כותרות בזוית אחרת מס.122

לשמור על כדור הארץ

 

 י פ  ן.

הרעש והצונאמי שפקדו אותה.

  

העולם צופה בחרדה

לתוצאות ההרס והאימה

שנגרמו מהרעש והצונאמי

לארצם של העם היפני.

העולם רואה את המראות

את זרם המים והשיטפונות.

רואים את מה שזז

והיה פעם קבע

רואים את זעמה

של אמא טבע.

מה גרם לטבע

לאותה תגובה

של כל הרעש וההצפה?

ודווקא שם,

בארץ השמש העולה.

למה הם שוב צריכים

להיזכר ויהי מה

בזוועות של הירושימה

דרך מה שקורה עכשיו

בפוקושימה?

האם לא מספיקים המים

והבוץ העכור?

למה הפגיעה בליבת הכור?

למה הוא לא מחזיק את החום

למה הסכנה

של פיצוץ האטום?

אל מי צריכים לבוא בטינה

שישנה סכנה

בגלל הקרינה?

האם לא הספיק ההרס?

האם האדם בשמירת הטבע

מעלה רק חרס?

האם זה היה לעולם

מהטבע רמז עבה

להתחיל ולהתנהג

יותר ירוק  ויותר יפה?

האם יפן שילמה את המחיר

שאמא טבע

זועקת מול כולם

תפסיקו לשנות

סדרי עולם.

אותם איתני הטבע

הם לא צועקים בכיכרות

ולא צועדים בהפגנות

ולא מוחים על חוסר המעש

ופעלים בשקט

עד שמפעילים את הרעש

והכל זה בגלל

הטיפשות הבלתי נסבלת

שהעולם דורך להם על היבלת.

ואז, הכאב

לפעמים גדול

או קטן

וזה מה שקרה

עכשיו ביפן.

 

קחו לדוגמא,

את איתני הטבע

הם רוצים לתפקד

יפה ונכון

אך הם אינם יכולים

בגלל האוזון

ומה קרה לנו,

עם עצי היער שהולכים ונעלמים

אצלנו זה בבחינת

"דבר אל העצים ואל האבנים"

דעו לכם,

שהטבע התחייב כלפי הבורא

ולשמור על הנוף

וחיות השדה,

ולדאוג שהטמפרטורה

תהיה רגילה ונוחה

מעל ומתחת לפני האדמה.

וגם את הקרחונים

הוא נושא  על כפיים

שלא יתמוססו

ויהפכו למים.

ומה עם הרעלים והדלקים

שאנחנו  שופכים בטונות לים

הרי בסופו של דבר

יגיע יום  הנקם.

כי כמה הים יכול לסבול

את כל הרעל והסחי

הרי בסוף את הכל

הוא יוציא  ויקיא.

כי גם לים יש שליחות  ומשימה

לשמור על האלמוגים והדגה.

ודעו לכם שגם לים

יש נקודה שאין לו עליה

שליטה ומעוף

ואז הכל יישטף

ויהרוס את הנוף.

 

 

אז בואו, נקשיב היטב

להמיית הגלים

מה הם אומרים

וממה הם מזהירים?

ונאזין קשב רב

לרוח ההורס

ונפרש את הנסתר

ועל מה הוא כועס.

בייחוד כשהוא מכה

בחורמה ובעוז

ומשחק בבתים

כבקליפת האגוז.

ונשאל את הטבע

איפה שגינו?

ועל מה כל הרעש?

שמתפרצים בעוצמה

הרי הגעש

וכשאסונות מתרחשים

ברחבי העולם

בצורה מבהילה ומהירה

האם זה מראה

שאיבדנו  שליטה?

דעו לכם שאלו

סימנים של עולם חולה

וצריך להתעשת

ולהביא  לו מרפא.

ואת המרפא והמזור

רק רופא אחד

יכול לרפא ולפתור

זהו ד"ר טבע.

כי אם ננהג לפי הכללים

שד"ר טבע לנו מציב

נוכל  ודאי לקבל

עולם בריא

ויותר יציב

כי אם עולמנו

לא יהיה יותר בטוח

נצטרך לאשפזו

שיעבור גם ניתוח.

ניתוח שכואב באמת

ואולי להגיע למצב

שהניתוח הצליח

אך החולה מת.

