מוטקה ברק : סרט בקיבוץ (אוסקר על מפעל חיים)

 סרט בקיבוץ      1954-1978

ביום רביעי בערב ,בשעה שמונה מקרינים סרט .יום זה נקבע לפי תור בין הקיבוצים ,חולתה ,אילת -השחר ,כפר הנשיא.הסרט נשלח במזוודה ממחלקת הקולנוע של ההסתדרות, מתל-אביב, באוטובוס של "אגד" לקיוסק של שנדור בראש פינה. "מישהו" דאג להביא את הסרט. לפעמים הסרט היה מגיע בטעות לקיבוץ אחר ,והיו נוסעים לחפש את הסרט .טלפון היה מכשיר נדיר  ונסעו  בין הקיבוצים למצוא את הסרט . היתה מכונת הסרטה ישנה  16 מ"מ ,מדגם "ויקטור" ואחראי מפעיל אחד אפרים , היה מומחה למכונת ההסרטה. היו לו עוד כמה מחליפים, אבל את כל התקלות שהיו : הסרט  קופץ ,הפילים נקרע, מנורה נשרפת ,יושבים כולם ומחכים לפעמים בחושך – אפרים יתקן .סידור חדר-האוכל לקראת הסרט נעשה באופן עצמאי ,ובגמר הסרטה , השומרים היו מסדרים את חדר האוכל. כל מי שרצה לראות את הסרט ,נמצא במקום .מכונת ההסרטה מוכנה ,שעת ההתחלה מזמן עברה ומחכים. למי מחכים ? הרפתנים לא סיימו את החליבה ברפת ,הם צריכים להתקלח! ואין מים חמים, הבוילר לא נדלק , מחכים למים חמים. אחרי מקלחת טובה צריך לאכול וכולם מחכים בסבלנות  . הרפתנים סיימו לאכול ,(זה היה קורה לפעמים)אחד בעד כולם כולם בעד אחד.הסרט מתחיל , התרגום לא כל כך מתאים .עד שהמתרגם ימצא את התמונה המתאימה !יש סבלנות אין תלונות.

יעבור קצת זמן והנה הפסקה .השומרים נכנסו לראות קצת מהסרט בניגוד לנוהג הקיים הם צריכים להיות בשמירה  בחוץ .מסדרים את העניינים ,השומרים בחוץ. הסרט נמשך , איזה יופי של סרט חוויה ממש. במשך כמה שנים ,אפרים היה האחראי הבלעדי . וכשהיגע גריבס  לגדות, ",מכור" ואוהב בלתי נלאה לסרטים ,קיבל את "הפיקוד "ובמשך כ15 שנה טיפל והקרין הסרטים .כשעברו לאכול בחדר-אוכל החדש ,  באפריל  1978 עבר אתו גם הסרט ואפשר היה להתרווח על כסאות עם משענת ,נקנה אפילו בד חדש והקרנת הסרטים נמשכה. .כשנה אחת .בנייתו של האולם ,"בית ברקת" נסתיימה .בשנת 1977 וההכנות לאפשרות לראות סרט באולם נמשכה פרק זמן לא קטן. עברנו לראות סרטים באולם מכונת ההסרטה אמנם היתה תקינה אך לא התאימה  לאולם. הרמקולים היו טובים, השמיעה בסדר גמור ,התנאים לראות סרט טובים ואפילו אפשרות בחירת הסרט ,הכל היה לטובה ולא "הלך" הופיעה גברת טלוויזיה וגנבה את ההצגה.

ציוד הסרטה לא חודש , האיש המוביל התעייף , נסתיימה תקופת הסרט בקיבוץ.

מוטקה

כותרות בזוית אחרת מס. 115

)בנאי ומיכאלי מבצעים-עברית קשה שפה )

נתיבה בן יהודה הלכה לעולמה

26 ביולי 1928 – 28 בפברואר 2011.

