פרק ל"ג : אִישָׂב – אִישָׂבוֹן – אִישָׂבוּת במקום anti aging

 

 

מָשָה  מִנִּבְכֵי  חֶלְשוֹנוֹ

      פרק  ל"ג                  מאת משה ברק-גבת

 

אִישָׂב – אִישָׂבוֹן – אִישָׂבוּת

במקום

ANTI  AGING        

                                                                            

 

המונח האופנתי ANTI AGING , "עלה לארץ". אך אף שהתאזרח בציון,

הוא חי אתנו רק בשמו הנוכרי. השם בן שתי המלים פירושו "נגד גדילה בגיל".

בשפתנו נכון יותר לומר "נגד הזדקנות".

כדי לקרוא לתופעה בשם עברי אני נוטה לתרגם את המילה "ANTI" במלית

השלילה העברית "אי" ואת המילה AGING לתרגם לשורש של "שׂיבה"

 בצורת "שׂב".

כך יתורגם הביטוי ANTI  AGING למונח עברי "אי-שָׂב", שנוכל לכתוב במחובר

 "אישב"  במשקל פיעָל, כמו סימן, עיקר, איכר, וכו'.    

בדרך זו ניצור פועל תלתני חדש בעברית "אשב".

כך נקבל בעברית משהו שאין בשום אופן באנגלית ובשפות הלטיניות – פועל

שמשמעו "לפעול לעצירת הזקנה".

הפעל "אשב" בבנין פָעל: בעבר אשבתי, אשב, אשבנו, בהווה – אושב,

אושבת, אושבים; בעתיד – אאשב

נאשב;

אדם שביצע ANTI  AGING , ייקרא  "אישב" בזכר, "אישבה" בנקבה

לתופעה ניתן לקרוא "אישָׂבוּת" כמו איכָרוּת, ואם היא לטווח קצר ניתן לקרוא לה

 "אישָׂבוֹן" כמו עיקרון.

פרק כ"ג : כריזות הרוכלים בחיפה וקרית חיים בימי ילדותי ונעורי המוקדמים

"כריזות"   במדור שירי השכונה והרחוב ,מספר משה את פרשת הכריזות

ומחקה את כריזות הרוכלים בקולו

כריזות רוכלים: 

בחיפה  של שנות ה-30 במאה העשרים היו פרקי הווי משותפים בגבולות שבין השכונות היהודיות והערביות. כמי שגר באזור שכזה ברחוב השומר, אני זוכר היטב את כריזות הרוכלים הערביים לרוב  בתערובת של מלים ביידיש ועברית. החלבן עבר בין לקוחות קבועים, אליהם העביר את החלב במהירות שלא יחמיץ, ולא נזקק לפרסום. עגלת הלחם והקרח, עסקו בהספקה יומיומית קבועה, על כן לא קראו קריאות והסתפקו בצלצולי פעמונים. לעגלת הנפט לא נזקקו על בסיס יומיומי, ולכן לא היה ידוע מתי תופיע. לכן היו מוכרי נפט שקראו בקול "נייעפט" כצורה מתמשכת של המילה "נפט" היו רוכלים שמכרו "דבר חם". רוכלים ערבים הכריזו "כעק סוחון" כשהציעו כעכים חמים מצופי שומשום. יהודים בעלי דוכן פלאפל קראו: "פלאפל חם" אל העוברים ושבים. בעל דוכן ערבי, נהג אפילו לשיר: "עיש ופלאפל, טייבין סיחנין, זכין", שזה "לחם ופלאפל, טובים, חמים, טריים". לאחר מכן למדו שהיהודים קראו ללחם שלהם במילה העברית "פיתה", והחלו להכריז בהעדר פ"א בערבית "ביתה פלאפל".במכירת כעכים, היו הרוכלים היהודים מכריזים על טריותם במלים: "כעכים טריים" ואילו הערבים הכריזו על חומם של כעכיהם הגדולים מצופי השומשום, ואמרו "כעק סוחון" כלומר "כעכים חמים".בגלל דמיון הצליל לאימרה "קאק זיך און" ביידיש "חרבן במכנסיים". בדרך זו הפך "קאק סוחון" כינוי של "חסר כישרון" של "מסכן" וכו'

