אשר רון:רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה

רצ"ב שיר ששלחתי בעבר אבל מאחר ויש מחזוריות בחגי ישראל , בעונות השנה ובחיים 

הרי ששיר זה המתאים לחג השבועות יתאים גם לאיסרו חג בו עדיין התלמידים , המורים 

וחלק מהפנסיונרים , שובתים מכל מלאכה . 

חג שמח 

אשר רון

 

 

רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה

"עַמֵּךְ עַמִּי וְאֱלוֹהַיךְ אֱלֹהַי "

 

אֱלִימֶלֶךְ , אִישׁ בֵּית לֶחֶם

מִשְׁפַּחְתּוֹ פָּקַד רָעַב

לָקַח מַקֵּל , תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם

לִרְעוֹת יָצָא בִּשְׂדוֹת מוֹאָב .

 

לֹא "קַו יָרֹק" וְלֹא גָּדֵר

עָבַר בְּדִלּוּגִים

עִם נָעֳמִי אִשְׁתּוֹ הִגֵּר

לְאַרְצָם שֶׁל מוֹאָבִים . 

 

אֲבִימֶלֶךְ מֵת פִּתְאוֹם

הַפְּרָטִים לֹא יְדוּעִים

אוּלַי גַּעְגּוּעִים , אוּלַי מִמּוּם בַּלֵּב 

מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן , בָּנָיו

הִתְחַתְּנוּ עִם בְּנוֹת גּוֹיִים

נָעֳמִי,  אִשְׁתּוֹ שֶׁלּוֹ,  נוֹתְרָה עִם הַכְּאֵב . 

 

כִּלְיוֹן בָּחַר בְּרוּת 

מַחְלוֹן בְּעוֹרְפָה 

בְּעָיוֹת שֶׁל פּוֹרִיּוּת 

הַיּוֹם כְּבָר יֵשׁ תְּרוּפָה .

 

עָבְרוּ חָלְפוּ לָהֶם , שָׁנִים

מֵתוּ הַבָּנִים

עַל נָעֳמִי קָפְצָה זִקְנָה , עַצְבוּת וָעוֹל חַיִּים

אֵין בֵּן מַמְשִׁיךְ , וְאֵין יוֹרֵשׁ

וְאֵין גַּם נְכָדִים . 

 

נָעֳמִי , בַּצַּר לָהּ , אוֹרֶזֶת מִזְוָדָה

רוֹצָה לַחֲזֹר לִיהוּדָה , שְׁקִיקָה לַשֹּׁרָשִׁים

עוֹרְפָה הִשְׁתַּכְנֶעָה , חָזְרָה לְמִשְׁפַּחְתָּהּ

רוּת דָּבְקָה בַּחֲמוֹתָהּ , הֶחֱלִיפָה אֱלֹהִים . 

 

נָעֳמִי וְרוּת יַחְדָּו , כְּדַרְכָּם שֶׁל עֲנִיִּים 

קוֹשֶׁשׁוּ הַשִּׁבֳּלִים שֶׁהוֹתִירוּ הַקּוֹצְרִים

בֹּעַז , גֶּבֶר גֶּבֶר , עָשָׂה לְרוּתִי סִימָנִים 

וּבַלַּיְלָה עַל הַגֹּרֶן , הֵם עָשׂוּ חַיִּים . 

 

הַתּוֹצָאָה כְּתוּבָה בַּסֵּפֶר 

פְּרָטִים בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים

לִבְנָם , שֶׁל בֹּעַז וְרוּת , קָרְאוּ עוֹבֵד

וּלְנֶכְדָּם יִשָׁי 

וְהַנִּין , דָּוִד הַמֶּלֶךְ    

עַם יִשְׂרָאֵל חַי .

 

אשר רון > הַיַּנְשׁוּף

תמונות > הינשוף, 

יַנְשׁוּף הִתְמַקֵּם אֶצְלִי בַּגִּנָּה

לְיַד חַלּוֹנִי עַל עָנָף הוּא בִּלָּה

לְכָל רַחַשׁ תְּנוּעָה,  מְסוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ

פֶּן יֻפְתַּע עִם אוֹר בֹּקֶר מֵהַמְּבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ . 

 

בַּיּוֹם הוּא עָסוּק,  מְנַקֶּה נוֹצוֹתָיו

אָבָק דְּרָכִים דָּבַק בִּכְנָפָיו

עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה מִי יֵדַע מַעֲשָׂיו

פַּרְצוּפוֹ קְצָת עָצוּב , אוּלַי נֶעֱלַב . 

 

אֶפְשָׁר וּפְגִישָׁה לוֹ עִם אֶחָד מֵרֵעָיו

אוּלַי רַנְדֶבוּ עִם זוּגָתוֹ שֶׁאָהַב

בְּלַיְלָה נָעִים כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הַשָּׁרָב

מִתְלַבֵּט

לְהַגִּישׁ לַשֻּׁלְחָן שְׂמָמִית אוֹ חָגָב ? 

 

עִם חֹשֶׁךְ בַּשְּׁכוּנָה עוֹד כַּמָּה אוֹרְחִים

פְּגִישָׁה מִסְתּוֹרִית שֶׁל נַבְרָנִים מֻכָּרִים

בִּמְחִילוֹת חֲשׁוּכוֹת יֵשׁ בִּטָּחוֹן , הֲגַנָּה

שָׁכְחוּ שֶׁבַּחוּץ יֵשׁ יַנְשׁוּף בַּסְּבִיבָה . 

 

אוּלַי אוֹהֵב לְהַאֲזִין לַשִּׁירִים

מֵהָרַדְיוֹ , שִׁירֵי עֶרֶשׂ חֶרֶשׁ בּוֹקְעִים

יַנְשׁוּפִים כִּמְעַט וְאֵינָם יְשֵׁנִים

בַּיּוֹם הֵם נָחִים , בַּלֵּילוֹת פְּעִילִים .

לָאַחֲרוֹנָה הוּא הִמְתִּין לַשִּׁירִי הֶחָדָשׁ

כָּךְ אַרְנוֹנָה כָּתְבָה וְשָׁלְחָה לָנוּ דַּ"שׁ. 

 

יוֹם אֶחָד , לְפֶתַע עָף , לֹא חָזַר

לִי הַדָּבָר נִרְאָה קְצָת מוּזָר

הַאִם גִ'י פִּי אֶס לוֹ

אֵיכָה יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ

הַאִם יַצְלִיחַ לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹ

לְהָקִים מִשְׁפָּחָה כְּאָבִיו מוֹלִידוֹ .

כְּתֹבֶת הִשְׁאַרְתִּי לוֹ , עַל שַׁעַר בֵּיתִי

וְגַם שִׁיר לוֹ כָּתַבְתִּי , שִׁיר שֶׁלּוֹ וְשֶׁלִּי . 

אשר רון

דן רונן : חבורת הרוקדים

 מצ"ב תמצית הרצאה שנשאתי לפני חבורת הרוקדים הירושלמיתבערב יום העצמאות על שירים שעלו עם עולים ,ההרצאה היא על מקורות "השיר ה עבריועל השפעות העליות השונות על התפתחותו.פרק בהרצאה עוסק בהורה הישראלית – ריקוד החלוציםלדעתי הנושא  כולו ובמיוחד הקטע על ההורה יעניין את הקריתים  שרקדו הורה בכ"ט בנובמבר בלילה ברחוב הראשי של הקריה "פינת רחוב ה'. איך הפכה ההורה לריקוד החלוצים?  איך הייתה בה גם שלילת הגלות וגם המשך החסידות? מה כתב על כך אברהם שלונסקיאיך רקדו בקן השומר הצעיר קרית חיים בלילות שבת שעות הורה באותה התלהבות  כמעט כמו בחצר הרבי . לגבינו – השירים של פעם הם בבחינתלא רק אל שנות נעורי אני מתגעגע כי אם לאש שלהבתן"

(רבי אורי מסטרלסקי) 

בברכה ובתודה,
דן רונן

  ערב יום העצמאות תשע"ה 2015

עולים שעלו עם שירים – ושירים שעלו עם עולים
"שיר שיר עלה-נא" (כותרת ספרו של נתן שחם)

בשנת 1925 בחוברת תיאטרון ואמנות, כותב א-רן:
"אין שירה, קשה לחיות בלי שירה, נחוצה לנו שירה, תנו מילים ומוזיקה, מלוא החזה שירה אמיתית עברית,
הכל דורש זימרה".
"עם ששר חי ועם שחי שר" כתב י.ל.פרץ
בתחילת הדרך ניכרות ההשפעות החסידית ("ניגונים הם מו"מ באמנוה"), האידית, הרוסית, התימנית, הערבית, הלדינו, ועוד. היום בארכיוני השיר העברי, יש למעלה מ- 160 אלף שירים.