 

כבר מילדותה

היא פילסה את נתיבה

את דרכה, את יעודה

כבתו השלישית

של אביה

ד"ר ברוך בן יהודה.

שנודע כחמור סבר וכקפדן

כחוקר, סופר ובלשן

שדרש, דברו עברית

והתנגד למונחי לשון בלועזית

שהגיעו מאירופה או מאסיה

ושימש בהרצלייה כמנהל הגימנסיה.

נתיבה הייתה אשת אשכולות

היא עסקה במגוון רב של פעילויות.

ואם מחפשים במקורות כיאות

מגיעים לתקופה שלפני

מלחמת העצמאות.

מוצאים  שנתיבה

עסקה באימונים

במרץ ובאון

של הדיפת כדור ברזל

והטלת כידון

כדי להתייצב בזמן הנכון

ולקחת חלק ולהשתתף

ולהיות מוכנה

למשחקים האולימפיים

של אותה השנה(1948).

אך חלום האולימפיאדה ברח

היות שקרב העצמאות נפתח

והיא התנדבה מידית

לחטיבת יפתח של הפלמ"ח.

כלוחמת פעילה ללא

הגבלה והבדלה

ואף שימשה בחטיבה

כקצינת חבלה.

ולגבי הלוחמים לא היה

שום פליאה  ותהייה

כשהיא הפעילה בצפת

את הדווידקה  היחידה.

היא הפכה לדמות בולטת

דמות לוחמנית ומודיעינית

וזכתה לתואר

השדה(הג'דה) הבלונדינית.

נתיבה דיברה

עברית רהוטה

והייתה בעלת התנהגות

כנה וישירה.

ולדוגמא,

כשהיא עזבה כרוח תזזית

את אולפן הטלוויזיה

בהנחייתו של גבי גזית

כי היא הרגישה

משהוא מעליב ודוחה

בהתבטאויותיו של המנחה.

נתיבה כתבה למעלה

מעשרים ספרים

העוסקים בלשון העברית

ובתולדות הזמר העברי

בכל המרץ והרצינות

בייחוד מהתקופה

של ראשית הציונות.

ושוב לתזכורת כללית

נזכור את תוכנית הרדיו הלילית

"נתיבה מדברת ומקשיבה"

שבה נתיבה שוחחה עם מאזינים

ושילבה בה שירים

מימי ראשית הציונות וקום המדינה.

התוכנית זכתה

להצלחה מדהימה

עובדה,

היא נמשכה ברציפות

ארבע עשר שנה.

כאות הוקרה

לפעילותה המגוונת

רבת השנים

היא זכתה בפרס

ראש הממשלה ליוצרים.

היא הייתה אחת

משלושת הזוכים

בפרס ע"ש יצחק שדה

לספרות צבאית.

וכן הוענק לה התואר

"יקירת ירושלים".

היא חיה עד מותה

בקיבוץ לוחמי הגטאות

קיבוץ שהוא סמל

ללחימה לגבורה ולתקומה.

כך גם נתיבה  

שכל חייה היו סמל

סמל של לוחמת

במלחמת השחרור

סמל של לוחמת

של השפה והיגוי

סמל של לוחמת על

שימור הזמר

שאין לו סוף

ואין לו גמר.

הנתיב אותה השאירה נתיבה

ישמש את כולנו

לראות  ולהטיב- בה

את פועלה את חוכמתה

את מלחמתה ואת יושרה.

בכל מקום בו ניצבה

היא הותירה חותם

מעוצמתה ומאישיותה.

ועכשיו שהיא למעלה

ומעלינו משקיפה

היא תדע לדרוש

ביד חזקה  ותקיפה

לעשות מיד תפנית

ולחדש את התוכנית

הפעם עם יותר שלווה

עם הרבה אהבה

"נתיבה מדברת ומקשיבה".