"נקניקיות חמות" עם הדגשה על ההברה "וֹת", השמיע רוכל יקה, על המדרכה מול "בית השעון". זה "חלוץ", שהחליט כנראה כי אין עבודה המבזה את בעליה. חבוש כובע טבחים לבן, עם תיבת פח מצופה ניקל על בטנו, תלויה בחגורה על עורפו. בתיבה היה מקום ללחמניות, לחרדל, ולנקניקיות החמות אותן הגיש בתוך הלחמניה.הרוכלים הערביים שבאו לרחובות קרית חיים עם עגלה עמוסת אבטיחים קראו: "יאללה יא בטיח, עלא סכין". שבעברית פירושו, "קדימה האבטיחים, (בטיב תיוכחו) לפי הסכין". רצה גורל הלשוןשהמילית "אלא" שפירושה בעברית "לפי" דמתה לצירוף העבר "על ה…" וכך נוצר המכתם המוזר חסר ההיגיון העברי "אבטיח על הסכין". הרוכלים היהודים בשפת הים או במגרש הכדורגל קראו "גזוז קר", "חמוץ מתוק". רוכלים בככר החיזבה הערבית הכריזו "תמר הינדי מועצ'ני" משקה תמרים. וכן גם "אמבר" שאינני זוכר מה זה. רוכלים שעברו ברחוב השומר מכרו לימונדה בקריאה "למון חאמון" כנראה "לימון חמוץ"

רוכלים יהודים הכריזו על "אסקימו, ברייקס". אסקימו היה השם המקובל בשנים ההן לשלגון, המילה רוכל אחר, גילה את הדמיון בין בוזה שהיא גלידה, לבין בוזמבו, שהיה גיבור אפריקאי בסרט שהוקרן בארץ בשנים ההן, והוא שר: "בום, בוזמבו, בוזה אסקימו". רוכל ערבי אחר, שעבר בין בתי השכונה ברחוב השומר, חיבר ממש שיר: יאללה יא עמא, יא בוזה, חליבול למונו שוקלאטה" קדימה גלידה, שלגון, חלב, לימון, שוקולדה. הבדואיות היו מגיעות עם קדרות הנחושת על ראשן, וקוראות "תאוחדו לבאן" ובעברית "תקחו לבן" היו כריזות בעלי מלאכה, בתערובת שפות. סנדלר קרא: "בסללח קנאדר" או בעברית "מתקן נעלים" "מתקן פרימוס" במתיחת הסיום "מתקייען פרימוס", הציע תיקון המשאבה וראש הפרימוס שלא פעל.

"מחדד ("מחדייעד" לא משחיז) סכינים”. אומן עם עגלה שבתחתיתה היתה דוושה, אותה הניע ברגל והיא סובבה גלגל גדול מחובר בחגורה לציר אבן המשחזת בה השחיזו מלבד סכינים גם מספריים. לציפוי כל הנחושת בבדיל כדח שתחמוצתם לא תתערבב במאכלים, היו אומנים, שנשאו בשק מטילי בדיל, ופרימוס אקדח, איתו התיכו את הבדיל בתוך הכלי ופיזרו אותו על כל שטח פנים הכלי בעזרת סמרטוט. על פעילותם הכריזו בערבית "אמביית אנחאש" שזה בעברית "מצפים נחושת". אך למען  היהודים לא אמרו זאת בעברית אלא לפי המסורת בגולה, ביידיש: "ווייסען קעסלעך וייסען געשיר" שפירושו "מלבין קדרות, מלבין כלים". בבניה נאלצו לעתים לפוצץ סלעים. בתוך חורים שקדחו בסלע, הכניסו אבק שרפה, סתמו מלמעלה כשחוט נמשך מהחור אל מקום עמידת החוצב במרחק עשרות מטרים. פועלים שניצבו בכל הכיוונים  צעקו  "ווָרְדָה"  כדי להזהיר שלא להתקרב. בספרות מופיעה הקריאה "ברוד" שלא שמעתי בחיפה.

