נורית מסד: תקון קל למען ההיטוריה אודות בית התינוקות בחצר הקיבוצים

תיקון עובדות היסטוריות בכתבה של איתן הלפרין על בית התינוקות וקבוץ הסלע: בית התינוקות נבנה ע"י קבוץ עין המפרץ,אחריו ישב במחנה זה קבוץ המעפיל ורק אחריו קבוץ הסלע- קבוץ הסלע לא פורק – כשעלה להתיישבות שונה שמו לקבוץ יחיעם.השכבה שלנו בשומר הצעיר חולקה לשלושההוקמו שני קבוצים  : נירים ויחיעם,וקבוצה שלישת נאלצה  להשלים את קבוץ מזרע – והקרייתים שייכים לקבוצה שהשלימה את קבוץ מזרע.ובעקבות זה היה פילוג – חלק שלא הסכים בשום אופן להשלים קבוץ ותיק ועבר לקבוץ רשפים שישב אז במחנה בקרית חיים – ועלה להתישבות  בעמק בית שאן ב-1948
 
נורית מסד

תמונה>בית התינוקות 

תודה לנורית,

גייזי

 

תגובות לקולה של עדי חרלף

יעל איתיאל חרלף > קולה של אחותי עדי, בשנות ה-50 ,אמש ברשת ב' עם איזי מן

 בתמונה>מרפסת שדרי קול ישראל במצעד העצמאות בחיפה 1955

 

 גיליה שטרן

חברות וחברים יקרים, מנפלאות היוטיוב שגייזי העלה לרשת,בהקלטה מרשת ב' של קול ישראל תוכנית רדיו שמספרת על קורותיה של אימי עדי חרלף שהיתה אחת הקרייניות הראשונות בארץ ממנה ירשתי את הקול ואת הכל, היא המגדלור שלי מומלץ לשמוע גם סיפור חיים מרתק וכמה קטעים מקריינות שלה ברדיו היא היתה קריינית אומנותית מקצוע שעבר מן העולם נדמה לי… לחצו על הלינק ותהנו .. ותודה מיוחדת ליעל וגייזי

 

ניצה אילני:קולה של עדי

מרגש . מצגת יפהפייה כדרכך בקודש, גייזי. לשמוע, וגם לראות אותך יעלקלה ואת אמך שושי ואביך מוטינקה החולה.

שבוע טוב אוהבת ניצה

 

עמוס ירקוני:

קולה של עדי חרלף

נשמע היום יותר טוב ממה שיכולנו אז להבין.

מחזיר אחורה שנות דור, תודה.

עמוס

 

 

מכצלה(כץ עוז):

גיזי שלום

משפחת חרלפ מרחובות הם בני דודים שלי מצד האבא האם עדי חרלפ מתיחסת למשפחת חרלפ מרחובות? אם כן איך היא מחוברת? .

תודה

כץ עוז

תשובת גייזי:

כל החרלפים הרחובותיים והחייפאים הם ממוצא משפחתי אחד

 

 

מאירית זהבי

הי

אני זוכרת את קולה של עדי מהסיפור ראש גזר…

אירית

 

 

דבורה גוטמכר

תודה.

איזה אוצר ! ממש מ ק ס י ם !

אני זוכרת את הקול המיוחד הזה מתכניות הרדיו.

לא קישרתי את עדי עם יעלי…

והיום – איפה שומעים הגייה נכונה וברורה כל כך?

השפה העברית "ההיא" נשמעת ממש כשירה.

בסוף שנות הששים נפגשתי (לאורך מספר שנים)

עם אסתר סופר (אז כבר הייתה מנהלת בטלוויזיה)

ותמיד שאלתי אותה מדוע מאפשרים לקריינים

לשבש את העברית…

אכן, געגועים לעוד משהו שהיה פעם

שבת שלום

דבוישה

http://www.youtube.com/watch?v=eJqimdZ3Cbg

 

לאה משולם:

תודה רבה!

איזה יופי! התבשמתי בניחוחות של נוסטלגיה.

כל הכבוד!

אני עוקבת בתודה על הכל!

לאה.

