גייזי:סיפורים מהימים שאפשר היה לבקר בעזה בביטחון מלא

Neighbors

  1) בתחילת שנות ה-70 לפני האינתיפאדה הראשונה הייתי מעמיס את הזודיאק על גג הרכב, יוצא מנחל עוז היישר לעזה דרך הרחוב הראשי עומר אל מוכתר,עד ל"נמל" של עזה, פורק את הסירה ,הציוד ומיכלי הצלילה ומתארגן  עם   קבוצות לצלילה  אל ספינת הדגל של הצי המצרי, "האמיר פרוק" אשר יוחאי בן נון הטביע במלחמת העצמאות  כמייל וחצי  מערבית לנמל, בעומק 28 מטר.  איך  למצוא את הספינה הטבועה לימד אותי דייג זקן משאטי, ואת פני בחוף ובאירוח כיד המלך,קיבל השיח אבו חצירה, הבעלים של הקרקעות והמבנים ליד הנמל, הוא סיפר לי שמוצאו ממרוקו והיה מקורב למשפחת אבו חצירה היהודית….,חבורה של נערים עזתים פעלתנית עבדה למעני בהתנדבות,פורקים מעמיסים ושומרים על הציוד (נשמע כמו אגדה מימי אברהם אבינו…) באותה תקופה התבקשתי ע"י חברי ,(איש החבק"ח זאביק אדיר ז"ל מקרית חשמל) קבלן עבודות צלילה, לעשות בדיקות קרקע באזור המיועד לנמל,לקדוח קידוחי ניסיון בקרקע הים ולזהות אם יש סלעים מתחת לחול, כל אלה לקראת מכרז לבניית הנמל בעזה. הפעם נוסף לציוד הצלילה גם מנוע בנזין באמצעותו הפעלתי משאבת מים חזקה עם זרנוק בו הייתי חופר לעומק כמה מטרים בקרקע הים.  בדרך חזרה הייתי מתעכב בחנויות ונדהם מהתרבות וההגינות של המסחר,שכבר לא נודעה במקומותינו(שנות הכיבוש הממושך שינו אותם כ"כ …) וכמובן לא פסחתי ברחוב עומר אל מוכתר  על הדוכן לפיתות ,זעתר,וחומוס שמימי שאת טעמו לא אשכח .כאשר המצב החמיר ולא הייתי יכול להמשיך בנסיעותי לנמל, היה סאלח ידידי משאטי מביא לי את החומוס מן הדוכן לביתי בנחל עוז. 

2) יום אחד קבוצה של פרופסורים בראשותו של יוחנן פרס, ביקשה ממני לארגן להם פגישה עם ראשי הפתח בעזה, לרגל  בקשה שהגישו למנוע את סילוק מנהיגי פתח מן הרצועה, באותם ימים רבין טען שיש לסלק את אנשי הפתח שמייצגים את השאיפות והדרישות הלאומיות של הפלסטינים, ולטפח ולעודד את אנשי החמאס , כי הם ממילא יעסקו רק בצדקה ובתפילות…. הקיצור גייסתי את ידידי מוחמד אבו שעבן, איש המשרד למען זכויות האדם (שם כיסוי למשרד הפתח בעזה-איתו היה נוח לשלטון לשמור על קשר בזמן שהפתח באופן רשמי היה לא חוקי) הוא ארגן את המפגש בעזה ,חיכיתי לו עם קבוצת הפרופסורים במחסום נחל עוז, הוא הגיע עם מיניבוס ואיתו בא רכב מפקד חטיבת עזה, מפקד החטיבה אמר שהוא שולח רכב ליווי למיניבוס לאבטחה. אמר לו ידידי מוחמד, אם אתה דואג לאנשיך מוטב שתתרחק מרכב ההסעה,כי זה עלול לגרום לתקריות, אלה אורחי וביטחונם על ראשי(עלא  ראסי), מפקד החטיבה צחק ואמר :" אולי תהיה בכלל המפקד כאן…"  ענה לו מוחמד, "נכון זה יקרה יום אחד אחרי שיסתיים הכיבוש" כפי שאנחנו יודעים זה לא קרה ואנו נכנסנו לעזה ללא הליווי הצבאי, קיבלונו בסבר פנים יפות והחזירונו בשלום הביתה. מהפגישה הזו אני זוכר דברים של נער מבוגר שאמר: "הצבא רוצה לגרש את אבא שלי מפקד בפת"ח, אבא שלי מפקד נערץ ולדבריו יש השפעה, הוא עובר מבית לבית ומטיף שעלינו לתבוע את הזכויות הלאומיות ,אבל בדרכים פוליטיות ,לחפש דרך למו"מ עם השלטונות היהודים, אבל אתם היהודים מגרשים אותו כי הוא מיצג את הדרישות הלאומיות הצודקות שלנו ,אפילו שהוא עושה זאת בדרך לא אלימה …., אז מה אני מבין מכך,שאתם לא תתנו לנו את הזכויות בדרכי שלום ?