רוכלי "יד שניה" (ושלישית..) קראו ביידיש "אלטע זאכען, אלטע שייך" דברים ישנים, נעלים ישנות היו רוכלי יד שניה "מפונקים" שהסתפקו בקריאה "פלעשער – בקבוקייעם" שילוב יידיש ועברית. רוכלים ערביים שידעו כי גם היהודים מבינים ערבית ושרו ביצירתיות: "לי פי אנדו קיאס, אנדו ענינה, פאדי לאל-ביעא" שפירושו: "מי שיש לו שקים, יש לו בקבוקים, ריקים למכירה".

ברחוב הרצל והחלוץ היהודיים, כשבידם חבילת "דבר" (אז העתון הנפוץ ביותר) קראו הרוכלים: "דבר היום!" זמן מה היתה הוצאה שניה, אחר הצהרים ואז צעקו "דבר הערב". בהדרגה נוצר שיר: "דבר הערב, דבר עתון היום. דבר עתון היום, שלושה מיל הגיליון". רוכלי ככר החיזבה הערבית בעיר התחתית, הכריזו במקביל "פלשתין", "א-דיפעא אל יום", שזה "פלשתין, המגן היום" שני עתונים יומיים ערביים. א-דיפעא = המגן, חיקוי ל-GARDIAN האנגלי.    בשנות ה-30 הציפה יפן את העולם ואת הארץ, בכל מוצרי התעשיה האפשריים, במחירי היצף על גבול החינם. בחיפה היו שני רוכלים שנשאו שולחן כמו אלונקה ב-4 ידיות אחד מלפנים ואחד מאחור השולחן כוסה, מכשירי כתיבה, כלי בית, משחקים ועוד, כשהשנים שרים בקצב: "כול מא בידדאק חודו בארש" שפירושו "כל מה שתחפוץ קח בגרוש". בשיא ההיצף הכריזו אפילו "חודו בתעריפה!"  "קחו בחצי גרוש…"יצירתיות מיוחדת גילה רוכל יהודי עולה חדש ממזרח אירופה, שהחזיק מדחומים בידיו ובקול בריטון יפה ריכז מסביבו סקרנים כששר את השיר הידוע "אלי אליה". אך הוא הוסיף במקום לה, לה, לה, התחיל בהברות:"זומביי זומבא לי זומביי" שר זאת פעמיים ואחר כך עבר: "אלי אלי אליה. בת הרים יפהפיה, זומביי זומבא ליי זומביי. במשיכה ארוכה של ה"ביי" האחרון. ואז פתח בהכרזה מילולית: "טרמומטר. טרמומטר טוב! שרק לא להשתמש בו" בתרגום מכתב מיידיש המאחר בריאות. אנחנו צחקנו, טוב שלא משתמשים בו, אך אם לא משתמשים, איך יודעים שהוא טוב….. הייתה גם תיבת הקסמים-הפלאים, שניסתה עוד לשמור את מקומה כתחליף ל"סינמה" הראינוע האילם ארגז מקושט, לתוכו מביטים דרך עינית. הרוכל מסובב ידית המחליפה תמונות מרהיבות    במושגי הזמן  ומלווה את התצוגה בשירתו והסבריו, כדי "להתחרות" בראינוע האילם. אני זוכר תיבה שכזו אך במעורפל, כי חייתי בחיפה עד רק עד גיל 12, בשנת 1937. אך אני זוכר הצגה ב"אוהל" או ב"הבימה", בה הכריזו על "תיבת פלאים כזו" זה לא היה בגולה, כי השחקן קרא לתיבה בערבית, "סנדוק", במלים אלה: "סנדוק הפלא! הציצו בסנדוק הפלא! כל הצצה בפרוטה!" אך רצה הגורל, ובשנת 1944, התארגנה קבוצת ההכשרה שלנו "חרמש" בנען, לטיול הראשון בארץ משאיות לאילת. בשחר החשוך, ברגע האחרון לפני שעמדנו לצאת, הגיע מנשקה בביוף, הסייר הידוע בתנועת "המחנות העולים", שהתעקש "לתפוס איתנו טרמפ". לאחר דין ודברים לא הצליחו להזיז אותו מהחלטתו, ומפאת כבודו, השאירו אותו איתנו בטיול. מאותו רגע הפך למוקד ההווי בחבורה. ואז סיפר לנו, כי היה בשליחות ציונית בדמשק, ותאר לנו משהו מן ההווי שפגש שם. בין השאר הציג לנו את האיש בעל "סנדוק הפלא" בדמשק, ששר כך: "חוד לק סינימה (3) סינימה סינימה אוטונוביל! תעלמו אל בנאת! תעלמו סיתאת. כיף מא תהיזו תהיזו תהיזו. חוד יא ליל!" והפירוש: "קח לך סינימה. סינימה סינימה אוטומוביל (הוא אמר אוטונוביל בנו"ן) תכירו את הבנות. תכירו נשים, איך שהן מענטזות, מענטזות, מענטזות. הנה לך לילה.    