דוגמאות: עליה ראשונה: אם אשכחך (ציון תמתי), המחבר דוליצקי בביאליסטוק סוף המאה ה- 19
חושו אחים חושו ( 1902) שיר אידי מילים עבריות לעידוד עליה.
יש לנו תיש (ורשה 1902) המחבר יצחק אלתרמן אביו של נתן אלתרמן, שיר ילדים שנתכתב לבני העולים
מעל פסגת הר הצופים , מנגינה אידית מילים אביגדור המאירי

עליה שניה ושלישית: השפעות שירי עם רוסיים ואידיים, שירי ביחד, שירי עבודה והורה ובין השאר: ארצה עלינו, אנו באנו ארצה, הבו לבנים, מי יבנה בית בתל-אביב (לוין קיפניס ונחום נרדי מאורעות 1929). בוקר בא לעבודה, זיבחו צדק, גילו הגלילים, אל יבנה הגלילה ועוד.

שירים שצמחו מבתי ספר
שיר המעפילים (אל ראש ההר); בשנת 1912, ד"ר בוגרשוב מנהל גימנסיה הרצליה, ביקש מהמורים שיכתבו שיר, לקראת טיול של מכבי הצעיר והגימנסיה הרצליה למצדה, ליד אחד הצוקים נעצרו התלמידים חסרי נשימה, שלשה הצליחו לטפס לפסגה וביניהם ל.א. סוקניק ולוין קיפניס שאת רשמיו הנציח בשיר.
בחשאי ספינה גוששת 1934 (שנהר ופוסטוצקי)

ניחוח המזרח
בהשפעת עליית יהודי תימן וארצות ערב, ובין השאר:
למדבר שאנו, (שרה ברכה צפירה בפתיחת שידורי קול ירושלים), מרים בת ניסים, רומיה ויואל, לנר ולבשמים, יש לי גן, אל תפחדי תמר (מרדכי זעירא), דודי לי (שרה לוי תנאי), עץ הרימון, לחן פרסי (מילים אלכסנדר פן), הפינג'אן (שיר ארמני).

שירה ערבית
בין השאר: דבקה החמור (עמנואל זמיר) שאנו בתוף (זמיר), דבקה רפיח (שיר ערבי בדואי המילים עמנואל זמיר) ועוד.

שירים רוסיים
שירים רבים עם מילים עבריות כמו: פרחי הגן,בין גבולות  , הבו לנו סוסים (שירי קוזקים שירי המהפכה וכ"ו).

תנועות הנוער
השפעה של שירים רוסיים ושירים גרמניים של תנועות הנוער הגרמניות והיהודיות בגרמניה. כמו: בלאו-וייס; שירה הנוער, מתנוסס הנס על תורן, להבה עלי להבה.

שירי יידיש בעברית
שירים כמו: , דונה דונה, טומבלליקה, רקפת עוד.

שירים בהשפעת לדינו- ספרדית יוונית וצרפתית
שירים כמו: אני חולם בספרדית, אברהם אבינו פדרה קרידו, אברה-טו, פררה ג'קוב, כשנמות יקברו אותנו.

"על כל אלה השירים כתב אריק איינשטיין: "זה לא געגוע, סתם נעים להיזכר, אני לא רוצה להתעמק מדוע, זה בא ונמוג מהר". ושר יוסי באי: "זה לא יחזור זה כבר איננו, רק זיכרונות רק זיכרונות".

ניתוח התופעה של הזמר העברי

לשירים שליוו את העולים ואת  ההתיישבות נוצרו במסגרת החלטת הקונגרס הציוני 1905 על יעד מרכזי של הציונות והוא יצירת תרבות עברית ישראלית. לשירים אז היו שתי מטרות עיקריות:

המטרה האחת היתה יצירת שירי עם כמו לכל עם נורמלי וזאת במסגרת האידיאולוגיה הציונית על יצירת "יהודי חדש"
– פרודוקטיבי, חזק וכ"ו, לכבוש את העבודה העברית להגן על היישובים, לאהוב את הארץ ולטייל בה ("לעבודה להגנה לקיבוץ להכשרה"). השירים הושפעו גם מהשאיפה של דוד בן גוריון, לבסס את התרבות הישראלית על התנ"ך, ועל מיזוג העדות. מבחינה מוזיקלית, המטרה היתה ליצור יצירה חדשה על יסוד היצירות הקיימות ובהשראת התרבויות השונות של העולים, המטרה היתה להיות מושפעים אבל לא שבויים בהם.

המטרה השניה (הלא מוצהרת) – לאפשר ביטוי של געגועים לבית אבא ואמא ולמורשת הבית שעזבו.
דוגמאות לשילוב של שתי המטרות: השירים ביידיש – מצד אחד מלחמת שפות, מצד שני התרפקות על מנגינות ביידיש ומורשת הבית שעזבו בגולה.

שירים רוסיים נקלטו כשירי עם לא רק בגלל המנגינות היפות הפשוטות הרגשניות והמלהיבות, אלא גם משום שביטאו מהפכה, מאבק של העם העובד ושל איכרים מנוצלים ושל אהבת מולדת; השירים עודדו אמונה ברעיון הציוני והתאימו לאידיאולוגיה הציונית.

עולי העליה השניה והשלישית שרבים מהם עלו מרוסיה, השפיעו על התרבות, הם תיעדו, כתבו ויצרו. זו היתה אחת הסיבות ששירים רוסיים ולא השירים הרומנים והצוענים, הפכו לשירי עם ישראליים וזאת על אף שהעולים מרומניה הקדימו את העליה מרוסיה בעליה הראשונה.

מדוע בכל זאת ההורה הרומנית הפכה לריקוד של החלוצים – כי מצד אחד היה בה שלילת הגלות ויציאה מהגטו, ומצד שני היא היתה מעין המשך של המתכונת החסידית של ריקודי מעגל שהיה בהם ביטוי להתפשטות הגשמיות לאקסטזה, לדבקות ואמונה, לגבי החלוצים האמונה היתה באידיאולוגיה הציונית ובחלום הקמת מדינה עברית (לא במקרה הפכה ההורה לסמל חגיגות העצמאותהחל מההורה הספונטנית עם החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית כט' בנובמבר 1948).

וכך כתב שלונסקי "ההורה החסידית והשירים של החלוצים היו ביטוי לא מאיים, על רבדים של מסורת יהודית גלותית וכוח חזק של המשכיות שפעל מדעת ושלא מדעת" (זה איפשר לנו בקן קרית חיים של השוה"צ לרקוד הורה בליל שישי באותה התלהבות כמעט כמו בחצר של הרבי).
ההורה הפכה לריקוד החלוצים גם משום שרוב החלוצים היו גברים מה שהקשה ריקודי זוגות.

התימנים תפשו מקום מרכזי בהשפעתם, לא רק משום שהיו הראשונים לעלות לארץ, אלא משום שהמקורות של שיריהם היו עבודת הקודש, והושפעו משיר השירים, התנ"ך וכ"ו, וזה קרה על אף הקיפוח ממנו סבלו העולים מתימן (תרמ"ב 1882 ואילך). השפעתם היתה גם בגלל הדימוי שהם ממשיכי המסורת התנכית ובזכות תרבות השירה המסורתית המפותחת שלהם בהשפעת שיר השירים.

הערבים התרבות הערבית נתפשה כתרבות ילידית ובמיוחד שירי הרועים הבדואים, החלוצים ראו בהם ביטוי של חיזוק הקשר לארץ ולנופיה. המלחינים הישראלים הוסיפו לשיריהם גוון מזרחי, להרכב התיזמור (האקורדיון עם חליל רועים, תוף מרים, טמבור וכ"ו), וכתבו בסולמות עם משקלים מזרחיים, סילסולים וסינקופות כתבנית מלודית.