היו לי פגישות רבות מרתקות, הייתי עם סלימאן אל שאפי כתב ערוץ 2 בלשכה של ערפאת ואחרי האינתיפאדה, שסולימן קבל  קלטות וידאו מהחמאס, הוא היה בא לביתי בנחל עוז לצפות במכשיר הוידאו שלי לוודא ולראות מה קבל, לפני שיפיץ את הדברים בטלביזיה… אבל אלה כבר סיפורים אחרים.   גייזי

 

3)הבאר בפרדס של משפחת א-שאווה : כשהחלו הניסיונות לשימוש במים מליחים (נתרנים) לגידולים חקלאים, נעזרנו מאד מאד בסיוע של משפחת אשאווה, אשר לה היה פרדס שגבל בשטחנו ובפרדס הייתה באר עם משאבה-ברוך רביב (ברוכיק) מזכיר את העזרה שקבלנו בספרו  "אלומת אור עזה" :

 

 מהספר>הפרדס של א-שאווה 

צילומי ברוכיק > קציר על הגבול 

 4. מפגשים מן הסוג האחר 

 כשנוער השביבה של הפתח באו עם עלי  זית ללחוץ ידיים בנחל עוז : 

 http://www.pbase.com/geyzi/image/100497997        

במהלך השנים  יצרתי קשרים ענפים עם תושבי הרצועה, שכמוני לא ראו את האלימות והטרור כדרך הנכונה,לפתרון סכסוכים, היו ביניהם בני משפחה משאטי בעזה ,מרובת נפשות עובדים קשה לפרנסתם "פשוטי עם" והיו ביניהם קבוצה גדולה של עובדים במקצועות חופשיים מחאן יונס, היו ביניהם פעילים מרכזיים בפת"ח לימים חברי הפרלמנט,שייצגו קו פרגמאטי המאפשר פתרון של פשרה תוך וויתורים הדדיים אנשים שישבו שנים בבתי כלא ישראלים, ובאותה העת הם ראו במדינת ישראל את המודל לחיקוי ,של דמוקרטיה, איתה ישאפו להיות בקשר. והיה גם :חיידר  עבד אל שאפי ז"ל, ראש המשלחת הירדנית פלסטינית לועידת מדריד ב 1991 , מהמתנגדים העיקריים ליאסר ערפאת ולאוסלו, היה שם מוחמד דאחלן הידוע, סופיאן אבו זיידה, ראש הדסק הישראלי ברשות, האיש ההומאני  והפרגמאטי הישאם עבד אל ריזאק, השר לעניני האסירים,  מוחמד אבו שעבן ז"ל שהיה גזבר הפת"ח והנציג הבלתי רשמי מול הממשל  הצבאי הישראלי,הוא היה האיש שמולו ואיתו יזמתי מפגשי בני נוער מהשביבה יחד עם בני נוער ישראלים, כשלנגד עינינו עמדה מטרה שכל אחד יראה את הצדדים האנושיים שבצד השני ויסלקו סטריאוטיפים,  מוחמד ראה חשיבות עליונה ליזום  לנוער שלו   פעילות יוצרת שתרחיק אותם מההפגנות האלימות בהן היו מעורבים, בפרק זמן מוגבל הוא הצליח,אבל מולו עמדו מפקדי השביבה, איתם היה בעימות מתמיד :יום אחד קרא לי בטלפון שאבוא למחסום נחל עוז,שם היה מזנון צנוע של קיבוץ נחל עוז,ומקום בו נפגשנו מעת לעת. מוחמד סיפר לי שחייו בסכנה, מפקדי השביבה רודפים אותו….  זמן לא רב לאחר מכן הוא נרצח  . כל הפעולות שלי בארץ וברצועה היו מתואמות ומאושרות ע"י הממשל בעזה , בהזדמנות אחרת באתי עם עוד 30 איש למפגש בלשכתו של ערפאת(המפגש מתועד בטלביזיה הישראלית) בכניסה הציגו לערפאת את כל אחד מהמשתתפים, אני אמנם הייתי פאסיבי בפגישה, אבל אחרי 3 שעות כשהמשתתפים החלו לצאת ,ניגש אלי ערפאת, קרא לצלם ואמר לו, אני רוצה צילום עם השכן החוקי שלי מנחל עוז> Neighbors