 

כתב יוסי וולך

1.3.2011

 

 

 

 

כותרות בזוית אחרת מס. 114

 

   שמעון פרס > שחקן  חיזוק 

 

נשיא המדינה שמעון פרס הגיע לביקור במועדון

 הכדורגל של ריאל מדריד ונפגש עם המאמן והשחקנים.

 

זה קרה ממש בדקה התשעים

כשחלון העברות עמד להיסגר

הנשיא פרס קפץ לבקר

את מוריניו הידיד

ואת הכוכבים

של ריאל מדריד.

ואחרי שעל הדשא דרך

הוצע לו חוזה ארוך טווח

כי הוא החלוץ הבודד

בממשלת ישראל

שעובר כל הגנה

בכל מקום ובכל מדינה

וזוכה אף לעידוד

כשהוא שובר את הבידוד.

אותו בידוד

שהס מלהזכיר

שעבור ממשלת ישראל

זה כמו

חצי מגרש להשכיר.

והם יודעים שפרס

הוא שחקן

שכדאי בו להשקיע

כי הוא אוהב

את המשחק (הפוליטי)

ותמיד לנצח ולהבקיע

ובסוף להניף את הגביע.

ולכן, הם מוכנים לשלם

עבורו הון תועפות

העיקר שיניף  עבורם

את גביע האלופות.

הוא מאד כישרוני

ומסוגל לשחק

במגוון תפקידים.

להיות שוער הוא יכול

כי הוא מונע מלהבקיע

לרעת ישראל גול.

גם את תפקיד הבלם

הוא יכול למלא בהצלחה

ולהשרות על משחק ההגנה

שקט בסיסי והבטחה

מלווה בהרבה כוח ואון

זה מהניסיון שרכש

במשרד הביטחון.

ותפקיד הקישור

ממש עליו תפור

אף שומר אישי

מהקבוצה היריבה

אותו לא תפס.

ושהוא נותן פס זה פס

והכדור לא הולך

אף פעם לאיבוד

והוא שומע את הקהל

ומתרגש מהעידוד.

למעשה הוא השחקן שבונה

את הקישור

ומונע את הריב

בין שחקני קבוצתו

לשחקני היריב.

למשל, הוא יכול

לקבל מסירה מביבי

ולהעבירה לברק

וברק מחזיר לפרס

את המסירה

לפי פקודות מטכ"ל

ופרס מחזיר את

המסירה ישירות לרמטכ"ל(אשכנזי).

והקהל משני המחנות

עליז ושמח

העיקר שיראה

פה הרכב מנצח.

ותפקיד החלוץ

שהוא מוצב

בו בינתיים

כי הוא שולט היטב בשתי הרגלים.

הוא בועט ברגל שמאל

וגם ברגל ימין

ולעיתים אתה

לראות לא יכול

באיזה רגל הובקע הגול.

זה היה ברגל שמאל

בטוחים אלו מההפגנות בבילעין

ואלו שממולם עומדים

בטוחים שהגול היה ברגל ימין.

אבל הוא לא מתרגש

והוא מתמצא היטב ברחבה

ומוקף תמיד בחום ובאהבה

אהבה של אמת

הן מצד הקהל

והן מצד השופט

ולפעמים ישנה  ברחבה

התנגשות ראשים

ואז השופט פוסק לטובתו

כדור עונשין

והא מבצע את הבעיטה

באופן אומנותי ומושלם

ומקבל את הכבוד

שהוא ראוי לו

מכל העולם.

ובכלל הוא שחקן

שמושך קהל

ואף פעם לא שיחק

לפני אצטדיון שומם וריק

ולכן, אין פלא שהספרדים

משקיעים מאמץ בלתי נלאה

להחתימו מידית על החוזה.

אבל צר לנו אותכם לאכזב

הנשיא לא חותם

ולא עוזב

ונאמר לכם את הסיבה

באיפוק ובאופן אישי

כי הוא בהרכב שלנו

שחקן חיזוק מרכזי.

ונאחל לו עוד שנים טובות

מתוך אהבה מלב

שימשיך לשחק

ולהשתבץ בהרכב.