מורשת העדות – מקור חשוב של שירי העם והצלחתם היתה ההכרה שהמטען של מורשת העדות חייב להיות נכס תרבותי כללי ולא עדתי בלבד.

כך בזכות ההשפעות שאוזכרו ונוספות, הדבקה נמהלה בצעדי הקרקוביאק, ההורה ב"אל גינת אגוז, שירת הבקשות בהבו לנו סוסים וכ"ו".

שירי העם יצרו מודל של קיבוץ גלויות המקורות השונים שווים השפעתם היתה מעין שילוב של ניגודים משלימים. השירים איפשרו דיאלוג עם העבר מבלי שיהפוך לאיום. הפתיחות לסיגנונות השונים איפשרה הסתגלות לשינויים מבלי שיערערו את המקורות המסורתיים; המפגש עם שירי העולים לתקופותיהם העשיר את השירה העברית בארץ ישראל.

האם שירי הזמר הישראלי ישארו? – לדעתי כן, לא כולם אלא הטובים שבהם, אלה העונים לצרכים של חברה מתגבשת. וכן אלה שיש בהם תרומה להתמודדות עם גיבוש הזהות הישראלית המורכבת ולדיאלוג בין ההווה והעבר היוצר את העתיד. יש בשירים גם השאלות וגם ההצעות לתשובות.

לגבינו השירים הם בבחינת: "לא רק אל שנות נעורי אני מתגעגע, כי אם לאש שלהבתן" (רבי אורי מסטרלסקי).

לגבינו השירה היא "טל העולם היא המגינה עלינו מפני הגלים הדלוחים והעכורים העומדים עלינו יום יום ושעה שעה, ומפני הכיעור והכמישה שאין מיסתור מפניהם".(יעקב פיכמן תרגום מיידיש)

                                                       דן רונן

"קווים מקבילים" : סיפור מאת רותי יצחקי / ריכטר

אני שמחה לבשר לכם על הקרנת עוד סרט שלי,    . אורך הסרט (דרמה) 20 דקות. אם אתם לא רגילים לקום כל כך מוקדם בבוקר, לא נורא. תוכלו לצפות בו בכתובת  הקישור:

https://www.youtube.com/watch?v=SZ0_xFf42Ak

"קווים מקבילים" : סיפור מאת רותי יצחקי / ריכטר

          היא ידעה שחייה זורמים בשני נחלים שלעולם לא ייפגשו. הם נידמו לה כשני קווים מקבילים, ואף שעברו כבר יותר מעשרים שנים מיום שסיימה את לימודיה בבית הספר התיכון, עדיין הדהדו במחשבותיה דברי המורה לגיאומטריה, המדקלם בפאתוס: "שני קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו". היא לא הבינה מדוע דווקא את המשפט הזה זכרה מכל שאר המשפטים. ואולי רק העמידה פנים שלא ידעה? היא בחרה שלא לחשוב על כך, והשתדלה להתעלם ולהעסיק את  עצמה במחשבות  אחרות.  הזרם התת-קרקעי היה שייך לאיש המת שנפל במלחמה,  ואף שעתה כבר הייתה נשואה שנים רבות לחברו הטוב, שגידל עמה את בנו של האיש המת וילד עמה שני ילדים נוספים,  פיכה הזרם התת-קרקעי יום-יום בחייה, וליווה אותה בכל מעשיה.   הזרם השני, הזרם של האיש החי, היה מפכה בקול תרועה מעל פני השטח, מעיז פניו בלילות אהבה, ומשרה ביטחון בטרדות היום-יום. בימי חול רגילים לא הפריע הזרם התת-קרקעי של חייה לזרימתו התקינה של המעיין העילי, שהמשיך לפכות בכוח, ומימיו הזכים חייכו כמזמינים אותה ואת ילדיה להתרענן מעט.  רוב ימות השנה הקפידה להרהר באיש המת רק בעת לילה או כשהייתה בביתה לבדה, עוסקת במלאכות הבית השונות. אבל  כשהתקרב יום הזיכרון, היה האיש המת קם לתחייה במחשבותיה, כובש את כל ישותה, מביא עליה פיזור דעת, וסותם כמעט לגמרי את האפיק העילי. בתקופה שבין יום השואה ליום הזיכרון נזהרו ילדיה  שלא להעלות את חמתה, וכמו צמצמו את נוכחותם בבית השקט. פעם אחת, כשעברה ליד דלת חדרם הפתוחה למחצה, שמעה את בנה הבכור, בנו של האיש המת, מסביר לאחיו הצעירים ממנו: "אל תשימו לב שאמא מתנהגת ככה. זה יעבור לה. זה פשוט עונתי אצלה."

          דבריו הכאיבו לה, והיא חמקה למטבח ובכתה שם בסתר. היא  זכרה את התקפי הדיכאון של אימה בימי החורף שהביאו עמם התקפי זעם לא צפויים. היא נדרה אז בלבה שילדיה לא ידעו את הצער הזה, והנה ירשו גם בניה את  כאב הילדה שציפתה בילדותה בקוצר רוח ש"תעבור העונה הקשה", ואמה תשוב ותחייך, תרעיף עליה אותות של חיבה, ותשוב להיות אישה שמחה. האיש החי היה מהלך בימים שלפני יום הזיכרון  על קצות אצבעותיו כרדוף אשמה, נכון להניח תמיד יד מנחמת על כתפה, ואורב לדמעה סוררת שתיקווה בקצה עינה. אך היא התעלמה מניסיונותיו, והייתה עונה ברוגז ובקוצר רוח על שאלותיו.

          היא ידעה שאיננה יכולה להסביר לו ולילדיה שככל שחולף הזמן ומתרבים ימי הזיכרון, הולכת ודוהה בדמיונה דמותו של אהובה המת. היא ניסתה להיאחז בשברירי קווים של דמותו, להחזיק בקצה חיוכו הממהר להימוג, ולדמיין את מגע עורו המחוספס כשהיא מלטפת את אמותיו, אבל היא זכרה רק רסיסים וקרעים, ולא הצליחה לחבר אותם לדמות אחת. לעיתים היו אלה רסיסים של צחוק, ולעתים היו אלה דברים של חוסר סבלנות ורוגז כבוש, אבל מעולם לא  הצליחה לחבר את השברים ולגבש שוב את דמותו לתמונה ברורה.  בימי ילדותם היוו היא, האיש המת והאיש החי שלישיה צוחקת, שחבריה כמעט לא נפרדו. הם גדלו בשכנות, למדו בכיתה אחת, והתגייסו לצבא מיד לאחר שסיימו את לימודיהם בבית הספר האזורי. כעבור שנים אחדות נפרדו דרכיהם, אבל הם שבו והתראו כשבאו בשבתות ובעתות חג לבקר את הוריהם במושב. היא התלבטה בין שני אוהביה, ולבסוף נישאה לאיש המת, והולידה עמו את בנה הבכור שעיניו כעיני אמו, ושחוקו מזכיר לה תמיד את חיוכו של אביו. אחר-כך פרצה המלחמה הארורה, ובעלה, רעהו של האיש המת, נשא אותו בזרועותיו, וניסה לשווא להחיותו תחת מטר של אש.  בימים שלאחר מותו החליטה שלא תקשור את חייה בחייו של גבר אחר, אבל נאלצה להיכנע לגופה שהחל לרעוב ולבנה הקטן, שחזר וביקש שתביא לו אבא כמו שיש לכל הילדים. בתחילה הייתה בוכה עם האיש החי בסתר, והוא היה מנגב את דמעותיה ומוסיף עליהן את שלו. אחר-כך, כשחשה שחיבה של אמת עומדת ביניהם ומחפה על היעדר הסערה, הסכימה לקשור את חייה בחייו. כשהציע לה להינשא לו, ראתה בכך כעין ייבום, כמו בימי התנ"ך, ולא מיהרה להסכים, אבל כשאזלו לשניהם הדמעות התמסרה לו, והם נישאו בטקס צנוע כשעמדה כבר במחצית הריונה.היא ובעלה החי בגרו בינתיים, ילדו עוד שני ילדים, והפכו לאנשים מיושבים בדעתם, רחוקים ממשוגות נעוריהם ומן האידיאלים שהכזיבו, אבל האיש המת נותר צעיר, בלא קמטים ובלא אניצים ראשונים של שיבה. היא הייתה רוצה להאמין שיש לו חיים לאחר המוות, כפי שהאמינה בילדותה, כשהייתה בוחנת את פני השמים, ומחפשת בציורי העננים את דמות סבתה האהובה שנפטרה. אבל היא הייתה מפוכחת וספקנית, וחזרה ואמרה לעצמה שהוא פשוט איננו. היא שיננה לעצמה שהוא פשוט חדל להיות, ולולא הזיכרונות המפכים תמיד במחשבותיה, בהרהורי בעלה ובלב הוריו השכולים, לא היה נותר דבר מחייו המלאים, השמחים, השייכים עתה לעולם החידלון.