אך אם נעשה את הריפוי

באופן מושלם

ובאופן מתוכנן

אולי לא יחזור

מה שקרה

ב- made in gapan

 

כתב יוסי וולך

14.3.2011

 

 

 

 

 

הזמנה לתערוכה של רלי וסר

  

???? ???? ?????? ??????? ?????? ????, ?????? ??? ??? ???? ??? ??? .???? ?-26.3, ??? 19:30,  (?????? ?????) ?????? ???? ?? ?????? ?????? ???????? ??? ??? ?????? ???? ?? ???? ??????, ??? ??? ???? ??? ????, '????? 3  ???????? 65   ??? ?? ????? ?????? ????? ?????? ??? ????, ???? ???? ????????? ??????, 

?????? ???? 

????? ????? 

????? ???????

?????

??? ?????? ???????? ?? ?????? ??????? 

 

????? ????????  

?????? ????? ?????? ??????

 

???? ???? ???'

?????? ???? ?? ?????? ??? ???\

?????? ?????? ?????? ??? ?26.3.2011 ???? 19:30 ?????? ??? ?????? ????

??????? ???? ???? ??? ????? ?????? ??????? ????????? ?????.

?????? ??????? ???????? ?? ???…?????? ??????, ????? ?????? ????????

?????? ????? ??????? ??????? ?????? ????? ????? ?????? ?? ???

????? ???? ?????…????? ?????? ????? ???????…??????…???????…????? ?????…

?????? ????? ????? ??????? ?????? ??????…?????…??????…??????…

????? ????????…?????? ???? ?????? ?????? ???????…?????, ?????? ?????

 ?????? ??????? …??? ??? ???? ???? ??? ???-??? ???? ??????.

???? ??????? ??? ??? ?????? ????? ?? ?????? ???? ??????? ?????? ??????

?????? ???? ?????  ?? ??? ?? ?????? ????

??????? ???? ????? ???? ???? ????? ??????? WWW.RELIART.COM

??? ???-????? ???????

????? ?????  ?????

????? 3 ???????? 65-???? ?????-?"?

????? ???? ????? 14, ???? ?????? , ???

????? ???? ????? ????, ?????.

[email protected]

054-5950895

WWW.RELIART.COM

כותרות בזוית אחרת מס.121

הטבח הנוראי בבית משפחת פוגל

 בישוב איתמר.

 

זה היה לילה של טבח

איום ונמהר

בבית משפחת פוגל

בישוב איתמר.

ולא חשוב

אם אתה משמאל

או מימין

אתה רואה

את הזוועה

ולא מאמין.

ואתה זועק בקול

בארץ בנימין

תפסיקו עם

הרצח והאיום

איך אפשר לדבר כך

על דו קיום.

ועל מה האשם?

לרצוח ילדים והורים

בשנתם?

מה רצו הרוצחים להשיג

ואיזה מן הסדר

כשהם קפצו עם סכינים

מעל הגדר?

כשמשימתם הייתה לקטול

את היפה והיקר

והכל ברצח אכזרי

ובדם קר.

מה הרגישו אותם

רוצחים נתעבים

כשנכנסו פנימה

והתקרבו אל הדס

שעוד לא הבינה

עוד לא הפנימה

שלידה לא עומדים

לא אבא ולא אמא

אלא רוצחים שפלים

פראי אדם

שרצו רק לראות

רצח ודם.

ומה היה פשעם

של יואב ואלעד?

שגם הם לא

החזיקו מעמד

בעת שהיו בשינה ובחלום

התרחש הנורא והאיום.

הם היו בסך הכל ילדים

יפים כפרח היסמין

עד שגם אותם    

טבחו הרוצחים.  

מה בתוך ראש המרצחים המה

שרצחו את ההורים

והוסיפו לזוועה.

וכשמצאו את אודי ורותי

הם היו חבוקים

כבתוך חלום

האם הם חלמו

על בואו של השלום?

אותו החלום

אותו השלום

שנשאר גם הוא

עכשיו יתום.

 

כתב יוסי וולך

16.3.2011

פרק י"ט : מתוך סיפורים על הזיות פורים.

מין מושכת כזו אז בנשף,

איפה את כיום?!

 

,,,אצא לתור אחרי דמותך שמא אמצאך, 

שמא תתרצי לשבת… גם יחד…

 

אז יש לי חדשות: כדאי לא לחיות באשליות…

כי יש טוב לכל אחד מאתנו,

אחרת לא היינו פנויים לתור ולתרתר

אין מה להתביש במה שיש – כי יש….