 

 

נ.ב

יש שמועות שבגלל המצב

ברצלונה רוצה  להחתים

את  קצב

 

כתב יוסי וולך

 

 

 

גייזי: פרשת יפרח ליזרוביץ ומשפחתו(מצגת מיורם סתו)

 אלי רביד,שלח לי מצגת שקיבל מיורם סתיו אודות פרשת יפרח ליזרוביץ ומשפחתו שנרצחו ע"י הכנופיה של אבו דורה  בתקופת המרד הערבי .(הכנופיה הזו השתתפה במרי נגד השלטונות הבריטים,אבל ברוב  פעולותיה ניגפה ע"י הבריטים, לבסוף חיפשה טרף קל יותר והתקיפה מטרות אזרחיות    יהודיות ובעבור מעשה רצח שביצע  נידון אבו דורה למוות.)

מכתב קודם הקשור לנושא שיורם  שלח לי שובץ בכתבה הבאה:  

   שיפל'ה ז"ל  

  המצגת האחרונה  שנשלחה ע"י יורם סתו  

   קישור למצגת נוספת, נשלה ע"י פרויקה :פרשת ליזרוביץ 

    על הפרשה מויקיפדיה             

על יפרח במוזיאון הפלמ"ח    

ישראל קסטנברג: ברכות לעמוס שלו (שליצקי) בהגיעו לגבורות

Amos

Amos

אתמול יום שישי חגגנו בקיבוץ חמדיה את יום הולדתו השמונים של חברי עמוס שלו (שליצקי) מראשוני הבנים בקרית חיים,היה זה אירוע צנוע ויפה כהוקרה למשפחת ראשוני הקריה,שהרי  בנוסף למשפחת סגל שהקימו את הצריף הבודד בחולות של המקום הנידח עליו קמה קרית חיים הייתה משפחת שליצקי מהראשונות שהתמקמו ברחוב אלף עוד בשנת 1933 וכאן היה זה עמוס שגדל בחולות אלו ,כאן נולדו במשך הזמן גם האחים שלו והמשפחה הנה מחלוצי ההתיישבות בקריה שלנו.

עמוס נראה כיום במלוא הדרו לאחר שנים כה מרובות של עמל ועשייה בתנועה הקיבוצית  ,אני מברך את עמוס כי יוסיף להיות איש העשייה ,בבריאות שלימה,יחד עם בני משפחתו עוד שנים רבות על פי תוצאת החינוך הסוציאליסטי בתנועה המאוחדת כאן במקום בו גדלנו מאז ועד היום.

מזל טוב ממני ישראל קסטנברג.

 

ברכות לעמוס  מגולשי האתר
גייזי

כותרות בזוית אחרת מס.113

Gadafi

 

מועמר קדאפי.

 להגדלה ללחוץ על התמונה

Gadafi

זה התחיל כניצוץ

אמיתי ונאמן

שהתלקח במצרים

בטוניס ובתימן.

ועכשיו,  זה הגיע

ולאור המצב הכאוב

גם לטריפולי שבלוב.

זה לא התחיל מתוך אהבה

זה פשוט היה

הגפרור שהצית להבה.

כדי להאיר את התקווה

למצב העם העלוב

תחת שלטון קדאפי

שם בטריפולי שבלוב.

וכשיצאו ההמונים

אל הרחובות

למחות על המצב

הם נתקלו בכוח

שמולם ניצב.

ואת ראשיהם בקיר הטיח

כשהם עומדים לא חמושים

וחשופים בצריח.

והעולם התחיל להריח

שמשהו שם קורה

שמשהו שם מסריח.

מספרים על יריות

שנורו על המפגינים

באש רקטות ותותחים.

וכדי שהמשימה תוכל לצלוח

קדאפי מיד הזרים עוד כוח

כוח של רבבות לוחמים

כוח שכלל את לגיון הזרים.