*

          אותה שנה, בשבוע שלפני האזכרה, כשגבר רוגזה על דברים של לא-כלום, והיא החמיצה פניה לאיש החי והרבתה לנזוף בבניהם, הזעיף אליה בעלה פנים שלא כמנהגו ואמר:"אנחנו מוכרחים לדבר! זה לא יכול להימשך ככה!" "על… על…. על מה אתה מדבר?!"  נחרדה, ולפתע נתקפה פחד. בסרטים שראתה היה משפט זה תמיד אות לסערה הולכת וקרבה, שסופה ניתוק קשרים והרס משפחות. "על הכל!" אמר בתוקף שאינו אופייני לו,  ואחר-כך הוסיף: "ממתי נעשית לי חנה מ'מיכאל שלי'? ! את אף פעם לא מרוצה! אבל אני לא מתכוון להיות מיכאל! לא אני!" היא שבה ונחרדה, ואימה אחזה בגרונה. מעולם לא ידעה שהוא קרא את הספר הזה, ספרו הראשון של עמוס עוז. בדרך כלל עמדו ספרי מקור קלאסיים בצד מיטתה, ובצד מיטתו עמדו בעיקר ספרי מתח וספרים טכניים הקשורים בעבודתו, והנה, הוא משווה אותה לחנה גורן, גיבורת הסיפור המאוכזבת דרך קבע, ומחפשת לה תיקון  בדמיונות שווא ובעולם פנימי של חלומות. "א… א… אני? חנה גורן?! מה פתאום?!" ענתה, והסבה את ראשה כדי שלא יראה את דמעת הכעס הלא קרואה המתגנבת לעיניה.והוא חזר ואמר בכעס:"אנחנו חייבים לשוחח! לשוחח פעם אחת כמו שצריך!" ואחר-כך הסב אליה את גבו ויצא מהחדר. הימים הבאים עברו עליה בדאגה עמומה, טורדנית, שאינה פוסקת אף לרגע, ומרימה ראש מרגע שפקחה את עיניה בבוקר ועד לשעת לילה מאוחרת. מה הוא רוצה לומר לה? האם מאס בה? האם מאס באפיקי החיים המקבילים, המפלסים להם דרך בלא להיפגש? האם נמאס לו להיות "כינור שני", כפי שאמר פעם, כשרק חברו זה לזו, ומצאו להם ניחומים באבלם המשותף? בימים הבאים חזר לנהוג כמנהגו עמה מימים ימימה, והיא ניסתה  להעמיד פנים שלא קרה דבר, שהכל בסדר. שהוא רק… נו… ככה סתם… ככה סתם התרגז לו פתאום… אבל הדאגה התמידית שאין מנוס ממנה ניקרה במחשבותיה והדירה שינה מעיניה. היא לא ידעה מנוחה, וחששה לאבד אותו ואת המשפחה הטובה שלהם. היא פחדה להישאר שוב לבדה כמו אז, כשהתאלמנה, וחשה מאוימת ונפחדת. מה יש להם לדבר? ומדוע עמדה רצינות כה רבה במבטו  הפצוע,  כשאמר לה בכעס שהם צריכים לדבר? ביום העלייה לקבר  הציעה לו להישאר בבית עם ילדם הקטן, אבל  עוד לפני שסיימה את דבריה כבר ניחשה מראש  את דבריו: "אני אבוא אתך. כבר ביקשתי מאמי לשמור על הילד."

          ליד הקבר, כשעמד האיש החי לצדה, ידו האחת חובקת את כתפה, והשנייה חובקת את כתפה של האם השכולה, שהוא מכנה בחיבה "סבתא" כאילו הייתה אמו, שקעה בזיכרונותיה על האיש המת. היא חשבה שאם היה חי כיום, אולי היה כבר מתחיל להקריח, ושערו הכהה בוודאי היה דוהה ולובש חוטים של כסף. אבל כאן, בבית העלמין, הוא נשאר צעיר וחייכני, מתעלם מטרדות של יום-יום, מפריח בדיחות, ועושה מעשי קונדס כילד קטן.  בתום האזכרה הסיעו את הוריו של האיש המת לביתם, ואחר-כך, כשחשבה שהוא מפנה את המכונית הביתה, ראתה שהוא נוסע לעץ הזית  העומד במרום הגבעה החשופה, ששביל לבן ורחב מפלס את דרכו לפסגתה. בימי ילדותם  כינו חברי השלישייה את העץ הזה "עץ הזית שלנו", כי בנו להם בראש צמרתו מעין בית קטן ששלדו עשוי קרשים וראשו צמרת כסופת עלים, שנמשים של שמש חודרים בעדה, ומאירים את הקרקע זרועת העלים היבשים במרבדים קטנים של אור. היא חששה מן השיחה שישוחחו תחת ענפי העץ שלהם, אבל לא אמרה דבר. אולי היא צריכה למנוע את השיחה הקשה הזאת? אולי היא צריכה להקדים ולמנוע את ההרס? אבל  היא ידעה שעליהם לחשוף את הדברים הכואבים, והיא רצתה לברוח מן הספק המענה ולהיות כבר אחרי השיחה הקשה, המבעתת את שנתה בלילות האחרונים, ומערערת את שארית שלוותה. הוא עצר ליד העץ, והם יצאו מהמכונית וישבו על הארץ, ליד הגזע המסוקס. הסוכה הישנה עוד ניצבה בראש העץ, אבל קרשיה לא היו מחוברים לענפים החזקים, ולעתים נעו הקרשים, והקישו בענפי העץ כשליטפה אותם הרוח והניעה קלות את ראש הצמרת. היא חיכתה שיפתח בדברים, אבל הוא הביט אל האופק ולא אמר דבר. מרחוק נצנץ הים בברק מתכתי מול שמים עכורים, ושמש של חמסין ראשון נחבאה בין עננים  קלים, מעורפלים באפור. אחוזת חרדה נשאה את ראשה והביטה בו, מחכה שיאמר את דבריו, אבל הוא המשיך לשתוק.  אחר-כך נדד מבטה מפניו של האיש החי אל נוף העץ, ושם, כיוצאת מבין הענפים, עלתה פתאום מול עיניה דמותו של האיש המת. עתה הייתה התמונה שלמה, בלא סדקים, בלא טלאים ובלא כתמים של חושך, והוא עמד צוחק מול עיניה המביטות בו בהשתאות ומתפללות שהזמן יעמוד מלכת והדמות לא תחמוק ותישמט ממנה. אבל היא ידעה שהדמות תימוג עוד מעט ותיעלם, ויהא עליה להניח לה ללכת, בעלה החי קם והתרחק מעט, כאילו ניחש את המתרחש וחשש להפריע. הוא נעמד ליד המצוק, והשקיף משם אל הים ואל עדרי השיחים הכהים, המאובקים, הגולשים אל החוף כעדרי כבשים ירוקות. היא הוסיפה להביט בקרעי התמונה הדוהים ומתפוררים בהדרגה, ורק כשנמוגו, קמה בכבדות והתקרבה אליו."מה רצית לומר לי?" שאלה. "אמרת שאתה רוצה לדבר.""שום דבר." אמר. "זה כבר לא חשוב." "לא!" התעקשה. "אני רוצה לדעת מה רצית לומר!" הוא חייך חיוך עגום ואמר: "את זוכרת את המורה שלנו לגיאומטריה? הוא אמר ששני קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו. ואני חשבתי שבכל זאת אוכל לאחד אותם בכוח האהבה שלי, אבל לא הצלחתי. הוא, האיש המת,  ניצח אותי."  והיא נשענה על חזהו ובכתה פתאום את כל הבכי שלא הצליחה לבכות ליד הקבר, ליטפה את פניו  שלמדה לאהוב במשך השנים, ובין יבבה ליפחה הצליחה לומר:  "לא! הוא לא ניצח! נכון ששני הקווים האלה לא יתאחדו לעולם, אבל זה לא חשוב! שני הקווים האלה כבר לא שווים בגודלם, ואתה הקו העבה עכשיו. אתה הלחם."