 

מה שעשה את השיחות האלו למעניינות ,היא העובדה שאנו ידענו כי מולנו יושבים פטריוטים לאומיים פלסטינים, שימסרו את נפשם על החרות,אבל הם מכבדים את הזכויות הלאומיות שלנו  ויעשו הרבה מאד להגיע להסדר ללא אלימות. גם הם ידעו שאנחנו פטריוטים ציוניים שנמסור את נפשנו על זכויות עמנו-אבל אנו מכבדים גם את הזכויות שלהם.

 

כשהתחלנו בשיח עם אלה שהזכרתי הם היו מאד פופולאריים ברצועת עזה, החמאס היה חלש מאד והציבור האמין שהמתונים יביאו להם גאולה.. בסופו של דבר הם יצאו מתוסכלים   ישראל לא נתנה  להם שום הישג שיוכלו להציג לבני עמם, כי המתינות משתלמת,אפילו על יציאה מגוש קטיף או נצרים , לא דברו איתם. והם מוסיפים: העם בעזה למד שבדרך השלום שלנו הם לא ישיגו דבר, וכל אהדתם עברה לחמאס שהצטייר בעיניהם כלוחם האמיתי את מלחמתם על זכויות הלאומיות (לא הדתיות).צריך להוסיף כי הדרך האלימה של הפלסטינים באינתיפאדה השנייה הרחיקה ישראלים רבים מן האמונה של דו קיום,גם כאלו שקודם תמכו בזכויות הפלסטינים. 

והיום: 

במבט לאחור אני חושב שישראל פספסה את ההזדמנות להעביר את הרצועה בהסכם   לגורמים הפרגמאטיים, נכנעה לטרור וברחה מעזה, והחמיצה את התועלת העיקרית מן היציאה מעזה : את הטלת האחריות המוחלטת על השלטון שם עבור כל טיל של קאסם ,או תקיפה על מדינת ישראל ,היא ויתרה על תגובה של מדינה המכבדת את עצמה מול ממשל שכן שהכריז עליה  מלחמה. !

 

וידאו  > מפגשים בעזה ובנחל עוז 1991 

אלבום מפגשים מן הסוג האחר בעזה ובנחל עוז : 

 http://www.pbase.com/geyzi/mifgashim    

 

   

 

 

 

 

 

 

 

מילים לשבת מאלון שוסטר ראש המועצה האזורית שער הנגב

ShaarHanegev

 

 

 

 ShaarHanegev

 

    מילים לשבת – שער הנגב – ערב שבת, י' בכסלו תשע"ג, 23 בנובמבר 2012

 שלום לחברות ולחברים,

  שדות השבר

 "גשם טוב ירד, כי נעתר האל והקמה פרחה בשדות השבר" כתב, כאילו לנו, אהוד מנור.שדות השבר שהגשם מרווה כעת הינם שדות הלחם והירק הרחבים של עוטף עזה אך הם גם שדות המשבר הביטחוני החריף שידענו ב"עמוד ענן".בפגישת בוקר עם צוות המחנכות של כפר עזה, שהתארגנו היום לפתיחת מערכת הגיל הרך ביום ראשון, ראיתי את העיניים הלאות וחשתי את הכמיהה לשקט. הבטחתי לבנות המסורות, שבידיהן אנחנו מפקידים את האוצרות שלנו מדי בוקר, שמעל עמודי הענן הכהים שהקדירו את שמי הבוקר זורחת שמש בהירה, שמחכה להאיר לנו את הימים הבאים.

  מה יהיה ???

השמש הטובה בוודאי מחכה לנו מעל חשרת העננים. האם כך גם לגבי הנמשל, היא הרגיעה המיוחלת?

