יואב ברינברג: היוצר והשחקן שמעון ישראלי הלך לעולמו.

העברה מynet.

היוצר והפזמונאי, מראשוני השחקנים שהעלו הצגות יחיד בישראל ("סתם יום של חול") הלך לעולמו. במרוצת השנים הוא שיחק בתיאטראות הקאמרי והבימה, הלחין שירים כמו "שיירת הרוכבים",‬ "עמק דותן" ו"האורקסטרה של ראשון", ובשנת 2005‬ זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חייו.

איש התיאטרון, המוזיקאי, היוצר והמלחין, חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, שמעון ישראלי, הלך לעולמו והוא בן 91. הלווייתו תתקיים ביום א' ב-14:00 בקיבוץ מבוא חמה.

שמעון ישראלי

ישראלי, שציין את יום הולדתו ה-91 בתחילת השבוע, נולד בשם שמעון פוססורסקי ב-1932 בוורשה שבפולין, בן זקונים אחרי חמישה ילדים. עם פלישת הנאצים לפולין בגיל תשע הצליח לברוח יחד עם משפחתו לעיירה סטולבצי, על גבול רוסיה-פולין, ומשם ברח לבדו למנסרה והצטרף לפרטיזנים, כשמשפחתו – הוריו ואחיו – נרצחו על ידי הנאצים.

בריאיון ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2009 סיפר כיצד במשך חורף שלם הסתתר בתוך בור עמוק בשירותים מאולתרים. "חפרו בית שימוש בחוץ, ריפדו את הבור בקש ובנו עליו בודקה עם מושב והכול", אמר אז. "ישבתי שם מקופל. היו זורקים לי פנימה אוכל, מעילים להתכסות. מישהו זרק ספר תפילות עם עיפרון. ציירתי על כל השוליים עמוד תלייה עם דמות תלויה וצלב קרס. כשהוציאו אותי משם לקח לי שבועיים ליישר את הרגליים‭."‬

שמעון ישראלי

בשנת 1946 עלה לישראל בעליית הנוער ועברת את שם משפחתו לישראלי. הוא חי במשך שנה בכפר חיטים ואחרי שהגיעו בני זוג שהציגו את עצמם כדודיו, הוא עבר עימם לתל אביב, עבד בחנות ספרים ו"חלם על תיאטרון", לדבריו בריאיון ל"ידיעות אחרונות" משנת 2010. בצבא שירת בחוליית בידור להקת הכרמל, יחד עם חנה אהרוני ופולדי שצמן. בהמשך הוא שיחק בתיאטרון האוהל‭,‬ הבימה והקאמרי, כשהשתתף בהצגות "זעקי, ארץ אהובה" (1953), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (1955) ו"הוא הלך בשדות" (1956). ב"הוא הלך בשדות" הכיר את אריק לביא וצבי בורודו, ויחד הם הקימו את ההרכב "שלושת המיתרים‭"‬ והופיעו בפריז. עם שובו הוא הצטרף ללהקת "בצל ירוק".

ישראלי היה מראשוני השחקנים של התיאטרון העירוני חיפה והשתתף בין היתר בהצגות "פרנק החמישי", "ימים של זהב", "בר כוכבא", "כנר על הגג" (שם גילם את טוביה בדרום אפריקה), "הן לא תקחוהו עימך", "ריצרד השלישי" ו"נשף מסיכות". בין ההצגות שביים בתיאטרון חיפה ניתן למנות את "חיפה, חיפה", "קרקס עירוני" ו"הרומן שלי עם ברכט".

שמעון ישראלי

שמעון ישראלי שר ברדיו , במסגרת שידורי "קול ישראל " , 1959. צילום : משה פרידן לע'מ.

בגיל 30, עת נולד בנו עופר, החל בכתיבת שירים ומונולוגים, שמהם יצר את הצגת היחיד הראשונה שלו – "סתם יום של חול‭."‬ ישראלי היה מראשוני השחקנים שהעלו הצגות יחיד בישראל ומראשוני הזמרים ששרו שירים שהלחינו בעצמם, בהם "שיירת הרוכבים", "עמק דותן" ו"האורקסטרה של ראשון", והיה הראשון לבצע פנינים כמו "השמלה הסגולה" (יחד עם אילנה רובינא‭,(‬ "ביתי אל מול גולן" ו"הלילה הולך בשדרות".‬‬ הוא הופיע באינספור מופעים מכל הסוגים, כתב תסריטים וספרים, ובשנת 2005‬ זכה כאמור בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

סרטו התיעודי, "המרתף", שבו לקח חלק לצד זהרירה חריפאי, חנה כהנא ודודי סמדר, זכה בשני פרסים במסגרת פסטיבל ברלין בשנת 1963. "בסרט 'המרתף',‬ העוסק בנושא השואה והנקמה, נפל דבר בחיי", אמר בריאיון מ-2010, "הוא שחרר אותי מכובד השואה שנשאתי הרבה שנים".

