המטבח וחדר האוכל .

היום השתתפנו , שולה ואנוכי, בהרצאה של גיא רז על " נחל עוז הקיבוץ המצולם בעולם ,בשנות ה-50 " ובטכס פתיחת התערוכה ב" בית שטורמן " בעין חרוד מאוחד. היה מעניין ומרתק.

סרנדה לעדה

להקת הנח"ל
מילים: לאה נאור
לחן: משה וילנסקי

מילים מתוך " שירונט ".

היא עומדת במטבח ומבשלת,
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
– היא עוברת! – היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.

לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.

עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.

לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה…

הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.

בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.

העברה מ" עונג שבת" בעריכת פרופ' דוד אסף. גיליון יום ששי 15.12.23.

{ מתפרסמים כאן פרקים מתוך מאמר נרחב בנושא.}

זוועות 'השבת הארורה' (7 באוקטובר 2023) והטבח הנורא שבמרכזה הולידו בציבוריות הישראלית תחושות של אימה, חרדה וחוסר אונים, המהדהדים את הטראומה הלאומית שגרמה בשעתו מלחמת יום הכיפורים, ואפילו את אימי השואה. במקביל, וכמעין תגובת נגד תרפויטית למעשי הרצח, האונס והחטיפה שעשו אנשי חמאס ביישובי הנגב המערבי, התעצם מאד בתקשורת הישראלית, בפוליטיקה, במערכות החינוך וגם באקדמיה, שיח פסיכולוגיסטי עשיר ורב משמעות אודות מצבו של החוסן הנפשי והמנטלי (Resilience), האישי והלאומי, ותפקידו בהתמודדות עם השבר הנורא.הצירוף 'חוסן נפשי' (או 'מנטלי') הוא פרייה של אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית ה'חיובית'. הוא מתייחס ליכולתם של אנשים, יחידים או קבוצה, להתמודד היטב עם מצבי לחץ ומשבר ולהסתגל לנסיבות חיים משתנות אשר נגרמו עקב מצבים טראומטיים. אנשים בעלי חוסן נפשי מאופיינים בדרך כלל בתחושת שליטה בחייהם, מעורבות וניסיונות להשפעה, חיפוש משמעות, ומידה של אופטימיות ואמונה בעתיד טוב יותר. הם גם ניחנים בגמישות רעיונית וחברתית המאפשרת להם להתמודד עם אירועים בלתי צפויים, קשים ככל שיהיו. עוד מתברר, שחוסן וצמיחה אישיים ולאומיים, אינם תכונות גנטיות, והם עשויים להיוולד, לעיתים קרובות בסיוע קהילה תומכת, דווקא מתוך התמודדות מוצלחת עם מצבי שבר ומצוקה, ובתוכם גם מצבי מלחמה. לעניינינו רלוונטיים במיוחד מצבי המלחמה הפוקדים תדיר את החברה הישראלית.  

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד

בשנת 1943 ראה אור הקובץ הספרותי בסער בעריכת יעקב פיכמן ובהוצאת אגודת הסופרים העברים. מטרתו המוצהרת של הקובץ הייתה לחזק את רוחם וחוסנם של בני ובנות היישוב העברי בארץ שהתנדבו להילחם בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בגילוי הדעת שעמו נפתח הקובץ נכתב, כי מטרתו היא 'לציין כי רוח היוצר העברי מתייצבת גם היום על משמר המגן לעם ולאדם'.

החוברת נפתחה בשיר הידוע של לאה גולדברג, שיר ללא שם, המוכר במילתו הראשונה 'הַאָמְנָם'. זו עובדה מעניינת על רקע התנגדותה העזה של גולדברג, מתוך עמדתה הפציפיסטית, לשירי תהילה ללוחמים ולמלחמה. בניגוד לשירי הקינה הנשגבים ורוויי הפאתוס על גורל העם היהודי בשואה, שנשאו משוררים בני הזמן כמו שלונסקי, גרינברג ואלתרמן, 'הַאָמְנָם' נושא בשורה הומנית-אוניברסלית בעלת גוון לירי ואישי מאוד. מתברר שגם כאן התבנית הדו-ראשית של 'חוסן מול אימה' היא הלב הפועם של השיר. 

אכן, השיר נפתח בהיגד ספקני: 'הַאָמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד', אך העדר סימן השאלה בסיומו ורצף התמונות הפלסטיות שבהמשכו, ובהן תיאור עתידי מדומיין ורב עָצמה של הליכת המשוררת בשדה, מסייעים בהצגת הליכה זו כהתרחשות בת-קיימא: 'וּמַחֲשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת, / אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ, וְתִמְתַּק דְקִירָתָם'. אל התמונות הסוגסטיביות הנפרשות על פני שלושת הבתים הראשונים בשיר נלווים תארים ורגשות חיוביים במיוחד: 'וּפְשוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹעַ, / וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב'. 