המידע הכי קרוב שאני יכול לספק לכם הם דבריו של רא"לנו, בני גנץ, שהבטיח לנו אתמול, בשיחה אינטימית, שמדינת ישראל לא תחזור למציאות ששררה ביום רביעי, ה 14 לנובמבר.

 גלעד חזר מהירדןבבוקר יום רביעי, 14 בנובמבר, חצי יממה לפני שהתחיל הרעש הגדול, פגשתי את אמא של גלעד והיא הראתה לי ציור של בנה בן השלוש ("שלוש וחצי", מחדד גלעד), שהגננת ביקשה ממנו לצייר את הבית שלו: הבית, בעיניו של גלעד, הוא קו סגור ובתוכו שתי נקודות אדומות, "זה הצבע האדום" הוא מסביר. צה"ל יצא למבצע בכדי להחזיר לגלעד את הטוב והחמים למושג "בית" וגלעד יצא עם משפחתו לאשדות יעקב איחוד. אמא אומרת שהפספוס הסביר שם ליונתן אלתר (יוזם הארוח):"בבית יש צבע אדום ובומים, בגלל זה באנו לפה; כשיהיה שקט, נחזור הביתה". היום חיבקתי את גלעד ואחיו ששבו לביתם.   שעתכם היפה (רשימה ראשונה)מדי יום במהלך השבוע הסוער יצאו מאות רבות של ילדים משער הנגב לפעולות הפגה ברחבי הארץ, משפחות רבות מצאו פינות חמות להתארח בהן ומרכז הקל"ה, מוקד תיאום הצרכים והמשאבים שלנו, הוצף בפניות של ארגונים, עמותות, ובתי עסק שפתחו ליבם וכיסם. חובקנו בימים אלו על ידירשימה לא מלאהאורחן רוחמה, הנוער העובד והלומדהצופים, תרבות לישראל, הסוכנות היהודיתהחוויה הישראלית, החברה למתנ"סים, המרכז הבינתחומי בהרצליה, עיריית תל אביב, עיריית גבעת שמואל, מרכז המועצות האזוריות, המועצות האזוריות משגב, עמק הירדן, רמת הנגב, דרום השרון וגליל עליון, התנועה הקיבוצית והמושבית, אשדות יעקב איחוד, אפיקים, אילות, מושב שדה ורבורג, הקונגרס היהודי העולמיעמותת תקווה לישראל, בית ההארחה אברהם בירושלים, הקרן לידידות, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, ביטוח חקלאי, משרדי החינוך, הנגב והגליל, הרווחה, הפנים והבטחון. לא נשכח המון, מאות (!), אנשים פרטיים וארגונים שהתקשרו להציע עזרה בהדרכת טיולים, חבילות שי ובאירוח. לכולם אנחנו אומרים בלב נרגשתודה חבריםבשבוע הבא נשלים את שורת המתנדבים והמחזקים.לחיים, מחנך כותבת לי טל שוורץ, מנהלת החינוך החברתי במתנ"ס: "אנחנו חייבים תודה ענקית לצוותי ההדרכה ביישובים שהחזיקו את הילדים בכל תנאי, גם כשרבים יצאו להתאוורר, יום אחר יום אחר יום, חלקם לקחו אחריות על בתי ילדים שאינם שלהם בשגרה, חלקם מדריכים שנקראו לדגל אד הוקחלקם בוגרי יב' וחיילים משוחררים אשר רגשות המחוייבות שלהם לילדים וליישובים גברו על כל רצון להעביר שבוע מחוץ לאזור. אני גם חייבת תודה ענקית לצוות חמ"ל הפגה שעבר איתי השבוע, לצוות המל"ש שלנו שהדריך ללא הפסקה וכן לצוות הקל"ה שסייע רבות." ואני מוסיף בהערכה את ההורים וממלאי התפקיד שלקחו אחריות על חבריהם וקהילתם שהתרחקו לכמה ימים מהאזור המופצץ ונטלו חלק במציאת טעם למפגשים של הפגה וחברותא, במהלך הימים הביזאריים הללו. ועוד נאיר כאן באור יקרות את המחנכים בגיל הרך ואת המורים בבתי הספר, שנשאו על שכמם את נטל החינוך בשיגרת החירום ההזויה, עד ליום רביעי ההוא וימשיכו בכך, בתיקווה לשינוי יסודי, ביום ראשון הקרוב.  מאחורי ראשי התיבות עם בוא השקט ולקראת האתגרים הבאים אני מודה לכם, עובדי המועצה, על ההירתמות יוצאת הדופן, שאינה מובנת מאליה; כראש הארגון שלכם, אני גאה בכם על המקצוענות, על המסירות, על החברות שגיליתם.    מתנדבים רבים פעלו לצד ממלאי התפקיד בישובים ובמועצה, בחמ"לים, בחפ"קים ובצח"ים. מתחת לכל ראשי התיבות הללו מסתתרים חברים צעירים ומבוגרים שחירום זה הזמן שלהם לתת את כל כולם, בשעות משונות, בתפקידים לא שיגרתיים, במצבים אבסורדיים. חשבתם על מנהל קהילה שמסיע קופסאות מזון לעובדי המפעל שנפגע מרקטה, כאשר כל שניה עלולה להתפוצץ עוד אחת? על ראשי המפעל הגדול שתחת איומי רקטות ומרגמות מחליפים טרנספורמטור שנפגע ורעפים שהתרסקו בדאגה לכושר הייצור ולציפיות הלקוחות? על הסבתא שמסבירה לנכדתה הדואגת ממרכז שהיא מוכרחה לחזור הביתה ולמחרת מתייצבת במרכז המידע במועצה? על עובד מחוץ לאזור, שמתייצב לאחר עבודתו השיגרתית למשמרת של ניהול החמ"ל במועצה? על ראש צח"י שאינו פטור מעבודה בעיר אבל הוא נשאר בבית "ועל המשכורת נדבר בשש אחרי המלחמה" הוא אומר? על עובדות ועובדים שמפחדים, מה יותר טבעי מכך, ונושאים עימם את משא הפחד אל שעות הפעילות הארוכות?  מהי גבורה, חברים? לא העדר הפחד אלא היכולת לפעול, למען הזולת, למרות החשש המוצדק.   שירו אחים