וכל השומע, אל יצחק

כי קסם הוא כפולת המרחק

 

ואם זה לא מועיל מימילא

אפשר בימינו להוסיף כמה שכלולי אימילא 

 

אני מתיחס לנושא זה לקולה

לכן קראתי לנספח דפקולה

כי לפוחזים מחכה דרקולה

ואם זו מוסיקה לה אין אתה מסוגל להאזין

נוכל לשוב ולהתפלסף ברדיפה אחרי הרזין

ומטווח בטחון באינטר-ניתן זה את זה להזין

משה ברק – גבת

 

 

נורית מסד:זיכרונות בית העם הישן

מנורית מסד

שלום גייזי,

הכתבה על בית העם הישן הזכירה לי ספור שהיה – רכז התרבות של ועד קרית חיים היה רייך ז"ל[ או כפי שכינינו אותו – ברדלה]- אמי סלבה בן-חיים ז"ל הייתה הקופאית ומוכרת הכרטיסים להצגות ומופעים -באחת ההצגות של הבימה

[נדמה לי שזה היה מירלה אפרת]- והשחקנית הראשית חנה רובינא – וכשהיא על הבמה ברגע שצריכה לשחק קטע טרגי היא לפתע רואה את רייך על הבמה בפינה מאחורי המסך – היא כמעט פרצה בצחוק – וכמובן כעסה מאוד על מה שהיה והודיעה שהיא יותר לא תבוא לשחק בקרית חיים -לאחר שדולים רבים ובקשות סליחה הסכימה להמשיך להופיע בקרית חיים,

 

גייזי: נדמה לי על פי הזיכרון,שפעם בהצגת הבימה בבית העם הישן, מישהו בקהל דיבר…ורובינא הפסיקה את ההצגה ודרשה שקט מוחלט.

 

"קרב יום שהוא לא… " שרה חנה רובינא

מוטקה ברק:לול 4000 מטילות

ר            

לול   4000 מטילות

מדרום למוסך ליד "החשמליה"  יש  שני מבנים גדולים . משמשים כיום מחסנים לפלס"גד אין מקום יותר טוב לאכסון ארגזים שעדיין לא נמכרו. היו ימים שהתאכסנו שם תרנגולות . והטילו ביצים לרוב  . לול תרנגולות משוכלל שנבנה  בזמן העברת האזור המשקי  ממזרח למערב ,  הרחק  מעמדות הסורים , המאיימות לפתוח באש. הלול  נבנה" כענף" חדש לול הטלה  לייצור ביצים.  כל החישובים הכלכליים הראו על כדאיות. ,ובייחוד שהיה מחסור בשוק לביצה האהובה  בתפריט הישראלי.

במרחק הולם שנראה אז קצה העולם. הוקמו שני "בתי אימון" לגידול אפרוחות  המיועדות, לגדול תרנגולות המיועדות לחיות כמה שנים ולהטיל יום יום ביצה גדולה ובלתי שבירה.

האפרוחות  היגיעו ונתקבלו בחגיגיות רבה בדקירת מחט, חיסון נגד מחלות ולשם כך גויסו לכמה שעות  כשישה חברים מומחים בהזרקה.  עברו חלפו כמה שבועות האפרוחות גדלו לפרגיות נאות והועברו אחר כבוד למשכנם החדש ללול  הגדול. במבצע לילי אחד כשתנומת ליללה אופפת את הפרגיות שהתרוצצו על הקרקע  התגייסו כמה חברים  והעבירו את הפרגיות לביתם האחר , כלובים מוגבהים מהקרקע .  שתיים שתיים בכל תא, משכן קבע לימי הטלה ממושכים.

הזמן לא עוצר מלכת,  הפרגיות במשכנם המרווח גדלות ומתחילות להטיל.

הביצים ראשונות ,הן בדרך כלל קטנות ואינן ראויות לשווק , מגדל עופות  מנוסה המכיר היטב את מהלך חייה  של התרנגולת, יודע שהביצים הראשונות תמיד קטנות. מתקשר בעוד מועד לאגף התעשייה  (מאפיות הזקוקות לביצים בתהליך ייצור הלחם ,מפעלים לייצור איטריות , וכ"ו) ואין חשיבות לגודל הביצה.

