נילי דיסקין: יום כיפור שלי

נילי דיסקין : "יום כיפור שלי"

קמתי השכם בבוקר, אל השקט  המבורך הזה ( כמוהו אני זוכרת משנות מגורי בירושלים של לפני מלחמת ששת הימים, בהכנס השבת). שאלתי את עצמי איך זה שכל החילוניים מכבדים את היום הזה, ולא נוסעים במכוניותיהם. ומכאן עברה המחשבה להיקף רחב יותר, אל מה שאני אומרת לעצמי כבר שנים רבות.    הדת היהודית, לפני שאנשים בעלי אגו מופרע ובעייתי הפקיעו אותה מאיתנו לטובת פולחנים וזוטות של אמונות טפלות – היתה מענה לצורך אמיתי של בני אדם. כשם שהשבת היא צורך לחדול מהמלאכה השבועית ולתת מקום לאדם שבי,  לרצונותיו ול"רוחו" המיוחדת, מבלי להיות כבולה לאיסורים וחרמות מגוחכים של אנשים לבושי שחורים המתכתבים עם מזג אוויר אירופאי עתיק, והזקוקים , לצורך תחזוק האגו שלהם – להררי דינים וזוטי דברים כדי להנציח את שמם בדפי ההסטוריה.   יום כיפור, בשבילי, הוא "השבת הכי גדולה" , שבה נשמר השקט הזה שמאפשר באמת "להשתבלל" ולחשוב, ולהרגיש. כל אחד יוצק תוכן אחר ליום הזה, אבל גדולתו היא בכך שהוא מאפשר את זה בגדול. בין אם צמים או לא, הולכים לבית כנסת או לא, עורכים אזכרות למתים בבתי קברות, בתי כנסת, או בלב – זהו יום מתנה לכל אחד ואחת מאיתנו. שתהיה לכולנו שנה נהדרת. נילי דיסקין..

ברכת נילי לגולשים -לשנה החדשה

ברכה מנילי דיסקין -לשנת תשע"א

   לגייזי וליעל, ולכל הגולשים, ממני

 

יש נחמה בזמן החולף

למרות שאי אפשר לבלף

הוא מוחה את השמחות והצרות גם יחד

את ההנאות, אבל, גם את הפחד

אנחנו מתבגרים. אולי מזדקנים.

והן תמיד עוד כאן. הנחמות,  והשנים.

זה רק בראש שלנו. רק אנחנו קובעים

מה כף לנו, ומה – לא נעים

איך, באיזה מצב-רוח נמתין לבאות

ומה חצי הכוס שנבחר לראות.

שתהיה לכולנו שנה נהדרת

שהחיים יעברו יותר לאט. לא כמו סרט.

שנבחר נכון. רק אורות ולא צללים,

שנמצה כל רגע . כן, אנחנו יכולים

שנראה פרחים, ונשמע שירים

שנשמח במה שיש – עד מאה ועשרים

נילי דיסקין-טדניר

מָחוֹב-פרק ל' במָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ

מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ

                                                                פרק ל'                                    מאת משה ברק          

מָחוֹב

מנדט

 

המילה "מנדט" יובאה לשפתנו משפות אירופה, כמונח של התחיבות הכרוכה בקבלת סמכות בתחום מוגדר.

כך נכנס מונח זה כשם לשלטון זמני של מעצמת על, על מדינה שטרם הבשילה לקבלת עצמאות, כמו ממשלת בריטניה בארצנו לפני הקמת המדינה.

למונח זה נזקקו להגדרת התחיבות זמנית אישית תחומה במקום ובזמן. למשל

"הוא קבל על עצמו את המנדט לשיפוץ ושימור האתר העתיק"

כחובה תחומה במקום ובזמן, הפכה גם לשם, של הנציגים הנבחרים למוסד כל שהוא בו הם אמורים למלא את חובתם. כך החלו המפלגות לספור בכמה מנדטים

הם זכו במוסד המסויים.   

מכיוון שמדובר על מתן סמכות לנבחר לשם מילוי חובה, אני מציע לקרוא לו במונח מהשורש בגזרת ע"ו "חוב" – "חבתי – חב – נחוב". כך ייקרא מנדט במוסד כלשהו "מחוב" ביחיד "מחובים" ברבים. על משקל טוס-מטוס; שוט-משוט וכו'

למשל: "המפלגה שבשלטון השיגה בבחירות רק חלק קטן של המחובים". או

"ראש העיר לא השיג בבחירות די מחובים ויאלץ להקים קואליציה עם המפלגה היריבה.