בין ההפצצות והזכוכיות השבורות, בין הכמעטים המבהילים והמתחים המובנים, מדי ערב נפתח החמ"ל רחב הידיים של נחל עוז לחברים במקום. לוח האירועים כלל: יום חמישי הראשון-   ערב מרקים וגבינות בטעמים, יום שישי – עקב התרעות הייתה קבלת שבת מאוחרת עם קפה ועוגה, מוצ"ש-  סרט + מרק עם באגטים, ראשון – מופע ג'אז, קפה ועוגות (שלישיית אמיצים מתל אביב שחיפשו שבוע קודם "את המקום הכי אקסטרים"), שני – צוות מלהקת הנחל ו"הפלאפל של איתן", שלישי – אופירה גלוסקא וורדינה כהן, לחמניות עם נקניקיה וסלטים, רביעי – מנוחה… אמש – צמד שהורכב ייחודית ל"עמוד ענן".    ובכפר עזה, הערב, תתקיים ארוחת ערב משותפת בחדר האוכל ובסיומה ערב שירה עם שרהל'ה שרון, אחות של יונתן אלתר (איזו משפחה!)…שמגיעה בכל מתיחות והגיע הזמן שנארח אותה בסתם אירוע של שמחה ורגיעה. ווריאציה על מר – מתוק      /  יוני שחם, חבר קבוץ גבים ואור אדם, מהקבוץ העירוני "מגוון" בשדרות, כתבו ויוני הלחין: "צבע אדום" .

שבת שלום, אלון

אלון שוסטר

נייד: 054-6755111

E-mail : [email protected]

 

לפרטים נוספים

www.sng.org.il

 

 

 

 

גייזי:ישובי עוטף עזה מופקרים

 

וידאו>ישובי עוטף עזה מופקרים

ד"ר ראובן פדהצור טיס קרב לשעבר בחיל האוויר. וכיום קברניט בארקיע.

 מומחה בנושאי בטחון ואסטרטגיה. מרצה בכיר באוניברסיטאות בארץ.  

זמן למנהיגות בעוטף עזה 

 

הסקייגארד > מערכת יעילה להגנת עוטף עזה  

 

וולקן פלנקס>מערכת תותחים אוטומטית  יעילה נגד טילים מטווח קצר

 

דו"ח מבקר המדינה על המחדל בהצבת מערכת וולקן פלנקס  

 

יש לגשת מיד להצבת מערכות הגנה לישובי עוטף עזה

די להפקרת היישובים !