                                               

                  

 

 

 

 

 

 

אשר רון : פֶּסַח בָּא

 אִמִּי , זִכְרה לִבְרָכָה

לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח , צָבְעָה פְּתִילִיָּה

שְׁתַּיִם הָיוּ , גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה

צֶּבַע כֶּסֶף צָבְעָה

בָּסִיס , רַגְלַיִם וְדֶלֶת קְטַנָּה

פֶּתַח כְּנִיסָה לְגַפְרוּר , לֶהָבָה . 

 

וְאוֹתָהּ פְּתִילִיָּה לְסַפֵּר לוּ יָדְעָה

מִטְבָּח מְלָכִים לֹא יֵדַע סְגוּלָתָּה

לֹא יֵדַע מָה סוֹדָה

חֹם וְאַהֲבָה בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן

אֲנִי הַקָּטָן לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם . 

 

צֶבַע כֶּסֶף , נִקָּיוֹן וּקְדֻשָּׁה

"טִפּוּל פְּתִילִיָּה" אַחַת לַשָּׁנָה

כָּךְ נָהֲגָה גַּם אִמָּא שֶׁלָּהּ

עֵת הָיְתָה בַּגּוֹלָה .

 

תַּמִּי צָבְעָה הַשְּׁעָרִים בַּגִּנָּה

הַפְּרָחִים פּוֹרְחִים , מַרְגִּישִׁים חֲגִיגָה

וַאֲנִי צָבַעְתִּי מַחֲרֵשָׁה "עַתִּיקָה"

מַחֲרֵשָׁה שֶׁקִּבַּלְתִּי מִסָּבִי מַתָּנָה. 

 

הַחֹרֶף חָלַף,  הַפֶּסַח כְּבָר בָּא

חָלְפָה הַתְּקוּפָה שֶׁל אוֹתָהּ פְּתִילִיָּה .

י"ד נִיסָן , אַלְפָּיִם שָׁנָה , קְצָת יוֹתֵר

עַל בִּעוּר הֶחָמֵץ ,  תַּרְתֵּי מַשְׁמָע , אָסוּר לְוַתֵּר !  

תמונה > ביעור חמץ 

חג שמח

אשר רון    ערב פסח  התשע"ה 

 ר

דן רונן: מיהו מורה טוב? – בחינוך בכלל ובאמנויות בפרט

לחברים שלום,

מצ"ב הרצאה שנשאתי במפגש פורום דוסטרובסקי,
מייסודה של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים,
הכולל את הגופים העוסקים בהוראת מוסיקה  ומחול בישראל ,
 ב- 20/3/15, במוסד ואן ליר בירושלים
נושא המפגש היה דמותו של המורה הטוב.
בברכה,
דן רונן

ד"ר דן רונן
הרצאה בפורום דוסטרובסקי ב- 20/3/15

מיהו מורה טוב? – בחינוך בכלל ובאמנויות בפרט

לפתיחה מספר מילים למורה המובילה מיכל זמורה כהן ז"ל שכולנו היינו מתלמידיה.
ר' אברהם יהושוע השל התמודד עם אבל וכאב באומרו:
"שלש דרגות לאבל: הבכי, השתיקה והיכולת לתרגם את הכאב לשיר"
כמה שורות שירה למיכל:
– "היום דועך שקיעה נדלקת אני הולך מאד בשקט" (נתן אלתרמן)
– "האהבה מכפרת על גסות הקיום" (אורי ברנשטיין)
– "שבע חייתי בתום, בעוז ובתפארת, בכחול ובירוק ובטעם המיסתורין של היפה"
   (יוסי שריג)
– "כל הליכתי אל האין כי האין ישנו" (אבות ישורון)

ועתה "למורה הטוב"

הניסיון להגדיר את דמותו של "מורה טוב" מגלה שהמושג "מורה טוב" אינו עומד לכשעצמו. הוא אחד המרכיבים במערכת הקשרים ההדדית בין מורה ותלמיד, מושג המסייע להבנת קשרים אלה: השאלה "מיהו מורה טוב?" מעלה שאלות רבות נוספות כמו: טוב למה? לאיזה מטרות? טוב למי? לאיזה תלמידים באיזה שלב בחינוך? באיזה מקצוע? טוב מתי? ועוד.

השאלה מיהו מורה טוב?  אינה שאלה פרובקטיבית; היא טובה כשאלה, ולא כהגדרה, המושג מורה טוב הוא קנה מידה הוא מושג יחסי.השאלה מיהו מורה טוב קשורה לשאלה מהי למידה טובה?, למידה אינה שיטות הוראה בלבד, אינה רק סביבה לימודית מתאימה ופיתוח כישורים קוגניטיביים ויצירתיים ועוד. היא מסע אישי של מורים ותלמידים לבניית משמעות ולפעילויות אנושיות; מסע המערב חושים, שאיפות, סקרנות, התענינות ועשיה., איך נגדירם במושג "טוב"?

 המושג "טוב" כמו "יפה" ו"צודק" ומושגים נוספים אחרים, כבר אפלטון והפילוסופיה ביוון התמודדו אתם; יש להבינם כערכים (VALUES). ערכים גם הם אינם מושגים מוחלטים אלא קני מידה לשיפוט ערכי של התנהגויות; לכל ערך יש משקל יחסי בהשוואה לערכים אחרים; והערכים לעיתים מתנגשים ביניהם, כמו למשל "חופש ושיויון" (בזמנו ערך משרד החינוך סקר על הערכים הנכללים בתכניות לימודים בישראל ונמצאו 640 ערכים!).מיהו "מורה טוב?" קשה לענות; האם לפי ההישגים? האם לפי הערכות של תלמידים? באיזה גיל נעשות ההערכות? ובאיזה שלב של החיים של תלמידיו?; האם מורה טוב נקבע לפי הערכת המערכת את הישגים של המורה והתלמידים?, האם לפי הערכת המורים האחרים? האם לפי הערכת ההורים? ההנהלה? משרד החינוך ועוד ועוד.האם מורה טוב מוערך על פי שיטות ההוראה שהוא נוקט בהם; לפי יכולתו להבהיר את התועלת שיש בדברים שהוא מלמד; יכולתו להבהיר דברים לא מובנים ובקצב הראוי, יכולתו לשתף את התלמידים בתהליך הלמידה, יכולתו לתת דוגמאות מעשיות ורלוונטיות; יכולתו לענות לציפיות תלמידיו, כישוריו בהוראת טכניקות? וכ"ו – כל אלה הם מרכיבי הוראה טובה אבל אינם מבטיחים למידה טובה.המורה הטוב מוגדר לעתים כמורה היוצר והמהווה השראה; מהי השראה חיובית? האם כל השראה היא "חינוכית?". המורה הטוב מוגדר לעתים כמורה המשפיע על תלמידיו, משפיע הוא מושג ניטרלי, חשוב על מה הוא משפיע? איך הוא משפיע ועל מי הוא משפיע?