הלהקה התפתחה יפה . אולם ידידינו הלולן ,ביום בהיר אחד  מודיע למזכיר "אני עוזב את הקיבוץ , ופונה לחיים אחרים ,תימצא לי מחליף " (הטיפול בביצים הראשונות לא נעשה)

 

באותם הימים הייתי "פנוי" . לאחר חיסול ענף הצאן!

נכנסתי לעבוד בלול ללא ידע וללא הכנה  . לתקופה קצרה עד ימצא האיש שיוכשר ויהיה לולן לכל דבר . עבדתי  כמה ימי "חפיפה"  עם הלולן ! זה נסע עזב, אני נשארתי עם התרנגולות הצעירות . משרד- החקלאות, אגף ההדרכה היו עדיין בחיתולים . הדרכה ויעוץ  אפשר לקבל מניסיון קיבוצים שכנים.

לפרגיות הצעירות  אין בעיות חברתיות. מתחילה תקופת ההטלה  ביצים קטנות  עוד ועוד ממלאות את הארגזים . ועד שייגמר הסכם השווק  עם תנובה,לקבלת הביצים הקטנות תמורת מחיר   נאות,  במהירות האפשרית .

נתקענו עם כמות גדולה מאד  של ביצים …

 בימי הצנע

הבדיחה המהלכת הייתה . שהלולן שם לכל תרנגולת, מסור מאחור  ולכן מקבלים בצלחת חצי ביצה!

הייתה  הפתעה גדולה  בחדר –אוכל   המגיש התורן שואל את האוכלים איזה חביתה אתה רוצה היום ?  גדולה, או גדולה מאוד ! כמה וכמה ארגזי ביצים קטנטנות הועברו למטבח.

חגיגת הביציות והשקשוקות נמשכה כמה ימים , ונסתיימה  בחצי ביצה . התרנגולות מטילות ביצים יפות , ורק הביצים הגדולות מאד המשבשות את סגירת התבנית  נמסרות למטבח.

 

הביצים נאספות  לארגזים ונשלחות  לתנובה . וכך הלול "עבד" ,  עברה שנה תמימה . התקופה" הקצרה" שלי בלול הסתיימה. לולן קבוע נכנס לעבוד בלול .

ושוב חישובים כלכליים הראו ש…  גידול עופות לפיתום  נותן תשואה  הרבה יותר גדולה  סוללות ההטלה נמכרו , הלול  עבר הסבה לפיתום  על הקרקע , ותיפקד שנים.

 ענף הלול בארץ התפתח באופן מיוחד .

נכנסו שכלולים רבים והלול נכנס לעידן התעשיה  .פותחו גזעים חדשים האפרוחים הזעירים מתפתחים במהירות מחליפים את פלומתם ב נוצות יפות ולבנות ואחרי כחודשים עוזבים את הלול אל השוק הרעב לבשר עוף רך ועדין.    הישוב התפתח וגדל  וקרבת הלולים  לבתי המגורים הייתה למפגע . וכאן הזדמנות פז להקים לול מודרני ומשוכלל, המילה האחרונה של השכלולים.

 

יודעי דבר בדקו ומצאו מקום יותר  טוב.להקמת  לולי פיתום גדולים ומשוכללים נבנו  במקומם החדש. ומשקשקים חיים

הלולים הישנים  עמדו בשיממונם כמה שנים . עד שבא הגואל.

וארגזי פלסג"ד מצאו את מקומם מאוכסנים  בכבוד רב בלולי הפיתום.

מוטקה

אורי יסוד: יום של נוסטלגיה מרגשת

תמונות:

תמונה-1

תמונה-2

 תמונה-3

תמונה-4

תמונה-5  

 

 

אורי יסוד                                                       15.3.2011

 

נוסטלגיה מרגשת:

אמש ארחנו בביתנו לארוחת צהרים שני זוגות חברים וותיקים בני קרית חיים שעל אף פער הגילים הקטן נוצר בינינו קשר מיוחד במינו . קשר של  חברות אמיתית ומשפחתית ששום דבר אינו יכול לעצור בעדה או חלילה להפריע לקיומה .