כמו בשירו של עמיחי, גם כאן מוצגת האהבה כמעין 'זריקת חוסן' נגד המלחמה. למעשה, רק בבית הרביעי והאחרון בשיר מתברר במלואו התפקיד התרפויטי העמוק של אותן תמונות הנותנות ביטוי לחוסן האישי כנגד זוועות המלחמה: 'אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם'. זאת ועוד, בסיום השיר נעלמות שאריות הספק והוא הופך לוודאות מוחלטת ('אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָׂדֶה'), ודאות המעוגנת בתקווה לשחזור העבר הקדם-מלחמתי, שהוא-הוא המעניק לחיים את משמעותם: 'וּבְיֹשֶׁר לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת / כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָָדָם'.

הנה חוה אלברשטיין בביצוע האהוב של השיר: 

האמנם מילים: לאה גולדברג לחן:  סשה ארגוב  וחיים ברקני העברה מ"שירונט". האמנם האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם ומחשוף ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שיבולים ידקרוך ותימתק דקירתם או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפייך חזך צווארך וראשך רענן ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן ונשמת ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע וראית את השמש בראי השלולית הזהוב ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב ומותר ומותר לאהוב את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים כאחד האדם את תלכי לבדך בשדה…

העברה מחדשות בן עזר. גיליון 1905 מיום 6.12.23 -מלחמת "חרבות הברזל."     

כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים

זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים

מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל

הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –

אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים

עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם

לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף-סוֹף

בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא

מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר

בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ

תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ

נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי-שְׂרֵפוֹת

וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן

וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ

לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ

גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל

זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד…

נובמבר 1975

להקת הנח'ל 1957. על האקורדיון : יוסל'ה אורג , בן קריית חיים, גרעין "שדמות" , תנועת " הנוער העובד ".

כרמלית

העברה מ" שירונט ".

להקת הנח"ל
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי

באשר פלוגה צועדת,
באשר הגדוד חונה,
שם עולה דמותך מנגד
וליבנו לך עונה.

כי צחוקך ניגון, ניגון כנרת
קומתך קומת תמר,
ובאוהל את עוברת
עם הרוח במדבר.

תמיד, תמיד,
הו כרמלית,
צרובת פנים אלינו את מופעת
ובך נביט,
הו כרמלית,
עם אש סביב בורקת ונוגהת,
כי את אחת ומתוכנו את עלית
ואין שניה – למעננו את יפית
הו כרמלית.
(כרמלית)
נזכרך בליל הרעם
ונראך בדמות כוכב
ואת שמך נלחש עוד פעם
ערב אש וטרם קרב

כי קולך הולך איתנו
כניגון יקר מפז
כי אותך נשאנו
בלבבנו מני אז

תמיד תמיד…

וכל איש רואה פניך,
וכל איש חולמך חלום,
והוא חי ומת אליך
בעוד שמך שפתיו יחתום.

כי הינך גליל, גליל ונגב
והברוש על גבע רם,
כי הינך שחרות הרגב –
כי ביתו את בעולם –

תמיד תמיד…

.

העברה מחדשות בן עזר מספר 1905 { מיום 6.12.23 , היום ה61 למלחמת "חרבות הברזל "}.

כשהיינו ילדים קצת לפני מלחמת ששת הימים וכיבוש עזה, נהגנו לשיר בחברת הילדים בגבת שיר על שלום עם עזה. זכרתי היטב את המילים (שרנו רק את ההתחלה) ואת המנגינה, אבל לא ידעתי את מקורו. מי כתב? ומי שר? וכיצד הגיע אלינו. שאלתי במשפחה, שאלתי חברים. כולם זכרו את השיר, אבל לא ידעו לתת לי פרטים. והנה גגלתי וגגלתי ולבסוף מצאתי. מסתבר שהשיר חובר בשנת 1957 על ידי יצחק (ציקי) דינשטיין, שהיה אז נחלאי בקיבוץ נירים של "השומר הצעיר" השוכן מול רצועת עזה, והוא נפוץ בתנועה הקיבוצית.

שיר שלום

מילים ומנגינה יצחק (ציקי) דינשטיין

תראו רבותי שיגיע היום

אצלנו בגבול יהיה עוד שלום

ואנחנו ניסע לחאן-יונס לסרט

עם עבדול ווהב, בערבית מדוברת.

 יבוא עוד היום ונסע אז כולם

אל חוף אל-עריש ונשחה שם בים

ונאכל שם פלאפל, נשתה שמה ערק

נמצוץ מנרגילה, נלגום גם קפה

 את מגדל השמירה לחופו של הים עוד נוביל

ולמעלה למעלה ישב לו בנחת מציל

הוא ייקח משרוקית וישרוק –

"אדוני אל תלך שם רחוק"

וזוגות ישחקו בכדור והכל כרגיל.