כדי לברר את המושג "מיהו מורה טוב?" יש לדון לא רק לא רק במורה ושיטותיו, או בתהליכי ההוראה; יש לדון בסוגיה המסובכת "מהו חינוך";הדיון "במהו חינוך", אין מטרתו להגיע להגדרה אלא לשאול שאלות ולעודד סקרנות. זלמן ארן הגדיר חינוך במונחי "הילד במרכז" הגדרה שאינה מתמקדת במורה או בשיטות ההוראה; "החינוך אמר, הוא: מדע שכל ילד יכול לסתור".הגדרה נוספת של חינוף שבה הילד במרכז היא של יאנוש קורצ'אק: "מורה טוב הוא מורה הלומד מכל תלמיד איך ללמד אותו".המסורת היהודית גם היא התמודדה עם השאלה מיהו מורה טוב". בהצגת הגישה של "חינוך לנער על פי דרכו" – פסוק שיש לו פרושים רבים אך עיקרו התמקדות בנער "כמורה הוראה" של עצמו.בהגדת פסח מוצג תהליך פדגוגי לדוגמא; והוא הנחלת סיפור יציאת מצרים ומסורת חג הפסח לילדים; לדעת פדגוגים רבים "ההגדה" שעיקרה ו"הגדת לבנך" היא אחד המסמכים הפדגוגיים המתקדמים ביותר בעולם.סיפור יציאת מצרים מתחיל בשאלות של הילדים המשתתפים בסדר, כל ילד ושאלתו על פי האופי,  הרמה וההתעניינות שלו; התשובות ניתנות ע"י האב, לכל ילד על פי שאלתו.ההגדה אינה נשארת רק במסגרת השאלות, היא מציגה במקביל, מסגרת ומרכיבים שונים של סיפור יציאת מצרים מא' עד ת', שנאמר ו"את פתח לו" – "את" במובן של א-ת. (שיטת לימוד ע"י שאלות לעידוד סקרנות דומה לשיטתו של סוקרטס)אמצעי פדגוגי נוסף של ההגדה הם האיורים המקשטים את ההגדה, ומעוררים סקרנות ושאלות והכל במסגרת הכוללת של תהליך הלמידה לשלביו.השאלה "מיהו מורה טוב?" מובילה לשאלה מהי הוראה טובה?

יש המדגישים שבבסיס ההוראה הטובה עומדת "האנטלגנציה הרגשית" היכולת של המורה "להיכנס לנעליו של התלמיד"  שיטה זו,רואה בהוראה תהליך של חיפוש תשובות משותף של תלמידים ומורים לשאלות שביסודן הסקרנות האנושית.

לפי גישה זו, מורה טוב הוא מורה ששואלים אותו שאלות. כבר נאמר "אדם ניכר בשאליתיו", אדם לומד ע"י שאלות הבאות מסקרנות.אמרה יפה בנושא שאלות היא: "מי ששואל הוא בור לדקה מי שלא שואל הוא בור לתמיד".

לפי הגדרות אלו החינוך הוא מסע אישי של תלמיד בליווי מורה לפתור בעיות, לפתח יכולות ולבניית משמעויות. וזאת על בסיס ההנחה שהאדם הוא יצור לומד שרוצה לדעת כי "לדעת אין גבול". מורה טוב לפי הגדרה זו, "מלווה טוב" וגם למסע המשותף הזה אין גבול.אמרה כבר אליס בארץ הפלאות: השיעור החשוב ביותר של החיים הוא: שהלא ידוע רב על הידוע, והלא מובן רב על המובן".כדי להמחיש עד כמה מורכב הוא תהליך החינוך אציג ניסיון להגדירו.

בשנת 1985 הקים משרד החינוך והתרבות ועדה להגדרת החינוך בכלל והחינוך לאמנות בפרט בראשותה של מיכל זמורה כהן."תהליך החינוך רצוף דילמות וסתירות של חיברות (סוציאליזציה), מאמץ מכוון וממוסד של החברה להעביר לבניה מורשות תרבות, ידע ומיומנויות שנצברו מדור לדור.. להכשיר לחיים בעלי משמעות, להפנים ערכים ונורמות התנהגות, לחזק שייכות לקהילה ולהשפיע על האופי".מהגדרה זו ואחרות, עולה כי החינוך הוא תהליך רציף דילמות וסתירות, ובראשן דילמות כמו: האם ניתן על בסיס מורשות העבר להכין לעתיד בלתי ידוע?- שאלה נוספת, האם המורה תופש את תפקידו כגנן – המאפשר לילד לפרוח בדרכו והוא כמורה נדרש להשקותו ולאפשר לו תנאים לצמיחה או האם המורה תופש את תפקידו כתפקיד הבנאי המקדם את תלמידיו להשגת ייעדים ותבניות רצויות, המוגדרות ע"י המערכת החברתית או אולי שניהם כאחד.- האם עיקר המטרה החינוכית היא להכין את התלמיד לחיים, לתחרות עולם גלובלי ובמקביל לשיתופי פעולה ולכיבוד הזולת או שהמטרה היא לחיות באינטנסיביות את חיי הילדות וליהנות מהם או לכלהמטרות כאחד.

– האם מטרת החינוך היא לפתח כישורים ומיומנויות הדרושים לאדם בוגר לתפקודו  בחברה או כישורים המתרכזים באדם עצמו המחפש לגלות לעצמו את עצמו.אלה הם רק מעט מהדילמות והסתירות בתהליך החינוך המתמודד עם דילמות רבות נוספות וביניהן: המשכיות ושינויים, מצוי ורצוי, אחדות תוך שונות ועוד.מה מקומו של התלמיד בתהליך ההוראה האם הוא במרכז או האם התרבות ומטרות החברה הקיימת הם במרכז.- האם ההכשרה לשיטת פתרון בעיות המתחילה בהגדרת  הבעיה איתור  האלטרנטיבות לפתרון, בחירת הפתרון הרצוי והגשמתו – האם שיטה זו מספקת כדי להתמודד עם פתרון בעיות? או שיש לראות בפתרון בעיות תהליך מתמשך שבו בכל שלב יש לשאול מחדש: "מה באמת היתה השאלה הראשונה?.התשובה לשאלה מיהו מורה טוב? קשורה לתשובות לשאלות הבאו- איך מחנכים בעולם משתנה במהירות, איך קובעים סדרי עדיפויות, איך ומכשירים למיומנויות בעולם של מהפכת תקשוב, פיתוח מהיר של טכנולוגיות, "עריצות הרייטינג" ועוד. כל התשובות שתהיינה הן התחלה של שאלות נוספות.

נתרכז בחינוך לאמנויות וליצירה

מיהו מורה טוב לאמנויות וליצירה? במה הוא שונה ממורים למקצועות אחרים. הגדרות רבות לאמנות וכולן מתמודדות עם מורכבותה.העובדה שאין תשובה ברורה היא ממהותה של האמנות, כי תיאורטית כל יצירה חדשה יכולה להגדיר מהי אמנות.נאמר "שהאמנות היא חתירה מתמדת לשלמות, שלמות שאולי לעולם לא תושג" והוספתי אולי, עצם החתירה יתכן והיא השלמות.נאמר "האמנות היא כל מה שישאר אחרי שכל השאר יישכח" – האם כל מה שנשכח אינו אמנות?, האם כל מה שנשאר הוא אמנות.בתפקידי כיו"ר בצלאל במשך כעשרים שנה, למדתי שהאמן לא רק פותר בעיות, הוא גם יוצר אותן.

איך מגדירים תפקיד מורה לאמנות?חינוך לאמנות מתבסס על חינוך לחיים עם אמנות על חשיפה לחוויות אמנותיות על חינוך ליצירתיות וכבר אמר פרנסיס בייקון הפילוסוף האנגלי "האדם הוא סך הכל של יצירותיו".ניל פוטסמן הגדיר חינוך לאמנות במלים חבאות:"אין מקום מתאים יותר מהאמנות לשחרר אותנו מהרודנות של ההווה".במכון גטי בארה"ב הגדירו את מרכיבי החינוך לאמנות: יצירה, הסטוריה, ביקורת ואסתטיקה.למרות חשיבות האמנות לחיי האדם האמנות אינה תופשת מקום חשוב במערכת החינוך. הסיבות לכך רבות ובין השאר: בחינוך לאמנות העקרונות המנחים הם הנאה וביטוי עצמי ואלה אינם הקריטריונים של המערכת להערכת תלמידים ולהשוואה בין תלמידים.זאת ועוד "מיומניות האמנות" הן ביטוי של האישיות כולה בתחום הלא מוגדר על רגשות; ואלה אינם ניתנים להגדרה ואינם מדידים.למרות שכבר ביון העתיקה שני מקצועות החובה היו גמנסטיקה ומוסיקה ולמרות אמרתו של אפלטון שיש לרתום את המוסיקה לחינוך האזרח הטוב.היום בישראל מוקדשות לחינוך לאמנויות, בממוצע 1.3 שעה בשבוע.