הקשר הזה החל ב – 2005 כשהחלטנו שאנו נענים לקריאתו של משה אלוני ומתחברים אליו ואל אחרים בטיול גדול ובלתי נשכח לאוסטרליה וניו זילנד וכאן המקום להדגיש שבפגישה הראשונה התוודענו לנירה ומשה אלוני וליעל ואריק כץ . שניהם חברי עדת "תקומה" בקן התנועה המאוחדת . מיד פרצה לה הנוסטלגיה על כל סממניה שכן אחדים מחבריהם (גבי שפר , דודיק טוקר , שרה דיין) היו מדריכנו בתנועה ואחרי שלא התרענו משך שנים כה רבות היה זה אך טבעי שהחיבור המחודש הזה יבוא בעוצמות רבות .

משה אלוני הידוע יותר בכינויו המקצועי "טיולי אלוני" הפליא ביכולתו הארגונית וההוצאה לפועל של טיול כה מורכב . שלושתנו הרבינו להצטלם יחד ובאופן טבעי זוהינו בשם המאפיה הקרייתית . עם אריק ויעל נוצר קשר כה חזק במיוחד כשאמירה ויעל הלכו לנו לאיבוד באחד האתרים באוסטרליה והחשוב הוא שהקשר הזה ממשיך ובעוצמה רבה!

בניהולו של אלוני יצאנו לשני טיולים מרגשים נוספים , האחד לדרום אפריקה והאחר למרכז אמריקה (מכסיקו , גוואטמלה , קוסטה ריקה) .

לפני שנתיים חליתי ועברתי ניתוח קשה ומסובך בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה אלוני שסעד אותי משך כל זמן שהותי בביה"ח , ריגש אותי ואת בני משפחתי באופן יוצא מן הכלל .

אותו איש יקר משה אלוני חלה לפני כשנה וחצי והיו תקופות לו קלות , הביקור הזה בביתנו אמש הייתה למעשה היציאה הראשונה שלו מביתו בפ"ת ונסיעה ארוכה עד קרית חיים וכשהודיע לנו על כוונתו זו , גם אריק  יעל וכמובן אנחנו מאד התרגשנו .

ואז , באופן די מפתיע צורף לפגישה המרגשת הזו קרייתי ידוע נוסף מקיבוץ יפתח , שלמה אלפסי .

לתקרובת המדהימה שהכינה רעייתי אמירה לארוחת הצהרים הייתה תחרות קשה עם הנוסטלגיה המרגשת שהייתה בחלל הבית , יחד בילינו מס' שעות ולאחר הקפה והעוגות המצוינות יצאנו לביקור אצל רבקה ברונשטיין רעייתו של עודד ז"ל .

את משה ונירה הבאתי לתחנת הרכבת , אריק ויעל חזרו לעפולה ואלפסי ליפתח .

אכן זה היה יום רווי נוסטלגיה מרגשת .    

    

  

 

מפגש בוגרי תיכון ק"ח ילידי 1942

16.3.11  גייזי:     מפגש בוגרי תיכון ילידי 1942

במפגש  בחלק הראשון נפגשו הבוגרים בינם לבין עצמם, אח"כ  עם מנכ"ל קרית החינוך דודי גושן,שמעו על בעיות החינוך כפי שהן משתקפות כיום, הייתה שיחה שאלות ותשובות ואת המשך הסיור בכתות וחדרי הלימוד עשו בהדרכת ג'ורג' קרוח . למרות שהמחזור צעיר ממני ב-8 שנים פגשתי מכרים ותיקים  כמו צוויגי             ויורם בר-גל , שתרמו רבות לתכנים באתר, נירה גרינברג משתתפת ותיקה באתר  מילדי רחוב ד'  וחגי סוקניק /ידין שאביו היה מורה שלי למלאכה, שניהם היו בנחל עוז וחגי כמו רפתנים רבים לפניו פנה ללימודים לקראת בחירתו להיות וטרינר, הייתה שם אילנה אל נקווה (ובר) שאתמול שלחה את הכתבה הראשונה לאתר… היה נחמד חבל שעוד רבים שהכרתי מהקבוצה הזו לא הגיעו למפגש .  

ללחוץ >  סרט וידאו     

 

בשלב השני נפגשו הבוגרים  של שנת   1960  עם הבוגרים שיסיימו השנה את התיכון ,בקטע הזה כבר לא הייתי ואני מקווה לקבל רשמים בכתב ובצילומים מן המשתתפים.

 

מפגש התלמידים-החלק השני

כתב יורם בר-גל