גייזי 

כצלה(אברהם כץ עוז): למייסדים לותיקים ולבנים , ולחברי נחל עוז

Alumis_house

 

   זיכרון רחוק לאור  ההפגזות האחרונות  שכמותן לא היו מעולם   במספר ובנזקים.

Alumis_house

ביולי  1953  כשהגענו  להאחזות      נחלאים  א'  היא  נחל  עוז .היו  במקום   כעשרה  צריפים  , חדר  אוכל ומטבח , מגרש מסדרים, חדר נשק , מקלחת  ואורווה , גם  לול אחד  היה  וגם  מחסן  תבואות (הקיים עד  היום, ושאגב  גם   המחסן וגם  הלול  ניבנו  על ידי  הנחלאים   הבודדים עצמם  מבלוקים  שפורקו  מחורבות  בארות יצחק  העזובה)  בתהליך בניה  היו  ארבעה  בנינים  חדשים,  הם  בנינים  א,ב,ג,ד.  הייתה  גם  סככת    מתבן וסככה  של מכונות  , וסככת  גנרטור ,  שסיפק את החשמל אבל  רק  בלילה.  בדרך לעמדה  קדמית  היה  הבונקר  הראשון  שקיים  עד  היום.  העמדה  הקדמית לא  הייתה  מסודרת כלל. (זו  הגבעה  שבגללה    ובגלל  המשלט  העזתי  שממול , הוקמה  היאחזות הנחל  הראשונה, ולאחר מכן  הקיבוץ.)  מחזורים של מתנדבים  מהערים  השונות  בארץ , בעיקר   דרך מועצות  הפועלים של  ההסתדרות , הגיעו להתנדב .(שבוע) לחפור  את  החפירות והעמדות  של  גבעת  העמדה  הקדמית ,  חפירות  שכללו את  העמדות  של מכונות היריה –  הבזות.   העמדות של  המרגמות  81 ממ  שהיו חלק מהנשק   שסופק לקיבוץ , ציוד  הנשק  כלל   גם רובים  צ'כים  וסטנים , היו  גם  שני מטולי פצצות על טנקים מסוג פיאט כמה אקדחים וגם  שלושה  מקלעים    מסוג 34 M.G.  המתנדבים  חפרו, ודיפנו בפחים  וקלונסאות  ברזל את  כל  תעלות  הקשר שבין  העמדות ואת  העמדות  עצמן .  גם  במתחם של  העמדה  הקדמית וגם  בחלק  של  גבעת  האגודל. וכן  מתחו   המתנדבים מחדש את גדרות התיל סביב לעמדה  הקדמית  והאגודל. המרחק  המדוד  בין    העמדה  הקדמית לבין עלי  מונטר -הגבעה   ממול  בעזה , הוא  בדיוק  שלושה ק'מ , וזה  גם  הגבול  העליון  של מרחק   הירי של  מרגמות 81 ממ. מזה  נובע    שהיה  צריך להוסיף "מטענים "על הפגזים  כדי להגדיל את  הטווח  של  הנפילות , ומזה  גם  נבע   אי  הדיוק  של  הירי  על  הקיבוץ מצד  עזה.  הפגיעות  הראשונות מההפגזות בבתי הקיבוץ היו לפי מיטב  זיכרוני  ב1955 . והנפגע  היה  חדר  המשפחה בבית א'. החדר של אילנה ואיתן  עלומי  שנהרס  כולו. מאז  היו  עוד  הפגזות   מי  ספרן  , ומוקשים  בשדות וירי ישיר ועקיף ,  בששת  הימים  היו  פגיעות  קשות  ברפת    לא  היו  נפגעים  אבל  נהרגו  ונאלצנו להרוג ולשחוט כ-23 פרות .  גם סככת  הרפת  נהרסה.  היו גנבות רבות  מספור  של ציוד  השקיה , היו  גנבות  של  תבואה וגידולים, היו מסתננים, כולל שיירות בין עזה לחברון שעברו דרך שדותינו  היו שריפות של שדות ונהרגו  גם  חמישה  מחברינו. ועם  כל  אלו    הקף  נפילות  ופגיעות  כמו  שהיו  אתמול  שלשום  לא  היו  אף  פעם. ותמיד אחרי מצב של התחממות הייתה גם מלחמה .