שמעון ישראלי

בין ההפקות בהן השתתף בעשורים האחרונים ניתן לציין את "סלטו מורטלה", "בדרך אל החתולים", "הדוד ואניה", "טייבלה והשד שלה" ו"האגם המוזהב". כמו כן, עשה גם מספר תפקידי קולנוע, כשבשנת 1999 שיחק בסרט "איש משטרה", ובשנת 2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל". בשנותיו האחרונות ישראלי הופיע בערבי זמר ברחבי הארץ.

שמעון ישראלי { פוסוסורסקי} 1932 -2023.

שלכת

שמעון ישראלי
מילים: יעקב אורלנד
לחן: מרדכי זעירא

העברה מ"שירונט ".


עמוק, עמוק העצב בעיניים
עמוק, עמוק היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
לך ולגביע הנוטף

אל תשאלני מה
אל תשאלני איך
בני אדם נולדו לשתוק ולחייך
בני אדם נולדו לשכוח וללכת
כרוח הנושבת בשלכת

דולף, דולף הדלף
דולף ומייבב
עברו עלי שנות אלף
שנות אלף שבלב
זמר ליבי הלילה
היי, טירי טירי טיילה
נגן נא לעולם
הוי טירי טירילי טם

במרתפים הרוח מייבבת
במרתפים אין אור בחלונות
אבל אדם בוכה שם כמו ילד
אבל אדם חולם שם חלומות

אל תשאלני אן
אל תשאלני איך
גם אתה אינך יודע והולך
ודאי ישנו מקום
שבו עומדים מלכת
שבו יתום העץ גם משלכת

דולף, דולף הדלף…

אלי רביד, ליישי:

במלחמת העולם השנייה ,היצטרף הנער שמעון ישראלי לקבוצת פרטיזנים יהודים , ביניהם היה גם דודי יעקב ישה אסטרחן. בהגיעו ארצה לביתנו בקריית חיים , סיפר לי דודי גם על כך. לימים , בהיותנו בהכשרה בקבוץ משמר דוד , פגשתי לראשונה את שמעון ישראלי בעת החזרות ש "להקת בצל ירוק " ערכה בקבוץ . מאז וגם בפגישות מזדמנות נוספות , במהלך השנים שוחחנו גם על כך. מאז הצגת היחיד הנהדרת שלו " סתם יום של חול " שראיתי בקומת המרתף של ה"קאמרי " בבניין " קולנוע מוגרבי " בתל אביב { שנת 1958} ועד לשנים אלה, ליוויתי את הופעותיו המגוונות, חלקן פורצות דרך בתחום אומנות הבמה. האזנתי רבות לסיפוריו ולשיריו המיוחדים בתוכנם , בלחן נהדר ובביצוע קפדן ומיוחד. שמעון ישראלי היה אדם מוכשר מאד , רב גווני ,נבון ,מצחיק-עצוב וצנוע . מרבית שנותיו היה תושב חיפה. מטובי האומנים והיוצרים בארצנו הכואבת והאהובה. יהי זכרו ברוך.

העברה מאתר " היסטוריה במבט אחר " , 17.12.23. 

ביום שישי 15.12.23 הלך לעולמו אחד מענקי הבידור בארץ. זמר ושחקן אגדי, חלוץ בתחומו – שמעון ישראלי – שאחראי לאחד מהשירים היפים והאופטימיים ביותר בשפה העברית:

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל

עִם בֹּקֶר כָּחֹל,

בְּלִי חַג וּמָחוֹל,

בְּלִי חֲצוֹצְרוֹת וָתֹף.

כְּלוּם לֹא קָרָה,

אֲבָל נַעֲרָה

חִיְּכָה, בְּעָבְרָהּ

פֶּרַח לִקְטֹף

שָׁם, עַל הַחוֹף.

כשהגיעו ארצה, הוא ואחותו, היו שניהם היחידים ממשפחתם ששרדו את זוועות השואה. שימק פוססורסקי בחר לו שם משפחה חדש – ישראלי – לזכר אביו ישראל שלא זכה לעלות לארץ ונרצח בפולין. 4 שנים לאחר שעלה לישראל כנער פולני, כבר שר בעברית כשמעון ישראלי, חייל בלהקה צבאית.

יוֹם רָגִיל, עִם אוֹר וָגִיל פְּשׁוּטִים כְּפַת שֶׁל לֶחֶם,

יוֹם נָשׁוּק בִּסְאוֹן הַשּׁוּק וְגַעַשׁ הַמִּדְרֶכֶת,

יוֹם גָּבוֹהַּ וְנִשָּׂא

עַד גַּגּוֹת חַבְלֵי כְּבִיסָה

וּמְחֻסְפָּס כְּאַסְפַלְט שֶׁבַּכְּבִישִׁים.

אַךְ מוּזָר אֵיךְ יוֹם כָּזֶה

מִתְפַּעֵם לוֹ בַּחֲזֵה

וּמִתְנוֹצֵץ בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים.