ולהראות לכולם

שהוא דבק במטרה

הוא יצא בנאום

חוצב להבה

שאת כולם מאד הרגיזה

הופעתו בטלוויזיה.

הופעה שבאה ממנה להיגעל

ושהזכירה לכולם

שמקומו באברבנאל.

 

אבל למרות הקורבנות

למרות הרציחות

יש בכל זאת נעלם

איפה לעזאזל עכשיו העולם?

איך הוא יכול להיות

כזה צבוע ופוזל

כי מה שהולך עכשיו  בלוב

זה אלף הבדלות

בתסכול ובמצוקה

כשהתחלנו במבצע

של עופרת יצוקה.

אבל ההוא שעומד בראש האו"ם

(שכבר אמר איש חכם-או"ם שמום)

בקושי משמיע עכשיו את קולו

מתחבא מאחורי צלו.

הוא לא הוציא שום הודעה

על הקמתה של וועדה.

לא דרש מיד פינוי

שום דבר ושום  גינוי

על הרציחות והעינוי

על השימוש בפצצות זרחן

על השימוש שם בנפלאם

והמסקנה וזה מאוד כאוב

אולי אתם מפחדים מלוב

שיהיה פתאום לעולם הפקט

שיפסיקו להזרים ת'נפט.

ואין שום גולדסטון

ושום וועדת חקירה

ואין שליחת מומחים

שבאים ללא הרף

שמטיחים בך

שהתנפלת על הצד השני

כחיית טרף

ותמיד מוחים "ומוכיחים"

שרק צד אחד אשם בנזקים

ואם אתה עוד לא מודע

יאשימו בזאת רק אותך

כי הצטבר עליך המון "מידע"

ולכן אין לנו ממך

לא  תקווה

ולא אמון

אתה מבין את זה?

מר באן קי מון.

 

ואיפה אלו מהסיעות הערביות

אלו עם הדעות "המתונות"

שלובשים את הכאפייה בגאווה

שאף אחד מהם לא הרביץ הופעה

ולא מסר שום גינוי או הודעה.

לא בנאום,

ולא בהכרזה,

אך התנהגותם כלל לא מוזרה.

כי אין להם את התעוזה

להיזכר איך שהם

הטיחו בנו האשמות

ללא הגיון והכרה.

שהתחלנו את מבצע

עופרת יצוקה.

ועכשיו שם בטריפולי

שרוצחים את כולם

ללא זיק וניע

הם מסתתרים שוב מאחורי

אותה הכאפייה.

זה אותם אלו שטוענים

תמיד על קיפוח

אבל בכל מה שקשור ללוב

יצאה ממפרשיהם  הרוח

ומחפשים רק את היתממות

בשתיקה ובצביעות.

 

ושלום גם לך,

זה שגם קולו לא נשמע

שקולו עכשיו  נדם

ראש ממשלת טורקיה- ארדואן.

זה שעל ישראל

התנפל ופשט

זה שנתן את תמיכתו למשט

זה שהשמיץ ונתן את האות

זה שתומך  בצדק ובישע

זה שמתהדר

שהוא מגן על החפים מפשע.

הלו, אתה שומע אותנו ארדואן

אולי תתחיל עכשיו בקולך לכעוס

שישמע גם מעבר לבוספורוס

אתה לא יכול

להגיד משהוא בגנותו

של קדאפי האיש?

למה עכשיו אתה

שותק ומחריש?

שלח איזה השתלחות

משהו על "רמה"

לפחות כמו שעשית עם המרמרה.

אבל להתעסק עם לוב

זה לא  דחוף והכרחי

בייחוד שהם יכולים לתמוך

במיעוט הכורדי

או לדבר בגלוי

ובקול חזק ורם

על התקופה העות'מאנית

ועל רצח עם.

ולכן, זה כה מריר ועצוב

שאתה לא  מגנה בצעקה גדולה

את מה שקורה עכשיו בלוב.