  היו  בינינו  שחשבו  שאת  עזה  צריך לעזוב , אין לנו מה לעשות  שם ,  גם אני  הייתי  בין  הטוענים לצאת  מעז  בהקדם  ואף  הגשתי לכנסת מסמך  שנקרא  היה    ב-1978   "לצאת מעזה תחילה". זה לקח לאריק  שרון  כמעט  שלושים  שנה להחליט  שאת  עזה יש לעזוב מסתבר  שהחלטה על     צריך להכין אותה    טוב בהסכם  יחד עם  הפלשתינאים, ויש  גורסים  שכלל לא  היה צריך לצאת.

  כשהגענו  לנחל עוז  היו  ברצועת  עזה  כ 300 אלף  פלשתינאים . כיום  אין להם  פספורט ואינם יכולים לזוז מספרם היום מליון ורבע        והם  מכפילים את  עצמם  כל  14  שנים    בעוד  25  שנים  המספר יהיה   5  מליון  נפש.(חמישה מליון) וישראל ממשיכה להתעלם ! יש  טיפשים  שחושבים  שזה יסתדר לבד, יש  טיפשים יותר  שחושבים  שהיה  צריך להישאר  שם  לעוד  שלושים  שנה או לנצח. זה  לא! לא חשוב מי  יושב  שם ומי  שולט  שם , הכרח   למען מדינת ישראל  להידבר  ישירות , או  דרך  …, זה לא  פשוט  ,וזה  גם יעלה לא מעט,  אבל  כמו  בהרבה נושאים, אין  ברירה וכדאי  לעשות  זאת  עכשיו , מאשר לחכות עוד  25  שנים.  כי שום  דבר טוב לא  הולך לקרות לבד.

אברהם כץ עוז

 

גייזי –הערה: תקריות האש בשנות החמישים היו יזומות ע"י משה דיין שדגל במלחמת יש ברירה, מלחמת מנע נגד מצרים, במסגרת תקריות האש שיזם לקדם את המלחמה ,הוא הציב בקיבוץ נירים סוללת תותחים ובנחל עוז סוללת מרגמות כבדות 120 מ"מ, אשר משם ירו לעזה, בתקריות שדיין יזם.בתגובה המצרים השיבו אש למקורות הירי ופגעו בנירים ובנחל עוז, ישראל הגישה תלונה לאום והמצרים טענו (בצדק) שצהל מסתתר בין אזרחים…. במלחמת ששת הימים בקשנו מהצבא שיוציא את סוללת המרגמות מהקיבוץ והן הועברו למטע. זה לא דומה למצב היום, כשהחמאס מחפש מטרות אזרחיות לפגוע בהן.

שרון היה עסוק 30 שנה בהקמת ישובים בעזה ובסוף ברח משם בלחץ החמאס, ובלי הסדר(שגיאה טראגית) אפשר היה להעביר את הרצועה בהסכם לרשות הפלסטינית , אבל הממשלות ,גם זו של רבין ,החזיקו את ההתנחלויות כקלף מיקוח.   אני מסכים עם כצלה שיש לחפש פתרונות יזומים על ידינו ובמו"מ מדיני.  במדיניות של היום שב ואל תעשה,מה שקרה בעזה יקרה גם בגדה המערבית.

גייזי

 



________

שמוליק פרידלר ליהודה להב/לנדסברג : שיח בני רחוב ד'

שמוליק פרידלר ליהודה לנדסברג : שיח בני רחוב ד'

בודאי שזוכר אותך יהודה. שינית פשוט את שם המשפחה מבלי לקבל את אישור הרחוב לכך וחבל.מילא שהיית שכן של גייזי שצעיר מאיתנו בעשר שנים או גדול, מה זה משנה ?, (לנו), היית גם שכן לבת כיתתנו נחמה נדיב ,שמשום מה לא הגיעה לכנס וחבל…את אימך אני בודאי זוכר כמו גם את "מרים הקופאית" דודתו של רעי כאח לי שי, שהיה לו כסא קבוע בבית-העם  בשורה 16 שאחרי המעבר והרבה ילדים שהעזו להקדים ולתפוס לו את הכסא בהצגות יומיות "ללא מקומות מסומנים", ואם רצו לחזור לאבא ואמא אחרי הסרט בשלום…עברו לראות סרטים בקולנוע "אורות" במוצקין, (אימו חנק'ה ניהלה את הקופה ב"ספיר" בביאליק …

בשמחות יהודה,

שמוליק

 

אמנון ליסובסקי : לגייזי שלום

 היתה לי הפתעה מאד נעימה כאשר אחד

הנכדים שלי גילה באינטרנט את הברכה

   שערכתם ליום ההולדת  שלי.