סימן ההיכר של ישראלי היה קול הבס הרועם והמרשים שלו, קול שריתק את שומעיו גם כשהלם בהם וגם כשליטף את אוזנם ועבר לשירת בריטון נעימה.

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל

עִם בֹּקֶר כָּחֹל,

בְּלִי חַג וּמָחוֹל,

יוֹם בֵּין יָמִים שָׁוִים.

אוֹר לֹא גָּבַר,

אֲבָל בְּפַרְבָּר

עָבַר הַדַּוָּר

עִם מִכְתָּבִים

לָאוֹהֲבִים.

ישראלי היה פורץ דרך, אמיץ וחדשן. הוא היה הראשון שעלה לבמה במסגרת "ערב יחיד" והזמר הראשון שהלחין לעצמו את שיריו. הוא שיחק, שר, ביים וכתב – לו ולאחרים. בין אם כתב את "שיירת הרוכבים" לדודאים, או תסריט לסרט קולנוע, בין אם שיחק בתיאטרון או על המסכים, הוא עשה מה שקרוב לליבו – גם אם נחל כישלון.

יוֹם עָמָל מֵרְצִיף נָמָל עַד אֲרֻבּוֹת חֲרֹשֶׁת,

יוֹם בָּהִיר מִקְּצוֹת הָעִיר וְעַד מִכְרוֹת נְחֹשֶׁת,

יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר עַד דְּמָעוֹת

עַל לְחַיֵּי הָאִמָּהוֹת

הַמְּפַזְּמוֹת בְּגַנִּים שִׁירֵי חִבָּה.

כִּי עֲדַיִן קַיָּמִים

בָּעוֹלָם הַזֶּה יָמִים

שֶׁצּוֹחֲקִים בָּם, פָּשׁוּט לְלֹא סִבָּה.

ההשראה ל"סתם יום של חול" הגיעה אליו כששהה בפריז. המעבר מהתרבות הנלחמת והמגוייסת בישראל לאווירה הפריזאית השמחה ונטולת הדאגות, גרמה לו להתמסר לתחושה הזו, של הנאה מיופיים הפשוט של החיים. לצד המנגינה שהתנגנה במוחו, צץ לו גם משפט שסיכם עבורו את החוויה המרנינה בפריז: "סתם יום רגיל, עם אושר וגיל". כשחזר ארצה, ביקש מחברו המשורר יוסי גמזו לכתוב מילים למנגינה העליזה, והוא שינה את הנוסח ל"סתם יום של חול, עם בוקר כחול".

ביום שישי ה-15 בדצמבר הלך שמעון ישראלי לעולמו. הוא היה בן 91.

בהכנת הפוסט נעזרנו בכתבות של בן שלו על שמעון ישראלי, שהתפרסמו ב"הארץ".

.

דברי ההספד של הרמטכ'ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג , חבר נחל עוז ,ביום 30.4.1956.

העברה מארכיון קבוץ נחל עוז והספרייה הלאומית .

דברי ההספד לרועי רוטברג  שנשא הרמטכ"ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז בן 21 ששימש כמא"ז (מפקד אזור – רכז ביטחון), ונרצח על ידי מסתננים פלסטינים מרצועת עזה, שגררו אותו אל מעבר לגבול והתעללו בגופתו. דיין נשא את ההספד ב-30 באפריל 1956 בהלווייתו של רוטברג בקיבוץ . ואלה דבריו :


− אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.

− − דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת [עץ] ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי וגופו השסוע. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא ייגר לשווא – ואתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.

− − רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו וָיוכלו לו.

נחל עוז 1951 - צלם בוריס כרמי - אוסף מיתר הספרייה הלאומית

הנער רועי רוטברג על סוס באזור נחל עוז.(צילום: בוריס כרמי – אוסף מיתר הספרייה הלאומית)

ישראל מושקוביץ :המוזיאון שיציג צילומים שנפגעו מירי בנחל עוז: "את התערוכה הזו אי-אפשר להפסיק".

העברה מ ynet

תערוכה שהוצגה בלובי של חדר האוכל בנחל עוז נפגעה במתקפת 7 באוקטובר, כאשר קירות הגלריה נופצו. כעת, היא תוצג במוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד, בתערוכה מקיפה עם צילומים נוספים המתעדים את ההיסטוריה של הקיבוץ. "חלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית", שחזר משה גרוס, צלם חבר הקיבוץ לשעבר, שחילץ את עבודות שלו ואחרות מהקיבוץ

חודשיים אחרי שתערוכת ה"מטבח" שהוצגה בלובי של נחל עוז נפגעה קשות בהתקפת המחבלים על הקיבוץ, היא תוצג לציבור מחדש בנוסף לצילומי מחזור בני המשק, בתערוכה שתיפתח בסוף השבוע בבית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ברוך רביב, צלם הקיבוץ

"מספר ימים אחרי פרוץ המלחמה התחיל לבעור בי הרעיון לקיים תצוגה מאחד היישובים בנגב המערבי, והתחלתי לחפש תערוכה שנפתחה לפני המלחמה, ובגלל האסון הנורא הצגתה נקטעה. פגשתי את האוצר וחוקר הצילום גיא רז, ושיתפתי אותו ברעיון שלי. הוא קפץ ואמר שבנחל עוז נפתחה התערוכה 'המטבח' והוא לא יודע מה קרה לה בעקבות המלחמה", שחזרה עפרה ברעם, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון בית שטורמן שבעין חרוד.

מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: טום אורן – דננברג, חבר קיבוץ נחל עוז

"יצרתי קשר עם משה גרוס, צלם התערוכה מנחל עוז, וביקשתי ממנו, תוך כדי סיכון חייו, להגיע לקיבוץ ולבדוק את מצב התערוכה. בשיחה איתו התברר לי שנחל עוז חגגו 70 שנה להקמתם, והייתה כוונה לרגל חגיגות ה-70 לקיים תערוכת צילומים נוספת שלו בקיבוץ. ביקשתי ממנו גם את הצילומים שהיו אמורים להית מוצגים בהמשך, כך שזכינו לקבל חומרים משתי תערוכות, והרחבנו את היריעה לצילומים נוספים. הצילום המוקדם ביותר הוא משנת 1955, והאחרון בצילומים שיוצגו הוא מנובמבר 2023, כחודש אחרי הטבח. אנו נציג את התערוכה למשך כ-4 חודשים", סיכמה ברעם.

חיילים בצומת סעד 1956. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: ורנר בראון

מועדון לחבר בנחל עוז עם ציוד של חיילים, נובמבר 2023. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: פרופ

משה גרוס, 75, הוא צלם ותיק ומוערך, מנהל את מועדון הצילום של תל אביב, ובעברו חבר קיבוץ נחל עוז במשך 22 שנים. באותן שנים, נהג גרוס לצלם את רוב האירועים שהתקיימו בקיבוץ, את חברי הקיבוץ ואת כל בוגרי י"ב, כתמונת מחזור קבועה. התערוכה "המטבח", היא אוסף צילומים שלו מהמטבח המיתולוגי של נחל עוז בשנות השמונים. אותה תערוכה נפתחה בקיבוץ בחודש יוני האחרון והוצגה בלובי של חדר האוכל, שכבר אינו פעיל ומשמש כגלריה. התכנון המקורי היה לקיים את התערוכה למשך מספר חודשים ובהמשך להציג תערוכת תמונות מחזור שצילם לאורך 23 שנים.

שנות ה-80 בנחל עוז. מתוך התערוכה "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס, מתוך תערוכת "המטבח"

"ההודעה על האסון הנורא תפסה אותי בבית ברמת גן",  נזכר גרוס בשיחה עם ynet, "יצרתי קשר עם אחד מהחברים והבנתי שמסתובבים מחבלים בקיבוץ ושהם נעולים בממ"ד. בערב הבנתי שהם פונו תחת אש למשמר העמק, ומספר ימים לאחר מכן שלחו לי תמונה איך הגלריה נראית וראיתי שחלק מהתמונות נפגעו מרסיסים, מקליעים ומשברי זכוכית. כל קירות הגלריה התנפצו, כמו כל אנשי נחל עוז שמעתי את הבשורה הקשה על החטופים והנרצחים".

חלל התערוכה בנחל עוז© צילום: משה גרוס

"כשעפרה ברעם הציעה לי להמשיך את התערוכה בבית שטורמן, הסכמתי מיד, והצעתי לה להוסיף גם את תערוכת תמונות המחזור שהייתה אמורה להיות מוצגת בהמשך". באחת מתמונות המחזור שיוצגו בתערוכה אף מתועדים צחי עידן שנחטף לעזה לצד יסמין לבנה- זוהר ז"ל שנרצחה בטבח 7 באוקטובר.  גרוס המשיך ותיאר את הקושי לחזור לנחל עוז בצל המלחמה, "במשך חודש שלם ניסיתי להגיע לנחל עוז כדי להתחיל פרויקט של תיעוד השיקום של המקום, אך לא אפשרו לי כי מדובר בשטח צבאי סגור. רק לאחר חודש, הצלחתי להיכנס ליום אחד, אספתי את כל הצילומים שלי שהיו בתערוכה ובמקביל צילמתי עוד תמונות מהקיבוץ.

מתוך הסדרה "תמונות מחזור", קבוצת שיבולים 1992. מתוך "נחל עוז צילומים"© צילום: משה גרוס

"לאחר כמה ימים הבאתי את הצילומים לעין חרוד", תיאר גרוס, "נסעתי עם האוצרת רחל רינת-הייליג, וסגרנו את הנושא של שתי התערוכות, כחלק מתערוכה כוללת של צילומים היסטוריים מנחל עוז. אני מרגיש שאת התערוכה הזו אי-אפשר להפסיק, הצלחנו בכוחות משולבים לקחת את התערוכה שנפגעה ולהציג אותה מחדש".