אבל לצערנו,

זה לא רק

ראש ממשלת טורקיה

ומזכ"ל האו"ם

וכל אלו ששמים

על ראשם כאפייה

ולא עושים עכשיו משהו

מיוחד ומפתיע

כדי להתריע ולמחות

הרי יש לכם עכשיו

ים של הוכחות.

כמעט בכל העולם

לתסריט הזה ישנה קביעות

מה שנוגע לישראל

הכל שחור הכל צביעות.

כי אין לנו בארות

של נפט

ואין לנו משאבים

אך יש לנו בארות

שמפיקות סוג מיוחד של אנשים

סוג מיוחד של גברים

שאין להם לא נפט ולא מחצב

אך בלבם פועם לב זהב.

וללב הזה  יש את התקווה והגחלת

שזאת ארצנו וזאת המולדת.

מולדת שרק מי שעליה

ישמור ויגן

זה כוחנו שלנו, כוח המגן.

והתשובה הניצחת

לכל אלו שרואים בנו

 רק  כתם שחור

זה להמשיך לנצור ולשמור

את חזונו של דוד בו גוריון

שקרא בקול צלול ומלהיב

בתוך אולם המוזיאון בתל אביב

את ההכרזה שעליה

עם ישראל קם נולד

וימשיך להתקיים וליגאל

"אני מכריז בזאת על הקמת

מדינה יהודית

היא- מדינת ישראל".

 

כתב יוסי וולך

 

 

 

 

מועמר קדאפי.

 

זה התחיל כניצוץ

אמיתי ונאמן

שהתלקח במצרים

בטוניס ובתימן.

ועכשיו,  זה הגיע

ולאור המצב הכאוב

גם לטריפולי שבלוב.

זה לא התחיל מתוך אהבה

זה פשוט היה

הגפרור שהצית להבה.

כדי להאיר את התקווה

למצב העם העלוב

תחת שלטון קדאפי

שם בטריפולי שבלוב.

וכשיצאו ההמונים

אל הרחובות

למחות על המצב

הם נתקלו בכוח

שמולם ניצב.

ואת ראשיהם בקיר הטיח

כשהם עומדים לא חמושים

וחשופים בצריח.

והעולם התחיל להריח

שמשהו שם קורה

שמשהו שם מסריח.

מספרים על יריות

שנורו על המפגינים

באש רקטות ותותחים.

וכדי שהמשימה תוכל לצלוח

קדאפי מיד הזרים עוד כוח

כוח של רבבות לוחמים

כוח שכלל את לגיון הזרים.

ולהראות לכולם

שהוא דבק במטרה

הוא יצא בנאום

חוצב להבה

שאת כולם מאד הרגיזה

הופעתו בטלוויזיה.

הופעה שבאה ממנה להיגעל

ושהזכירה לכולם

שמקומו באברבנאל.

 

אבל למרות הקורבנות

למרות הרציחות

יש בכל זאת נעלם

איפה לעזאזל עכשיו העולם?

איך הוא יכול להיות

כזה צבוע ופוזל

כי מה שהולך עכשיו  בלוב

זה אלף הבדלות

בתסכול ובמצוקה

כשהתחלנו במבצע

של עופרת יצוקה.

אבל ההוא שעומד בראש האו"ם

(שכבר אמר איש חכם-או"ם שמום)

בקושי משמיע עכשיו את קולו

מתחבא מאחורי צלו.

הוא לא הוציא שום הודעה

על הקמתה של וועדה.

לא דרש מיד פינוי

שום דבר ושום  גינוי

על הרציחות והעינוי

על השימוש בפצצות זרחן

על השימוש שם בנפלאם

והמסקנה וזה מאוד כאוב

אולי אתם מפחדים מלוב

שיהיה פתאום לעולם הפקט

שיפסיקו להזרים ת'נפט.