שלושה תחומים בחינוך לאמנות הקשורים ומזינים אחד את השני.

חינוך לאמנות – האמנות כנושא בפני עצמו הכולל צפיה האזנה חינוך לאהבת אמנות והתנסות בחוויות אמנותיות של יצירה ושל הנאה.

חינוך באמנות –  הכשרה במיומנויות של השפות האמנותיות אך לא בנפרד מהחוויה האמנותית (יש מורים המלמדים כלי ולא בהכרח מוסיקה).

חינוך באמצעות האמנות – אמנות כאמצעי למטרות נוספות, כמו פיתוח האישיות העשרת הדמיון הרחבת אופקים, פיתוח כושר הביטוי וההבעה, עידוד יצירתיות בכל תחומי החיים והמקצועות הנלמדים וכן שימוש באמנות כאמצעי תירפואיטי ועוד.תרומתו של החינוך לאמנות שהוא מאפשר חינוך האדם השלם – מוטורי חושי קוגניטיבי, ריגושי כחלק ממערכת תקשורת אנושית, חלק מהתרבות האנושית אמנות על אף שהיא שם נרדף למצויינות; ומורה מעולה מוגדר לעיתים כמורה אמן; ועל אף שהחינוך לאמנות אינו רק "העברת חומר" והוא למידה משמעותית, פעילה ויצירתית; בכל זאת – אינו זוכה למקום הדרוש והמתאים לו במערכת החינוך. עלינו להאבק על מקומו של החינוך לאמנות במערכת החינוך.

במרכז החינוך לאמנות השאלה איך מחנכים ליצירתיות, איך ללמוד משהו שאינו ניתן להגדרה. אין ספק שהבסיס להגדרת מורה טוב לאמנות היא תרומתו לעידוד היצירתיות, לעידוד הסקרנות, והגישה שאין נכון ולא נכון, או "יפה ולא יפה",

הסקרנות היא המפתח ליצירה כפי שאמרה אליס בארץ  הפלאות "לא מענין אותי חיוכו של צ'יסר החתול, מעניין אותי חיוך ללא צ'סר החתול". מורה טוב מעורר סקרנות, מעודד להעיז ולחפש, אמנם נכון ש"רוב בני האדם הם יצירתיים במידה זו או אחרת, אך מעטים הם אמנים" (פאול גודמאן), החינוך לאמנות ביסודו הוא חינוך ליצירתיות והעשרה ע"י חוויות אמנותיות, על ידי מתן כלים והזדמנות ליצירה לכל אדם בכל גיל- ואין ערוך לחשיבותו. "יצירתיות" כפי שהגדירה אריקה לנדאו היא:
"העזה לקראת החדש להיות שונה להיות עצמך".מורה טוב מעודד את היצירתיות המבוססת על רצון ללמד על התענינות ואהבת העשיה, על פתיחות למקריות ולאינטואיציה ועל רצון לפתור בעיות.החינוך לאמנות מאפשר לכל אדם לחפש ולגלות את עצמו ולהכיר את עולמו.וכמו שהגדיר מישל פוקו: "היצירה הבאה לעולם היא לעולם פירושו של  היחיד"ביסודה של היצירתיות "יצוג ומתן נראות לדבר מדומיין".סר קן רובינסון הבריטי מספר על ילדה מציירת המורה שואל אותה "מה את מציירת"; הילדה עונה "את האלוהים", המורה: אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה?" הילדה: "תנו לי עוד דקה אני אסיים ואז כולם יידעו".האמנות ביסודה היא דיאלוג מיסתורי ומרתק בין אמן יצירה וקהל, בין מורה ותלמידו, וכפי שהגדירה הועדה לחינוך מוסיקלי באנגליה: "החינוך למוסיקה הוא עידוד למגע בלתי אמצעי של האדם עם רגשותיו, הוא חינוך למשמעת שהמוסיקה תובעת מהעוסקים בה; הוא חתירה אל היופי וגילוי משמעויות, הוא חוויה חברתית, הוא תמצית ההקשבה לזולת והכרה בזולת ובלעדיה אי אפשר לבצע מוסיקה.אשר למיהו מורה טוב למחול, ראוי לעיין בדו"ח הועדה הלאומית לגיבוש תכנית לאומית למחול באנגליה מ 1993 בו נכתב: "המחול יכלל כנושא בפני עצמו העוזר לפתח דמיון ויצירתיות באמצעות ריקוד וקומפוזיציות של ריקודים…. ובאמצעות שליטה בגוף, פיתוח היכולות שלו לתקשורת ותנועה. המחול בחינוך מיועד לכולם, לא רק לבעלי מבנה גוף מסוים או כשרון מסוים. השליטה בגוף והשימוש בו למטרות ביטוי מפתחים בטחון עצמי עם תועלת פסיכולוגית גדולה, דבר המעודד ומשחרר השגיות ומקוריות הנובעות מתוך בחירה מודעת ומכוונת… מספק אפשרות הצטרפות לתוך צורה אחרת של ידע והבנה, מאפשר גישה לביטוי יחודי של משמעות, מפתח מיומנויות תפיסתיות, מפתח את היכולת לשפוט בצורה מודעת וביקורתית, מפתח חשיבה ופעולה יצירתית ומספק הזדמנות ליצירת צורות אמנותיות ולהערכתן". מורה טוב למחול הוא מורה המאמין ופועל להשגת מטרות כמו המטרות המצוינות לעיל.

לסיכום

על השאלה: מיהו מורה טוב לא עניתי כי אין זה מושג העומד בפני עצמו. בהגדרה כוללת הגדרתי את תפקידיו של המורה ומקומו בחינוך בכלל ובחינוך החינוך לאמנות בפרט.שאלתי יותר שאלות מאשר עניתי והשאר "זיל וגמור" (צא ולמד).

ראוי להדגיש כלל חשוב כי באמנות אין הבדל בין המציאות ובין דמיון כהגדרתו של פיקסו:"כל מה שהאדם יכל להעלות בדמיונו זו המציאות".כמוטו של החינוך לאמנות והוראה טובה יכולה לשמש אמרתו של ברנרד שו:

"אדם רואה דברים ושואל מדוע?" והאמן שואל "מדוע לא".
כדי להדגיש שוב את חשיבות
החינוך לאמנויות נסיים בדבריו של ניטשה: "האמנות עושה את החיים לדבר אפשרי".

רותי ריכטר :חמסין באביב/

רק אתמול צלפה הרוח

 בפני פנינים של קור.

ומִטְרות של עוז וכוח

 צבעו עירנו באפור.

 

פתאום, ראו נא! מה קורה פה?!

ים של תכלת, שמש אור!

 רוח  ים פה מלטפת

כף  ידי בלהט חום.

 

וידעתי: לא טעות פה!

בשמים ריב מדון.

יום של קיץ נעלם לו,

רץ למחוק ענן אפור.

 

הוא האיר את כל הארץ

במדבר השקה עצים

בגן חימם זקן וילד

וחיוך על כל פנים

 

אלוהים ספק כפיים,

מלאכים שם כעסו:

"נעניש אותו כפליים!

יש מותר ויש אסור!"

 

למחרת  חזר  הגשם,

 עבים של מים בלהקות.

יום של קיץ אל שמים

חזר ללקות עשרים מלקות.

 

הציץ האל  מתוך שמים,

שמע צחוק אם  וילדים.

ולשובב  הושיט ידיים,

החליף מלקות בחיוכים.

 

 

אשר רון :טרומפלדור

לפני שנה בי"א אדר שלחתי לאתר שיר ביידיש אשר חיפש תירגום . השיר תורגם ע"י רבקה מלמד . היום הצלחתי לדוג את התירגום באתר בעזרת ד"ר גוגל . שיניתי מעט על מנת שיתאים למנגינה שהלכה לאיבוד . כנראה ששכחתי להעביר תודה לליישי , לנורית שחל ולמתרגמת . אני עושה זאת עכשיו בצרוף השיר . 

