בניס (דן בניהו מעין גדי ) : זיכרונות קרית חיים,

הגעתי דרך האתר לחומר על התקפת הלח"י על בתי המלאכה של הרכבת. בזיכרוני שמורה תמונה מאותו לילה של מרדף חיילים בריטיים אחרי לח"י ממש על יד הבית שלנו ברחוב י"ט שהיה סמוך למחנה הצבא הבריטי.

בחומרים שקראתי  על האירוע לא מוזכר שברחו דרך קריית חיים. אם אכן ברחו דרך קריית חיים, יכולים היו חלק מהם למצוא מסתור בבתי התושבים ?   בניס 

 

גייזי :  כידוע הקריות היו בתוואי הנסיגה של אנשי הלח"י, שנתקלו שם בשריוניות בריטיות שפתחו  עליהם באש,

חלק נהרגו וחלק הצליחו לברוח, בסביבות הקריה,כך שלזיכרון של בניס יש יסוד גם אם הפרטים לא מצוינים בכתובים ,

  זיכרון ילדות הוא ערך חשוב לשימור.

יענקלה מלמד מקבוצת כנרת : על הרפת בחיפה

רפת החלב בחיפה

ידידי יענקלה מלמד מקבוצת כנרת שלח לי את הסיפור המעניין,

 בו תופס נחום רוזנפלד מדגניה ב' מקום נכבד, נחום אותו הכרתי

מנעורי,היה אורח קבוע בבית הורי כשהיה בחיפה והוא ששחרר

את אחי דוביק, אורי גלין ואת יעקב בעל תשובה ,מהמעצר במחנה

עתלית לאחר השבת השחורה,וחגגו בסעודה על שולחנה של אימי

בקרית חיים..           גייזי

איתן הלפרין- עוד על פרנקה המורה לתזונה

קראתי את הכתבות על פרנקה,נזכרתי בפרטים נוספים המעידים על אופייה והערכתנו אליה למרות שהייתה מפחידה.כאשר היגענו למסעדה לתורנות,לאחר ביקורת הניקיון,ידיים ציפורניים, כל תלמיד לבש סינר לבן הבנות מטפחות ,הבנים כובעים וכל אחד נשלח לעבודתו במטבח בהכנת האוכל או בחדר האוכל.השולחנות היו ערוכים בסדר קבוע הצלחות עם סמל "הדסה"כאשר הסמל מלפנים והספלים כאשר הסמל "הדסה" נוגע בסמל שעל הצלחת וכמובן הסכום באופן מדויק .התורנים היו אוכלים את הארוחה לפני הגעת התלמידים כדי שיהיו חופשים להגיש ולעזור.העובדים במטבח היו חייבים לטעום מהאוכל שהכינו ולהביע דעתם עוד לפני שפרנקה טעמה והחליטה.   פרנקה גם העבירה שעורי תזונה בכיתות הביאה ציורים תמונות ופלקטים על מאכלים ,אבות המזון.כן,למדנו ממנה הרבה.וכך זוכרים אותה. 

  איתן  

  
טבלה >
אבות המזון שבגופנו 

גייזי: אני זוכר מפרנקה את כנוס התורנים במטבח לארוחת 10 והסברים על אבות המזון וחלקם בארוחה היומית,הסדר והניקיון שבהם הצטיינה פרנקה ועליהם חינכה אותנו ,רק מעידים על ערכי התרבות שהיו טבועים באישיותה.

מחי אלופי ליורם סתו :אליפות הקליעה בפיקוד צפון 1960

 יורם שלום!

כפי שהבטחתי-הסיבה להתעניינותי:

כשקראתי את ההתכתבות בעניין אליפות הקליעה בפיקוד צפון 1960 זיהיתי גם אני כי מדובר ברפי פלס מנאות מרדכי.ברבות השנים רפי עזב את הארץ וחזר למולדתו. ב 5 ביולי 1997 לרגל מלאות יובל לאחד מחניכי,ערכנו מפגש ותיקי נבחרת ישראל בקליעה ברובה אולימפי,שנערך במטווח הלאומי בהרצליה.רפי פלס טרח והגיע במיוחד ממקום מושבו בהולנד.הנה יריבך דאז בתמונות שצולמו במפגש ונשלחו אלי לבקשתי.