הפרסום לתערוכה בבית שטורמן בעין חרוד מאוחד שנפתחה לקהל היום.

סרנדה לעדה

אלי רביד,ליישי : לאה נהור , ממייסדות קבוץ נח'ל עוז, כתבה שיר זה לכבודה של עדה דלוג'ץ -רז, חברת קבוץ רמת יוחנן שהתנדבה להדריך את בנות קבוץ נח'ל עוז הצעירות בניהול המטבח וחדר האוכל .

היום השתתפנו , שולה ואנוכי, בהרצאה של גיא רז על " נחל עוז הקיבוץ המצולם בעולם ,בשנות ה-50 " ובטכס פתיחת התערוכה ב" בית שטורמן " בעין חרוד מאוחד. היה מעניין ומרתק.

סרנדה לעדה

להקת הנח"ל
מילים: לאה נאור
לחן: משה וילנסקי

מילים מתוך " שירונט ".

היא עומדת במטבח ומבשלת,
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
– היא עוברת! – היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.

לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.

עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.

לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:

אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה…

הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.

בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.

שלמה הרציג: בין אימה ליגון.

העברה מ" עונג שבת" בעריכת פרופ' דוד אסף. גיליון יום ששי 15.12.23.

{ מתפרסמים כאן פרקים מתוך מאמר נרחב בנושא.}

זוועות 'השבת הארורה' (7 באוקטובר 2023) והטבח הנורא שבמרכזה הולידו בציבוריות הישראלית תחושות של אימה, חרדה וחוסר אונים, המהדהדים את הטראומה הלאומית שגרמה בשעתו מלחמת יום הכיפורים, ואפילו את אימי השואה. במקביל, וכמעין תגובת נגד תרפויטית למעשי הרצח, האונס והחטיפה שעשו אנשי חמאס ביישובי הנגב המערבי, התעצם מאד בתקשורת הישראלית, בפוליטיקה, במערכות החינוך וגם באקדמיה, שיח פסיכולוגיסטי עשיר ורב משמעות אודות מצבו של החוסן הנפשי והמנטלי (Resilience), האישי והלאומי, ותפקידו בהתמודדות עם השבר הנורא.הצירוף 'חוסן נפשי' (או 'מנטלי') הוא פרייה של אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית ה'חיובית'. הוא מתייחס ליכולתם של אנשים, יחידים או קבוצה, להתמודד היטב עם מצבי לחץ ומשבר ולהסתגל לנסיבות חיים משתנות אשר נגרמו עקב מצבים טראומטיים. אנשים בעלי חוסן נפשי מאופיינים בדרך כלל בתחושת שליטה בחייהם, מעורבות וניסיונות להשפעה, חיפוש משמעות, ומידה של אופטימיות ואמונה בעתיד טוב יותר. הם גם ניחנים בגמישות רעיונית וחברתית המאפשרת להם להתמודד עם אירועים בלתי צפויים, קשים ככל שיהיו. עוד מתברר, שחוסן וצמיחה אישיים ולאומיים, אינם תכונות גנטיות, והם עשויים להיוולד, לעיתים קרובות בסיוע קהילה תומכת, דווקא מתוך התמודדות מוצלחת עם מצבי שבר ומצוקה, ובתוכם גם מצבי מלחמה. לעניינינו רלוונטיים במיוחד מצבי המלחמה הפוקדים תדיר את החברה הישראלית.  

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד

בשנת 1943 ראה אור הקובץ הספרותי בסער בעריכת יעקב פיכמן ובהוצאת אגודת הסופרים העברים. מטרתו המוצהרת של הקובץ הייתה לחזק את רוחם וחוסנם של בני ובנות היישוב העברי בארץ שהתנדבו להילחם בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בגילוי הדעת שעמו נפתח הקובץ נכתב, כי מטרתו היא 'לציין כי רוח היוצר העברי מתייצבת גם היום על משמר המגן לעם ולאדם'.

החוברת נפתחה בשיר הידוע של לאה גולדברג, שיר ללא שם, המוכר במילתו הראשונה 'הַאָמְנָם'. זו עובדה מעניינת על רקע התנגדותה העזה של גולדברג, מתוך עמדתה הפציפיסטית, לשירי תהילה ללוחמים ולמלחמה. בניגוד לשירי הקינה הנשגבים ורוויי הפאתוס על גורל העם היהודי בשואה, שנשאו משוררים בני הזמן כמו שלונסקי, גרינברג ואלתרמן, 'הַאָמְנָם' נושא בשורה הומנית-אוניברסלית בעלת גוון לירי ואישי מאוד. מתברר שגם כאן התבנית הדו-ראשית של 'חוסן מול אימה' היא הלב הפועם של השיר. 