אשר רון > שיר ביידיש על טרומפלדור-מבקש תירגום

ליישי >  תרגום נוסף של "טרומפלדור" מיידיש לעברית+השוואה

נורית שחל >  השיר "טרומפלדור"- תרגום מיידיש לעברית

 

יוֹסֵף טרומפלדור

תרגום מיידיש : רבקה מלמד

טרומפלדור בְּקִבְרְךָ

שִׁיר נוֹלַד בְּיוֹם מוֹתְךָ

בְּגוּפְךָ כְּבָר אֵין חַיִּים

אַךְ רוּחֲךָ מַכָּה גַּלִּים.      

 

דָּבָר אֶחָד  כֻּלָּם יוֹדְעִים

הָפַכְתָּ סֵמֶל מִיּוֹם מוֹתְךָ

הַפְחָדַת הָעֲרָבִים

יִשְׁמֹר,  יַנְצִיחַ זִכְרְךָ. 

 

בִּמְקוֹם לִסְבֹּל כַּעֲבָדִים

נְשַׁפֵּר אֶת הַתְּנָאִים

לּוֹחֵץ עלינו שִׁלְטוֹן הַהוֹן

חָלוּץ עִבְרִי בִּשְׂדוֹת צִיּוֹן.

 

טרומפלדור,  אֶל קִבְרְךָ

נַעֲלֶה,  נִזְכֹּר אוֹתְךָ

זֵר פְּרָחִים כָּחֹל לָבָן

אַתָּה שׁוֹכֵן בְּלֵב כֻּלָּם .  

 

עַל קִבְרְךָ נַעֲמִיד כְּסֵמֶל

סֶלַע אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק

עָלֶיהָ יִכָּתֵב לָעַד

טרומפלדור גִּבּוֹר חָזָק.

 

 

  

 

 

 

 

רותי ריכטר:ספרי החדש המנגינה של נועה

שלום חברים

 אני שמחה לבשר לכם שספרי החדש, "המנגינה של נועה", נמצא החל מהשבוע בחנויות הספרים. תוכלו לקרוא עליו ביקורת בכתובת הבאה:

 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?r=1&EntryId=5142818&skip=1 

 

תיהנו. זהו ספרי התשיעי. הוא מיועד לבני נוער ולמבוגרים צעירים ברוחם.  

רותי  יצחקי ריכטר

פוסטר-1  

פוסטר-2

אורי יסוד: "סמטת הצבים" – פרק נוסף בנוסטלגיה הקרייתית המפוארת 14.1.2015

כריכת הספר    

באחד האמשים יצאנו כשגרתנו לביקור אצל דני ונורית ענבר. אנו עושים זאת דרך קבע אחת לשבוע עד עשרה ימים, נהנים לשבת יחד לשוחח להזכיר ולספר האחד לשני כל מיני סיפורים ואירועים מהיום יום שלנו, של ילדנו ושל (איך לא) נכדינו.

כמובן שבדרך הטבע אנחנו מתרפקים לא מעט על סיפורי הנוסטלגיה המפוארים של קריית חיים וכאילו במטה קסמים בכל פגישה שכזו עולים גם סיפורים חדשים. לא פעם חשבתי ושאלתי את  עצמי, מה זה, הסיפורים האלו לא נגמרים באיזה שהוא מקום ? והתשובה שנתתי לעצמי היא לא! המאגר הוא כל כך גדול וכל כך עשיר עד כדי כך שכפי הנראה הוא לא יסתיים לעולם!

בהכירם את התמצאותי בנוסטלגיה הקרייתית האהובה עלי במיוחד, הכינו לנו דני ונורית בביקורנו האחרון (בשבוע שעבר) ספק הפתעה ספק "מארב", בפינת השולחן מונח לו ספר   שהצבע הכחול שולט בכריכתו ועליה ציור מודרני יפה, "סמטת הצבים" שמו. אני פוזל לעברו ומגלה שמחברו הוא שייקה אלטוביה, הם (דני ונורית) חשים בהתפלאותי הרבה ומצחקקים לעצמם הנה סדרנו אותו!, לקחתי את הספר לידי ובקול רם הפגנתי את ידיעותיי והכרזתי:                   אני מכיר את האיש, הוא היה גר ברחוב ה' (משה שרת), היה חניך ב"שומר הצעיר", נולד    ב-1937 וגדל בקרית חיים חבר קיבוץ נירים וכיום תעשיין המתגורר בירושלים.

אבא שלו היה מנהל נמל חיפה, אחותו תמר למדה עם אחי צ'ימני ומאוחר יותר נישאה לאברהם ארצי, אחיו של ראובן ארצי מורה ההתעמלות המיתולוגי שכמעט כולנו היינו תלמידיו ומשפחתם גרה ברחוב י"א (שבטי ישראל).

תוך התרגשות לא מבוטלת אני מעלעל בדפי הספר ומוצא בכריכתו האחורית סיפור של ילד סקרן חובב טבע, וייצוגי לילדי קרית חיים המחפש תשובות לשאלות הקשורות להתנהגותם של בעלי חיים. ילד שאינו יודע פחד, משוטט בחופשיות בחולות, מטפס על גדרות ועצים, עוקב אחר בעלי חיים ומביא לביתו ציפורים, כלבים, צבים, חרקים ואפילו נחשים מסוגים שונים.

(ציטוט) "יום אחד גיליתי ששני גוזלים שמנמנים וחמודים, שהצמיחו כבר נוצות קטנות, נעלמו. לא האמנתי למראה עיניי, הרי הם עדיין גוזלים שאינם מעופפים. כיצד ייתכן שנעלמו? משהו הבהיל אותם? מישהו נכנס לשובך? אולי גנבו אותם? התעלומה בעינה ואין לי הסבר…"
הגעתי להחלטה שאין מנוס, אני חייב להעמיד בלש שיעקוב אחרי מי שמתנכל לגוזלים שלנו, מעלים אותם כך שאין להם זכר. החלטתי להסתתר ולהשקיף עד ש…" (סוף ציטוט)

כשנרגעתי מעט, הקשבתי לסיפורם של דני ונורית על דרך הגעתו של הספר לידיהם (סיפור נוסטלגי בפני עצמו), באמצעותה של שרי גולן אחותו של אביהו גולן איש קיבוץ להב שנספה בתאונה באפריקה ושמשפחתם גרה בשכנות למשפחת מלצר (לימים ענבר, הוריהם של אלי ז"ל, דני וציקי יבדל"א) ברחוב ט'.

השיחה הנוסטלגית הנרגשת קלחה לה מאליה ואני נזכר שבתחילת שנות האלפיים גם לי היה קשר לשייקה כשבאחת מפעילויותיי הציבוריות הובלתי מהלך של ניסיון לשיפוץ קיני השומר הצעיר והנוע"ל בקרית חיים ופניתי לבוגרי התנועות ברחבי הארץ וגם בחו"ל (ביניהם גם שייקה) במטרה להקים איזה שהוא גוף תומך במטרה לאסוף תרומות וקראנו לו "אגודת ידידי תנועות הנוער בקרית חיים".  לאחר כמעט שעתיים של ערב קרייתי עמוס נפרדנו מדני ונורית ופנינו לדרכנו לא לפני שאני מבטיח חגיגית שעוד הערב אני יוצר קשר עם שייקה וכך היה, שוחחתי עם נורית רעייתו (שייקה היה בחו"ל), המכירה ומצויה בנבכי הסיפורים והמעללים של בני קרית חיים, הציעה לי לכתוב לו מייל וכך עשיתי.

אחרי מס' ימים קבלתי את תגובתו הנרגשת של שייקה. והיום יום הולדתו השמונים של אחי צ'ימני (איזה צירוף מקרים!) הייתה לי הפתעה גדולה ומיוחדת קבלתי משייקה את הספר "סמטת הצבים" עם הקדשה אישית מרגשת שלו.  אינני מפסיק לעיין בו, קורא פרק עובר למשהו אחר, קורא עוד אחד וכך הלאה והלאה.

אכן המאגר העצום הזה של הנוסטלגיה המיוחדת לקרית חיים הוא בלתי נדלה, הוא כל כך גדול מיוחד ועשיר שלא יסתיים לעולם.

בשמי ואני מאמין שבשמם של קרייתים אותנטיים רבים אני מבקש להודות לשייקה על תרומתו להעשרת המאגר. 

הספר הנמצא בחנויות הספרים כתוב וערוך בצורה מרתקת ובמחיר שווה לכל נפש.