להנאתך,

בידידות חי .

 

כנס קלעים בהרצליה-1997

 

כתבה קודמת:

אלי רביד(לישי) : "זהירות צולפים "

 

אבישי ברק : הסיפור המרגש של חברנו יוסף שפר

מצורפת התכתבות מרגשת ומופלאה של סיפור מופלא, שקבלתי מיוסף שפר ,שוודאי יעלה אצל רבים מגולשי האתר זיכרונות מימים עברו. 

שבת שלום- אבישי ברק. 

 

מיוסף שפר :לחברי וידידי שלום רב

לאחר התלבטות לא קטנה החלטתי שבימים חמים אלה, תקופת בין המצרים, כאשר אין מלך ואוי לנו, אולי הספור הבא יהיה משב רוח מרענן. לפני שבוע כהרגלי בבוקר השכם פותח אני את עיתון הארץ מעיין בו ומוצא בין דפיו מודעת אבל גדולה על אדם בשם שבח לרנר שהלך לעולמו בשיבה טובה. מכיוון שהשם היה מודגש הוא הסב את תשומת לבי ומיד נזכרתי שלפני 66 שנים בשנת 1945 קבלתי מכתב מחיל עברי שלחם באיטליה במלחמת העולם השנייה במסגרת הצבא הבריטי. על המכתב חתום שבח לרנר. הסקרנות לא נתנה לי מנוח וחיפשתי את המכתב ששמרתי כל השנים. מצאתי אותו ואכן השם החתום זהה למודעה.

כידוע אנו ילדי בית ספר לילדי עובדים בקרית חיים מדי שנה שלחנו משלוחי שי לחיל דרך הועד למען החיל דאז. כל ילד שלח חבילה עם ממתקים, סבונים, ספרים וכמובן מכתב. כל השנים כמעט ולא קבלנו תשובות לאכזבתנו. בחבילה ששלחתי ב 1945 צינתי בפני החיל שעד היום התאכזבתי. להפתעתי לאחר מספר שבועות קבלתי תשובה מחיל עברי. מכתב של 3 עמודים, פונה אלי כמו לאדם מבוגר ומספר ספור מרתק על אודותיו. המכתב מדבר בעד עצמו. כל השנים שמרתי את המכתב. השלב הבא היה לדעת האם המנוח זה אותו שבח לרנר. השגתי בדרך לא דרך את הנייד של בנו יורם. התקשרתי אליו, הבעתי את תנחומי ושאלתי בדחילו ורחמו אם לא טעיתי בזיהוי והאם אביו שרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושרת באיטליה. תשובתו המידית הייתה כן. גוללתי בפניו את ההיסטוריה של המכתב, הוא כמובן מאוד התפעל וציין שזה מפתיע התזמון של המקרה וששמרתי על המכתב תקופה בה ארוכה. היות והמכתב מסוגנן ועם תוכן מרגש ומעניין, בקש ממני שאשלח לו עותק של המכתב. שלחתי ולמחרת בבוקר הוא פנה אלי כולו נרגש ונפעם מכל הסיטואציה. במיוחד נרגשת אמו שהיא בת 96. הוא הודיע לי שמיד לאחר השבעה הוא רוצה לבוא להיפגש ולספר מה עשה אביו במשך 66 שנים אחרי המלחמה. הוא ציין שאביו היה אינטלקטואל ואיש ספר והוא גם כתב.

לסיום מצורף המכתב, מלא אופטימיות ואידיאליסטי מה שחסר מאוד היום. מחכה לתגובתכם.