 

 

         רשימת כריזות הרוכלים בשנות ה-30 במאה ה-20

 

           עבריות

–          נקניקיות חמות

–          "דבר הערב", "דבר" עתון היום. "דבר" עתון היום שלשה מיל הגיליון

–          טרמוֹמֶטֶר, טרמומטר – שרק לא להשתמש בו

–          גזוז קר

–          פלאפל חם

–          זוּמְבָּיי זוּמְבָּא לָיי זומביי (2) אלי אלי אלי יה,  בת הרים יפהפיה, זומביי זומבא ליי

           זומביי  (2)

           טרמומטר, טרמומטר טוב, שרק לא להשתמש בו. זומביי זומבה ליי זומביי

–          אדום  – על הסכין

–          מתקן פרימוס

–          סנדוק הפלא, הציצו בנקב, כל הצצה בפרוטה

–          בוזה אסקימו, אסקימו בריקס

–          מחדד סכינים

 

 

           יידיש

–          וַיְיסען קֶעסָלָאך, וייסען גֶעשִיר  =  מלבין קדרות, מלבין כלים

–          אַלְטֶע זָאכֶן אלטע שִייֶך    =     חפצים ישנים, נעליים ישנות

–          פלעשער בקבוקי – י י ם    

 

 

 

ערבית

–          בּוּּם בּוּזַמְבו, בּוּזָה אֶסְקִימוֹ    =     בום בוזמבו שלגון אסקימו

–          בְּסַלָּח קָנָאדֶר        =           מתקן נעלים

–          יָאללָה יָא עֶמָה יָא בּוּזָה, חָלִיבּוּ לָמוּנוּ שוּקַלָּטָה = הנה גלידה הנה שלגון. חלב,

            לימון, שוקולד

–          כּוּל מָה בִּידָּאק חוֹדוּ בְּאֶרְש   =    כל מה שתחפוץ, קח בגרוש!

–          כול מה בידאק חודו בִּתַעַרִיפֶה    =     כל מה שתחפוץ, קח בחצי גרוש!

–          אֶמְבַּייֶת  אִנְחָאשֹ(ס)       =       מצפה נחושת

–          ווַרְדָה     =       קריאת אזהרה להולכים ושבים לפני פיצוץ סלעים באבק שרפה

–          ליִ פִי אַנְדוּ קִיָאס, אַנדוּ אַנִּינֶה פָאדִי לַלְבִּיעַ  = מי שיש לו שקים. יש לו בקבוקים 

            ריקים מכירה

–          תִּיאוֹחְדוּ אֶל לַבָּאן  =    תקחו את החלב

–          עֵיש וּפָלָּאפֶל טַייְבִּין סִיחְנִין זַכִּין    =    לחם ופלאפל, טובים, חמים, טריים