תודה על הברכהותודה על הפעילות

   הברוכה בשימור הקשר בין בני הקריה שלנו. ד"ש לאבישי.

 

אני מצרף למייל סיפור שקראתי לאחרונה ומתקשר לקריה של פעם.
מעניין אם מישהו יזהה את הנפשות הפועלות.

 

בתודה ובברכה
אמנון ליסובסקי


מגייזי לאמנון

 אמנון יקר, הקדמת אותנו בשנתיים כשנכנסת לגיל 80

  ואנו הצוציקים מאחלים לך רק בריאות ונחת.

הסיפור אותו צרפת כבר התפרסם באתר לפני שנים

וכן גם  נשואת הסיפור זיוה קרונזון  בת הקריה 

http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157622675231667  

http://www.gshavit.net/site/wordDocs/Roots/KronzonCeremony.htm  

http://www.gshavit.net/site/wordDocs/Notices/KRONZON.htm

 קטע הוידאו באחד הקישורים הוא מפורמט ישן ובקרוב יוחלף לחדש,

גייזי

 

כצלה מזמין למפגש : ציורים ושירים

   

תערוכת הציורים השנתית של כצלה: ישן וחדש,

שירים עם שרה'לה שרון, שירי תנועות הנוער, ושירת הגבעטרון

מפגש עם נשיא המדינה ,מזכיר התנועה הקיבוצית וראש עיריית ר"ג המארח,

ואחרון חביב: מפגש חברים מרגש ומרתק מיטבתה ועד הבקעה,

 

 

 

האלבום מן המפגש

שמוש באלבום:

פותחים את הקישור למעלה > לחיצה על תמונה זעירה מגדילה את התמונה

מעל התמונה יש סימון למעבר לתמונה הבאה או לחזרה

לחיצה על סימן + או על התמונה מכניס אותה לרקע שחור

בצד ימין לחיצה על  ALL SIZES  פותח חלון לבחירת גודל התמונה

מעל התמונה DOWNLOAD   לשמירת התמונה במחשב

חניה עם העכבר על תמונה זעירה  מראה את מספר התמונה

 

מצגת מובנית של האלבום    

וידאו>המפגש

וידאו > שמעון פרס בא לחגוג

 

 

 

גייזי: האם הממשלה נכנעה לטרור מרצועת עזה ?

התשובה לשאלה הזו לפי דעתי היא כן: הממשלה נכנעה לטרור, זה לא היה קורה אם התקפות הטילים היו מגיעות לקיסריה ! מאז יומה הראשון של הממשלה נערכות מרצועת עזה  עשרות ואולי מאות תקיפות של טילים, באזור הדרום על כמיליון מתושבי ישראל, המיליון תושבים האלו הם בני ערובה של ארגוני הטרור בהסכמה בפועל של ממשלת ישראל,כל תקיפה של הישובים בדרום מסתיימת ב"פעולת תגמול" לצאת ידי חובה בסגנון שנות ה-50 ובהשארת חופש הפעולה לארגוני הטרור להחזיק את תושבי הדרום כבני ערובה, בכל עת שיחפצו ישלחו טילים יערערו את שיגרת חייהם ויגרמו להורים אחראים לחפש מקום במרכז הארץ. מה צריכה להיות תגובת הממשלה לשחרור בני הערובה הדרומיים ? פעולה נחרצת שתסלק את איום הטילים על תושבי הדרום-זו חובתה הראשונה והעליונה של ממשלה, להגן על אזרחיה-ממשלה שלא עושה זאת היא בוגדת באזרחיה ! יש כמה אפשרויות לסלק את האיום, אבל  ביצוע כל אחת מן האפשרויות האלו גורמת לממשלה פיק ברכיים, הממשלה לא מוכנה לשלם כל מחיר בכדי להגן על תושביה…… מעשה מחוייב המציאות לפני כל דבר אחר.

אלא אם כן יהיו אלה תושבי קיסריה והרצליה -או אז תבוא תגובה הולמת  לחומרת המעשה   !

 גייזי