אכן, השיר נפתח בהיגד ספקני: 'הַאָמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד', אך העדר סימן השאלה בסיומו ורצף התמונות הפלסטיות שבהמשכו, ובהן תיאור עתידי מדומיין ורב עָצמה של הליכת המשוררת בשדה, מסייעים בהצגת הליכה זו כהתרחשות בת-קיימא: 'וּמַחֲשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת, / אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ, וְתִמְתַּק דְקִירָתָם'. אל התמונות הסוגסטיביות הנפרשות על פני שלושת הבתים הראשונים בשיר נלווים תארים ורגשות חיוביים במיוחד: 'וּפְשוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹעַ, / וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב'. 

כמו בשירו של עמיחי, גם כאן מוצגת האהבה כמעין 'זריקת חוסן' נגד המלחמה. למעשה, רק בבית הרביעי והאחרון בשיר מתברר במלואו התפקיד התרפויטי העמוק של אותן תמונות הנותנות ביטוי לחוסן האישי כנגד זוועות המלחמה: 'אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם'. זאת ועוד, בסיום השיר נעלמות שאריות הספק והוא הופך לוודאות מוחלטת ('אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָׂדֶה'), ודאות המעוגנת בתקווה לשחזור העבר הקדם-מלחמתי, שהוא-הוא המעניק לחיים את משמעותם: 'וּבְיֹשֶׁר לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת / כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָָדָם'.

הנה חוה אלברשטיין בביצוע האהוב של השיר: 

האמנם מילים: לאה גולדברג
לחן:  סשה ארגוב  וחיים ברקני
העברה מ"שירונט".

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותימתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

את תלכי לבדך בשדה…
 

אלי ס'ט שיר לעת מלחמה: את בתיהם אויבים הבעירו.

לפני שמתחילים, אני מזהיר: מי שפוחד לבכות שלא ימשיך, 

 השיר הרוסי "את בתיהם אויבים הבעירו", נכתב ב- 1945, אחרי מלחמת העולם ה- 2, אבל הממשל הסובייטי אסר להקליטו, מפחד שהוא יפגע בחוסן הלאומי.

הוא הוקלט רק ב- 1960…

בקישור:

аломШבת аббатШלום 

                                                                                                                                                                 הלב עם בני הערובה ומשפחותיהם .

מלחמת "חרבות ברזל " היום ה-70 למלחמה.

אהוד בן עזר : צנום , גאה וללא אשליות.

העברה מחדשות בן עזר. גיליון 1905 מיום 6.12.23 -מלחמת "חרבות הברזל."     

כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים

זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים

מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל

הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –

אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים

עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם

לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף-סוֹף

בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא

מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר

בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ

תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ

נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי-שְׂרֵפוֹת

וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן

וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ

לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ

גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל

זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד…

נובמבר 1975

להקת הנח'ל 1957. על האקורדיון : יוסל'ה אורג , בן קריית חיים, גרעין "שדמות" , תנועת " הנוער העובד ".

כרמלית

העברה מ" שירונט ".

להקת הנח"ל
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי

באשר פלוגה צועדת,
באשר הגדוד חונה,
שם עולה דמותך מנגד
וליבנו לך עונה.

כי צחוקך ניגון, ניגון כנרת
קומתך קומת תמר,
ובאוהל את עוברת
עם הרוח במדבר.

תמיד, תמיד,
הו כרמלית,
צרובת פנים אלינו את מופעת
ובך נביט,
הו כרמלית,
עם אש סביב בורקת ונוגהת,
כי את אחת ומתוכנו את עלית
ואין שניה – למעננו את יפית
הו כרמלית.
(כרמלית)
נזכרך בליל הרעם
ונראך בדמות כוכב
ואת שמך נלחש עוד פעם
ערב אש וטרם קרב

כי קולך הולך איתנו
כניגון יקר מפז
כי אותך נשאנו
בלבבנו מני אז

תמיד תמיד…

וכל איש רואה פניך,
וכל איש חולמך חלום,
והוא חי ומת אליך
בעוד שמך שפתיו יחתום.

כי הינך גליל, גליל ונגב
והברוש על גבע רם,
כי הינך שחרות הרגב –
כי ביתו את בעולם –

תמיד תמיד…

.

נעמן כהן : שיר לשלום עם עזה.

העברה מחדשות בן עזר מספר 1905 { מיום 6.12.23 , היום ה61 למלחמת "חרבות הברזל "}.

כשהיינו ילדים קצת לפני מלחמת ששת הימים וכיבוש עזה, נהגנו לשיר בחברת הילדים בגבת שיר על שלום עם עזה. זכרתי היטב את המילים (שרנו רק את ההתחלה) ואת המנגינה, אבל לא ידעתי את מקורו. מי כתב? ומי שר? וכיצד הגיע אלינו. שאלתי במשפחה, שאלתי חברים. כולם זכרו את השיר, אבל לא ידעו לתת לי פרטים. והנה גגלתי וגגלתי ולבסוף מצאתי. מסתבר שהשיר חובר בשנת 1957 על ידי יצחק (ציקי) דינשטיין, שהיה אז נחלאי בקיבוץ נירים של "השומר הצעיר" השוכן מול רצועת עזה, והוא נפוץ בתנועה הקיבוצית.