יוסי שפר

המכתב של שבח לרנר ליוסף שפר:  

עמוד מס. 1    

עמוד מס. 2    

עמוד מס. 3   

 

המכתב 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

חנוך שחר זוכר לטוב את יהודה מצלר ז"ל

חנוך שחר זוכר לטוב את יהודה מצלר ז"ל- על הבנה והסיוע שהרעיף עליו ובהם עזר לו להתגבר על קשיי הקליטה של ילד יתום ניצול שואה לא קל להיות עולה חדש,במיוחד מחוסר אמצעים,אחת הדרכים לעזור לאוכלוסיה מיוחדת,היא  לתת להם להבין ,עד כמה הם רצויים, גם בזכות כישרונות בספורט . "הכרתי" פעם ילד,בן 12  ,שהסתגר בגלל שחשב שהחברה לא מקבלת אותו,הילדים בני גילו הציקו לו  מילולית, עד ידי כך שהתבייש ללכת לבית הספר,רק המורה להתעמלות, הבין את מצוקת הילד,וגם גילה את כישרונו, במקצועות הספורט  התברר  שהילד שזורק את הכדור הוקי רחוק מכולם, רץ 60 מ' מהר מכולם,קופץ   למרחק  רחוק מכולם. באחד הימים ,ארגן המורה להתעמלות תחרות א"ק, בין כמה בתי ספר,ועודד את הילד המסוגר להשתתף ,בלא פחות מ-4 מקצועות, הילד ניצח בכולם  ,המקצוע ה-4 ואחרון  היה 600 מ',וגם בו ניצח הילד את אלוף הנוער הארצי,כבר מתחילת הזינוק פרץ הילד הדחוי,והוביל כל הדרך לפני האלוף,שבסיום קובע גם שיא ארצי לבני גילו,אז ,בזמן 1.40.01 ,מאז אותו הילד ,נעשה מבוקש בחברה,שהמורה להתעמלות סייע  רבות לשיקומו  ודחף אותו להצלחה – אחרי 40 שנה,נערך כנס מחזורים לאותו בית ספר,  שלא היה אלא בית ספר ,א.ד. גורדון ,בקרית חיים המערבית , לכנס הגיע  גם המורה להתעמלות שעבר את הגיל ה- 80 , מרבית הבוגרים של מחזורי בית הספר,א.ד.גורדון,לא זכרו את התלמידים המצטיינים בחשבון ,עברית ,היסטוריה ובכלל ,אך כולם זכרו את הילד הביישן והמסוגר ,שלעגו לו בתחילה בשמות גנאי,שהיה האלוף בבית ספרם בתחילת שנות החמישים.  "הילד" שכבר היה בן 50+ ,פגש את מורו להתעמלות  ושאל  "מה הניע אותך ,כל כך  לעודד אותי ולשפר את מעמדי החברתי  ,ענה לו : אני כמוך עברתי את התקופה בשנים 1941-5 , לכן גם הבנתי את הבעיה שלך כילד , הוצאתי אותך מבידודך ,בזכות הכישרון שלך בספורט,  אם לא לא הייתי תומך בך,היית  הולך לאבוד  ,זהיתי אותך במצבך הקשה ביחס לחברה ,שלא הבינה מצבך ועוד הייתה משפילה אותך.שמו של המורה להתעמלות שמותר לגלות  ,יהודה מצלר ז"ל,שהיה גם בין מקימי מכון וינגיט  ב- 1957 ,שבשנה זאת גם נערך אימון ראשון לנבחרת ישראל,לפני המכבייה ה-5 ,אלי הוזמן גם אותו הילד לנבחרת ,בזכות אותו מורה להתעמלות הדגול יהודה מצלר ז"ל,ואת שם הילד קל לגלות, שהוא דוגמא אחת מרבים שהספורט סייע  להם,להתקבל בחברה ובחיים.

  חנוך  שחר 

תמונת מחזור ביה"ס גורדון במערבית

תמונת הילד חנוך  

חנוך ראשון בתחרות אליפות ישראל 1956