–          חודלק סילימה; חודלק סינימה! סינימה סילימה אוטונוביל, תעלמו-ל-בנאת, תעלמו

            סיתאת,

            כיף מה תהיזו תהיזו תהיזו חוד יא ליל

–          למון חמון

 

      

פרק ל"ב : קַ רְ אָ ן במקום לֶ קְ ט וֹ ר

מָשָה  מִנִּבְכֵי  חֶלְשוֹנוֹ

    פרק  ל"ב                                    

                                                                                                                                                                                                 

   מאת משה ברק-גבת

קַ רְ אָ ן במקום   לֶ קְ ט וֹ ר

 

בשם "לקטור" מכנים בעברית אדם שמקצועו לקרוא ספרים בשלמותם, לצורך בחינה אם רוצים להוציא אותו לאור, להעניק לו פרס וכו'.

למונח זה אין כל קשר לשורש "קטר" ולדקדוק העברי בכלל. מקורו בלטינית, במילה LEG/LEC, חילופי C/G הידועים למשל בשני מונחים מאותו שורש LECTURE – מקראה, הרצאה; LEGENDE – אגדה. בצרפתית זה הצטמצם למילה LIS שפירושה "קורא".

מן המונח LECTURE נוצר LECTEUR, ככינוי לאנשים שמקצועם הוא קריאת ספרים. בעברית העדפנו את ההיגוי האנגלי/גרמני של שם זה LECTOR/LEKTOR וכתבנו "לֶקְטוֹר".

כדי לסלק מן העברית זמורת זר זו, אני מציע ל"לקטור" בשם "קַרְאָן" מהשורש "קרא" במשקל "פעלן" (כתבן, יצאן, פרשן)

מכיוון שזה שני דורות יצרנו ואימצנו שם מקצוע מהשורש "קרא" לפי נחי ל"ה "קַרְיָן" למקצוען  שקורא בפומבי בקול, נוכל להבדילו עתה מעמיתו הקורא בלא קול ספרים לשם בחינתם, בכך שיכונה "קַרְאָן

פרק י"ט : מתוך סיפורים על הזיות פורים.

מין מושכת כזו אז בנשף,

איפה את כיום?!

 

,,,אצא לתור אחרי דמותך שמא אמצאך, 

שמא תתרצי לשבת… גם יחד…

 

אז יש לי חדשות: כדאי לא לחיות באשליות…

כי יש טוב לכל אחד מאתנו,

אחרת לא היינו פנויים לתור ולתרתר

אין מה להתביש במה שיש – כי יש….

וכל השומע, אל יצחק

כי קסם הוא כפולת המרחק

 

ואם זה לא מועיל מימילא

אפשר בימינו להוסיף כמה שכלולי אימילא 

 

אני מתיחס לנושא זה לקולה

לכן קראתי לנספח דפקולה

כי לפוחזים מחכה דרקולה

ואם זו מוסיקה לה אין אתה מסוגל להאזין

נוכל לשוב ולהתפלסף ברדיפה אחרי הרזין

ומטווח בטחון באינטר-ניתן זה את זה להזין

משה ברק – גבת

 

 

דף ל' -עיתו-נ-חת מתחת

פטנט לשמירת נקיון העם והארץ.

עיתו נ חת  מתחת

לא פעם אתה נזקק לעשות את צרכיך, מחוץ לבית, כשלרשותך עומדים רק בתי שימוש

ציבוריים. שם יש אסלות, שלא ניתן לדעת מהו טיב הזוהמה שהותירו עליהן הישבנים

 שביקרו אצלן לפניך….

יש פיתרון פשוט בשבעה שלבים:

 vmhkunho

שלב-א'         שלב-ב'           שלב-ג'           שלב-ד'    

שלב-ה'        שלב-ו'             שלב-ז'    

 

שבעה שלבים במבט אחד

 

 שבעה שלבים במבט אחד  +    

 

הצילומים :  אורית כנעני.