שיר שלום

מילים ומנגינה יצחק (ציקי) דינשטיין

תראו רבותי שיגיע היום

אצלנו בגבול יהיה עוד שלום

ואנחנו ניסע לחאן-יונס לסרט

עם עבדול ווהב, בערבית מדוברת.

 יבוא עוד היום ונסע אז כולם

אל חוף אל-עריש ונשחה שם בים

ונאכל שם פלאפל, נשתה שמה ערק

נמצוץ מנרגילה, נלגום גם קפה

 את מגדל השמירה לחופו של הים עוד נוביל

ולמעלה למעלה ישב לו בנחת מציל

הוא ייקח משרוקית וישרוק –

"אדוני אל תלך שם רחוק"

וזוגות ישחקו בכדור והכל כרגיל.

 דרומה ניסע בקרונוע כחול

מדבר ענקי מסביב ים של חול

נטפס זהירים למרומי פירמידה

נצעק אז לחברה תזוזו הצידה.

נשב על הקיר ולמטה נגלוש

כשרק נעמוד יסתחרר קצת הראש

לרכבת נחזור ונגיד לקונדוקטור

רוצים כבר הביתה כל זמן שיש אור

 ובערב שישי במגרש נשחק כדורסל

משחק רציני עם שופט, מזכירות וקהל

וקבוצת "הפועל" עבסאן

וה"פועל" נירים כמובן

הם יחליפו פרחים, נאומים, ברכות ובכלל

 בלילה בחוץ יעבוד לו פלח

וסטן ורמון הוא איתו לא ייקח

ואיכר ערבי עם עגאל וכפיה

עם עדר פרות מן החושך יופיע

 ישבו זה מול זה ישיבה מזרחית

ישימו באמצע ארגז ומפית

והשניים יאכלו, ידברו על בצורת

על לול ועל רפת ומחיר של נשים

 ובמקום תעלה על הגבול ורובים בעמדות

עוד יבנו שם בתים עם גגות אדומים וגינות

עוד תראו שיגיע היום

בשדה יסתובב השלום

עוד תראו.

לימים נהפך השיר לשיר הנושא בסרט "מבצע החמנייה" מ-2014 העוסק בבניית הכוח הגרעיני של ישראל.

הנה השיר בביצוע יהורם גאון. לא להיבהל מהאזעקות בהתחלה. הן רק בשיר:

קיבוץ נירים של "השומר הצעיר" היה קיבוץ שוחר שלום עם עזה. זה לא עזר לו. בבוקרו של 7 באוקטובר 2023 הגיעו כ-50 מחבלים חמושים ברובי סער, רימונים ו-RPG לקיבוץ נירים. המחבלים הבעירו בתים, ירו וזרקו רימונים. כששמע תושב הקיבוץ, קצין המשטרה רפ"ק עמית לוי, שהיה בחופשה מהעבודה, קולות ירי, לקח רובה M16 שהיה ברשותו, יחד עם חלק מחברי כיתת הכוננות ניהל קרב עם כ-20 מחבלים. לפי הרבש"ץ, לאחר לוחמה, הם תפסו עמדת שליטה על גג. המחבלים שהבינו שהם בנחיתות והחליטו לסגת מנירים. במהלך הלחימה מעמדת השליטה, מגדל גרעינים, יצר עימם קשר מסוק קרב. נקבע כי הם יתמודדו עם המחבלים בתוך הקיבוץ והמסוק יפגע במטרות בסמוך לגדר ומחוץ לה. במשך שעתיים הם נלחמו מהמגדל. כעבור כ-7 שעות מעת חדירת המחבלים לקיבוץ הגיעו ראשוני כוחות צה"ל הקרקעיים מיחידת דובדבן. מהקיבוץ נחטפו חמישה: חנה פרי בת 79, נדב פופלוול בן 51, נורלין אגוג'ו בת 60 ובני הזוג יגב ורימון בוכשטב בני 34 ו-36. בשלב מוקדם בבוקר הלחימה, הגיע לקיבוץ חפ"ק מח"ט החטיבה הדרומית ברצועת עזה, אל"מ אסף חממי, פתח את שער הקיבוץ וניהל לחימה מול מחבלי הנוח'בה. המח"ט נפצע קשה ומת עוד לפני השעה 7 בבוקר, ומאוחר יותר נהרגו לצידו שני לוחמי החפ"ק שלו, סמ״ר תומר יעקב אחימס וסמל קיריל ברודסקי. גופות שלושת הלוחמים נחטפו לעזה.

במוצאי השבת שבין 14 ל-15 באוקטובר, נהרג בילאל אל קאדר, מפקד כוח נוח'בה בגדוד דרום חאן יונס שהיה אחראי על הטבח בנירים ובניר עוז בתקיפה של מטוסי קרב. ב-24 בנובמבר, לאחר 50 יום בשבי החמאס, שוחררה חנה פרי, והושבה לישראל. ב-28 בנובמבר 2023 שוחררה רימון קירשט-בוכשטב בת ה-36 מהשבי.