 

 

יואב איתיאל

"קול ישראל מירושלים, הרי החדשות מפי עדי חרלף". תודה לאיש קול ישראל, איזי מן, שלבקשת מאזינים שוב הביא השבוע טעימה מאיכויותיה של הדודה המופלאה שלי, עדי חרלף, מהקרייניות הותיקות ביותר של קול ישראל, ועוד קודם לכן, כקריינית השידורים המחתרתיים של ההגנה, מדירה בחיפה. "קולה של עדי חרלף, אחד הקולות הייחודיים של קול ישראל, בזמן ההוא אצלנו ואולי בעצם בכל הזמנים

 

רן לין  (נכדו של אבא חושי)

 עדי חרלף הייתה במשך שנים רבות קוראת את יזכור בטכס יום הזיכרון בגן הזיכרון בחיפה

 

נילי דיסקין:קולה של עדי חרלף

הי יעל. אני קוראת באופן קבוע את האתר גם אם ממעטת לכתוב. קראתי בעיון את התגובות להשמעת קולה של אחותך עדי באתר, וכמובן שלא הגבתי, מפני שלא היה לי שום חיבור איתה ועם התכניות, כי אז כבר לא גרתי בחיפה. למרות זאת , קולה היה לי מאד מוכר. הבוקר התחברה לי החוליה החסרה! מאחר וחגיגות יום העצמאות בחיפה נפתחו תמיד מעל גג העיריה בגן הזכרון, ומאחר ושם הייתי כל שנה, על הגג עם מקהלת הפועלים חיפה-קריית חיים בניצוחו של משה ביק, הרי שהיום שלי היה מתחיל עם הכיתה ליד המצבה בבית העם בקריית-חיים, וממשיך בערב בגן הזכרון שם הייתי עם אבי והמקהלה על הגג, כבר כשעה לפני ההתחלה ( לפעמים יותר משעה) ולכן שמעתי בדרך כלל את כל טקס הזכרון, כולל את אחותך מקריאה "יזכור" ( כנהוג בדור שלנו, אני עד היום זוכרת את כל המילים). אז החיבורים הם לא רק של קרייתים. המעגלים מתרחבים גם לחיפה.      בכל אופן הקול של אחותך מאד מוכר לי. נילי.

 

 רחל בונה/פלימן

התרגשתי מאד לשמע קולה המיוחד ואופן הקריאה יוצא הדופן של עדי !

 

 

תגובות לגיליה שטרן(הבת של עדי)

 

אוסנת דקל

 

היסטוריה ממש. אתן כל כך דומות (את ואמך) 

 

 

מירב רולדן

 

מקסים! – לא רק את הקול ירשת, גם את היופי…וכל שאר הכישרונות הברוכים

 

 

גיל אלון

 

וואו! איזה יופי! זכיתי להכיר אותה ולשחק איתה בתסכיתי ילדים

 

 

יוסף דלומי העברה מהדף של אהוד בן עזר:סיפור שריגש את חיים גורי

בהוקרה ל"צעיר בן התשעים"

תמונה > כלה חתן והורים   

תמונה > המשפחה המורחבת 

ב-1958 הצטרף גרעין עליו נמניתי לאחד מקיבוצי עוטף עזה. יחד עם עוד שלושה רווקים התגוררנו בשכנות למשפחה עם ילד. הזוג "הותיק", בשנות העשרים הראשונות לחייו, אמור היה לסייע בקליטתנו. אחד האמצעים: רדיו משותף לשני החדרים, כאשר בשני מוצב רמקול. אחת לחודש מחליפים הדיירים ביניהם את הרדיו והרמקול. אין ספק שמעקב אחרי טעמי ההאזנה של השכנים קירב נפשית את הזוג הקולט לנקלטים. הזאטוט של השכנים, אחיינו של חיים גורי, היה שובב קטן גדול ובידר אותנו בשעות אחה"צ.באותם ימים, כיהן סבו של החמוד, ישראל גורי, כחבר כנסת ויו"ר ועדת הכספים מטעם מפא"י. מטבע הדברים געגועיו לנכדו גררו אותו כל הדרך לבקר אותו בקיבוץ. האם היה לו רכב פרטי? מה פתאום? ישראל גורי נסע מעל לשעתיים באוטובוס "המאסף" מירושלים לבאר שבע, אוטובוס אשר שירת פעם ביום את יישובי הנגב המערבי. תחנת האוטובוס מרוחקת כ-30-40 דקות הליכה משער היישוב. יו"ר ועדת הכספים סירב להסתייע ברכב הקיבוץ והלך ברגל. הנימוק המוצהר,כטבעוני הוא דגל בהליכה כסגולה לחיים בריאים.זמן הביקור היה מצומצם שכן סבא ישראל מיהר לאוטובוס שעשה דרכו חזרה מבאר שבע לירושלים. מה יותר טבעי מאשר הסעה בג'יפ על-ידי חתנו לתחנה? לזה הוא לא הסכים. וכך היה מבלה כשעתיים עם הנכד, ושעה ורבע בהליכה באזור מסוכן למדי. אחרי שנים רבות, נזכרתי בזה בזמן אירוע אינטימי בו הופיע חיים גורי. בהפסקה אזרתי אומץ וסיפרתי לו על הנוהג הסגפני של אביו ז"ל שהנימוק הבריאותי לא היה הצד החזק שבו. הוא היה נרגש לשמוע את זה, ומיד הזעיק את אשתו: "עליק'ה, בואי תשמעי מה החבר הזה מספר!" הוא ביקש שאחזור מילה במילה על הסיפור, כמו כדי להתמוגג פעם נוספת.