 דרומה ניסע בקרונוע כחול

מדבר ענקי מסביב ים של חול

נטפס זהירים למרומי פירמידה

נצעק אז לחברה תזוזו הצידה.

נשב על הקיר ולמטה נגלוש

כשרק נעמוד יסתחרר קצת הראש

לרכבת נחזור ונגיד לקונדוקטור

רוצים כבר הביתה כל זמן שיש אור

 ובערב שישי במגרש נשחק כדורסל

משחק רציני עם שופט, מזכירות וקהל

וקבוצת "הפועל" עבסאן

וה"פועל" נירים כמובן

הם יחליפו פרחים, נאומים, ברכות ובכלל

 בלילה בחוץ יעבוד לו פלח

וסטן ורמון הוא איתו לא ייקח

ואיכר ערבי עם עגאל וכפיה

עם עדר פרות מן החושך יופיע

 ישבו זה מול זה ישיבה מזרחית

ישימו באמצע ארגז ומפית

והשניים יאכלו, ידברו על בצורת

על לול ועל רפת ומחיר של נשים

 ובמקום תעלה על הגבול ורובים בעמדות

עוד יבנו שם בתים עם גגות אדומים וגינות

עוד תראו שיגיע היום

בשדה יסתובב השלום

עוד תראו.

לימים נהפך השיר לשיר הנושא בסרט "מבצע החמנייה" מ-2014 העוסק בבניית הכוח הגרעיני של ישראל.

הנה השיר בביצוע יהורם גאון. לא להיבהל מהאזעקות בהתחלה. הן רק בשיר:

קיבוץ נירים של "השומר הצעיר" היה קיבוץ שוחר שלום עם עזה. זה לא עזר לו. בבוקרו של 7 באוקטובר 2023 הגיעו כ-50 מחבלים חמושים ברובי סער, רימונים ו-RPG לקיבוץ נירים. המחבלים הבעירו בתים, ירו וזרקו רימונים. כששמע תושב הקיבוץ, קצין המשטרה רפ"ק עמית לוי, שהיה בחופשה מהעבודה, קולות ירי, לקח רובה M16 שהיה ברשותו, יחד עם חלק מחברי כיתת הכוננות ניהל קרב עם כ-20 מחבלים. לפי הרבש"ץ, לאחר לוחמה, הם תפסו עמדת שליטה על גג. המחבלים שהבינו שהם בנחיתות והחליטו לסגת מנירים. במהלך הלחימה מעמדת השליטה, מגדל גרעינים, יצר עימם קשר מסוק קרב. נקבע כי הם יתמודדו עם המחבלים בתוך הקיבוץ והמסוק יפגע במטרות בסמוך לגדר ומחוץ לה. במשך שעתיים הם נלחמו מהמגדל. כעבור כ-7 שעות מעת חדירת המחבלים לקיבוץ הגיעו ראשוני כוחות צה"ל הקרקעיים מיחידת דובדבן. מהקיבוץ נחטפו חמישה: חנה פרי בת 79, נדב פופלוול בן 51, נורלין אגוג'ו בת 60 ובני הזוג יגב ורימון בוכשטב בני 34 ו-36. בשלב מוקדם בבוקר הלחימה, הגיע לקיבוץ חפ"ק מח"ט החטיבה הדרומית ברצועת עזה, אל"מ אסף חממי, פתח את שער הקיבוץ וניהל לחימה מול מחבלי הנוח'בה. המח"ט נפצע קשה ומת עוד לפני השעה 7 בבוקר, ומאוחר יותר נהרגו לצידו שני לוחמי החפ"ק שלו, סמ״ר תומר יעקב אחימס וסמל קיריל ברודסקי. גופות שלושת הלוחמים נחטפו לעזה.

במוצאי השבת שבין 14 ל-15 באוקטובר, נהרג בילאל אל קאדר, מפקד כוח נוח'בה בגדוד דרום חאן יונס שהיה אחראי על הטבח בנירים ובניר עוז בתקיפה של מטוסי קרב. ב-24 בנובמבר, לאחר 50 יום בשבי החמאס, שוחררה חנה פרי, והושבה לישראל. ב-28 בנובמבר 2023 שוחררה רימון קירשט-בוכשטב בת ה-36 מהשבי.

מעניין איזה שיר ישירו עתה בקיבוץ נירים?

בכל הקושי עם מה שקרה נקווה שהתקווה המובעת בשיר עוד תתגשם.

העברה מערוץ השירים של יקטרינה צ'פלב. מאורעות יישובי מערב הנגב. 7.10.23.

מילים ושירה : יקטרינה צ'פלב לחן: איגור מאטביינקו

היום , יום ששי 24.11.23 ,צפויים להשתחרר מהשבי ראשוני החטופים.

{ העברה מ" זיכרונות ילדות קריית חיים" 11.11.23 }

הכשרת ויישור החולות .קריית חיים המערבית . כנראה בשנת 1950.{ מארכיון האתר}