מעניין איזה שיר ישירו עתה בקיבוץ נירים?

בכל הקושי עם מה שקרה נקווה שהתקווה המובעת בשיר עוד תתגשם.

אלי ס'ט: שיר לעת מלחמה. מלחמת " חרבות ברזל " . להתראות ילדים.

רושם אדיר עשה עלי תפקודן של הבנות ב'מלחמת שמחת תורה'. אני מקווה, להמשך הציונות, שהן תמצאנה, בקרוב, בעמדות מפתח בעוד ועוד תחומים בחיינו הציבוריים והפוליטיים.  

לְהִתְרָאוֹת יְלָדִים  До свидания, мальчики

מילים ומנגינה: בולאט אוקאדג'אבה, 1958. תרגום לעברית: אלי ס"ט

מִלְחָמָה, מֶה עָשִׂית? מְנֻווֶּלֶת אַתְּ!

מִגְרָשֵׁי הַמִּשְׂחָק כֹּה שְׁקֵטִים,

יְלָדֵינוּ גָּבְהוּ, כְּמוֹ בְּבַת אַחַת,

הִתְבַּגְּרוּ הֵם בְּטֶרֶם עִתָּם.

הֵם חוֹלְפִים עַל הַסַּף בִּמְהִירוּת הַחֵץ,  

רַק עָבְרוּ – וְהֵם כְּבָר עַל מַדִּים,

שֶׁתַּצְלִיחַ דַּרְכְּכֶם!

וּכְמוֹ כֵן,

תִּשְׁתַּדְּלוּ גַּם לַחְזֹר, יְלָדִים!

תַּחְתְּרוּ לְמַגָּע, גַּם לְלֹא מִסְתּוֹר,

בְּתַחְמֹושֶׁת אֵין צֹרֶךְ לַחֲסֹךְ,

וְתַקְרִיבוּ הַכֹּול, עַד תֹּם,

וְעִם כָּל זֹאת – 

תִּשְׁתַּדְּלוּ יְלָדִים גַּם לַחְזֹר!

מִלְחָמָה, מֶה עָשִׂית? מְנֻווֶּלֶת אַתְּ!

רַק פְּרִידוֹת יֵשׁ וְאֵין חֲתוּנוֹת,

כָּל שִׂמְלוֹת הַכַּלָּה הַלְּבָנוֹת, בַּצַּד

נִשְׁאֲרוּ לַיְּלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת.

הַבָּנוֹת נוֹעֲלוֹת נַעַלֵי צַנְחָן

וְלוֹבְשׁוֹת הֵן אֵפוֹד קְרָב יָרֹק –

יְלָדוֹת, מָה אִכְפַּת לָכֵן?

לְשׁוֹן הָרַע, יְלָדוֹת, לֹא תַּגִּיעַ רָחוֹק.

שֶׁיַּגִּידוּ "נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה,

מִתְגַּיְּסוֹת, עוֹד אָפְנָה מְנַסּוֹת".

שֶׁתַּצְלִיחַ דַּרְכְּכֶן!

וּכְמוֹ כֵן,

תִּשְׁתַּדְּלוּ, יְלָדוֹת, גַּם לַחְזֹר!

 

השיר בביצוע מצמרר של דינה גאריפובה, בקישור

                                                                                —

аломШבת аббатШלום           

אלי סַ"ט  Eli Sat         

אלי ס'ט: אודות השיר "תקווה "

ליישי : פניתי בשאלה לאלי ס'ט מיהו מלחין " תקווה " ,מילים ושירה יקטרינה צ'פלב , שפורסם כאן היום וזו תשובתו :

המלחין איגור מאטביינקו,

השיר נקרא "סוס"

תרגום מילולי של הבית הראשון:

אצא לשדה עם הסוס שלי בלילה
נלך בשקט בלילה האפל
נלך יחד מעבר לשדה 

השיר בביצוע פאלגייה

וזה בביצוע מקהלת פיאטניצקי, שראינו לפני 11 שנה ב" בניני האומה " בירושלים, אני משער שהם ביצעו אותו אז, רק שלא הכרנו. כאן , ביצוע יפה מאד של השיר על ידי הזמר ניקולאי רסטורגוייב, מקהלת פיאטניצקי ומקהלת הצבא האדום. מילים ברוסית :אלכסנדר שגנוב. המלחין : איגור מאטביינקו.

כל טוּב  Best regards           

אלי סַ"ט  Eli Sat        

מהדרה שפיגל -עמנואל : תקווה.

העברה מערוץ השירים של יקטרינה צ'פלב. מאורעות יישובי מערב הנגב. 7.10.23.

מילים ושירה : יקטרינה צ'פלב לחן: איגור מאטביינקו

היום , יום ששי 24.11.23 ,צפויים להשתחרר מהשבי ראשוני החטופים.