האם הוא הופתע מן הסיפור?

 

גייזי:

אותי הסיפור עניין, לא זכרתי מי היו שכני השותפים "לצדק השוויון בהנאות הרדיו" ,עכשיו אני יודע שאחד מאלה הוא דלומי,שלזכותו יאמר כי בתפקידו יותר מאוחר כגזבר, הזהיר  את הקיבוץ על כל הצפוי מן הפער של הוצאות הגבוהות מההכנסה ועל הצורך לצמצם הוצאות או לחילופין לעבוד ולייצר יותר הכנסה ,אבל לא שמעו לו והתוצאות מוכרות….דלומי בתפקידו גם עודד אותי לצאת ללימודי הנדסאות שלא התאפשרו לי,וכאן מתקשר הסיפור לאחיין של חיים גורי שהוא בני יפתח, שגידלתי אותו כ"חד הורי" וזו הייתה הסיבה לביקור   החד פעמי  אצל הנכד של הסבא גורי  בנחל עוז   

 

ובעניין הרדיו, שהיה במקור רדיו פטפון אותו קבלתי כמתנת חתונה מדודי.מזכיר הקיבוץ  אסר עלי להשתמש בו כי פטפון לא היה "בנורמה"… הצעתי שהפטפון יופרד מהרדיו ויהיה זמין לשימוש כלל החברים ,אבל המזכיר סרב בטענה שתמיד יקראו  למכשיר "הפטפון של גייזי" וזה יפגום בהרגשת הצדק השוויון והחברות….נאלצתי לפרק את הפטפון מהרדיו ולאחסן אותו מוקפא מעל ארון הבגדים בדירתי…שלימים הפך למחסן המכשירים שחברים עשו בהם שימוש מחוץ לנורמה-היו זמנים

 אותנטי

ועוד בעניין הצניעות של ישראל גורי יו"ר ועדת הכספים הראשון של הכנסת:רק פעם אחת הוא נסע לחו"ל במסגרת תפקידו, לא במטוס חלילה אלא באוניה, כשחזר עמד בתור לבדיקת המכס כאחד האדם, כאשר אבי שהיו לו מהלכים בנמל חיפה הבחין במחותן שלו ,נגש מייד למנהל המכס שייתן לח"כ שרות של V.I.P ….אבל ישראל גורי סרב לקבל שרות שונה משאר האזרחים….איפה יש עוד אנשים כאלו היום ?

 

גייזי:על הצילום המצורף של יענקלה מנחל עוז

הצילום> של יענקלה כהן

בצילום נראית צללית של יונה עם עלה זית מפח, שניצבת על מוצב "האגודל"  החולש על הכביש לעזה, שם הוצבתי במלחמת ששת הימים,ומשם ירדנו עם יענקלה לפנות את המוקשים לפני הסיור של משה דיין שנכנס לתפקיד שר הביטחון…. בטעות מייחסים את היונה המרוטה בת 23 השנים   כאנדרטת השלום שהקמתי שם לפני 23 שנים, לפני הסכמי אוסלו ולפני שיחות מדריד…. היונה שבצילום היא שארית מרוטה מצללית פח שבניתי ליד האנדרטה, היא הייתה רק קישוט, האנדרטה עצמה הייתה על פס מסילת ברזל באורך 8 מטרים ונעוצה באדמה בעומק 4 מטרים-רבים בעיקר מבין המתנחלים ניסו ללא הצלחה חעקור את האנדרטה, ואת השלטים לידה שהמחבלים היהודים השחיתו הייתי משחזר כל בוקר ב   04:00   רכוב על השופל של הרפת. כ-4 שנים לאחר שעזבתי את הקיבוץ בשנת 1997 "נעלמה" האנדרטה…. 

                            תמונה>אתר האנדרטה