ואין שום גולדסטון

ושום וועדת חקירה

ואין שליחת מומחים

שבאים ללא הרף

שמטיחים בך

שהתנפלת על הצד השני

כחיית טרף

ותמיד מוחים "ומוכיחים"

שרק צד אחד אשם בנזקים

ואם אתה עוד לא מודע

יאשימו בזאת רק אותך

כי הצטבר עליך המון "מידע"

ולכן אין לנו ממך

לא  תקווה

ולא אמון

אתה מבין את זה?

מר באן קי מון.

 

ואיפה אלו מהסיעות הערביות

אלו עם הדעות "המתונות"

שלובשים את הכאפייה בגאווה

שאף אחד מהם לא הרביץ הופעה

ולא מסר שום גינוי או הודעה.

לא בנאום,

ולא בהכרזה,

אך התנהגותם כלל לא מוזרה.

כי אין להם את התעוזה

להיזכר איך שהם

הטיחו בנו האשמות

ללא הגיון והכרה.

שהתחלנו את מבצע

עופרת יצוקה.

ועכשיו שם בטריפולי

שרוצחים את כולם

ללא זיק וניע

הם מסתתרים שוב מאחורי

אותה הכאפייה.

זה אותם אלו שטוענים

תמיד על קיפוח

אבל בכל מה שקשור ללוב

יצאה ממפרשיהם  הרוח

ומחפשים רק את היתממות

בשתיקה ובצביעות.

 

ושלום גם לך,

זה שגם קולו לא נשמע

שקולו עכשיו  נדם

ראש ממשלת טורקיה- ארדואן.

זה שעל ישראל

התנפל ופשט

זה שנתן את תמיכתו למשט

זה שהשמיץ ונתן את האות

זה שתומך  בצדק ובישע

זה שמתהדר

שהוא מגן על החפים מפשע.

הלו, אתה שומע אותנו ארדואן

אולי תתחיל עכשיו בקולך לכעוס

שישמע גם מעבר לבוספורוס

אתה לא יכול

להגיד משהוא בגנותו

של קדאפי האיש?

למה עכשיו אתה

שותק ומחריש?

שלח איזה השתלחות

משהו על "רמה"

לפחות כמו שעשית עם המרמרה.

אבל להתעסק עם לוב

זה לא  דחוף והכרחי

בייחוד שהם יכולים לתמוך

במיעוט הכורדי

או לדבר בגלוי

ובקול חזק ורם

על התקופה העות'מאנית

ועל רצח עם.

ולכן, זה כה מריר ועצוב

שאתה לא  מגנה בצעקה גדולה

את מה שקורה עכשיו בלוב.

אבל לצערנו,

זה לא רק

ראש ממשלת טורקיה

ומזכ"ל האו"ם

וכל אלו ששמים

על ראשם כאפייה

ולא עושים עכשיו משהו

מיוחד ומפתיע

כדי להתריע ולמחות

הרי יש לכם עכשיו

ים של הוכחות.

כמעט בכל העולם

לתסריט הזה ישנה קביעות

מה שנוגע לישראל

הכל שחור הכל צביעות.

כי אין לנו בארות

של נפט

ואין לנו משאבים

אך יש לנו בארות

שמפיקות סוג מיוחד של אנשים

סוג מיוחד של גברים

שאין להם לא נפט ולא מחצב

אך בלבם פועם לב זהב.

וללב הזה  יש את התקווה והגחלת

שזאת ארצנו וזאת המולדת.

מולדת שרק מי שעליה

ישמור ויגן

זה כוחנו שלנו, כוח המגן.

והתשובה הניצחת

לכל אלו שרואים בנו

 רק  כתם שחור

זה להמשיך לנצור ולשמור

את חזונו של דוד בו גוריון

שקרא בקול צלול ומלהיב

בתוך אולם המוזיאון בתל אביב

את ההכרזה שעליה

עם ישראל קם נולד

וימשיך להתקיים וליגאל

"אני מכריז בזאת על הקמת

מדינה יהודית

היא- מדינת ישראל".

 

כתב יוסי וולך